שם משמואל, ויקרא ט׳Shem MiShmuel, Vayikra 9
א׳שנת תרע"ח
1
ב׳במדרש ויקרא אל משה רבי תנחום בר חנילאי פתח ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו' במה הכתוב מדבר אם בעליונים הכתוב מדבר והלא כבר נאמר ברכו ה' כל צבאיו הא אינו מדבר אלא בתחתונים, עליונים ע"י שהם יכולין לעמוד בתפקודיו של הקב"ה נאמר ברכו ה' כל צבאיו, אבל בתחתונים ע"י שאינן יכולין לעמוד בתפקודיו של הקב"ה לכך ברכו ה' מלאכיו ולא כל מלאכיו [כבר נעתק בדברינו בשנים קדמוניות כל דברי המדרש ונלאיתי להעתיקם עוד הפעם כל האריכות אלא בקיצור] עוד שם גבורי כח עושי דברו בשומרי שביעית הכתוב מדבר נאמר כאן עושי דברו ונאמר להלן וזה דבר השמטה מה להלן בשומרי שביעית אף כאן בשומרי שביעית, עושי דברו ר"ה בשם ר"א בישראל שעמדו לפני הר סיני הכתוב מדבר שהקדימו עשי' לשמיעה, לשמוע בקול דברו וכו' כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים אם יוספים אנחנו לשמוע וגו' ומשה שומע קול הדיבור עצמו וחי' תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא אלא למשה לכך נאמר ויקרא אל משה:
2
ג׳ויש להבין מה ענין הפתיחה לכאן, ואם בשביל סיום דרוש הכתוב שמשה שמע הדיבור וחי' הי' לו לקבוע את הדרוש בספר שמות בפסוק ראשון דכתיב וידבר ה' אל משה ולמה המתין עד כאן, ועוד בגוף הדברים שמחמת שהתחתונים אינן יכולין לעמוד בתפקודיו של הקב"ה לכך כתיב מלאכיו ולא כל מלאכיו, הלוא אותן שאינן עומדין בתפקודיו של הקב"ה בודאי אינן נקראים מלאכיו, ותדע שבסמוך דורש שהנביאים נקראים מלאכים ומ"מ עוברי עבירות לית מאן דאמר שנקראו מלאכים, וא"כ אכתי הול"ל כל מלאכיו לכלול כל הנקרא מלאכיו, וכבר דברנו בזה, אך אין בהמ"ד בלי חידוש:
3
ד׳ונראה דהנה כתיב מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד בשם המגיד הקדוש מקאזניטץ דוודאי העלי' בהר ה' היא רבותא גדולה, אבל רבותא על רבותא הוא מי יקום במקום קדשו ולא יפול למטה, וע"ז אמר הכתוב נקי כפים וגו' עכ"ד, והנה ידוע שכל אדם הוא בבחי' רצוא ושוב פעם המוחין בהירים ופעם להיפוך, ונקרא בשם חכמי האמת מוחין דגדלות ומוחין דקטנות, לבד מרע"ה שהוא הי' תמיד במוחין דגדלות והי' תמיד מוכן לנבואה דלא הי' צריך לשום הכנה, וא"כ לכאורה ח"ו כל אלו אינם בכלל ומי יקום במקום קדשו, אתמהה, ונראה דבאשר היא מדה המהלכת בכל העולם ואפי' נביאים הקדושים זולת מרע"ה הי' להם זמנים במוחין דקטנות שהוא בבחי' נפילה, בודאי כך צריך להיות והוא לתועלת, והיינו דבעת שהאדם במוחין דגדלות הוא רחוק מאד מדברים הפחותים והנמוכים, ובאשר כוונת בריאת האדם היתה, להעלות את כל חלקי קדושה המפוזרים בדוצ"ח, ע"כ האדם הוא נברא באופן זה שיהי' לו זמני נפילה ומ"מ הוא מתאמץ להדבק בשם ה' ואז נקל לחלקי הקדושה לדבק בו באשר איננו אז כ"כ רחוק מהם, ובהעלותו לדרגין גבוהין במחין דגדלות אח"כ הם עולין עמו, ובאופן זה נעשו כל הבירורין מרפ"ח ניצוצות הידועים, וזהו תעודת אדם המעלה, וא"כ הירידה היא צורך עלי', והוא כידוע מענין מדת מלכות שמים שיורדת למטה מעולם לעולם הנמוך ממנה ללקט אורות כידוע לי"ח:
4
ה׳אך לפי האמור יש להבין דא"כ איך יתכן במרע"ה שהי' חסר לו ענין זה, אחר שאמרנו שהנפילה נחשבת למעלה ויש בה תועלת והיא בדוגמא עליונה, אך י"ל עפ"י דאמרו ז"ל לא גלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, ופירש האריז"ל שהוא בירור חלקי הקדושה וכמו במצרים שעשאוה כמצולה שאין בה דגן היינו ניצוצות הקדושות, והקשה א"כ אם לא חטאו ישראל ולא הי' גלות כלל, איך הי' נעשו אלו הבירורין, ותירץ דבאם לא חטאו הי' כחם יפה שבעודם במקומם בא"י היו מושכין את חלקי הקדושה מרחוק מכל חלקי העולם, אבל מחמת החטא נחלש כחם למשוך מרחוק וצריכין לאהדורי בתרייהו בגלות ארץ העמים עכ"ד, וכעין זה י"ל במרע"ה שהי' כחו יפה למשוך אחריו כל ניצוצי קדושה אף בעודו במוחין דגדלות רחוק מהם, אבל זולתו אין בהם כח זה וצריכין לענין מוחין דקטנות ונפילה כדי לאהדורי בתרייהו, וכמו שמשפילין את אבן השואבת למקום שנתפזרו שם מחטין כדי שידבקו בו ושבהרימו יתרוממו המחטין עמו, ולפי"ז אף הנפילה עמידה היא, הא למה זה דומה לאיש המשפיל א"ע ומרכין את ראשו להגביה חפץ, שלא יתכן לומר עליו שאז הוא בטל מצורת אדם שצריך להיות זקיפת קומה וראשו למעלה, וכמו עומד לכתף שאיננה נקראת עמידה אלא הולך, כן נמי האי נפילה והשפלה עמידה היא, והיא בכלל ומי יקום במקום קדשו, שגם בשעת נפילה ומוחין דקטנות נחשבין עומדים במקום קדשו, אך אותם שבשעת נפילה ומוחין דקטנות רואין א"ע נפולים ונפרדים, אף שבכל זמן מתעוררים במוחין דגדלות וחוזרין אל המקום שהי' שם אוהלם בתחילה, הם נקראים רק עולים ולא עומדים במקום קדשו ועליהם אה"כ מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, שאין כל העולים יש להם קיום ונשארים עומדים שמה:
5
ו׳והנה זה שהאדם הוא שלוח מה' לעוה"ז הוא לברר כל חלקי הקדושה המפוזרים, ובשביל זה כל העושה שליחותו ומתאמץ בתורה ובמצוות שע"י הוא הבירור נקרא מלאך מלשון שליח, ואפי' אותם העולים לבד בהר ה' ואין בהם כח לעמוד שם בתמידות אלא בבחי' רצוא ושוב, ואפי' שבשעת נפילה רואין א"ע נופלים ולא עומדים, והם כענין העומד לפוש שלא נחשב עמידתו להילוך, כן אלו לא נחשב נפילתם לעמידה כנ"ל, מ"מ הם נקראים מלאכים שמ"מ מבררין את ניצוצי הקדושה ע"י תורתם ועבודתם:
6
ז׳והנה ענין ברכה היא המשכה אורות אלקית ממעלה ממקום גבוה לנמוך ממנו, והוא מלשון הש"ס הברכה בגפן או מלשון ויברך את הגמלים שפירושו הרביצם, והוא חיבור עליונים בתחתונים ממעלה למטה, וז"ש ברכו ה' מלאכיו, היינו העושים שליחת השי"ת שמחמת זה נקראו מלאכים ומבררים את כל חלקי הקדושה ומעלין אותן ממטה למעלה, הם ראויין להמשיך ג"כ אלקית ממעלה למטה מדה במדה, לעומת שמעלין ממטה למעלה ממשיכין ממעלה למטה, ומ"מ אמר ברכו ה' מלאכיו ולא כל מלאכיו, אף שכל ישראל כולם מברכין מאה ברכות בכל יום, כאן מדבר הכתוב מהמשכת תמידיי שזה יהי' לעתיד אחר גמר הבירור שאותן המלאכים מברכים שכן יהי' ימהר יחיש מעשהו ויתקיים ונגלה כבוד ה' וגו' ולא יהי' לזה הפסק ח"ו לעולם, שלזה אינם ראויין אלא אלו שהם נקראים תמיד עומדים כנ"ל, אבל אלו שפעם עולים ופעם יורדין כשם שהם אינם עומדים בתמידות ומעלים ממטה למעלה, כן נמי המשכתם ממעלה למטה, א"א שתהי' אלא באופן זה שהוא עכשיו מאיר ומחשיך וחוזר ומאיר גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור אבל לא באופן הנדרש לעתיד, וז"ש המדרש התחתונים שאינן יכולין לעמוד בתפקודיו של הקב"ה היינו אף שפעם עולים מ"מ לא נשארו עומדים בתפקודם אלא נופלים וחוזרין ועולים וכו':
7
ח׳ולפי דרכינו זה יש לפרש יתר דברי המדרש גבורי כח בשומרי שביעית הכתוב מדבר ולומדים גז"ש דבר דבר, והיינו כלפי שלמעלה אמר מלאכיו ולא כל מלאכיו והוציא מן הכלל אותם שאינן יכולים לעמוד בתפקידו של הקב"ה שפירשנו שעליהם כתיב ומי יקום במקום קדשו, אמר המדרש שמ"מ שומרי שביעית יען שזמן עמידתם בתפקידו של הקב"ה הוא יותר ארוך ומתמיד שנה תמימה, להם נמי יש מעלה יתירה, והיינו דהנה ידוע שבעוון שמטה ישראל גולים וכמ"ש בהדיא אז תרצה הארץ את שבתותי' וגו', וידוע כי בגלות נפרדו השמים מהארץ בסוד ודודי חמק עבר וכמ"ש השליך משמים ארץ תפארת ישראל, והוא היפוך הברכה הנ"ל, ואדרבה אמרו ז"ל מיום שחרב בהמ"ק אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, וידועין עוד דברי הרמב"ם שמעונשן של עבירות אתה למד שכרן של מצוות, א"כ מאחר שבעוון שמטה ישראל גולין נלמד שבקיום מצות שמטה הוא להיפוך מגלות וגורם ישיבת ישראל על אדמתן וחיבור שמים וארץ וברכת ה' שורה בישראל, וכשם ששומרי שביעית עמידתן במצוה זמן יותר ארוך כן נמי המשכתן ברכת ה' היא לזמן יותר ארוך מיתר כתות ישראל המברכין את ה' כנ"ל, וזהו שלמד גז"ש דבר דבר כי ענין דיבור שבאדם הוא חותם צורת האדם הרכבת גוף ונפש כמ"ש מהר"ל בהא דכיון שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו, וי"ל שכביכול דיבור השי"ת הוא חיבור עליונים ותחתונים והוא ענין שכתוב בדבר ה' שמים נעשו, וזהו שלמידין דבר מדבר שבשניהם הענין הוא חיבור עליונים ותחתונים:
8
ט׳ולפי האמור יש לפרש הלשון עושי דברו, עפ"י פירוש זוה"ק ח"ג (צ"ח.) בפסוק הולך תמים ופועל צדק מאן הוא פועל צדק אלא אלין אינון דמתקני למטרנותא בתכשיטהא בלבושהא בעטרהא וכל חד פועל צדק איקרי עכ"ל, וע"ד זה יש לפרש עושי דברו מתקני דברו כי עשי' היא תיקון כמ"ש וימהר לעשות אותו שפירושו לתקנו, וכן לא עשה את שפמו לא תיקן, והיינו כי דבר ה' הוא חיבור עליונים בתחתונים וישראל מתקנים זה החיבור, וזהו דברי המדרש בשומרי שביעית הכתוב מדבר, שהם היפוך הגלות מתקנים את דברו, היינו דבר ה' שבהם שמים נעשו:
9
י׳ועוד שם בישראל שהקדימו נעשה לנשמע הכתוב מדבר, כי ענין קדימת נעשה לנשמע מורה שגם הגוף נמשך מעצמו לרצון השי"ת אף טרם הוראת השכל, והנה זה שהאדם אינו עומד במצב אחד במוחין דגדלות נצמח מצד שהוא מורכב מגוף ונפש פעם מתעורר בו חלק זה ופעם זה ע"כ חליפות וצבא עמו, מובן ממילא אשר ישראל שהקדימו נעשה לנשמע והי' גם הגוף נמשך מעצמו לרצון השי"ת שוב לא הי' התחברות חלק הגוף גורם נפילה כלל:
10
י״אעוד שם לשמוע בקול דברו וכו' ומשה שומע קול הדיבור עצמו וחי' וכו' יתבאר ג"כ לפי דרכינו הנ"ל, דהנה זה שישראל אמרו אם יוספים אנחנו לשמוע עוד את קול ה' אלקינו ומתנו, היינו שינתק הרכבת גוף ונפש כמו שפירשו המפרשים ז"ל, אך משרע"ה שגופו ג"כ הי' במדריגת הנפש בקדושה שוב לא נחשב הרכבה אלא כדבר אחד לגמרי, ומטעם זה עצמו לא הי' צריך הכנה לנבואה ולא הי' בבחי' רצוא ושוב אלא עמד תמיד במוחין דגדלות והוא עלה בהר ה' וקם במקום קדשו בלי שום ירידה אפי' צורך עלי' כנ"ל, וכבמדרש ריש פ' שמיני שדורש נקי כפים ובר לבב וגו' כל הכתוב על מרע"ה וא"כ בו יצדק כל הכתוב ברכו ה' מלאכיו ביותר:
11
י״בוי"ל שכל המאמר הוא פתיחה לענין הקרבנות הבאים לקשר את כל העולמות כידוע בזוה"ק, וכמו כן באדם עצמו שיה' לו עמידה בלתי נפילה וכנ"ל שאפי' הירידה לא תהי' נחשבת נפילה אלא כמו עומד לכתף כנ"ל, ונפילה עצמה חשובה קימה וכמ"ש מיכה ז' אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ה' אור לי, וכ"ז לישראל באמצעות משה שהי' עומד תמיד במוחין דגדלות בלתי שום ירידה כלל, ע"כ באמצעותו זכו ישראל שהירידה לא תהי' נחשבת ירידה, וזהו שבראשית דיני הקרבנות כתיב ויקרא אל משה קריאה לשון חיבה כברש"י ובא הכתוב כאן להורות שכל ענין הקרבנות לישראל באופן הנ"ל הוא בשביל משה, וזהו שאמר משה להם בשבילכם נדבר עמי, הכוונה כדי להעלות אתכם כנ"ל לבחי' מלאכיו בא אלי דיבור ענין הקרבנות:
12
י״גונראה שזה עצמו הוא ענין שבת וששת ימי המעשה, שבששת ימי המעשה האדם בנפילה ובלתי מוחין דגדלות מחמת הטרדה והמלאכה, אך כשהאדם יודע ומכיר ומשתוקק לקראת השבת מתי יבוא ויזכה בו, שוב אין הירידה נחשבת נפילה, וזה סיוע גדולה ביד איש שיזכור בטוב כל הענין ואז נקל לו ביוחר הששת ימי המעשה לבל יפול בנופלים:
13