שם משמואל, ויגש ט׳Shem MiShmuel, Vayigash 9
א׳שנת תרע"ט
1
ב׳במדרש כי הנה המלכים נועדו זה יהודה ויוסף, עברו יחדיו זה נתמלא עברה ע"ז וזה נתמלא עברה ע"ז, ויש להבין בשלמא יהודה על יוסף ניחא ע"ז שהי' תופס את בנימין, אבל יוסף על יהודה אינו מובן, אדרבה אותה הי' מבקש שימסור נפשו על בנימין וכבמדרש כל הדברים אשר אתה קורא מן ויגש עד ולא יכול יוסף להתאפק הי' פיוס ליוסף ופיוס לבנימין ופיוס לאחיו האיך הוא מוסר נפשו על בנימין, וא"כ אינו מובן מה זה עברה שהי' יוסף נתמלא עליו, וכבר דברנו מזה ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בה:
2
ג׳ונראה דהנה כתיב ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו מכלל דאם יכול הי' מתאפק עד שהנצבים עליו יצאו מעצמן, ואינו מובן אחר שבא העת להתודע להם הלא רגע לשנה יחשב, ואיך לא חס על צערו של אביו שהי' יושב על יד דרך מצפה לחזירתו של בנימין, וגם לאידך גיסא איננו מובן אם לפי דעתו לא הגיע העת להתוודע להם, או עכ"פ להמתין לכל הנצבים עליו, הלא צדיקים לבם ברשותם למה לא הי' יכול להתאפק, ועוד דבמדרש משמע דעדיין לא הגיע הזמן להתוודע להם, אלא דמאחר שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר מוטב שאתוודע להם ולא יחריבו את מצרים, ואינו מובן למה הי' רוצה עוד לצערם אחר שכבר דכא לארץ חייתם ועשו תשובה על מכירתו באמרם אבל אשמים אנחנו, וקבלו על עצמם להיות כולם עבדים לו תשובת המשקל על המכירה, וגם הנה בדק אותם במסירת נפשם על בנימין, ומה הי' רוצה עוד מהם, ועוד אפי' הי' חפץ עוד למרקם ולצחצחם, מ"מ איך לא הי' חס על צערו של יעקב אביו:
3
ד׳ונראה דהנה הסעודה שעשה להם עד שהי' כ"כ שמח וטוב לב עמם וכן הם עמו, ומאז שפירש מהם לא שתה הוא יין ולא הם שתו ועכשיו שתו כמ"ש וישתו וישכרו עמו, איננו נראה שכל אלה הי' תחבולה להעליל עליהם דבר הגביע, כי השמחה וטובת הלב שהי' שם מעידים שלא הי' הכוונה להעליל עליהם, כי גם מבלעדי הסעודה אם הי' הגביע עומד על השלחן הי' לו מקום להעליל, ואם לפיוס הי' די ליתן להם בר כאשר יוכלון שאת ולהשיב להם את כספיהם, ולמה לו כל הטורח הזה:
4
ה׳אשר ע"כ נראה דהנה בטעם שלא הודיע יוסף לאביו כל אורך הזמן הזה שהנהו במצרים עבד או יושב במאסר או מושל, כמה טעמים נאמרו בזה, וכבר הגדנו טעם נכון אשר שוב מצאתי ממנו בכלי יקר שכמו שיצחק לא גילה לו מטעם שאמר הקב"ה לא גילה לו ואני אגלה לו, ואף שיעקב הי' מתאבל ועצוב ואין השכינה שורה מתוך עצבות, מ"מ אם הי' רצון הש"י לגלות הי' באה הנבואה ליצחק שיגלה ליעקב, ומזה דייק יצחק שאין רצון הש"י שיתגלה הדבר ליעקב, וע"כ לא גילה לו, ויש לומר שמחמת טעם זה עצמו לא הי' יוסף מגלה לו, שאמר הקב"ה אינו מגלה לו ואני אגלה לו, והוספנו עוד לומר שזה הי' תשובת המשקל ליוסף על שהביא את דבתם רעה אל אביהם, ע"כ הי' עצור במלין שלא לדבר רק מה שברור לו שהוא רצון שמים:
5
ו׳וי"ל עפ"מ שהגדנו בש"ק העבר דיוסף הי' בו בחי' שבת וכמו שבת דקביע וקיימא ואינו נצרך לקידוש ב"ד, אלא בא מאליו בלי שום תפיסת יד אדם בו, כן הי' דעתו שישועתו תצמיח בלי שום תפיסת יד אדם בו אלא מאלוו, וע"כ מה שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני וגו' נחשב לו לחטא, ונתמרק ע"ז שתי שנים במאסר אף דלאדם אחר אין זה נחשב לחטא וכך הוא מנהגו של עולם לעשות השתדלות, מ"מ לפי מדריגתו בחי' שבת הי' בזה תפיסה עליו, וע"כ י"ל שמה"ט לא רצה להודיע ליעקב למען לא יהי' בענינו שום עשי' ותפיסת יד אדם, ומטעם זה עצמו לא התוודע לאחיו שלא יהי' הוא המודיע ושוב יהי' בענינו תפיסת יד אדם:
6
ז׳וי"ל עוד דהנה התוודעותו של יוסף הוא רמז על העתיד גאולת ישראל כבמדרש, והנה בזוה"ק (ח"ג ואו,) בפסוק נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ת"ח בכלהו גלוותא דגלו ישראל לכלהו שוי זימנא וקיצא ובכלהו הוו ישראל חייבין לקב"ה ובתולת ישראל הות תבת לאתרהא וכו' מתל למלכא דרגז על מטרוניתא וכו' כך קב"ה כל זמנין דכנ"י בגלותא כד הוה מטי זמנא היא אתיאת והדרת קמי מלכא, והשתא בגלותא דא לאו הכי אלא קב"ה יוחיד בידהא ויוקים לה ויתפייס בהדה ויתיב לה להיכלי' עכ"ל, וי"ל דממילא אפי' ח"ו אין ישראל ראויין לגאולה ויהי' ח"ו כולו חייב נמי, מאחר שאין הגאולה באה מצדם אלא מצד השי"ת ולמענו למענו יעשה, וע"כ י"ל דיוסף הי' יודע דהתוודעותו הוא פועל דמיוני על לעת"ל, ע"כ לא הי' רוצה שתהי' ע"י תפיסת יד אדם אלא שתבוא מאליו ע"י השי"ת בעצמו בלי עשי' משום איש, למען יהי' פועל דמיוני על עתיד שתהי' אף בלי תפיסת יד אדם אפי' שלא יהי' זכאים ח"ו ולא יהי' מי שיעשה התעוררת לגאולה:
7
ח׳ונראה דזה יהי' ענין השני משיחים לעת"ל משיח בן יוסף ומשיח ב"ד, דהנה קרא אחד כתיב [ישעי' נ"ט] כי רבו פשעינו וגו' פשוע וכחש בה' וגו', והוסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד כי כשלה ברחוב אמת וגו' וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרועו וצדקתו הוא סמכתהו וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו וגו', הרי מפורש שאף בלי משפט צדקה ביעקב ח"ו ואף מפגיע אין בעדינו, מ"מ למענו למענו יעשה, וכתיב קרא אחרינא [ישעי' א' כ"ז] ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה, וברש"י שם ע"י שיהי' בה עושי משפט, ושבי', עושי תשובה שבתורה (בצדקה במצדיקים עצמם במשפט ובצדקה שבתוכה) עכ"ל, הרי מפורש שיהי' משפט וצדקה בתוכם ובשבילם יגאלו, וכיצד יתקיימו שני מקראות הללו:
8
ט׳אך נראה שישראל בעודם בחשכות הגלות, אף בלי יהי' ביכולתם לעורר את הגאולה ע"י צדקה ומשפט ושאפי' מפגיע אין בעדינו כנ"ל, מ"מ יבוא משיח בן יוסף, וכמו שבת דקביע וקיימא בלי תפיסת יד אדם כלל, וע"י הארות האלקית שימשוך משיח בן יוסף בלב ישראל יתעוררו ישראל, וכענין שבת דאפי' ע"ה אימת שבת עליו, ויעורו ישנים משינתם ונרדמים יקוצו מתרדמתם ויעשו משפט וצדקה בארץ ויזכו לתשובה שלימה, ואז יופיע משיח ב"ד בהדר גאונו, ויתקיים ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה:
9
י׳נמצא שיתקיימו שני המקראות, ומשיח ב"י יבוא תחילה בלי שום התעוררת תשובה בישראל וכמו שבת שאין בו תפיסת יד אדם וכמו מהות יוסף הצדיק, ואח"כ יבוא משיח ב"ד הבא מיהודה ע"י התעוררות ישראל כמו יו"ט שיש בו תפיסת יד האדם דב"ד מקדשין לי':
10
י״אולפי האמור שכל עצמו שלא הודיע יוסף לאביו עד הנה הי' מפני שרצונו הי' שהכל יהי' נעשה ע"י השי"ת בעצמו שיודיע אותו ולא ע"י התעוררת ותפיסת יד אדם, יש לפרש ענין הסעודה ולומר דמאחר שנתוודע מהם שיצחק מת כבמדרש שהוא שאל מהם אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי דקאי על יצחק והשיבו לו שלום לעבדך לאבינו [זה יעקב] עודנו חי, ומכלל שיצחק מת, ועוד שלא הי' חסר לו רוה"ק לידע זה מעצמו, א"כ שוב אין ראי' ממה שהקב"ה לא גלה ליעקב שהרי הוא שרוי בעצבות ויצחק איננו, והשבטים כולם אף שהיו צדיקים ורוה"ק שורה עליהם, מ"מ מאחר שכולם עוסקים בשקם ותעניתם כבמדרש אין השכינה שורה עליהם, וע"כ הי' נדון בנפשו אולי הגיע העת שיודיעם מן השמים, אבל אי אפשר מחמת ששרוין בעצבות ע"כ עשה לפניהם את הסעודה, ובמדרש וטבוח טבח והכן אין והכן אלא שבת, א"כ הי' הסעודה סעודת שבת, מה גם הסעודה על שלחן יוסף שהוא עצמו הי' בחי' שבת, כדי להרים את לבבם שישכחו את עצבות רוחם, וכך הי' עד ששתו וישכרו עמו וכמ"ש והי' ביום הניח ה' אותך מעצביך ומרגזך וגו' ובזוה"ק דרש זה על שבת, ע"כ נעשו ראוים לרוה"ק, וחשב שמאחר שתחזיר עליהם רוה"ק אולי יהי' עת רצון להודיע להם מן השמים, ומעתה יובן ענין וצורך הסעודה וכנ"ל, אבל בראותו כי גם זה לא הועיל חשב שעוד חסר להם מירוק על חטא המכירה, ע"כ עשה תחבולת הגביע עד שקיבלו עליהם להיות כולם עבדים תשובת המשקל על שמכרוהו לעבד, אבל אז באשר היו עצבים מאוד וכבמדרש שהי' יהודה רואה א"ע אבוד משני עולמות כמ"ש ליש אובד מבלי טרף, שוב לא הי' אפשר שיתוודע להם ע"י רוה"ק, ויוסף עצמו לא הי' רוצה להתוודע להם כנ"ל, ע"כ הי' רוצה עוד להתאפק, עד עת בוא דבר ה' מן השמים להודיע לו מה שיעשה:
11
י״באבל מאחר שאז הגיע העת להתוודע, ע"כ מהשמים ניתן בפיו ע"כ שלא בטובתו את דברי התוודעו, והי' הדברים האלו בוערים בלבו עד שלא הי' יכול להתאפק שלא לאמרם, וכמ"ש בירמי' כ' ט' ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והי' בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי ונלאיתי כלכל ולא אוכל, כן נמי הי' הרוה"ק שבפי יוסף הי' מכריח אותו להתוודע להם ולא הי' יכול להתאפק, וא"כ שוב איננו נחשב שבא ההתוודעות ע"י אדם, אלא הכל מן השמים ונתקיים עצת יוסף שיהי' בלי שום תפיסת יד אדם לפועל דמיוני על לעתיד, ומעתה מיושב הא דולא יכול יוסף להתאפק:
12
י״גולפי האמור יש ליישב הא דיוסף נתמלא עברה על יהודה במה שהי' דוחק אותו להתוודע להם, שיצמח מזה פגם על לעתיד שהגאולה העתידה תהי' ע"י תפיסת יד אדם, ומוטב הי' לו לקבל עליו דין שמים ולהיות שמח ביסורין הבאין עליו, שמחמת השמחה תחזור עליו רוה"ק, ובוודאי יתוודעו אחר שכבר נתמרקו עד התכלית, כמו שבאמת כך הי', שהגיע עת ההודעה:
13
י״דולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו, ובאלשיך דקדק באמור הוציאו כל איש כלומר אך לא המלאכים מפחד אחיו, והוא שבאומר לעבדיו הוציאו כל איש אמר לשון יבינו המלאכים שחפץ שיהיו שם ובזה לא עמד איש כי אם המלאכים והם דחפו את אחיו למען הציל אותו מידם [כוונתו למ"ש בתנחומא סי' ה' כיון שהכירוהו בקשו להורגו ירד מלאך ופיזרם בארבע פנות הבית] והוצרך לרמוז להם זה כי המה לא באו לראות רק איך הי' מדיינים [כוונתו למ"ש בתנחומא לעיל מינה בסי' ד' שאמרו מלה"ש זל"ז בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה] לכן עתה בעת שלום אפשר שילכו להם עכ"ל:
14
ט״וועפר אני תחת כפות רגליו לא אראה ראי' מדברי המדרש כלל שהי' שם מלאכים, ובמ"ר ר' חנינא בר אבא אמר לא עשה יוסף כשורה שאלו בעטו בו אחד מהם מיד הי' מת, רשבנ"א כהוגן וכשורה עשה יודע הי' צדקן של אחיו אמר ח"ו אין אחי חשודין על שפ"ד, הרי מפורש שלא הי' מלאכים מוכנים להצילו מידם, וגם מדברי התנחומא שהביא מפורש נמי להיפוך שכתוב לשון ירד מלאך ופזרם וכו' כנ"ל, ומדקאמר ירד משמע שלא היו שם מקודם לכן, וגם מפורש שאין זה מאותן שבאו לראות הויכוח, והטעם שהרי מלאך אינו עושה רק מה שנשתלח עבורו:
15
ט״זוכשאני לעצמי נראה להיפוך עפ"י דברי המ"ר פ' וישב וימצאהו איש והנה תועה בשדה א"ר ינאי ג' מלאכים נזדווגו לו וכו' ובמת"כ איש דרש לשון מלאכים כדאיתא בפדר"א וימצאהו איש זה גבריאל המלאך שנאמר והאיש גבריאל וכו' עכ"ל, ולפי"ז גם כאן ולא עמד איש אתו היינו אפי' מלאכים הנקראים עומדים, וע"כ כתיב לשון ולא עמד ולא כתיב ולא הי', או ולא נשאר איש, שבא לרמז דמיירי במלאכים שמהותם עומדים:
16
י״זוהענין כי התוודעות יוסף אל אחיו רומז על לעת"ל כבמדרשים ובזוה"ק ואז יהי' מחיצת ישראל לפנים ממה"ש כמ"ש כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, וא"כ אין ישראל לעת"ל צריכין לאמצעותן של מה"ש בינם לבין הקב"ה, ומכ"ש שא"צ למלאכים שיהיו אמצעים ומתווכים לבין איש לרעהו, ע"כ עשה יוסף לפועל דמיוני של התוודעו לאחיו נמי בלי שיהי' שם מלאכים:
17
י״חוי"ל עוד כי יוסף הוא בחי' שבת ובזוה"ק שכל ששת ימי המעשה התייחדות כנס"י בקב"ה הוא ע"י שליח דהיינו מט"ט, ובשבת בלי אמצעי והיחוד הוא בצדיק חי עלמין, וכבר אמרנו שזהו דאיתא בתנדב"א שבשבת אדם מתרצה עם בניו ובני ביתו, דהיינו ישראל הם בניו וב"ב של הקב"ה, וי"ל דמש"ה שבת רזא דאחד מפני שמתייחדין בשורשם והשורש שלהם מאחדם, ע"כ התוודעות יוסף והשבטים שהוא דוגמא לזה כמו שבא בספרי חכמי האמת בכוונה עשה שלא יהי' אפי' מלאך שמה:
18
י״טוי"ל נמי שכל ענין השני מה"ש שמלוין את האדם בשבת, הוא עד הקידוש והסעודה, וכמו שהי' המלאכים אצל יוסף בעוד שהי' הויכוח ביניהם כבמדרש תנחומא, מפני שכל הויכוח הי' הכנה לההתוודעות, וכן השני מה"ש מכינין את לבב האדם, וזהו ברכוני לשלום, אבל בשעת הקידוש והסעודה אין אנו צריכין להמלאכים דוגמת ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו, וע"כ להם אנו אומרים בצאתכם לשלום:
19
כ׳העוד אבי חי, ויש להבין הלא כבר שאל להם השלום לאביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי, והשיבו לו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי, וא"כ למה שאל להם שנית, ונראה ששאלתו הי' אם רוה"ק שורה עליו, כענין שכתוב אח"כ ותחי רוח יעקב אביהם שפירשו ז"ל שחזר עליו הרוה"ק אחר שפירש ממנו, זה כ"ב שנים, הרי דהשראת רוה"ק נקרא חי, וזה הי' שאלת יוסף כי עדיין הי' מתיירא אם השי"ת אינו מגלה לו איך אגלה לו, ועל שאלתו זה אם רוה"ק שורה עליו לא השיבו לו מאומה גם אח"כ כשנתיישב דעתם כי אין משיבין על הקלקלה, וממילא הבין שנסתלק ממנו רוה"ק, ובזה נתיישב דעתי' דיוסף, דמעתה אין ראי' מדהשי"ת אינו מגלה לו, שהרי רוה"ק נסתלק ממנו, וע"כ צוה אותם מהרו ועלו אל אבי וגו' כה אמר בנך יוסף שהם יגלו לו בשליחותו ושליח של אדם כמותו, כדי שיזכה הוא במצות כיבוד אב שלא קיים זה כ"ב שנה:
20
כ״אעוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, יש להבין הלא יותר יוצדק בהא הידיעה כי הוא המושל בכל ארץ מצרים, היינו שהוא האיש אדוני הארץ שכבר דברו ממנו, ונראה שבכוונה חסרו את הא הידוע והעלימו מיעקב שהוא האיש המשביר לכל עם הארץ ששם עליהם עלילות דברים לאמור מרגלים אתם וציער אותם בכל הצער הגדול, ושזה שהאסיף אותם אל המשמר ואח"כ לקח מאתם את שמעון ויאסור אותו לעיניהם, דבאם אמרו אליו שהוא הוא, הי' יעקב שם על לבו שלא לחנם הי' עושה להם כל הצער הזה, אלא בודאי הם הי' בעוכריו ע"כ גמל להם כמדתם, ואף כי לא נאה לצדיק להשיב רעה אפי' תחת רעה, הוא עושה כן כדי למרק את עונם ולצחצחם כאשר כן הי' באמת, ע"כ העלימו הא הידיעה מיעקב למען יסבור שמושל אחר תחתיו הוא האדוני הארץ המשביר לכל עם הארץ והוא העליל עליהם והוא לא ידע מי אלה המה, וכאשר נתוודע הדבר ליוסף שמושל שתחתיו יש לו דין ודברים עם אלו, נסתכל בענינם, או שהם בעצמם הרגישו את עצומותיהם לפני המלך או משנהו וירא אותם ויכירם:
21
כ״בובאמת שהרמב"ן כתב שיעקב לא ידע מן המכירה כל ימיו, ובפסיקתא הוסיף לאמור כי יוסף הי' מתכוין והולך שלא יתיחד עם יעקב פן ישאלהו סדר מאורעותיו ויהי' מוכרח לגלות לו האמת, ומכאן לימוד גדול לכל איש להזהר מלדבר תועה על חבירו, שהרי בודאי התיחדות יעקב ויוסף לא דבר ריק הוא, ובודאי כמה סודות ורזין דאורייתא ותיקון עולמות עליונים שהי' נצמח מזה כידוע בחכמי האמת מענין יעקב ויוסף, ומ"מ לא השגיח על אבידת כל אלה, והכל שוה לו למען לא יצטרך לגלות דבר גנאי על אחיו, ואף שידוע שלא מהם הי' הדבר כאמרו לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים, ובמדרש וישב למה תתענו ה' מדרכך כשרצית נתת בלבם לאהוב כשרצית נתת בלבם לשנוא, מ"מ לפי גודל מדריגתם נחשב להם לחטא, והי' להם עונש עבור זה, שוב הכל שוה שלא לדבר שום פגם עליהם:
22