שם משמואל, ויקרא ה׳Shem MiShmuel, Vayikra 5
א׳ויקרא וחודש שנת תרע"ד
1
ב׳החודש הזה לכם ראש חדשים, וברש"י הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשירח מתחדש יהי' לכם ר"ח, ומהכתוב הזה יצא לכל מוני המצות שמצ"ע לקדש חדשים, ויש להתבונן למה נכתבה מצוה זו יחד עם מצות הפסח בלי שום הפרש פרשה ביניהם, שהרי אין מצוה זו תלוי' בה כלל, כי מצות קידוש חדשים היא גם בכל חדשי השנה ולאו בניסן דווקא, ומצות הפסח נמי אינה תלוי' במצות קידוש חדשים, שהרי אפי' אם לא הי' ניתן לישראל מצות קידוש חדשים והי' מתנהג עפ"י חשבון כמו מאדה"ר עד אז נמי הי' אפשר לצוות שיעשו פסח בי"ד לחודש הזה שעפ"י חשבון:
2
ג׳עוד יש להתבונן בלשון קידוש החודש מה הוא, כי אין ר"ח יום מקודש כלל והול"ל קביעת החודש שישראל עפ"י הראי' קובעין שיהי' ר"ח ביום למד או ביום ל"א כמו שאנו קובעים עתה עפ"י החשבון שנקרא קביעת החודש כמ"ש הרמב"ם, ומ"ש דקביעות שעפ"י הראי' נקרא קידוש, ובמדרש ובפסיקתא שהיו מברכין ברוך מקדש חדשים, מהו קדושתו, עוד יש להתבונן בדברי המדרש בשבח ישראל שנמסר להם קידוש חדשים, מה השבח לישראל בזה, ומה רבותא ותועלת לשראל יותר משאם הי' מתנהג סדר החדשים עפ"י חשבון כמו מאז קודם יציאתם ממצרים:
3
ד׳ונראה דהנה בברכת הלבנה אנו אומרים שהם עתידין להתחדש כמותה, ובמדרש שלכך נאמר החודש הזה לכם שאתם בדוגמתה, ויש לפרש דהנה הלבנה אין לה אור מעצמה אלא שמקבלת מהחמה, והיא כדמיון מראה המלוטשת העומדת נגד החמה שניצוצות ניצוצין הימנה. וע"כ היא נבנית לעתים ונפרצת לעתים לפי מעמדה נוכח החמה, בדוגמא זו הם ישראל שאין להם מציאות בעולם הטבע מפאת המערכת וגרמיים השמימיים, אלא כל מציאתם הוא מהש"י למעלה מסדר הטבע, וע"כ אמרו ז"ל אין מזל לישראל, ומובן שכל ענינם תלוי לפי מצבם נוכח פני ה' ומסתכלין כלפי מעלה ומשימים בטחונם באביהן שבשמים כדמיון הלבנה לפי מצבה נוכח השמש, וכמו שבהלבנה שכיח ליקוים היינו שאחד הכוכבים או הארץ עצמה מפסיקים בינה לבין השמש ומסתירין ממנה אור המאיר כן נמי בישראל אם ח"ו הם חוטאים מושכין עליהם כחות חיצונים המטמטמים את הלבבות ומפסיקין בין ישראל לבין אביהן שבשמים, ואין מגיע אליהם אור פני מלך חיים, ואין מועיל מה שמסתכלין כלפי מעלה ושמו בטחונם בו, וכענין שאמרו ז"ל בש"ס יומא על שעת חורבן בית ראשון רשעים היו אלא שתלי בטחונם בהקב"ה, וכמאמר הכתוב כי עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, והוא כדמיון ליקוי הלבנה, ואז ח"ו ישראל הם בדיוטא התחתונה שפלים וירודים מכל האומות, כי האומות יש להם מציאות בעולם הטבע, ואפי' כשהגלגל שלהם למטה מ"מ יש להם מציאות בצד מה, אבל ישראל בהעדר מהם אור האלקי אין להם מציאות של כלום, וידועין דברי מהר"ל בספר הנצח בדברי הש"ס כתובות (ס"ו:) שאמר ר' יוחנן בן זכאי, כשראה ריבה אחת מלקטת שעורים מבין גלולי בהמתן של ערביים, אשריכם ישראל שבזמן שאתם עושין רצונו של מקום אין שום אומה ולשון שולטת בכם וכשאי אתם עושין רצונו של מקום הוא מוסר אתכם ביד בהמתן של אימה שפלה כזו, שמזה עצמו, שנמסרו ביד בהמתן של אומה שפלה כזו שנחשב כאלו ח"ו אינם במציאות כלל, נראה מעלת ישראל שכל מציאותם הוא מהש"י לבד, והנה הם כדוגמת הלבנה דלית לה מגרמה כלום, ואין לה אור אלא כפי מעמדה נוכח השמש, וכשאין בינו לבינה דבר המפסיק:
4
ה׳ולפי"ז יובן הא דאומה"ע מונין לחמה וישראל ללבנה, כי כל אחד מונה לפי דוגמתו, אומה"ע שניתן להם מציאות נפרד בסדר הטבע הוא כדמיון החמה, וכמו שהגיד הרה"ק ר' יצחק זצללה"ה מווארקא במאמרם ז"ל קילל את הנחש מזונותיו עמו, ולכאורה מה קללה היא זה, והגיד שזהו מפני שעשהו נפרד וניתן לו מזונותיו בכל מקום שהוא הכל כדי שלא יבוא לשאת עיניו השמימה, כי צורת כל הנבראים שיחסר להם די צורכם כדי שישאו עיניהם לשמים, ונדחה הנחש מזה, וכדמיון זה הוא מציאת אומה"ע נפרד ונדחה מאת פני ה', אבל ישראל הם כדמיון הלבנה כנ"ל ע"כ מונין ללבנה:
5
ו׳ויובן עוד דברי המדרש כשם שהלבנה נראית ביום ובלילה כך ישראל נוחלין עוה"ז ועוה"ב, כי באשר אין להם מגרמם כלום אלא מהש"י א"כ אין נ"מ בשינוי העולמות ושינוי הזמנים, כי אצל הש"י הכל שוה, וכל אימת שישראל מסתכלין כלפי מעלה ואין ביניהם דבר החוצץ אורם מבהיק, ומובן שלעוה"ב יושלם תנאים אלו ביותר, אבל אומה"ע שמציאותם מצד עצמם בסדר הטבע אין להם ענין אלא בעולם הטבע:
6
ז׳והנה כשנבראו המאורות היו שניהם שוין שנאמר את שני המאורות הגדולים, ומחמת קטרוג הלבנה נתמעטה, ואין הפירוש שלולא החטא הי' לה אור מעצמה שלא מחמת השמש שזה לא יתכן שהרי כל סדר הבריאה ממעלה מעלה עד מטה הכל הוא בחינת משפיע ומקבל, והדברים ידועים למבינים שלא יתכן זולת זה, אלא הפירוש יש לומר שהי' מהלכתה בגלגל גבוה אשר לפי מהלכתה היתה תמיד נוכח השמש, וע"כ לא הי' לה שום מיעוט לעולם, וגם באשר הי' מהלכתה בגלגל גבוה, לא הי' לה ליקוים לעולם, כי סבת הליקוי הוא כשנכנס דבר מה ביניהם, וכאשר היתה מהלכת בגלגל גבוה לא הי' שום דבר גורם ליקוי, וזה ידוע להתוכנים שכל ליקוים נתהוים רק מפאת שפלות מהלכתה, וזהו הפי' שנתמעטה הלבנה היינו שמהלכתה בגלגל קטן יותר נמוך לארץ, וע"כ מסבבת את הגלגל בזמן מיעוט, שכל היקף הגלגל הוא מעט לעומת הקף הגלגל שהי' מהלכתה מקודם מיעוט הלבנה, וזה גורם הסרתה מאת נוכח פני השמש, וגורם הליקוים פעם תחשך אורה לגמרי ופעם תראה אורה כמבין עשישית הכל כפי עכירת דבר המסתיר את האור או אידים ואויר משחת ועכור כמובן, ולעתיד כאשר יהי' תיקון הכללי יתתקנו שני הקילקולים האלה, וזה שאנו אומרים בברכת הלבנה למלאות פגימת הלבנה ולא יהי' בה שום מיעוט, היינו שמעמדה יהי' תמיד נוכח פני החמה שבזה תלוי המיעוט, זה תיקון אחד, ואמר עוד ויהי' אור הלבנה כאור החמה היינו שלא יהי' שום דבר ביניהם המסתיר ומאפיל את האור לא מפאת הכוכבים כי תשיב לסבב בגלגל הגדול ולא משום דבר אחר כי בזה"ז אין אויר העולם פנוי מאידים ורוחות רעות ובדברי חכז"ל שכל האויר מלא מזיקין, וע"כ אפי' בזמן שאין ליקוי מפאת הכוכבים וגוף הארץ מ"מ אין אורה מבהיק כ"כ, וע"כ אף שאצלינו נראה ונחשב שהלבנה בטהרתה, הוא רק מחמת שלא ראינו מעולם באופן אחר, כי באמת איננה בטהרתה אלא כמבין עשישית, ולעתיד לבוא שיסורו כל המסכים והאויר יהי' נקי תהי' אור הלבנה כאור החמה זה תיקון השני, [ובמק"א אמרנו באופן אחר, ברוך ה' היודע].
7
ח׳וכן הוא ענין ישראל שהם בדוגמתה, בזה"ז יש שני מיני קילקולים, הא' מה שאין ישראל מסתכלין תמיד כלפי מעלה עומדין הכן, ולא מצינו זה אלא במשרע"ה שהי' עומד תמיד מוכן לנבואה ולא הי' צריך הכנה כמ"ש הרמב"ם, ויתר אנשי המעלה כרשב"י וחבריו שהיו תמיד דבוקים בהש"י ולא היו מפסיקין לק"ש ולתפלה ולאו כל עלמא רשב"י נינהו, אלא כדמיון הלבנה שפעמים עומדת נוכח פני השמש ולפעמים מן הצד, ועוד במדריגה פחותה מזה ובספר הישר לר"ת קוראם ימי אהבה וימי שנאה, היינו ימי אהבה לעבודת הש"י ולמצותיו וימי שנאה הוא ח"ו להיפוך, הרי זה קילקול אחד מכפי הראוי להיות, ולא עוד אלא אפי' בימי אהבה שמסתכלין כלפי מעלה נמצא ג"כ כמה וכמה מסכים ומבדילים שאי אפשר לקבל את אור האלקי בעצם טהרתו, כי באם הי' מגיע אלינו את האור בעצם טהרתו הי' צריך להיות ללבוש מלאכות, וכבמדרש בפינחס בשעה שהי' רוה"ק שורה עליו הי' פניו בוערות כלפידים, ועוד שם באשת מנוח כסבורה שהי' נביא ואינו אלא מלאך, הרי שהי' מראה הנביאים כמלאכים, משא"כ בכל המון אנשים, הרי שיש מסך המבדיל שאין מגיע האור אלא באמצעותם, וכמבין עשישיות, זה קילקול השני כדמיון הליקוים ועכירת האויר כנ"ל, ולעתיד ישתנה לטובה בשני ענינים אלו, היינו שבתמידות יסתכלו ישראל כלפי מעלה ונוכח ה' יהי' דרכם מקביל ללבנה בלתי פגומה ובלתי מיעוט, והשני שיסיר את כל המסכים והמסתירים וכמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ וכתיב ולא יכנף עוד את מוריך והי' עיניך רואות את מוריך, ושני דברים אלו נזכרו בפסוק אחד קומי אורי כי בא אורך, היינו שאור הש"י יופיע עליהם תמיד היפוך ממה שהי' מקודם פעמים בלתי בא אליהם האור משום שהיו עומדים מן הצד ולא הי' נוכח ה' דרכם, ואמר עוד וכבודו עליך זרח היינו שיסתלק דבר המונע את האור, וכענין שאמר הכתוב כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה, ומכלל שקודם לכן הי' החושך וערפל מפסיק זריחת השם וכבודו על ישראל, ואז יסתלק החושך והערפל וימשוך על אומה"ע, ועליך יזרח כבוד ה', וכבודו עליך יראה, מקביל לשיהי' אור הלבנה כאור החמה, וכבמדרש דברים פ' א' אמר להם היום אתם ככוכבים אבל לעתיד לבוא לרב אתם עתידים להיות, דומים לרבכם, כיצד כתיב כאן כי ה' אלקיך אש אוכלה וכתיב בישראל לעתיד לבוא והי' אור ישראל וקדושו ללהבה:
8
ט׳והנה כך היתה הכוונה ביציאת מצרים ומתן תורה והלוחות שיהי' תיקון הכללי וכמו שיהי' לעתיד לבוא, שיתתקן בשני התיקונים הנ"ל, אך בסיבת חטא העגל נתקלקל הענין ומאז והלאה נמשך מחטא אל חטא עד שגברו עונות וגלינו מארצינו עד אשר ירחם ה' עלינו ב"ב שיתתקן הכל, ובזה יש לפרש דברי המדרש חטא בכפלים שנאמר חטא חטאה ירושלים לקתה בכפלים שנאמר כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאותי' ומתנחמת בכפלים שנאמר נחמו נחמו עמי וגו', והכל תמהו בשלמא חטאה בכפלים יש לומר כענין שאמר הכתוב כי שתים רעות עשו עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברות אשר לא יכילו המים, אבל לקתה בכפלים לא יתכן, כי אלו ח"ו הי' מעניש אפי' כמסת החטא לא הי' העולם יכול להתקיים וכמו שבמדרש שאמר אאע"ה את אותי את החבל בתרין ראשין את בעית עלמא ובעית דינא אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש אין עולם אם לית אתה מוותר צבחר לית עלמא יכיל קאים הה"ד השופט כל הארץ לא יעשה משפט, וכן הוא מפורש בכתוב עזרא ט' י"ג כי חשכת למטה מעונינו, אך לפי דרכנו זה יש לפרש שהוא מקביל לעומת שתים רעות עשו עמי, הא' אותי עזבו מקור מים חיים היינו שלא הי' מסתכלין כלפי מעלה, ובזה גרמו שלעומתם גם הש"י הסיב פניו מהם והי' כדמיון מיעוט הלבנה מפאת שאינה עומדת נוכח השמש, הא חדא, ובמה שחצבו להם בורות נשברות המשיכו עליהם כחות חיצונים ונעשה מסך מבדיל כמ"ש כי אם עונותיכם היו מבדילים, וע"כ אפי' כשבאין לעשות תשובה ולהסתכל כלפי מעלה ולהיות נוכח ה' דרכם הוא כמבין עשישית עכורה, וכמו שרמזו ז"ל רבא ביומא דעיבא לא מצלי כדכתיב סכותה בענן לך מעבור תפלה, וכמו שמלמטה למעלה כן מלמעלה למטה, ובזה מדוקדק לשון הכתוב כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאותי' ולא אמר ככל אלא בכל חטאותי' ודו"ק, ומתנחמת בכפלים היינו כנ"ל בפסוק קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח שמרומזים שני התיקונים: ולפי האמור יובנו דברי המדרש וז"ל וכמו שהלבנה היא של אור כך ישראל נוחלין האור שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ואומר כי בא אורך וגו' ולכך נאמר החודש הזה לכם שאתם בדוגמתה עכ"ל, דהנה ידוע שבעת מיעוט הירח הוא שליטת כחות החיצונים, והיינו דמחמת חטא קטרוג הירח ניתן שליטה לכחות חיצונים, וכן בעת הליקוים, כמו שבגשמיות שהירח מתמעטת ואינה עומדת נוכח פני השמש או שיש בינה לבינו דבר המסתיר כנ"ל כן ניתן שליטה לכחות חיצונים להסב לב האדם מלהיות נוכח ה' דרכו, וכן להאפיל ולהסתיר כנ"ל, אך אמרו ז"ל הקדש מפקיע מידי שעבוד, וע"כ במה שישראל מקדשין את החודש נפקע כל אלה מתחת שעבוד כח החיצונים, ולפי האמור יובנו דברי קודש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דקידוש החודש משפט כתיב בי', היינו דכמו משפט שבא לברר למי שייך זה הדבר כן נמי בא לברר שמעתה והלאה אין עוד שליטת החיצונים, עכת"ד, ועדיין אינו מובן במה מתברר ע"י קידוש, אך לדברינו מובן שבקידוש עצמו שנפקע מידי שעבוד זה עצמו הוא הבירור, ואפשר עוד לומר שזהו ענין שתי מצות שבר"ח מצות קידוש החודש וקרבן ר"ח, שקידוש מוציא מידי שעבוד, וקרבן הוא עפ"י מה שאיתא בזוה"ק ששעיר ר"ח הוא דוגמת שעיר המשתלח דאתפרש מעמא קדישא, כן נמי בר"ח אחר הפקעת השעבוד בא השעיר שיתפרש לגמרי, והוא כדמיון יציאת מצרים, וקריעת ים סוף עפ"י מ"ש במקום אחר:
9
י׳ומעתה מיושב מה שדקדקנו בראש דברנו מהו ענין קידוש והול"ל קביעת החודש ולדברנו זה אתי שפיר, כי דוגמת מה שלעתיד יתתקנו לגמרי שני תיקונים הנ"ל, יש לנו בזה"ז עזר מעט לשעתו עכ"פ להוציא מידי שעבוד ע"י קידוש החודש, וזהו כוונת המדרש ישראל נוחלין את האור שנאמר אור זרוע לצדיק וגו' וכתיב קומי אורי שאמרנו שבפסוק זה מיעד לנו שני מיני התיקונים לעתיד, וע"ז נאמר החודש הזה לכם שאתם בדוגמתה שיהי' לכם בזה"ז עזר ע"י קידוש החודש:
10
י״אולפי האמור יובן מה שבאה מצוה זו יחד עם מצות הפסח בפרשה אחת ואמרו ז"ל זהו מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, דהנה כבר דקדקנו במה שכתוב עבדים היינו ופרעה במצרים היינו שהי' שעבוד כפול מצרים לבד ופרעה לבד, וכמ"ש רש"י בפ' יתרו אשר הציל את העם מיד מצרים ומיד פרעה מדינה קשה ומלך קשה, וכבר הסברנו מה הי' אלה, ולפי דרכנו הנ"ל נראה עוד לומר דהנה בזוה"ק ויגש דיש ענין פרעה בקדושה היינו התגלות אורות עליונים, ומובן לפי"ז שכח פרעה לעומתו בטומאה הוא התהוות כחות חיצונים המסתירים את אור ה' מהגיע לתחתונים, והוא כעין ליקוי הלבנה כנ"ל וכח מצרים ערות הארץ הוא המסיב את לב ישראל אחר חומריות ומו:ע מלהסתכל כלפי מעלה, והוא כעין מיעוט הירח, וע"כ להסיר את שתי כחות רעות אלה הי' עצת ה' שמסר לישראל קודם כל מצות קידוש החודש דהקדש מוציא מידי שעבוד, ובזה שישראל קדשו את החודש יצא בזה הירח וכל דוגמא דידה מתחת שעבוד כחות החיצונים, ובזה נחלש כח פרעה וכח מצרים, ובזה יש לפרש קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, רעיתי מלשון רֵעות הוא היפוך כח פרעה שהוא כעין הליקוים ומונעים את הריעות והתחברות, יפתי הוא היפוך כח מצרים ערות הארץ המסיב את לב ישראל מלהסתכל כלפי מעלה ולהתיפות מאור של מעלה, ויש לפרש נמי רעיתי היפוך כח מצרים המסירים את לב ישראל מלהיות נוכח ה' דרכם לאמור זה דודי וזה רעי, יפתי היפוך כח פרעה שהוא דמיון הליקוים המחשיכים ומעכירים את פני ישראל, וזה הי' אתחלתא דגאולה וע"כ איתא בהגדה יכול מר"ח שהי' סברא לומר שמעת קידוש החודש שהפקיע מידי שעבוד שהי' אתחלתא דגאולה מצוה לספר ביציאת מצרים:
11
י״בויש לומר דהיינו נמי שתי מצות שנצטוו ישראל ביציאתם ממצרים פסח ומילה, עפ"י מאמר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דמאחר דעבד מזונותיו משל רבו, וזה העושה פסח שמשלחן רבו קזכה מורה על עצמו שהוא עבד ה' עכת"ד, ויש לומר עוד הא דאתכא דרחמנא סמיכנא, זה הוא ענין הסתכלות כלפי מעלה וכענין והי' עיניך רואות את מוריך היפוך ענין ליקוי הירח וזה מסלק כח פרעה, ומילה שהוא חותם ברית שלא להיות נמשך אחר תאוות רעות כמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים ויתר מפרשים והוא סילוק חלק הנחש זה מסלק כח מצרים, וע"כ נאמר מצות קידוש החודש ומצות הפסח יחד ששניהם ענין אחד ותועלת אחד:
12
י״גויש לומר שזהו ענין זכור ושמור בשבת דשמור הוא שבת דליליא דבהתחלת שבת כלהו ערקין ואתעברו מינה, וכלהון מתעטרין בנשמתין חדתין, וע"ז מיוסדים חרוזים של קבלת שבת מקדש מלך עיר מלוכה קומי צאי מתוך ההפכה, והיינו כח להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, והוא כמו הירח שנבנית לעתים ונפרצת לעתים, וכן התנערי מעפר וכו' וכן התעוררי התעוררי כי בא אורך שאמרנו לעיל שמקרא זה נאמר על סילוק מיעוט הירח, וזכור הוא שבת דיממא והוא עוד יותר שההתגלות אלקית יהי' באור בהיר הוא בשחקים, והוא סילוק כל המסכים ועשישיות כנ"ל, וסעודתא דעתיקא עבדינן שאין שם שום ענין מענינים אלו, וכמו שאנו אומרים בזמירות נהורא ישרי בה בקדושא רבה וכענין ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה:
13
י״דבפסיקתא חודש, יוד, קומי לך זרזי גרמיך רעיתי בתו של אברהם שריע אותי בעולם יפתי בתו של יצחק שייפה את שמי בעולמי בשעה שהעקידו אביו ע"ג המזבח ולכי לך בתו של יעקב ששמע לאביו ולאמו שנאמר וישמע יעקב אל אביו וילך וגו' עכ"ל, ויש להבין מהו שמתיחס ולכי לך ליעקב ומה זכות הי' לו בזה, ונראה עפ"י מה דכתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, דמלאך נקרא עומד והאדם מהלך היינו שהוא הולך מדרגא לדרגא, והנה אברהם ויצחק הורישו לבניהם דבקות באביהן שבשמים, ויעקב הוסיף להורישם שיהי' בכחם להלך תמיד מדרגא לדרגא ולהתחיל תמיד מחדש, וזה הי' הענין ששמע אל אביו ואמו וילך, כי יעקב אבינו הי' בן ס"ג כשנתברך והי' בדרגין עליונים מאד, והי' בדעתו להתבודד עם ה' ולהיות כמלאך עומד ומשרת ושלא לעשות שום פעולה ולהשליך על ה' יהבו, והוא בודאי ישלח לו זיווגו וכל צרכיו, ובמדרש פ' תולדות בפסוק הן עשו אחי איש שעיר גבר שדין כמד"א ושעירים ירקדו שם ואנכי איש חלק כמד"א כי חלק ה' עמו, וכבר פרשנו בשם האמרי יושר שיעקב השיב לה כי באשר הוא חלק ה' עמו אין לו לעשות שום השתדלות, ואם ברצון ה' שיהי' לו הברכות בודאי יהי' בלי השתדלותו, כי ההשתדלות הוא ראוי לאיש כעשו, וזה גבר שדין עכ"ד, אך רבקה השיבה לו עלי קללתך בני, ובתרגום עלי אתאמר בנבואה, ע"כ קיבל על עצמו, וע"כ איתא במדרש וילך ויקח אנוס וכפוף ובוכה והוא כענין כוף אזניך לשמוע דברי חכמים, ובוכה אולי איננו זוכה להיות חלק ה' אחר שנצרך להשתדלות, וא"כ מובן שאחר קבלת הברכות שהי' בדרגין עלאין יתיר בודאי היתה כוונתו להיות מחלקי ה' ולהתבודד ושלא לעשות שום השתדלות, וכאשר יצטרך להזדווג בודאי יזמין לו הש"י, ואם לא הוא סימן שאיננו צריך, אך עצת יצחק ורבקה לא היתה כן אלא שיתחיל לגמרי מחדש ויהי' בבחי' הולך ללבן לקנות שלימות מחדש, ולא אמרו אליו זה בדרך נבואה רק בדרך עצה, ומ"מ כפף את דעתו ורצונו לדעתם, וזה שבמדרש שם כל דרך איש ישר בעיניו ושומע לעצה חכם זה יעקב וישמע יעקב וגו', היינו שקיבל דבריהם שכך צריך להיות וילך וזה הוריש לבניו, וזה עצמו הי' הענין בישראל כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ויש לומר עוד שאחר שהשיגו שלימות גדול בלילה זה כמ"ש ובמורא גדול זה גילוי שכינה, והאי יובלא אפיק לישראל ממצרים, והלילה כיום יאיר, חשבו ג"כ שאינם צריכין עוד אף להלוך ולעשות שום פעולה, אלא להשליך על ה' יהבם ואם הרצון מלפניו ית"ש כרגע יעמדו רגליהם בארץ ישראל, וכמו שבאמת הי' אז לשעתם כבתרגום יונתן שעשו את הפסח בירושלים, אך מאחר שנצטוו להלוך כפו את דעתם ורצונם ונעשו בבחי' מהלך, והתחילו מחדש לגמרי בחשק נמרץ כאלו לא טעמו טעה קדושה מימיהם והתחילו לספור הימים כעין ספירת העומר למ"ת כמו שאיתא בספרים, והוא מתאים לגמרי עם הליכת יעקב כנ"ל:
14
ט״ווזה לימוד לכל איש משכיל כאשר זוכה להארה אלקית בזמנים מקודשים אל יסתפק בזה, אלא ידע להזהר בנפשו להתחיל בכח זה מחדש להיות בבחינת מהלך בחשק נמרץ ובחביבות גדול:
15
ט״זאדם כי יקריב מכם, יש ליתן טעם למה כתיב אדם ולא איש, דהנה במדרש פרשת בשלח ויהיו אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם אין אדם אלא יוסף שנאמר אוהל שכן באדם, ביאור הדברים כי האדם נברא אחרון למעשה בראשית באשר הוא כולל הכל ויש בו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית מעליונים ומתחתונים, וזהו ששמו אדם מלשון אדמה שכל מה שנמצא בעולם נמצא בו דמיון, וכלשון שאמרו ז"ל באסתר שכל אחד נדמה לו כאומתו, שבאמת נמצא בה דמיון מהכל, והבן הדברים, וגם יש רמז באותיותיו אות ד' הוא ארבע יסודות העולם, אות מ' הוא ד' עשיריות והוא ד' יסודות עליונים שכל אחד כלול מעשר, אות א' הוא רומז לכח המאחד את הכל והוא צלם אלקים, והנה יוסף באשר מיאן להתדבק לדבר שאינו ראוי לו זכה שנדבקו בו כל כחות קדושות וע"כ בכחו לחבר ולאחד את הכל, ומדתו צדיק יסוד עולם כי כל בשמים ובארץ ובתרגום דאחיד בשמיא ובארעא, ע"כ אמרו אין אדם אלא יוסף, ומייתי לה מאוהל שכן באדם התחברות עליונים ותחתונים, ומעתה יש לומר דכל שם אדם לדורות הוא כשהוא שומר הברית, הוא ראוי לחבר מה שראוי לחבר, וע"כ אתם קרוים אדם ולא אומה"ע כי כתיב ועמך כולם צדיקים, ולהיפוך כי כל הגוים ערלים היפוך מדת צדיק, דצדיק לא נקרא אלא דנטר האי ברית:
16
י״זוהנה קרבן הוא כשמו לקרב את הכחות שראוים לקרב, וע"כ בראשית דיני קרבנות פריש האי שמא להורות מי הוא הראוי להקריב קרבן, ואף שגם הגוים מתנדבין קרבנות ונתרבו מאיש איש, מ"מ אין קרבנם ענין אחד עם קרבן ישראל:
17
י״חולפי האמור יש ליתן טעם דערל אסור בפסח, ועיקר ענין פסח ומילה שניתן להם אז, כי קרבן פסח לקרב כל הכחות ואפי' כל האכילות לגבוה, ומצד זה עצמו היתה הגאולה שגם הם נתקרבו ונדבקו בהשכינה וכשעלתה ממצרים נתעלו עמה, אך אי אפשר הי' לקרב ולאחד את כל הכחות כי אם בכח שמירת הברית ברישא כנ"ל וע"כ צריכין למילה ברישא:
18
י״טולפי האמור יובן טענת נושאי ארונו של יוסף אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' וגו', דמאחר שהם נושאי ארונו של יוסף שהוא שורש ויסוד כל הקרבנות אינו בדין שידחו הם מקרבן ה', וזה שהשיבם משה דין פסח שני אדרבה בזכות יוסף נתגלגל על ידיהם עוד קרבן והוא פסח שני לאחד ולקרב אפי' הרחוקים מפסח ראשון, וזה שבמדרש שבזכות יוסף הם עושין פסח קטן:
19