שם משמואל, וישלח י׳Shem MiShmuel, Vayishlach 10
א׳שנת תרע"ט.
1
ב׳וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור וגו', ויש לדקדק דתיבת לפניו לכאורה אין לו שייכות, דלפניו שייך לומר שהוא בעצמו בא אחריהם והם מקדימים ללכת לפניו, אבל יעקב לא הי' דעתו כלל ללכת לשעיר כברש"י לפנינו במ"ש עד אשר אבוא אל אדוני שעירה שלא הי' דעתו ללכת לשעיר אלא שהרחיב לו את הדרך עיי"ש, וא"כ לא שייך לומר לפניו, ועוד ארצה שעיר שדה אדום נראה לכאורה מיותר, דמה נ"מ אם הוא בהר שעיר או בזולתו, כי אין המקום גורם אלא הוא גורם, ולא עוד אלא שהאריך לומר סימן בתוך סימן ארצה שעיר שדה אדום, וגם תיבות ויצו אותם נראה לכאורה מיותר, והי' די באומרו וישלח וגו' לאמר כה תאמרון, או כסגנון שכתוב וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל, ולמה כתוב כל אריכות הלז, וגם מה ששלח לאמר לו ויהי לי שור וחמור דבפשיטות י"ל כמ"ש הרמב"ן שירמוז שישלח לו דורון מהם או שיקח הוא משלו מה שיחפוץ, אך במדרש שור זה משוח מלחמה וחמור זה משיח בן דוד, ויש להבין מה ענינו לשלוח זה לעשו ומה נ"מ לו בזה, ובעיקר השליחות ע"י מלאכים הקדושים יש להבין, למה השתמש במלאכים קדושים במקום שהי' די באגרת על יד אחד מעבדיו, וברוב הדקדוקים כבר דברנו בהם אך אין בהמ"ד בלי חידוש:
2
ג׳ונראה דהנה בשליחות של מרע"ה למלך אדום נעברה נא בארצך הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בשם ספה"ק שכוונת מרע"ה לעבור בארץ אדום הי', שבעברו שמה הי' מכניע כחו של מלך אדום ומלך אדום הרגיש בזה שיחלש כל כחו ע"כ לא נתן רשות לעבור בו עכת"ד, ויש לבאר הענין, דהנה ידוע דהר שעיר שם עוקר משכנו של ס"ם ומשרייתי', ומפורש בישעי' ל"ד י"ד אך שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח, ומפורש בזוה"ק (ל"ג:) דזאת היא הרשעה הידוע [ודלא כהרד"ק שהיא חי' שצועקת בלילה או עוף שעף בלילה], והנה בזוה"ק ח"ג (רנ"א) דיש קליפות שנקראין עננין חשוכין דמכסיין על נהורין דכל כך חשוכא דלהון עד דלא יכלין נהורין לאנהרא לון, וכענין שבע פרות הרעות שבחלום פרעה דכתיב ותאכלנה וגו' ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בחחילה, והגיד כ"ק אבי אדומ"ר זצללה"ה דזהו קליפת גסות הרוח, שכאשר יופיע באיש ההוא הארה אלקית לעוררהו להחזורו למוטב, מזה עצמו יגיס רוחו עוד יותר עכ"ד, ונראה שזה עיקר הרע של עשו שעליו נאמר ולא יהי' שריד לבית עשו שפירשו ז"ל בעושה מעשה עשו, היינו שיש בו מדתו של עשו גסות הרוח ע"כ אין לו תקנה, [דבעודו ברשעתו הוא בכלל הרשעים שלהבה תלהטם, א"ו שאין בו אלא זה שעושה מעשה עשו דהיינו גסות רוחו] וע"כ גם יצחק לא הי' יכול להחזירהו למוטב בהופיע בו הארה אלקית, כי גם מזה הי' משיג גסות הרוח עוד יותר ויותר:
3
ד׳ונראה שכל תוקף כחו של עשו וגסות הרוח שבו הכל נסתעף מחמת מקומו הטמא הר שעיר, ויובן עפ"י מה שהגיד כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק כי מקומו של אדם למטה הוא שורשו למעלה, עכ"ד, וכל ענין תוקף וגסות הרוח שבאדם נמשך מצד שורשו למעלה כמ"ש בספר הישר לר"ת שבאשר נפש האדם הוא מהעליונים הוא מושך לגיאות עכת"ד, ומובן שמי ששורשו בקדושה נמשך משורשו הגבהת הלב בדרכי ה', שהוא ענין התנשאות וגיאות בקדושה, ומי ששורשו בטומאה נמשך משורשו גסות הרוח לאמר אני ואפסי עוד ולדכא תחת רגליו כל אסורי ארץ וכעס ורציחה כמהותו של עשו הרשע והי' מקומו מותאם אליו, וע"כ במדרש הוא אדום וארצו אדומה, ואולי יצוייר בלתי מקור מקומו טמא זה הר שעיר כנ"ל, לא הי' לו כ"כ תוקף וגסות הרוח:
4
ה׳ולפי האמור יובן מה שמרע"ה חשב לעבור בארץ אדום להכניע כחו של אדום, כי באם הופיע מרע"ה וכל ישראל ועמהם ארון הברית ודגלי מדבר שמה, בהכרח הי' נדחה משם ס"ם ומשרייתי' ועכ"פ הי' נעשה נכנע, וכענין מ"ש בזוה"ק ח"ב (קפ"ד.) בטעם הליכת ישראל במדבר דאיהו אתר ושלטנו דס"ם חייבא בגין לתברא תוקפי' וחילי' וכו', ולא עוד אלא שהר שעיר הי' שב להיות מנחלת ישראל כמו לעתיד שירשו ישראל את קני וקניזי וקדמוני שהם עמון ומואב ושעיר, והי' נשאר עשו בלי מקום, ויש לומר עוד בלשון אחר, שכמו שצורת מרע"ה ומהותו הוא להיות בטל תמוד לרצון השי"ת וכמו מלאך וכמו שדברנו בזה באריכות במק"א, וע"כ נקרא מלאך כמ"ש וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, ובמדרש והלא משה הי' וכו' כי הי' כמו מלאך העומד תמיד הכין לקבל השליחות ולא הי' צריך שום הכנה לנבואה, כן הי' פועל נמי בטבע הארץ, שכמו מהותו של הצדיק כן מכניס נמי בטבע הארץ שהוא שמה, וע"כ כשהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, וי"ל שזהו ענין מ"ש כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיי, ואמרו ז"ל אף שאינו מא"י כל שכבשוהו ישראל יש בו קדושת א"י, וכך הי' ראוי להיות סוריא שכבש דוד המע"ה, אלא שהי' קושיא עליו סמוך לפלטין שלך לא כבשת ואתה הולך ומכבש ארצות אחרות, ע"כ נקרא רק כיבוש יחיד כבספרי, וע"כ אין רחוק לומר שבאם הי' מרע"ה בא לארץ אדום היתה נעשית נכנע ובטל להקדושה ושב להיות מנחלת ישראל כנ"ל, ושוב לא הי' שמה מקום לס"ם ומשרייתי' ולא לבני עשו בפועל, וממילא שוב גם בני עשו מאחר שהי' נחשבים בלי מקום למטה הי' נסתלק גם שורשם למעלה ואז בהכרח הי' נשפל תוקפם וגסות רוחם, כי כל תוקפם וגסות רוחם נסתעף ממקומם שלמטה ומשורשם שלמעלה כנ"ל, ואולי לזה רמזו חכז"ל כלבא שב שנין בלא מאתי' לא נבח, והרמז על עשו ועמלק כלבין דחציפין, ועכ"פ אי אפשר שיהי' עוד בתוקף הגסות רוח והחוצפה יתירה כמקדם, ואחר סילוק הגסות רוח שוב יהי' מקום לתקנו בהופיע עליו הארה אלקית, זה הי' כוונת מרע"ה לעבור דרך ארץ אדום, אך מלך אדום הרגיש זה ולא נתנם לעבור בגבולו, והתחזק עוד יותר בגיאותו כברש"י שם אתם מתגאים וכו' ואני מתגאה במה שהורישני אבא וכתיב ויצא אדום לקראתו וגו' ולשון לקראתו משמע שהי' מחזיק עצמו בשוה לו למרע"ה להבדיל, וע"כ ויט ישראל מעליו בראותם שכעת עודנו עומד בגאותו ורום לבבו, ושוב אי אפשר להתתקן כנ"ל עד לעת"ל ב"ב:
5
ו׳קיצור הדברים שמרע"ה חשב להכניע מקודם את ארץ אדום ולהשיב אותה לקדושה שתהי' מנחלת ישראל עד שלא תהי' עוד מקומו של עשו וישאר בלי מקום, ככלבא בלי מאתי', ואז בהכרח יכנע לבבו הערל ויסלק גסות רוחו ואז יהי' אפשר להופיע עליו הארת אלקית לתקנו, ומלך אדום הרגיש זה ע"כ לא נתן את ישראל עבור בגבולו, ע"כ בלתי אפשר לתקנו עד עת קץ:
6
ז׳וי"ל דזהו ענין שני המשיחים לעתיד משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, דמשיח בן דוד ימשוך לעולם התגלות אלקית, אך מקודם זה צריכין להסר את גסות הרוח מלב העולם וחוצפה יתירה של עמלק, דבלא"ה העננין מכסיין על נהורין כבזוה"ק הנ"ל, ע"כ בוא יבוא מקודם משיח בן יוסף והוא יגמור את כל המלחמות עד שיכניע אותם, והיינו דהנה הגדנו לעיל שהיפוך מדת הגיאות בטומאה הוא לעומתו בקדושה הגבהת הלב בדרכי ה', וי"ל שבטומאה הוא קרן שור המזיק זה עשו וע"ז נאמר ולרשעים אל תרימו קרן, ובקדושה הגבהת הלב בדרכי ה' הוא קרן ישראל והוא מדתו של יוסף דכתיב בי' וקרני ראם קרניו, ובמ"ר פרשה צ"ט יוסף כנגד מלכות אדום זה בעל קרנים וזה בעל קרנים זה בעל קרנים בכור שורו הדר לו וזה בעל קרנים ועל קרניא עשר די בראשי', ולפי דרכינו יתפרש הענין שזה גס רוח קרן שור המזיק כנ"ל, כי שור הוא אחד מהגיאים שנבראו בעולם ומהגסות רוח שבו מסתעף שהוא מזיק בקרן, וזה בעל קרנים שיש לו גובה לב בדרכי ה' לא ישוב מפני כל, וכשזה קם זה נופל, ע"כ בהופיע משיח בן יוסף בעולם, אז הצדיקים וכל ישראל עמם יגבהו לבם בדרכי ה' וירום קרן ישראל ואז יתקיים וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, וי"ל עוד דזאת ידוע דפגם ברית כופף את הקומה ואינו מניח להגביה הלב בדרכי השי"ת, אך בזכותו של משיח בן יוסף שמדת יוסף הוא שמירת הברית, יופיע בישראל מדת הגבהת הלב וזהו תרוממנה קרנות צדיק וכל ישראל נטרי ברית צדיק איקרי, ואפי' הנחשלים יעשו תשובה ויקבלו עליהם להיות שומרי ברית מאז והלאה עכ"פ, ושוב יאמר ועמך כולם צדיקים, ואז בהכרח יסתלק מעשו ראשית גוים וכל העולם עמו את גסות רוחם, וזה יגרום גם ניצוח המלחמה בפועל, וזה יהי' הכנה טובה לאורות של משיח בן דוד:
7
ח׳וי"ל שכסגנון ששלח מרע"ה למלך אדום וכוונתו כנ"ל, כן הי' ענין שליחת יעק"א לעשו, והיינו ששלח מלאכי מעלה ארצה שעיר שדה אדום, ארצה שעיר רמז על משכן ס"ם ומשירייתי' וכענין שכתוב ישעי' ל"ד י"ד ושעיר אל רעהו יקרא, אותיות דדין כאותיות דדין, ויגיד עליו רעהו סיומא דקרא אך שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח, א"כ כל הפסוק מדבר מכחות ההם, שדה אדום הוא מקום עשו למטה, והכוונה הי' שכאשר יבואו המלאכים שמה אף באין אומר ואין דברים כמו שהם בבחי' הביטול כנ"ל, כך יהיו גורמים הכנעה בצד מה לטבע הארץ וכחותי', וכענין אמרם ז"ל אליהו בא לעיר כלבים שמחים, שגם כחות השפלים ככלבים מרגישים ברוחניות של אליהו, וכן נמי רוחניות המלאכים שמהותם הוא ביטול והכנעה יגרום לכחות הארץ ביטול והכנעה בצד מה, ומחמת זה יטהר הארץ ותשוב להיות ראוי' לישראל, ולא תהי' עוד מקומו של עשו, וישאר ככלבא בלי מאתי', ואז בהכרח יכנע גם הוא, וכאשר ירגישו המלאכים בעשו שהשיג הכנעה בצד מה, אז יציעו לפניו דברי שליחותם, והיינו ויהי לי שור וחמור, שור זה משוח מלחמה וחמור זה משיח בן יוסף, זה להכניע גסות רוח של העולם, וזה למשוך התגלות אלקית בארץ, וכן וצאן אלו ישראל וכו', היינו שאז ישראל יעשו חיל ויעמדו ברומו של עולם, ואשלחה להגיד לאדני למצוא חן בעיניך, היינו שמציאות אלו דברים הרוחניים ישאו חן בעיניו וישתוקק גם הוא לכמו אלה, ואם כה יהי' אז הי' בדעתו של יעקב באמת ללכת לשעיר לתקנו ולקרבו ולהופיע עליו הארת אלקית ולהכניס בו הרהורי תשובה, עד שישוב לטוב ולעשות כהכוונה ביצירתו בתחילה, שיהי' ראוי להיות אחיו של יעקב:
8
ט׳ומעתה יתיישב בעזה"י כל הדקדוקים, ונפרטם אחת לאחת, וישלח יעקב מלאכים מלאכים ממש, ואין קושיא למה השתמש במלאכים קדושים שהי' די באגרת, ולפי דרכינו כל עצמו של השליחות הוא מחמת היותם מלאכי מעלה כדי שיתפעלו כחות הארץ שמה להכנע כנ"ל, וכן מ"ש לפניו, היינו משום שחשב באמת ללכת הוא בעצמו שמה לתקנו ולהופיע עליו הארה אלקית, ושלח את המלאכים שיקדימו ללכת לפניו להכניעו להיישיר דרך לפני הארת האלקית כנ"ל, והאי אל עשו אחיו אלפניו קאי שיעקב בעצמו לא יהי' לו מה לעשות במקום ההוא אלא לתקן את עשו אחיו, כי הכנעת המקום לשדד רבצו של ס"ם ומשירייתי' זה יהי' נעשה ע"י המלאכים כנ"ל, וכך שיעור הכתוב לפניו אל עשו אחיו, היינו קודם שהוא בעצמו ילך לתקן את עשו ולעשותו אחיו, ושליחת המלאכים להכניע הוא ארצה שעיר שדה אדום, היינו מקום משכן ס"ם ומשירייתי' זהו ארצה שעיר כנ"ל, שדה אדום הוא מקום עשו, וע"כ ארצה שעיר שדה אדום איננו מיותר כלל, כי זהו כל עצמו של השליחות, אבל אל עשו עדיין לא נשתלחו כלל, ובתחילה אין להם דבר עמו, ומעתה התחיל בחלק השני מהשליחות, היינו כשירגישו בחי' ביטול והכנעה בטבע הארץ ובעשו אז מתחיל שליחות אחרת שיסבו פניהם אל עשו ויאמרו לו כה אמר עבדך יעקב, וע"כ תיבות ויצו אותם שוב איננו מיותר, שמעתה מתחיל שליחות האחרת, אך לא כן הי' הדבר, שהשלוחים לא הספיקו ללכת אליו לשעיר ופגשו אותו בדרך כמ"ש הרמב"ן ז"ל, וא"כ לא נכנעה ארץ אדום כלל ועשו נשאר בגיאותו, וזה שאמרו השלוחים וגם הולך לקראתך, היינו בשוה לך בלתי נכנע כלל, וכסגנון הלשון שכתוב במלך אדום ויצא אדום לקראתו, ובכן שוב לא הי' בדעתו של יעקב ללכת לשעיר להופיע עליו הארה אלקית, כי לא יועיל מפני עננין חשוכין דמכסיין על נהורין, וע"כ לקמן פירש"י שלהרחיב את הדרך אמר עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, וזה יתקיים לעתיד כמ"ש ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והפירוש שהמושיעים שבהר ציון יעלו להר עשו לשפוט אותו, והיינו שבבואם שמה יכנעו כחות הארץ בהכרח, ובזה תצא הר עשו מן הטומאה ותשוב לקדושה להיות מנחלת ישראל וישאר עשו בלי מקום כנ"ל, ואז יהי' מקום לתקן את חלקי הקדושה הנשאר בעשו וסוף המעשה במחשבת יעק"א ומרע"ה תחילה אכי"ר ב"ב:
9