שם משמואל, ויקרא י״בShem MiShmuel, Vayikra 12
א׳ויקרא וזכור שנת תרפ"א.
1
ב׳יש להתבונן מה שאנו קורין פרשת זכור בשבת שלפני הפורים משום סמיכת מחיית עמלק, ואין אנו מספיקין במה שקורין בפורים עצמו פרשתו של עמלק, והתינח בשקלים וחודש דכשחל ר"ח באמצע השבוע מקדימין וקורין בשבת שלפני' משום דבר"ח דמותר במלאכה לא מכנפי כ"ע לבהכנ"ם, אבל בפורים דבלא"ה מכנפי לקרות המגילה למה לא יסתפקו בקריאת התורה אז פרשתו של עמלק, וכבר דברנו בזה ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בו:
2
ג׳ונראה דהנה בש"ס סנהדרין שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ למנות עליהם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה, ויש להתבונן למה למנות עליהם מלך ברישא והדר למחות זרעו של עמלק, ולמה לא יספיק למחות זרעו של עמלק ע"י אחד השופטים כמו שארי המלחמות שהיו ע"י השופטים, ואין לומר משום דכתיב והי' בהניח וגו' שהרי אף אחר מלוכת שאול לא הי' להם עוד מנוחה מאויביהם, והרבה מהשבעה אומות עדיין לא כבשו, ובימי דוד נכבש היבוסי יושב ירושלים ותפסו ז"ל על דהמע"ה בזה שכיבש את סוריא באמרם סמוך לפלטין שלך לא כבשת ואתה הולך ומכבש ארצות אחרות וכ"ש בימי שאול שעדיין עוד יותר מזה לא נכבש, א"כ למה נצטוה שאול על עמלק ולא אחד השופטים הקודמים:
3
ד׳ונראה בהקדם מאמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בהא דאיתא בספרי חכמי האמת דעמלק הוא דעת דקליפה, דענין דעת הוא לידע עד כמה האדם רחוק מהענין אלקי וכענין מרע"ה שהי' בבחי' דעת ועמד לו מן הצד ולא נכנס למשכן עד שקרא לו, ודעת דקליפה הוא נמי באותו ענין אלא שעי"ז מקררו ומפילו ליאוש הנורא שזה גרע מהכל, אלא שצריך האדם לומר לנפשו הגם שהנני מרחוק מ"מ הרי אני בתוך כלל ישראל, וכלל ישראל לעולם נרצים, וע"כ עדיין בידי לזכות ולאור באור החיים עכ"ד:
4
ה׳ובעניותן אמרנו להוסיף בה דברים עפ"מ שהגדנו בטעם שהי' לעמלק עונש קשה ומר יותר מכל המצירים לישראל ועשו אתם באכזריות חמה עוד יותר ממנו, והוא מפני שהי' לעמלק ניצוץ קדושה מאביו אליפז שקיבל מיצחק אביו והוא השתמש באותו כח לרע, והפך נהורא לחשוכא ומתקא למרירא, ע"כ הי' עונשו כ"כ קשה עד שאין מקבלים גרים מעמלק, כי לעומת שהוא הפך קדושה לחיצוניות ע"כ עונשו שא"א שיתהפך חיצוניות שלו לקדושה, ואין לו תקנה אלא למחות שמו, והנה זה הענין הי' נמי בעמלק במה שהפך את דעת דקדושה ועשה אותו דעת דקליפה, וע"כ להנצל מקליפת עמלק אין עצה אלא להיפוך לעשות מדעת דקליפה עצמה תועלת להקדושה, והיינו דהנה ידוע ששמחה ורגש הנפש והגבהת הלב לאיש העולה במעלה הוא לעומת שפלותו דמעיקרא, דכל דמעיקרא הי' יותר בשפלות כאשר יעלה לגדולה יהי' יותר שש ושמח ונפשו מרגשת יותר מאיש שכמוהו במעלה שלא הי' מקודם בשפלות כמוהו, כמו שאינו דומה איש עני שהרויח אלף אלפים ששמחתו יותר מאיש עשיר שהרויח אלף אלפים, וע"כ אדם שתקפתו דעת דקליפה עד שהביאתו לידי יאוש הנורא, אם ישים אל לבו שאעפ"כ עודנו בכלל ישראל, ואפי' כמו חלבנה בסמני קטירת, ומ"מ עודנה יעלה לריח ניחוח ובמחיצת הצדיקים אם אך יקבל עליו להיות בטל לכלל ישראל ולאחוז בדרכיהם ולעשות כמעשיהם, מזה עצמו תגדל אצלו השמחה עוד יותר וירגש נפשו ויגבה לבו בדרכי השם יותר מהאיש שלא הי' בשפלות כמוהו, וא"כ לעומת שקליפת עמלק עשתה מדעת דקדושה דעת דקליפה מקדושה חיצוניות, הוא עושה להיפוך שמדעת דקליפה עצמו עושה קדושה, שהרי זה הביאתו להגבהת הלב בדרכי ה' עוד יותר:
5
ו׳ובאשר זה היפוך קליפת עמלק ע"כ בכח זה מתגברים על עמלק גם בגשמית בפועל וזוכין למחות את שמו:
6
ז׳ומעתה יש לפרש הא דלמנות המלך קדים, דהנה הא דמעשה שטים שהי' לפני כניסתן של ישראל יש לתמוה היתכן שאז שהיו ישראל עדה שלימה מוכנים לכנוס לארץ יפלו בשפלות גדול כמוהו, ואף שהכל הי' ע"י כישוף שתוקפתם, מ"מ הלוא כתיב רגלי חסידיו ישמור, ונראה עפ"י מאמרם ז"ל בתנחומא פרשת שקלים זה יתנו בא וראה חיבתן של ישראל שעבירותיהן מביאן לידי מעלות גדולות וכו' ישיבה אחת שישבו בעצה אחת למכור את יוסף כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון וכו' ואף כאן מי גרם לשבטים בפרשת שקלים שיתנו כופר נפשותיהם מעשה העגל וכו', דוגמא זו י"ל נמי במעשה שטים, דהנה ידוע דכיבוש הארץ הי' צריך להיות מצד הכלל והתאחדות ישראל וכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש אשר עדיין לא זכו ישראל להיותם כאיש אחד בלב אחד אלא במ"ת, אבל שאר כל החניות הי' בתרעומת ובמחלוקות, ומהר"ל ז"ל בס' באר הגולה הגיד שפירוד לבבות שבישראל איננו נצמח מפאת החסרון אלא מפאת המעלה שהם בעלי דעת ואין דעתן של בנ"א שוין, כי החומר דרכו להכנע ולא השכל, לבד בהתרוממות המעלה כמו בשעת מ"ת שנתבטלו לרצון ה', וע"כ אז בכניסתן של ישראל לארץ שהי' נתבקש מהם התאחדות גמור להיות כאיש אחד, היתה מעלתן מעלת השכל מעכבן, אך באשר באו לחטא שטים הי' לבם נשבר בקרבם עד מאד, ואפי' אחר שנרצה עוונם כתיב בספר יהושע המעט לנו עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה, הי' כל אחד מוצא א"ע נעדר המעלה אלא כל חיותם הוא בכח כלל ישראל שהקב"ה שוכן אתם אפי' בתוך טומאתם, זה עצמו נתן שמחה בלבם שאפי' עם שפלותם זכו למה שזכו ונתמלאו רצון ואהבה כללית זה לזה שכל אחד הי' רואה א"ע נושע מפאת זולתו, וזהו ענין ארץ ישראל, שארץ פירושו לשון רצון כאמרם ז"ל שרצתה לעשות רצון קונה, וארץ ישראל הוא רצון ישראל שהיו נרצים זה לזה, כבש"ס נדרים ונתן ה' לך לב רגז בבבל כתיב, ונתגלגל ענין זה בישראל כל ימי השופטים שהיו מתאחדים מפאת שפלותם בעיני עצמם, וכ"ז נמשך מחטא שטים, ומעתה מובן ענין חטא שטים שגם זה הי' לצורך ועבירתם הביא תועלת עצום:
7
ח׳והנה מכח ענין זה נצטוו להעמיד להם מלך, כי ענין מלך הוא מרכבה למלכות שמים התפשטות גבול הקדושה בהגבהת הלב בדרכי ה' וידוע בדברי חכמי האמת ממדת המלכות שהיא השתוקקת עצום למעלה וכמפורש בס' תהלים מהותו של דהמע"ה צמאה לך נפשי כמה לך בשרי וכל ספר תהלים מלא מזה, וכענין שיר השירים אשר נאמר להקב"ה מאת עדתו ועמו כנס"י המתרפקת על דודה רשפי' רשפי אש שלהבתי', וענין זה התחיל במליכת שאול שהי' במקום דוד והי' שמחה גדולה בישראל וכמ"ש ויזבחו שם זבחים שלמים לפני ה' וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאד וכפי שהגיד כ"ק אבי זקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק ששמחה היא התפשטות קדושה עכ"ד, והנה אז נשלם לגמרי היפוך קליפת עמלק שהיא דעת דקליפה התקררות ויאוש הנורא, וישראל עשו מדעת דקליפה עוד תועלת עצום לענין כיבוש הארץ ועלו במעלותם לענין התמנות המלך עד לעומת ההתקררת והיאוש זכו להגבהת הלב בדרכי ה' ורגש הנפש עצום מאד רשפי' רשפי אש שלהבתי', ומאחר שזכו להפוך את ענין קליפת עמלק ברוחניות באה המצוה אז למחות את שמו בגשמית, ומעתה מובן מה שלא באה מצוה זו בימי אחד השופטים, שהרי אז עדיין לא הי' נגמר היפוך קליפת עמלק ברוחניות כנ"ל, הגם שהתחיל ענין התיקון בכניסתם לארץ שמדעת דקליפה נתאחדו ונעשו מוכנים לביאת הארץ, מ"מ לא יצא לפועל ענינם היפוך היאוש וההתקררות עד מינוי המלך כנ"ל:
8
ט׳והנה דוגמא זו הוא בהכנסת שבת, שידוע מענין ע"ש דבש"ס עירובין בר בי רב דיתיב בתעניתא בע"ש, ואז הוא זמן תשובה והתמרמרות הנפש על פגם ברית, אך בתנאי שלא יהא זה מושך לעצבות ויאוש אלא להיפוך שהאדם ישכיל בדעתו שלעומת שפלותו מ"מ הוא עומד הכן להתכלל בקדושא דליליא דשבתא שהוא כנס"י ואיהי אתיחדת לתתא ברזא דאחד, ושפלות זו עצמה של ע"ש מעוררת את האדם עוד יותר, וכענין בכניסתן של ישראל לארץ אחר החטא של שטים, ועולין במעלתם לזכות לשבת מלכתא ונעשו כל ישראל בני מלכים ועל פתורא דמלכא סמכינן להתענג על ה', והוא דוגמת מינוי המלך כנ"ל, ע"כ כמו מאז אחר שבאו ישראל לארץ ומינו עליהם מלך באה מצות מחיית עמלק בפועל, כן נמי קריאת הפרשה, שבמדרש אתם קוראים מלמטה ואני אמחה שמו ממעלה נאות בשבת:
9
י׳ואפשר עוד לומר דכל ענין קריאת המגילה בימי חול נמשך ע"י הפתיחה שבשבת שלפני' דהכל נגרר אחר הראשית, ומאחר שהראשית הי' בשבת שהוא דוגמת אחר ביאתן לארץ והתמנות המלך, נגררה אח"כ נמי קריאת המגילה:
10