שם משמואל, ויגש ו׳Shem MiShmuel, Vayigash 6
א׳שנת תרע"ו.
1
ב׳בזוה"ק (ר"א:) מים עמוקים בלב איש זה יהודה ואיש תבונות ידלנה זה יוסף ולכאורה איפכא מיבעי לי' שהרי הסוד הי' טמון בלב יוסף ויהודה הוציאו ממנו וכמו שבאמת במדרש איתא איפכא בלב איש זה יוסף ואיש תבונות ידלנה זה יהודה וכבר דברנו בזה, ונראה עוד לפרש דברי הזוה"ק דהנה וש להבין למה ציער יוסף את אחיו אחר שקבלו עליהם את הדין יותר ממה שענש אותם האיש של בית יוסף, ונתרצו להיות כולם עבדי עולם, ובאמרם האלקים מצא את עון עבדיך הנה הוא וידוי וחרטה גמורה על המכירה ותשובה גדולה מאד תשובת המשקל, ותמורת שמכרו אותו לעבד קבלו בעצמם עליהם עבדות עולם, וגם הראו בזה את מסירת נפשם על בנימין יותר מכל תחנוני יהודה שהי' שיקבל אותו לעבד תמורת בנימין ומקודם נתרצו שיהי' כולם עבדים ולא יניחו את בנימין להיות עבד לבדו, ומה רצה עוד מהם, ומה גם צער של אביו שהי' יושב וחרד על בנימין שרגע לשנה יחשב לו:
2
ג׳ונראה דהנה חטא מכירת יוסף הי' בכפלים חטא אחד הוא עיוות הדין שדנו אותו למיתה או למכרו לעבד, והשנית שאפי' צדקו בדינם מ"מ הי' להם לרחם עליו בהתחננו אליהם וכמ"ש הרמב"ן בפסוק אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו, שחשבו להם האכזריות (לעונש) [לאשם] גדול יותר מן המכירה כי אחיהם בשרם מתחנן ומתנפל לפניהם ולא ירחמו, עכ"ל, והנה חטא עיוות הדין הוא חטא בשכל, ואף שהי' שוגגין או מוטעין, הלא שגגת תלמוד עולה זדון, וחטא האכזריות הוא חטא במדות שבלב, כי הכעס והרחמנות והאכזריות ממדות שנטוע בלב המה:
3
ד׳והנה על חטא האכזריות עשו תשובה במאמרם אבל אשמים אנחנו וגו', אך על חטא עיוות הדין לא עשו אז חשובה שעדיין היו סבורין שדין אמת דנוהו, אלא ראובן לבדו הוא שאמר הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש, שפירש הרמב"ן שאמר להם כי ילד הוא ומפני נערותו חטא לכם וראוי לכם להעביר על חטאות נעוריו וגם עתה דמו הנה נדרש עם האכזריות אשר אתם אומרים, עכ"ל, דמדברים האלה נראה שגם ראובן לא מצא טענה להצילו אלא מחמת נערותו אבל בגוף הדבר חשב גם הוא שדין אמת דנוהו:
4
ה׳ובזה יש לפרש מה שאמרו בעת מצא האחד את כספו בפי אמתחתו מה זאת עשה ה' לנו, שלכאורה אינו מובן הלא כבר אמרו אבל אשמים אנחנו, ובש"ק העבר אמרנו דבר נחמד בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, אבל אינו מתאים עם דברינו הנ"ל, אך לפי דרכנו נמי יש לומר דמאחר דהם לא עשו תשובה על עיוות הדין אלא על האכזריות הי' ניחא להם מה שהמושל מתנהג עמם באכזריות, וע"ז אמרו אבל אשמים אנחנו, ומ"מ ידעו ברור שסוף סוף יתברר האמת שאינם מרגלים ולא יפול משערות ראשם ארצה, וע"כ כאשר מצאו הכסף בפי האמתחת שאין לו פירש אחר אלא שבא להתעולל עליהם וכמו שאמרו לבסוף על דבר הכסף השב באמתחותינו בתחילה אנחנו מובאים להתנפל עלינו ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו, אמרו מה זאת עשה אלקים לנו שפירש"י להביאנו לידי עלילה זו שלא הושב אלא להתעולל עלינו, שבשביל חטא האכזריות אינו בדין מדה במדה ליקח אותם לעבדים מאחר שעדיין חשבו שעל מה שמכרוהו לעבד אין עליהם אשם שדין אמת דנוהו:
5
ו׳אך במעשה דגביע אמרו האלקים מצא את עון עבדיך, היינו כי מציאה הוא אחר החיפוש שאין הדבר בהתגלות, והיינו שעתה עלה על דעתם שעיוותו עליו את הדין, שאף שבנגלה הי' נראה כדין אמת מ"מ אחר החיפוש נמצא שלא כן הוא, ואז קבלו עליהם את הדין, ותחת שמכרוהו לעבד קבלו עליהם עבדות מושל מצרים, והנה הי' תשובה שלימה ראוי' לקדושים כמותם:
6
ז׳והנה בהא דחטא הידוע איתא בקצת מקומות בזוה"ק דלא מהני תשובה והטעם איתא בספר זרע אנשים הובא בהקדמה לספר אגלי טל משום דתשובה הוא מלב כדכתיב ולבבו יבין ושב וגו' ופגם שבזרע הוא במוח והרי הקלקול למעלה ממקום התיקון, עכ"ל, ולפי"ז יש לומר נמי בחטא האכזריות שהוא בלב הי' מועיל תשובתם, אבל בחטא עיוות הדין שהוא חטא בשכל ובמוח לא הועיל תשובתם [ועוד יש לומר היות שהם היו גרמא בנזקין בהא דעשר טיפות שיצאו מבין צפרני ידיו, ע"כ נחשבו שפגמו פגם זרע דלא מהני תשובה לפי קצת מקומות מהזוה"ק]:
7
ח׳והנה באשר התודעות יוסף לאחיו הי' פועל דמיוני על לעתיד כמ"ש בהפטורה, כל עוד שלא נתכפר להם חטא מכירת יוסף לא הי' יכול להתודע להם, שאלמלי כן הי' פועל דמיוני על לעתיד אף טרם נקיון מהעבירות וזה לא יתכן שלעתיד יתברר ויתלבן הכל כסולת נקי', וע"כ לא הי' יכול יוסף להתודע אליהם עדיין אף לאחר התשובה:
8
ט׳אך אחר תחנוני יהודה שהשליך את נפשו מנגד עבור אבוו ואף שאמר כי עבדך ערב את הנער וגו' וחטאתי לאבי כל הימים, היינו כמו שפירש הספורנו שזה נתינת טעם על כראותו כי אין הנער ומת מבלתי שישאל מה הי' לו הוא מפני שעבדך ערב ומאחר שלא אביאנו יחשוב שאבד בלי ספק ובשביל זה לא יכולתי לקיים נדרי, עכ"ל, וא"כ שוב הכל חוזר על צרת אביו ובחר להוות עבד עולם מלראות בצערו של אביו, והנה ידוע כי כיבוד אב שורשו בחכמה, א"כ תיקון זה הוא כ"כ גבוה והוא מהני אף לפגם המוח למעלה ממדריגת התשובה, וא"כ אז נתכפר חטא מכירת יוסף, ומ"מ היו צריכין מירוק כענין מיתה ממרקת אחר תשובה ויוה"כ, אך לא הי' זה תיכף אלא לימים רחוקים, אבל כללות החטא שהי' מעכב התודעו אל אחיו חלף הלך לו, וע"כ אחר ששמע יוסף דברי יהודה כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברעה אשר ימצא את אבי, בזה ידע שנתכפר העון, שיהודה בשביל כל השבטים הי' מדבר, ע"כ תיכף כתיב ולא יכול יוסף להתאפק:
9
י׳ויש לומר עוד דהכנעה יתירה של יהודה שנתחבט לפני יוסף נמשך נמי מכיבוד אב שהי' בכחו של יהודה, כי החכמה מביאה להכנעה כמו שרמזו בספה"ק חכמה כח מה, ומה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה וכו', והכנעה וענוה בני בקתא חדא נינהו, וכמו שידוע שאבא יסד ברתא כן למטה החכמה גורמת להכנעה, והבן הדברים, וזהו שאמרנו בשנים הקודמים שנתבקש מיהודה עי"ש מותאים לדרכנו זה:
10
י״אולפי האמור יובן דברי הזוה"ק מים עמוקים עצה בלב איש זה יהודה ואיש תבונות ידלנה זה יוסף כי תיקון זה של כיבוד אב הוא מעומק רום ויצדק לכנותו בשם מים עמוקים עצה בלב איש עפ"י מ"ש ושומע לעצה חכם, ואף שהי' בהעלם ביהודה מאז לא הי' בא לפועל הכיבוד אב שיהי' התיקון בעד חטא שבמוח, אלא ע"י יוסף שדלה דלה מתוך לבו של יהודה:
11
י״בויש לומר עפ"י דרכנו שכיבוד אב של יהודה באשר הוא מצוה ששורשה בחכמה הי' תיקון על פגם המוח וכן הוא נמי בשבת דכתיב כי קודש הוא לכם וידוע דקודש הוא בחכמה ובכן שבת הוא תיקון על חטא הידוע, וזהו הטעם הא דאיתא בז"ח ששבת הוא תיקון על חטא מכירת יוסף, אך לאו כל האדם זוכה לשבת בלי תערובת כוונה אחרת אלא לכבוד אביו שבשמים לבד, מ"מ אם האדם עושה כל מה שבכחו שוב מן השמים מתקנין את הכוונה ומזככין אותה, וכענין ששמעתי מכ"ק אבי אדומו"ר זצלה"ה כי יש מלאכים בשמים המזככין את התפילות שעולין מתחתונים ומנקין אותה מן עפרורית כוונה בלתי ראוי' עד שעושין אותה ראוי' לעטרה לחי עולמים, ויש לומר דכן הוא בעונג שבת, ובזה יש לפרש דברי האר"י ז"ל שיסד בזמירות קריבו שושבינין עבידו תיקונין וכו':
12
י״גויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף, העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, ויש לדקדק אחר ששב רוחם עליהם ודברו אתו למה לא ענהו על שאלתו העוד אבי חי, עוד יש לדקדק למה חלק את ההודעה לשתי חלוקות, בראשונה אני יוסף לבד ורק אח"כ כשאמר גשו נא אלי ויגשו אמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה, ולמה לא אמר במאמרו הראשון אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה, והמפרשים אמרו שלא ישמעו שומעי הבכי ממכירתו, וזה דוחק גדול שהרי יצאו כל איש מלפניו, ומי הוא אשר ירהב עוז בנפשו להטות אזנו אחרי הדלת לשמוע את דברי המושל כי יחייב את ראשו למלך, מה גם אחר הקריאה הוציאו כל איש מעלי, שהוא כאומר שהנני נצרך לדבר בסוד, ועוד יגיד עליו ריעו תיבת אחיכם שלא הי' צריך להסתיר משומעי הבכי למה לא אמר בראשונה אני יוסף אחיכם:
13
י״דונראה דהנה יש להבין למה שאל העוד אבי חי הלא כבר שאל להם בבואם אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי והם השיבו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי, ומה זה שכפל לשאול, ואם לו אירע לו ח"ו דבר ביני ביני מאין ידעו הם כי לא היו בנתים בביתם, אך נראה עפימ"ש כבר בטעם שלא הודיע יוסף את אביו כל אורך זמן הזה כל כ"ב שנה שלא יתכן לומר שלא הי' סיפוק בידו, ואמרנו הטעם כי חשב הלא יש ליעקב רוה"ק אם חפץ ה' שידע מן הסתם הודיעו, ואם לא הודיעו, הקב"ה אינו מגלה לו ואני אגלה לו, שמטעם זה עצמו יצחק לא גילה לו, אך עדיין הי' ליוסף לחשוב אולי הקב"ה לא גילה לו משום דאין השכינה שורה מתוך עצבות ואבילות, אבל ע"ז השיב אמריו אל לבו הלא יצחק חי והוא איננו אבל ובדאי רוה"ק שורה עליו ויודע, ולמה לא גילה הוא ליעקב, אלא ודאי שיצחק ראה ביעקב זמנים שמסיר מעליו האבילות לשעתו כגון שבת, ומ"מ גם אז הקב"ה אינו מגלה ש"מ דכך ניחא לי' לקב"ה, וע"כ יצחק אינו מגלה לו, ובכן אף אני אסור לי לעשות נגד רצון הקב"ה אף במקום כיבוד אב, אך כאשר השיבו אז אל שאלתו ששאל אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי ופירשו ז"ל שהכוונה על יצחק והם השיבו שלום לעבדך אבינו עודנו חי זה יעקב ומכלל שיצחק מת, שבאמת בו בפרק מת יצחק, א"כ שוב הי' מוטל בספק אם מותר לגלות לו או לא, דאם רוה"ק שורה על יעקב אז אסור לגלות לו מטעם דאם הקב"ה אינו מגלה לו ש"מ דכך ניחא לי' לקב"ה, אך אם אין רוה"ק שורה עליו מפאת האבילות ואין ראי' ממה שהקב"ה אינו מגלה לו שוב הוא מחויב לגלות לו מחמת כיבוד אב, וע"כ הי' נידון בנפשו אם לגלות להם או לא וקיים בעצמו שב ואל תעשה עדיף, וע"כ כתיב ולא יכול יוסף להתאפק מכלל דאם הי' יכול הי' עוד מתאפק, אף דכל רגע שהי' מעכב מלהתודע הי' גורם צער ליעקב שיושב על יד דרך מצפה וחרד על בנימין ורגע לשנה יחשב, מ"מ הי' מתאפק מחמת ספק איסור לגלות ושב ואל תעשה עדיף, אך כאשר לא הי' עוד יכול להתאפק מפני צערן של אחיו והי' מוכרח לגלות להם היו דבריו מקוטעין ולא אמר רק אני יוסף ולא הזכיר לא אחיכם ולא אשר מכרתם אותי מצרימה אלא שאל העוד אבי חי, היינו אם רוה"ק שורה עליו, שמחיים סתם כבר הודיעוהו, והשאלה הי' רק על רוה"ק שזה נקרא חיות בהחלט וכמ"ש אח"כ ותחי רוח יעקב אביהם היינו ששרתה עליו רלה"ק כפירש"י, וזהו ששאל להם העוד אבי חי היינו אם רוה"ק שורה עליו, והי' חושב בדעתו אם יאמרו שעודנו חי היינו שרוה"ק שורה עליו אז ידע שאסור לו לגלות עצמו כנ"ל, ואז לא יוסיף להתוודע להם אדרבה יאמר התנצלות שגם שמו יוסף ולא שהוא אחיהם, אך כאשר לא ענו אותו הי' השתיקה כהודאה שאין רוה"ק שורה עליו, וידע שמחויב לגלות ע"כ אז אמר להם אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה, שזהו הודעה גמורה כמ"ש הרמב"ן ששום איש בעולם לא ידע מהמכירה זולתם:
14
ט״ואיתא בפסיקתא שיוסף לא רצה להתיחד עם אביו במצרים פן ישאל אותו איך הי' הסיבה שנמכר למצרים ויצטרך לגלות לו שאחיו מכרוהו, ויש להבין דאם הי' יעק"א רוצה לידע ממנו למה לא קרא אותו לחדר מיוחד לשאלהו, ונראה דהא דיוסף לא שלח להודיעהו כל כ"ב שנים שפירש ממנו הי' מטעם שאם הקב"ה אינו מגלה לו אני אגלה לו כבמאמר הקדום, ונראה לומר שזה הי' תיקון ליוסף שפגם בברית הלשון בהוצאת דבה על אחיו, ע"כ עשה תשובת המשקל ועצר את דיבורו שלא לדבר אלא דיבור הכרחי שיודע בבירור שיש בו רצון הש"י, והנה הא דאמרינן בההגדה וירד מצרימה אנוס עפ"י הדיבור הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה עפ"י דברי המדרש מעולם לא יצא מפי יעקב דיבור של בטלה אלא זה שאמר למה הרעותם להגיד לאיש היש לכם אח, והיינו כי לפי קדושת יעקב שהי' היפוך לגמרי ממצריים ולא ראה טפת קרי מימיו לא הי' אפשר שישלוט בו הגלות אך ה' אנה לידו שידבר דיבור של בטלה וברית המעור והלשון מכוונים בזה הי' לו מקום לירד לגלות וזהו אנוס עפ"י הדיבור היינו דיבור של עצמו שהוציאו לבטלה ודפח"ח, ובאמת יש לומר שגם ביוסף כן שהא שהוציא דבה על אחיו לא ממנו הי' אלא שהש"י אנה לידו כדי שישלוט בו הגלות, אך מ"מ חזר ותיקן במה שהי' עצור במלין כנ"ל, וזה עצמו יש לומר ביעקב שאחרי בואו למצרים חזר ותיקן פגם הדיבור שהוציא לבטלה והי' עציר במילין שלא לדבר כי אם דיבור של קדושה שהש"י רוצה בו, וכדרך הנ"ל, ע"כ לא שאל מעולם את יוסף, אבל יוסף שלא ידע מדיבורו של יעקב לבטלה, ממילא נמי לא ידע את הגדר שגדר לתשובת המשקל, ע"כ הי' מתירא פן ישאלנו והי' מסבב סיבות שלא יהי' עמו בחדר מיוחד:
15