שם משמואל, וישלח י״אShem MiShmuel, Vayishlach 11

א׳שנת תר"פ.

ב׳וישלח יעקב מלאכים וגו' בפרשה זו רבו הדקדוקים, ובעיקר הדבר למה נתיירא אחר הבטחת השי"ת פעמים, ובמדרש שמא יגרום החטא, והרמב"ן ז"ל אסברא לה שמא מחמת ביאתו בברית עם לבן, וזה תימה שברית זה הי' שיתרחקו זה מזה ולא ברית הקירוב כמפורש בכתוב, ועוד שתיכף אחר זה כתיב ויפגעו בו מלאכי אלקים, ובודאי אם הי' בזה שום צד חטא אי אפשר שיזכה למלאכי אלקים, מה גם לפירוש הזוה"ק שאחר שזכה למעלתו הגדולה הי' המלאכים נכנעים אליו לא כמקודם דכתיב ויפגע במקום עיי"ש, ועוד יש לדקדק למה הי' נצרך לשני מיני מלאכים מלאכי חו"ל ומלאכי א"י כבמדרש סוף ויצא, וגם שינוי לשון הכתוב פעם מקדים עשו לאחיו ופעם מקדים אחיו לעשו:

ג׳ונראה בהקדם דברי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דא"י שהיא אוקלים שביעי האמצעי שלשה מכאן ושלשה מכאן, הוא דומה לשבת יומא שביעאה תלת יומי קמי שבתא ותלת יומי לאחר שבתא, וכמו שיש מלאכי א"י ומלאכי חו"ל, כן יש מלאכי שבת ומלאכי חול, עכת"ד הצריך לענינינו, ויש להתבונן בשינוי מלאכים אלו מה עבידתייהו, ונראה דהנה בב"ר פ"א אימתי נבראו מלאכים ר' יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים דכתיב המקרה במים עליותיו וכתיב עושה מלאכיו רוחות, ר' חנינא אמר בחמישי נבראו המלאכים הדא הוא דכתיב ועוף יעופף על הארץ וכתיב ובשתים יעופף, וכבר אמרנו לפרש שאלו ואלו דא"ח ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגו, ויובן עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שהשפעה היוצא מעולם העליון הוא רוחני ובתכלית הדקות, וכמו שהיא אי אפשר לתחתונים לסבלה אלא באמצעות המלאכים הוא מתעבה וכן ממלאך למלאך עד שנעשית ליש גשמי, וכן התפלות והעבודות שעולין למעלה המלאכים מחבקים ומנשקין אותה עד שמפרידין ממנה את העפריריות ועושין אותה רוחני שתהי' ראוי לעלות למעלה, כי העליונים אינן יכולין לסבול אפי' מדא דהאי עלמא עכ"ד, ולפי האמור י"ל דהנה בבריאת שמים וארץ שאמרו ז"ל שהיו נמתחין והולכים הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שכל כמה שהיו מתרחקין מהשורש היו מתגשמין והולכין עכ"ד, וא"כ מובן שהי' נצרך למלאכים לעבות ולגשם את השפעה, וע"כ י"ל שאלו המלאכים נבראו ביום שני, אך המלאכים המעלין את התפלות והעבודות ממטה למעלה יוצדק לומר שנבראו בחמישי, שיהיו מוכנים ליום הששי להעלות את התפלות ועבודת אדה"ר, ולזה יוצדקו הראיות מהכתובים, דר"י מייתי ראי' מהמקרה במים עליותיו שהוא צורך הבריאה, ור"ח מעוף יעופף על הארץ שהוא ענין שירה כאמרם ז"ל ובשתים יעופף, שבאלו אומרים שירה, ורמזו ז"ל במתניתין כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר, וא"כ ר"י מיירי מאלו המלאכים המשמשים לגשם ולעבות את השפעה ממעלה למטה והם נבראו בשני, ור"ח מיירי מאותן המלאכים המשמשין לזכך ולהעלות ממטה למעלה והם נבראין בחמישי:

ד׳ולפי האמור י"ל דהיינו נמי השינוי בין מלאכי חול ובין מלאכי שבת, דידוע דבחול הוא זמן הורדת השפע ממעלה למטה, והמן הי' יורד כל ששת הימים, וכמו תחילת הבריאה שששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ שהי' ירידת השפע ממעלה למטה, ובשבת הוא זמן עליית העולמות ממטה למעלה והמן לא הי' יורד בו, וע"כ מלאכי חול הם המשמשים להורדת השפע כנ"ל שנבראו בשני, ומלאכי שבת הם המשמשים להעליות העולמות והתפילות והודאות כמ"ש מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, והם נבראו בחמישי כנ"ל, וזה עצמו י"ל ההפרש בין מלאכי א"י ובין מלאכי חו"ל והוא עפ"י מאמרם ז"ל למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, וע"כ צורת א"י הוא להשתוקק לאלקית והוא ארץ ישראל שפירושו רצון ישראל שאין להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים וכמ"ש קוה קויתי ה', אך ארץ העמים פירושו רצון של העמים שהוא רק לקבל השפעות דהאי עלמא, וע"כ מלאכי א"י שצורתה השתוקקת ממטה למעלה הם הנבראים בחמישי כנ"ל, אבל מלאכי חו"ל הם הנבראים בשני המשמשים להורדת השפע כנ"ל:

ה׳והנה בזוה"ק שדוגמת מלאכי השרת לעילא הם ישראל לתתא, ולפי האמור שיש שני סוגי מלאכים לעילא, כן נמי הם שני סוגי עבודת ישראל לתתא, והיינו שדוגמת מלאכי שבת וא"י לעילא, יש צדיקים שכל ענינם הוא שירות ותשבחות נהירו דאנפין השתוקקות ממטה למעלה ויגבה לבם בדרכי ה' ובהתרוממות הנפש וכמ"ש רמה קרני בה', וזה ענין יוסף הצדיק, וע"כ כתיב בי' בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו, והם קרנות צדיק, ויש צדיקים שענינם לסבול עול תורה וכמ"ש יששכר חמור גרם וגו' ויט שכמו לסבול, ומואס בתענוגי עוה"ז ויערב ויומתק לו שפע אלקי מכל חללי דעלמא, והם דוגמת מלאכי חול וחו"ל המשמשים להורדת שפע אלקי כנ"ל, ושני סוגי הצדיקים הם נקראים שור וחמור דקדושה יוסף הצדיק שור ויששכר חמור, ועליהם רמז בתנדב"א לעולם ישים אדם עצמו כשור לעול וכחמור למשא, השור מתגאה בהעול אשר עליו, והחמור נכנע וסובל:

ו׳והנה זה לעומת זה עשה אלקים מלאכי חבלה לעילא ורשעים למטה, יש שענינם גסות הרוח ולדכא תחת רגליו כל אסורי ארץ והם נקראים שור המזיק קרני רשעים, ויש שענינם התמכרות לתאוות רעות אשר בשר חמורים בשרם, ונראה שהם שני כחות רעות, נחש, וקסם, נחש כוונתו להזיק וכמו קרן השור דלא להנאתו קעביד, וע"כ נקרא כח רע זה בשם נחש, והוא נחש הקדמוני עבדא דמריד במארי', וקסם הוא התמשכות התאוה כלשון הכתוב מקסם חלק, ובזוה"ק ח"ג (ר"ז.) מסטרא דנחש נפיק שור מסטרא דקסם נפיק חמור, וברח"ו שזה דכורא וזה נוקבא:

ז׳והנה יעקב כלול הוה וע"כ הי' כולל שני סוגי הצדיקים הנ"ל, והי' צריך מירוק בגלות שהוא כנגדו בקליפה כלול משתי כחות הרעות, וזהו לבן הארמי שהי' מנחש וקוסם יחד כבזוה"ק בקסמוי ובחרשוי, וע"כ לבן ביקש לעקור את הכל, הכל דווקא מכל צד, ויעקב עמד כנגד כולם, ובמדרש שט"ו שיר המעלות אמר בבית לבן או כל ספר תהלים, זה מקביל למלאכי שבת וא"י שנבראו בחמישי, וגם מה שקיבל על עצמו עבדות שבע שנים, שלכאורה אינו מובן למה הי' לו להקדים ולא המתין על לבן שיקדים ויאמר אולי יאמר בפחות מזה, וכמנהג המוכרים שמקדימין לומר כמה הוא המחיר, אבל הענין הוא שלהוציא את רחל מבית לבן הוא ענין גדול רומז לעליונים כמ"ש בזוה"ק, ע"כ נטה הוא שכמו לסבול העבדות שבע שנים מקביל למ"ש הזוה"ק בטעם דהמע"ה שתחילת מלכותו הי' בחברון שבע שנים, וזה מקביל למלאכי חול וחו"ל כנ"ל שנבראו בשני, ובכח כלול זה עמד כנגד לבן ע"כ כשנפרד ממנו זכה לעומתו לשני כתי מלאכים מלאכי חו"ל ומלאכי א"י יחד:

ח׳והנה כבר הגדנו דברי מג"ע שכוונת עשו שהתחתן בישמעאל שהוא פרא אדם פרא הוא חמור הבר לבוא על יעקב משני צדדים תרין גזרין בישין שור וחמור, עשו מצד עצמו קליפת שור המזיק וישמעאל הוא קליפת חמור, וי"ל שמטעם זה שלח המלאכים אל עשו משני סוגי מלאכים אלו מלאכי א"י להכניע את קליפת שור, ומלאכי חו"ל להכניע את קליפת חמור, וזה שרמז לעשו ויהי לי שור וחמור, היינו שהם לי בקדושה וכשזה קם זה נופל, וזהו שבמדרש שור זה יוסף וחמור זה יששכר:

ט׳והנה כתיב אל עשו אחיו, ויתבאר עפמ"ש בספה"ק בפסוק הצילני נא מיד אחי מיד עשו, שיותר הי' מתיירא מן האחוה שלו שלא יפגמהו, ממה שהי' מתיירא מחרבו הקשה המתייחס לעשו הרשע, ולפי דרכינו האחוה שלו הוא קליפת חמור היינו להוטת התאוה כחו הרע של ישמעאל, עשו הוא קליפת שור קרן שור המזיק, ומ"מ באשר קליפת שור הוא כח עצמיי שלו, וקליפת אמור הוא מה שלקא מישמעאל, אף שהי' מתיירא מהאחוה שלו ביותר, מ"מ באשר קליפת שור הוא כח עצמו שלו הקדימו בראשונה, וכמו להבדיל מי שיש לפניו שתי תפילות תפילת חובה ותפילת תשלומין מקדים את של חובה, כן נמי להכניע את כח רע זה של עשו העומד לפניו, יש להקדים מלהכניע את כח רע שהוא לקוח מישמעאל, שחשב שבודאי זה יותר חזק, ע"כ הקדימו בדבריו בראשונה, אך המלאכים בחזירתם אמרו באנו אל אחיך אל עשו הקדימו לומר אחיך, והיינו שעשו מתאמץ בקליפת של ישמעאל ביותר, וזהו וארבע מאות איש עמו, דידוע שיש בקדושה ד' מאות עלמין דכסיפין ולעומתו בטומאה הד' מאות איש הם בכסיפין ותאוות רעות, וע"כ נתיירא ביותר שמא ח"ו יפגמהו להטיל בו ארס של כח רע זה, ושוב יתקיים בו והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך, ושוב בודאי יפול ח"ו בחרבו הקשה, וזהו שמא יגרום החטא, היינו לא מה שעבר, שידע בחשבונו הצודק שלא חטא, אבל התיירא שמא האחוה שלו יגרום את החטא להבא, וזה שאמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו, שעתה גם הוא הקדים אחיו ליד עשו, וזהו שהתקין עצמו לדורון לתפלה ולמלחמה, התפלה הוא להשי"ת ודורון ומלחמה הוא נגד עשו, דורון להמתיק הקליפה של האחוה ולמלחמה להמתיק הקליפה של עשו, ויש לומר נמי להיפוך שדורון להמתיק הקליפה של גסות רוחו של עשו, כי בהדורון הוא מראה הכנעה, ומלחמה הוא התרחקות ממנו הוא לעומת האחוה קליפת ישמעאל, יהי' איך שיהי', שתי אלה הם לעומת שתי כחות הרעות, מיד אחי, מיד עשו, ומה שלא הי' יכול להכניע ע"י שני כתות המלאכים מלאכי א"י ומלאכי חו"ל, התקין א"ע להכניע בדורון ובמלחמה, ולא סוף דבר מלחמה ממש, כי לבסוף לא הצריך לה אלא כחות המלחמה שלקח לתוך מורשי לבו הם הכניעו בעשו את הנצרך, וע"ז אמרו ז"ל גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, ודוגמת דאיתא במדרשות שלעתיד לבוא בישיבת מעלה יבוא עשו וישב בראש כולם, ואף שאין חסר שמה מלאכים שומרי החומות כולם לא יהי' להם כח להדחותו עד שיבוא הקב"ה בכבודו ובעצמו ויזרקהו לחוץ, דוגמת זה הי' כאן עד שיעקאע"ה בעצמו הכניעהו:

י׳עם לבן גרתי פירש"י גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר תרי"ג מצות שמרתי, ויש להבין הלא כקוץ מכאוב הוא זה בעיני עשו, שבודאי הי' מואס באחרים העושים, וא"כ היתכן שיחשוב יעקב שבשביל זה ישא עשו פניו:

י״אונראה שהרשעים האלו בודאי הי' יודעים מענין הרוחנית, והרי עד כמה הי' יקר בעיניו הברכות של יצחק אביו, שלפי השערת הכופרים לגמרי מה יתן ומה יוסיף לו הברכות, אלא ודאי שידע שיש כח רוחני במציאות, אבל זדון לבו השיאו לומר שיש מציאות גשמית מבלעדי הרוחנית, וזה מדת כל הרשעים כגון בלעם ובלק וכדומה כמו שהגדנו במקומו שכוונת הרשעים אלו הי' לגרשם שלא יכנסו לארץ, אף שישראל במדבר היו במעלה רמה מאד, ובמדרש שאוה"ע היו אומרים עליהם אלהות הם אלו שאין תשמישם אלא באש, אבל הרשעים האלו הי' מוחלים לישראל ענין זה הרוחני אלא שיסיעו עצמם מהגשמית, והגשמית ישאר להם להתענג בטנופי דהאי עלמא, אבל לא כך הי' הכוונה אלא שישראל ינחלו גם הגשמית ויזככו אותו ע"י מצוותי' של תורה עד שיעלה הגשמית גם הוא במעלותיו ושניהם כאחד טובים כפרוזדור וטרקלין, כאמרם ז"ל התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, ובלתי הפרוזדור אי אפשר לכנוס לטרקלין, וכמו שהגיד אדמו"ר הכהן הגדול זצללה"ה מאלכסנדר בהא דאמרו ז"ל במי שמודה בשני העולמות, אף שגם הגוים מזכירים בפיהם עוה"ב, אך יתרון הוא לישראל שיודעים ששני עולמות הם אחד וזוכין לזה בשביל זה עכ"ד, ובודאי גם עשו אי אפשר שחשב שיבטל את ברכת יצחק אביו ליעקב שאף אחרי הודעו שהי' יעקב אמר גם ברוך יהי', אלא חשב היות שבברכות אלו מעוטף דברים עליונים רוחניים חשב להפריד הרוחניות מגשמיות, ושיעקב יסתפק בחלק הרוחני שבהם ובעוה"ב והגשמית ישאר לו לבדו, וכמו שאמרו ז"ל שחלקו את העולמות זה יטול עוה"ז וזה יטול עוה"ב, אך לא כך הי' הכוונה אלא שגם עוה"ז יהי' ליעקב וכפרוזדור כנ"ל:

י״בוהנה בחובת הלבבות ששכר מצות עבור חלק הנגלה שבהם זוכין בעולם הנגלה הוא עוה"ז, ובחלק המצפון שבהם זוכין לעולם המצפון, ובדברי המקובלים מפורש עוד יותר, שהמצות הם במחשבה דיבור ומעשה במחשבה זוכין לעולם המחשבה הוא עוה"ב, ובדיבור זוכין לג"ע התחתון, ובמעשה לעולם העשי', ומעתה יובן מה ששלח לאמר לו את תרי"ג מצות שמרתי בפועל, א"כ גם עולם הגשמי יתקדש על ידי ושוא לך מחשבותיך להפריד כנ"ל, ומוטב לך להשלים אתי ודרכי ימצא חן בעיניך:

י״גבמדרש בראשית פ' י"א ר' יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במדה שנאמר קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו' אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת שנאמר ויחן את פני העיר נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום ירש את העולם שלא במדה שנאמר והי' זרעך כעפר הארץ וגו', ויש להבין הלא באברהם נמי כתיב וישמור משמרתי חקותי ותורותי, ובמדרש שם ר' יונתן משם ר' יוחנן אמר אפי' הלכות עירובי חצירות הי' אברהם יודע, ובפרשה צ"ה אפי' עירובי תבשילין הי' אברהם יודע, א"כ הרי כתיב שמירת שבת גם גבי אברהם, וברש"י שאין כתיב בו שמירת שבת בפירוש אלא וישמור משמרתי, ועדיין אינו מובן שגם ביעקב הלא לא הוזכר בפירוש שמירת שבת אלא שחכז"ל קבלו בתורה שבע"פ הפירוש נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין, א"כ גם באברהם קבלו בתורה שבע"פ שהפירוש וישמור משמרתי וגו' קאי על שמירת שבת וא"כ מאי אולמא האי מהאי:

י״דונראה לפרש דהנה כבר דקדקנו למה הזכיר ביעקב שמירת שבת בתחומין שאין בו מיתה וכרת, ולא במלאכה גמורה, והתירוץ לזה עפי"מ שבש"ס שבת וקמיפלגי בשבת דמרה דמר סבר אתחומין לא אפקיד, ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שיציאת מצרים הי' מצד הכלל וע"ז מורה מצות פסח ראשו על כרעיו, ואין שוחטין את הפסח על היחיד והשוחט את הפסח בבמת יחיד לוקה, כי עדיין לא עלו במעלה הגדולה לכל יחיד ויחיד, אבל בסיני זכו להיות נרצה גם כל יחיד ויחיד, וע"כ במרה עדיין לא הי' נרצים אלא מצד הכלל ולא מצד הפרט, והנה בכל מלאכת שבת כל ישראל מוזהרין בכל מלאכה זה כמו זה, אבל תחומין כל אחד יש לו תחומו בפני עצמו, ע"כ מר סבר דבמרה שהיו נרצים רק מצד הכלל לא הי' מוזהרים בשבת אלא ממלאכה שכל הכלל שוין בה, אבל לא בתחומין שהוא מחולק לכל יחיד ויחיד עכ"ד:

ט״וולפי זה י"ל דהיינו טעמא דהכתוב הזכיר שמירת שבת ביעקב במצות תחומין, דיעק"א דכתיב בי' ויבוא יעקב שלם שלם בגופו שלם בתורתו שלם בממונו, ועוד שיעקב כלול הוה זכה לכל השלימות כמו ישראל במ"ת שזכו למצות תחומין כנ"ל, והוא רבותא יותר מאזהרת מלאכה, שהרי במרה אמלאכה איפקדו ואתחומין לא איפקדו:

ט״זומעתה י"ל לפי גירסתינו באברהם אפי' עירובי חצירות וביותר לפי הגירסא אפי' עירובי תבשילין הי' אברהם יודע, עדיין אין זה רבותא כ"כ כמו ביעקב דמיירי מעירובי תחומין:

י״זויש להסביר הדברים מה ענין יש לזה עם ירושת הארץ שלא במדה, ונראה דענין שיהי' אדם נרצה מצד הכלל אף שאיננו נרצה מצד הפרט, הוא מחמת שעכ"פ הוא כאבר מהכלל, זה יש לו נקודה טובה זו וזה זו אשר בצירוף כולם מתקבץ עכ"פ קומה אחת שלימה, וע"כ כמו שבאדם שלם נרצים גם אבריו הפרטים, כן בכלל ישראל שהכלל לעולם נרצה שאי אפשר שלא יתקבץ מבין כולם קומה שלימה, ע"כ שוב גם הפרטים אף שאינם נרצים מצד עצמם, הם נרצים מצד שהם כאברי הכלל, והנה האבות, אף שכל אחד מהם הוא עצמו הכלל ישראל, מ"מ הרי יש לו נמי צורתו הפרטית שהוא מצטיין בה ביותר, וכמו אברהם במדת החסד, וכדומה, וע"כ אף שהי' נרצה להשי"ת שהרי הוא עצמו הוא הכלל, מ"מ מצד צורתו הפרטית הוא מצטיין ביותר מצד מדה פרטית, אבל יעק"א כלול הוא וא"כ צורתו הפרטית נמי שלימה מכל צד, והנה להיות האדם נרצה להשי"ת צריך שיהי' שלם מכל צד, וע"כ אברהם נמי הי' נרצה אבל רק מצד חלק הכללי שבו שכל הכלל תלוי בו אבל יעק"א ע"ה נרצה נמי מצד צורתו הפרטית:

י״חוע"כ אברהם אף שכתוב בו נמי שמירת שבת, מ"מ הוא רק במלאכה שנאסר לכל הכלל בשוה זה כמו זה באותה מעשה, כמו שנרצה מצד כח הכללי שבו, אבל יעק"א ע"ה שנרצה גם מצד צורתו הפרטית כתיב בו ענין התחומין שהוא לכל פרט ופרט תחום אחר, וידוע שכמו למטה יש לכל אחד תחומו, כן למעלה מקום דנשמתי' אחידא תמן, וזהו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי מקומו למטה גורם מקומו למעלה, וע"כ נמי לענין ירושת הארץ נמי יעקב שהי' כלול שצורתו הפרטית הי' נמי כולל כל השלימות בלי גבול ומדה פרטית, ושע"כ כתיב בי' שמירת התחומין, ירש את הארץ נמי למעלה מכל גבול ומדה פרטית, משא"כ באברהם כמו שצורתו הפרטית הי' בגבול ומדה מיוחדת, ולא כתיב בו שמירת התחומין מטעם הנ"ל, ע"כ לא ירש את הארץ אלא נמי בגבול ומדה:

י״טקום עלה בית אל, ברש"י לפי שאחרת בדרך [הכוונה שאחרת את נדרך] נענשת ובא לך זאת מבתך, ויש להבין איך הוא זה מדה במדה, ונראה עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בטעם נדרו של יעקב כי באשר הי' נתיירא שלא יבוא ח"ו לידי שלש עבירות כבמדרש, והי' רואה א"ע אבוד ח"ו בדרך הטבע, ע"כ נאחז למעלה מן הטבע, וזהו נדר נ' דר שער הנון עכ"ד, ונראה להוסיף עוד דברים דהנה כל היראה שלו הי' מחמת הכישוף של לבן שלא יכנוס בו ח"ו רוח רעה המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו, והנה ידוע שבית הסתרים אינו מקבל טומאה, כי כחות החיצונים אין להם רשות אלא במה שבגלוי, ואמרנו שזה הענין שנטמן בבית עבר, והיינו שהי' נטמן בתורה עד שלא הי' נראה להחיצונים ובכח זה הלך לבית לבן, ומ"מ באשר הי' עוד נתיירא שלא יהי' נגלה שמה לפני כחות הטומאה נאחז בנדר שהוא שער הנון שהוא למעלה מהמצרים, ושם הי' נכסה מעיני החיצונים עד שהי' נחשב שאינו בזה העולם וכעין תיבת נח שהי' נטמן שמה עד שלא הי' נחשב שהוא בזה העולם כבזוה"ק, וז"ש ותרם מעל הארץ, היינו שהתיבה הי' מתרוממת מכלל הארץ, וכן נמי יעקב אחר שנאחז בשער החמשים הי' נטמן מעין כל רואה, הם כחות רעות שהו' מתנקשין אחריו, אך כיון שאיחר את נדרו פגם בזה, וע"כ שוב נתגלה ובאה לו זאת מבתו שכתוב וירא אותה שכם, כי הראי' של כחות החיצונים גרמו לראיית שכם, והדברים עתיקים