שם משמואל, ויקרא י״אShem MiShmuel, Vayikra 11
א׳ויקרא וחודש שנת תר"פ
1
ב׳החודש הזה לכם ראש חדשים, וברש"י הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהי' לך ר"ח עכ"ל, וא"כ היא מ"ע וכן כתבו כל מוני המצוות, וכבר דקדקנו למה הקדים מצוה זו למצוות הפסח, דמשמע דמצוות הפסח תלוי' במצוה זו שישראל מקדשין החדשים, והרי אף מבלעדי מצוה זו אלא שהיו מחשבין עפ"י החשבון כמו שהי' מבריאת העולם עד כאן נמי הי' יכול להיות מצוות הפסח בי"ד בניסן שעפ"י החשבון, וכבר דברנו בזה:
2
ג׳ונראה עוד לומר בזה, דהנה בענין מילה שמעכבת בפסח הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה עפ"י מאמר הכתוב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב שדרשו ז"ל על מצוות מילה, והפירוש כמוצא שלל רב שנעשה עשיר גדול בפעם אחת, ולא בהדרגה ריוח אחר ריוח, כן הוא השומר ברית מילה כמ"ש מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת שם הוי' ב"ה, כך מצוות הפסח לשון דילוג שבא האור עליהם שלא בהדרגה שהיו משועבדים בחומר ובלבנים משוקעים במ"ט שערי טומאה ונגלה עליהם ממ"ה הקב"ה כמ"ש ובמורא גדול זו גילוי השכינה עכ"ד:
3
ד׳ויש לבאר ולהוסיף בה דברים, דהנה איתא בספה"ק שכלפי שאדה"ר קלקל את כל העולם בחטאו ניתן לישראל לתקן, ובעוד שהיו משועבדים ושקועים במצרים לא יכלו לעשות דבר ועם יציאתם התחיל התיקון, ואלמלא חטא העגל הי' נגמר אז התיקון, אבל בעוה"ר נתקלקל אז וגמר התיקון יהי' לעתיד, והנה בליקוטי התורה מהאריז"ל שחטא אדה"ר הי' שלא המתין בזיווגו עד שבת, ויש להבין הרי חטאו מבואר בכתוב ולמה לנו להוסיף על חטאתו, ועוד הרי לא נצטוה ע"ז, ואם הי' לו להבין מעצמו יש לשאול להיפוך למה עשה ככה הרי עדיין לא הי' לו יצה"ר והי' במדריגה גבוה מאד שמלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין ולא יתכן לומר שהי' נמשך לתאוה:
4
ה׳ונראה שבודאי כוון בזיווגו לדברים גבוהים ותיקונים גדולים כראוי לאיש המעלה כמוהו, אבל עדיין לא הי' ראוי לזה עד יום השבת שהי' בא לתוספת מעלה, והנה הוא לא המתין על תוספת המעלה כי בתשוקתו לדברים הגבוהים ולתיקונים הגדולים התאמץ למעלה מן הסדר, וכמו הדולג ומקפץ על מקום גבוה ממנו ואינו ממתין לעלות מדריגה אחר מדריגה על הסדר:
5
ו׳ולפי האמור יתיישב איך הי' אפשר להנחש לבוא למקום אדם וחוה לג"ע מקום רום המעלה שהי' גילוי שכינה מצוי שם, והרי אף בסיני כתיב אם בהמה אם איש לא יחי', אך הוא הדבר שזה עצמו הי' מחמת עונש לאדה"ר מדה במדה כמו שהוא אחז במדת הדילוג והקפיצה למעלה ממדריגתו הי' עונשו נמי שניתן רשות להנחש וס"ם רכב ע"ג לדלוג ולקפוץ למעלה ממדריגתו עד בואו למחיצת אדה"ר וחוה לכנוס עמהם בדברים לפחות:
6
ז׳ואולי יש רמז לדברים אלו במשנה הכלב והגדי שקפצו מראש הגג, הכלב רומז לנחש, והגדי לאדה"ר, והיינו שסיבת הכלב נצמח בסיבת הגדי ששניהם קפצו מראש ושברו את הכלים, ומצאתי לרמ"ע במאמר חיקור דין ח"ג פ"ט שמחמת פחזותו של אדה"ר במצוה ראשונה שנצטוה בה והוא פרו ורבו כי הנה בתחילת תשמישו נזקק לאשתו בחול וביום ובשעת התגבר הדין [פירוש בשעת מנחה] ובפירסום והוליד ערלתו זה קין את פריו זה הבל ועל הדוגמא שלהם במשפטי ה' אמת תנן בנזקין הכלב והגדי שקפצו מראש הגג שנולדו קודם זמנם והרי הם נפלים ושברו את הכלים וכו' עכ"ל, והוא כדברינו, אלא שהוא פירש הכלב והגדי על קין והבל, ולפי דרכינו הנ"ל הוא ס"ם ואדה"ר, ומסתברא דהא והא איתא לפי המבואר בזוה"ק דקין ברא דנחש הוה, א"כ שפיר מרומז בתרווייהו דמחמת קפיצת נחש דמרומז במלת הכלב יצא קפיצת קין, ומחמת קפיצת אדה"ר דמרומז במלת והגדי יצא נמי קפיצת הבל, ויוצדק בשניהם לשון קפצו מראש הגג דמשמע ממעלה למטה דגם אדה"ר והנחש אף שקפצו ודלגו למעלה ממדריגתם, מ"מ הך עלי' נפילה למטה היתה באמת:
7
ח׳והנה ישראל שניתן על שכמם לתקן חטא אדה"ר, ע"כ כמו אדה"ר שהי' ראשית הקלקול הדילוג והקפיצה כנ"ל, כן ישראל עליהם לתקן בראשונה ענין הדילוג והקפיצה, וידוע שמיתוק והתיקון צריך להיות בשורשו, והיינו להפוך את ענין הקלקול ולהשתמש במדה זו עצמה בקדושה, והנה בהרח"ו שבעת המילה באין ברך הנימול כל הנפש רוח ונשמה שלו כדי לזכות במצוה זו אלא שאחר המילה מסתלקין וחוזרין אח"כ לפי מסת הזכות וכלשון זוה"ק זכה יתיר יהבין לי' נפשא זכה יתיר יהבין לי' רוחא, הרי דנפש רוח ונשמה שבאו בעת המילה היו שלא בהדרגה אלא דרך דילוג וקפיצה:
8
ט׳ונראה שה"ט שניתנה מצות מילה לאאע"ה, שענין זה שניתנה הארה גדולה שלא בהדרגה ואעפ"י שאיננו בר קיבול, הוא רק מפאת מדת החסד וע"כ לולא חסד אברהם לא הי' אפשר למצוה זו להנתן, דומה לזה הי' לישראל במצרים בליל היציאה שזכו אז לכל האורות הגדולות למעלה ממדריגתם והי' הלילה כיום יאיר, רמז לזה אף שעדיין היו בבחי' לילה ולא יכלו להתמהמה שלא יפלו בשער הנ' דטומאה, מ"מ הי' מאור להם כיום בהיר הוא בשחקים והאי יובלא אפיק להו לישראל ממצרים אלא שאח"כ נסתלק מהם וחזרו לישראל כפי מסת הזיכוך וחשבנא לדכיותא עד מ"ת, ומדה זו נוהגת לדורות כידוע בדברי המקובלים, וידוע שכמים פא"פ מתעורר בלב ישראל ענין הדילוג והקפיצה שכל איש ישראל אף שהנהו בשפל המצב מתעורר בו רוח חיים חדשים למעלה ממדריגתו להאחז במקור החיים לדבקה בו ית"ש, והנה הוא תיקון על חטא הדילוג והקפיצה של אדה"ר:
9
י׳ולפי האמור יש ליתן טעם בהא דאמרו ז"ל אכילת פסחים לא מעכבא ומ"מ גברא דחזי לאכילה בעינן, שלכאורה אינו מובן, ונראה כשני הפכים בנושא אחד, ולהנ"ל י"ל מאחר דכל ענין פסח הוא ענין דילוג וקפיצה בין ממעלה למטה ובין ממטה למעלה, א"כ אחר דחזי לאכילה והוזמן למיכל על פתורא דאביהן שוב נעשה כל תיקון הנדרש, אבל גוף האכילה אינו מעכב, וי"ל עוד דשני עניני תיקון נכללו בפסח תיקון הדילוג והקפיצה שזה הי' חטא הראשון של אדה"ר, ותיקון חטא של אכילת עץ הדטו"ר המסתעף מזה, תיקון חטא הדילוג והקפיצה מתתקן בהא דהוזמן למיכל יהוא בשעת זריקת הדם שמקרב נפש האדם לשורשו, ותיקון חטא של האכילה מתתקן באכילת פסח מצה מרור ואכילה מתתקנת באכילה, וידועין דעיקר פגם החטא נחשב בשורש החטא, וזה צריך תיקון ביותר, וחטא הנסתעף מחטא הראשון נחשב קצת כאונם שעבירה גוררת עבירה, וכבר דברנו בו במק"א באריכות, וע"כ עיקר העיכוב הוא בתיקון חטא הראשון, היינו זריקת הדם, שזהו ענין הדילוג להאחז בשורשו, ומאחר שזה מתוקן שוב אין האכילה הבאה לתקן חטא המסתעף מעכב:
10
י״אולפי האמור יובן שענין מילה ופסח שניהם ענין דילוג וקפיצה, ובזה יש ליתן טעם למה בשתי מצוות אלו חייבין על זדונם כרת, משא"כ בכל מ"ע שבתורה, כי כלפי שמצוות אלו מסוגלים להדבק במקור החיים למעלה מהדרגה אלא בדרך דילוג וקפיצה, ע"כ בביטול מצוה זו מגיע העונש להיפוך להיות נכרת לגמרי ממקור החיים, והיא כענין אמרם ז"ל במדרש במי שלא שב בעת המצאו שדלתי התשובה פתוחים, ביש גדא הרי הדלתות היו פתוחים לפניך ולמה לא ברחת ע"כ עונשו כפול, כן נמי הוא בענין שתי מצות אלו שהדלת פתוחה לפני כל איש ואיש אפי' היותר שפל ושקוע בטיט היון, ומ"מ הזיד בהן ע"כ עונשו כפול, וכפי מדה במדה עונשו כרת, ויש לומר עוד בלשון אחר עפ"י דברי הש"ס ב"ק (מ"ח.) כיון דהו"ל למלויי' ולא מליי' כמאן דכרי' דמי, כן ה"נ כיון דהו"ל לדלג ולקפץ ולאחוז במקור החיים ולא עשה כן, כמאן דכרת עצמו דמי:
11
י״בולפי האמור יובנו דברי קודש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הנ"ל בטעם מילה שמעכבת בפסח שזה ענין דילוג שבישראל שהפסח מורה עליו הבא לתקן חטא הראשון של אדה"ר, זה עצמו נמשך ממצוות מילה חסד לאברהם כנ"ל, וע"כ מילה מעכבת בפסח:
12
י״גולפי דרכינו זה יש לפרש הקדמת מצוות קה"ח למצות הפסח, דהנה ישו להתבונן בענין ר"ח שמהותו נשתנה ממהות השבת שבא אחר שהוקדם לו ששת ימי המעשה, ומי שטרח בע"ש יאכל בשבת, והיינו שהאור של שבת הוא זוכה לעומת הכנתו בששת ימי המעשה בהתיקונים והברורין כידוע, אבל ר"ח אינו בא אלא בתחילת החודש, מורה שאין אור ר"ח לעומת המעש"ט של כל החודש, אלא להיפוך שניתן אור ר"ח מקודם אף לבלתי מוכנים עדיין למען יתחזק ידם בעבודה בכל ימי חודש העתידין לבוא, ונראה שדורות הראשונים מאדה"ר ואילך עדיין לא זכו לענין זה שתקדים להם אורות להמעש"ט, ואף שקבעו החדשים לפי החשבון, לא הי' להם יום ראשון של החודש ליום הנכבד, וזה החסד ניתן רק לישראל שנצטוו במצוות קידוש חדשים ולא סגי להו בקביעות החודש עפ"י חשבון, והיינו שממשיכין קדושה בהחודש, וע"כ יום המשכת הקדושה הוא יום הנכבד שממנו מסתעפת קדושה לכל ימי החודש:
13
י״דוהנה מצות קה"ח שהיא הקדמת האור קודם המעש"ט זה דומה לענין הפסח שהי' הקב"ה מאיר לישראל שלא בהדרגה אלא שהקדים להם האורות ומוחין דגדלות, וע"כ הוא הקדמה טובה למצות הפסח, שמאחר שנמסר להם מצות קה"ח מה שלא נמסר לראשונים, זה עצמו מורה לישראל שהיו מתקשים איך יתכן להם הגאולה כבפסיקתא בפסוק קול דודי הנה זה בא, בשעה שבא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלים אמרו לו רבינו משה האיך אנו נגאלין וארץ מצרים מלאה מע"ז שלנו וכו', ועוד שם האיך אנו נגאלים ואין בידינו מעשים ומרע"ה השיבן שאין הקב"ה מביט במעשים שלהם אלא מדלג על ההרים, וע"ז מורה מצות קה"ח שיזכו אף שעדיין בלתי ראוים, מ"מ הקב"ה מקדים להם על סמך שיזכו להבא, וזה חודש אשר ישועות בו מקיפות שהגיד כ"ק אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה שהוא מלשון חנווני מקיף, שמקיפין על סמך דלהבא:
14