שם משמואל, וישלח ו׳Shem MiShmuel, Vayishlach 6
א׳שנת תרע"ה.
1
ב׳כה תאמרון לאדוני לעשו עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה וגו' וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו, יש להתבונן בענין הפרשה השליחות והתשובה ומספר הד' מאות איש שבודאי לא במקרה הי', וגם הא דהתקין עצמו לדורן לתפלה ולמלחמה, ונראה דהנה פרט בכאן חמשה דברים שור וחמור צאן עבד ושפחה, אך במדרש שור זה משוח מלחמה שנאמר בכור שורו הדר לו, חמור זה מלך המשיח שנאמר עני ורוכב על החמור צאן אלו ישראל שנאמר ואתן צאני וגו' ועבד ושפחה שנאמר הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה וגו' הרי שכלל עבד ושפחה כאחד ואין כאן אלא ד' דברים, וכן בפ' י"ב שור זה יוסף חמור זה יששכר צאן אלו ישראל ועבד זה דוד ושפחה זו אביגיל נראה דעבד ושפחה נחשבים כאחד כי האשה נתכללית בבעלה, ובודאי מספר ד' נמי איננו במקרה, וגם למה פרט דברים אלו לבד ולא פרט נמי גמלים:
2
ג׳ונראה לפרש דהנה בזוה"ק (קמ"ב.) בס"ת יעקב שלימו נטל אינון מקלות תפילין דרישא ברהטים אתר ודוכתא לדיורי תפילין, עכ"ל, ויש לומר דהא שבחר יעקב להשתדל בענין מצות תפילין דוקא עפי"מ דאיתא בשער הקדושה להרח"ו שבכל דבר ודבר יש בו ארבע אותיות הוי' והוא חיותו של הדבר, עכ"ד, והנה ידוע שכל כח וענין הסט"א הוא לכסות ולהאפיל עד שלא יתגלה האלקית בעולם, ולעת"ל כתיב ולא יכנף עוד מוריך, וכל זמן שזרעו של עמלק בעולם כביכול כאלו הפנים של מעלה מכוסה, ומזה הי' השתדלות האבות הקדושים לגלות את פני הלוט הלוט ולהקריא שמו של הקב"ה בפי כל ברי' עד שיתגלה ויתראה אחדות ה' בעולם שכל הנבראים הם נמצאים מאמיתת המצאו ואין עוד מלבדו, אלא ד' אותיות הוי' בלבד, והנה בזוה"ק שד' פרשיות שבתפילין מקבילים לד' אותיות הוי' יוד קדש, הא והי' כי יביאך, ואו שמע, הא והי' אם שמוע, ויש לומר דזה הוא שאמרו ז"ל אתקש כל התורה כולה לתפילין והרי זה בא ללמד ונמצא למד היינו דתפילין הוא כלל התורה כולה, דכמו דכל התורה כולה הוא שמו של הקב"ה, כן הוא תפילין, וכמו שבאמצעות התורה מחגלה כבוד ה' בעולם כן הוא באמצעות התפילין, ויש לומר עוד דהנה ידוע דארבע מאות עלמין דכסופין הם שזוכין ישראל ונראה ששורש מוצאם נמי ד' אותיות הוי' מאה לכל אות שידוע מענין התכללות עשר פעמום עשר והוא ענין מאה ברכות בכל יום והדברים עתיקים, ולפי"ז מובן הטעם דהשתדלות יעקב בבית לבן שבירר לחלקו סטרין דקדישין, הי' כענין מצות תפילין מקביל לד' חותיות הוי' שיהי' כבוד ה' בעולם בהתגלות כנ"ל, ויזכה לד' מאות עלמין דכסופין:
3
ד׳ונראה עוד לומר דהנה ידוע שבאדם יש גוף ונפש ושכל וכח עליון המחבר את כולם והוא צלם אלקים שבאשר גבוה מהכל ביכולתו להקיף ולחבר את הכל ובלשון המקובלים נקרא נפש רוח ונשמה ונשמה לנשמה והם מקבילים נמי לד' אותיות הוי', וע"כ בהשתדלותו בבית לבן לברר כנ"ל זכה להשתלם בכל ארבעת חלקי האדם, ובשביל זה זכה לת' עלמין דכסיפין:
4
ה׳והנה את זה לעומת זה עשה אלקים כמו ד' אותיות הוי' בקדושה שכל הנמצאים הם מאמיתת המצאו והם שורש וחיות המציאות כולו, לעומתם יש בטומאה ד' כחות רעות שהם שורש חרבן ושממון מחריבי המציאות, והם ד' גוליירין בישין עון משחית אף וחמה, וכנגדם באדם ד' מרות מרה לבנה מרה אדומה מרה ירוקה מרה שחורה, ובזוה"ק שהמרה הוא גיהנם באדם, וידוע דברי המהר"ל שענין גיהנם הוא העדר המציאות והוא מקביל לד' אשות הזמה הידועים, ובאשר כח בעליהם הוא ס"ם נכלל בהם שגמטריא אותיות שלו שהם בטומאה היא מאה [כידוע ששתי אותיות הראשונים שלו הם בטומאה והאחרונים הוא שם קדוש] וכבר אמרנו במק"א שהם מאה כחות רעות, וע"כ ארבע אשות הזמה הם ד' מאות כחות טמאין מושכין למה שהן, והם בטומאה לעומת ת' עלמין דכסיפין בקדושה, והבורח מן ת' כחות רעות אלו זוכה לעומתם לת' עלמין דכסיפין:
5
ו׳ויש לומר שגלות מצרים ת' שנה לכוונה זו היתה, היינו ששלטו אז ת' כחות רעות אלו בעולם, וכל מגמתם הי' למשוך את ישראל ברשתם, וישראל התאמצו בכל עוז שלא להמשך אחריהם, אדרבה ד' דברים הי' בהם שאין כל העולם כולו כדאי להם כלשון המכילתא פ' בא ובזכות ד' דברים אלו נגאלו ממצרים ע"כ זכו לעומתם לקבלת התורה שורש ת' עלמין דכסיפין, כל דבר ודבר עולה למאה עפ"י חשבון הנ"ל:
6
ז׳והנה יעקב ועשו, זה מרכבה לקדושה ועשו מרכבה לטומאה, ולעומת שיעקב הי' שלם בכל ד' חלק' האדם גוף ונפש ושכל וצלם אלקים, הי' עשו עע"ז ומג"ע ושפ"ד שזה קלקול בגוף וזה בנפש וזה בשכל כמ"ש המהר"ל, ולעומת שהי' יעקב שלם בצלם אלקים המחבר כנ"ל הי' עשו קוצץ ונרגן מפריד אלוף, יעקב הי' שורש החיום כמאמר הכתוב והחכמה תחי' את בעלי', ועשו שורש המיתה כמ"ש ימותו ולא בחכמה, ובאשר כל כח כולל מאה הי' לו לעומתם ד' מאות איש ובכחות אלו בא לקראת יעקב:
7
ח׳ולפי האמור יש לפרש הא דשלח לו יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה שהם ד' דברים שהרי עבד ושפחה חדא חשיב כנ"ל, דהנה במדרש סי' י"ב שור זה יוסף חמור זה יששכר וצאן אלו ישראל ועבד ושפחה הוא דוד ואביגיל, ובמדרש הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה, ובאמת זה הי' מדתו של דהמע"ה להיות בטל בתכלית אל הש"י עד שלא הי' לו שום מציאות בפ"ע וכל ספר תהלים מלא מזה, ובכן יש לומר שד' דברים אלו מקבילים לשלימות ד' חלקי האדם, שור יש בו כח שכלי כמ"ש ידע שור קונהו, ולעומתו באדם כח הכרה שכלית להכיר מי בראו ולידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו' וכח שכלי שמשכנו בראש מתיחס ליוסף כבמדרש שיוסף בערך השבטים הוא כערך ראש להגוף, ועוד הרי מדתו צדיק שומר הברית שזה תלוי במוח ואין קישוי אלא לדעת, ע"כ זכה לדעת דקדושה, וע"כ נקרא יוסף שור כמ"ש בכור שורו הדר לו, חמור מדתו הכנעה וסובל המשא ואינו מבעט, ולעומתו באדם כענין שכתוב יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול, והוא כח נפשי, צאן הוא הנמשך אחר הרועה ואין לו אלא קול אחד כך אין לישראל אלא קול אחד לאביהם שבשמים, והם נמשכין אחר הש"י מטבעם אף בלי התחכמות ואף בזמן שהשכל אינו מאיר וזה שלימות הגוף כמו שאמרנו כבר במק"א, ועבד ושפחה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וגו' שזה תכלית בחי' הביטול, והוא בחי' חכמה כח מה כנודע, ולעומת הביטול זוכה לצלם אלקים שמקיף הכל כנ"ל, והיינו הך דאיתא במדרש שעבד זה דוד כי אבא יסד ברתא וזוכה למלוכה בשביל הביטול והבן:
8
ט׳וזה ששלח לו יעקב עם לבן גרתי ושם עשיתי כל הברורים וענין ד' פרשיות של תפילין, וע"כ ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה כנ"ל שלעומת ד' פרשיות כנ"ל זכיתי לד' דברים שלימות ד' חלקי האדם, וזהו שהשיבו לו המלאכים באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך היינו כמו שאתה נוכח ה' דרכך לירש ת' עלמין דכסיפין, כן הוא הולך להתנגד לך עם ת' כחות הרעות כנ"ל:
9
י׳ולפי האמור יש לומר ולפרש הא דהתקין עצמו לדורן ולתפלה ולמלחמה, היינו שהזדיין עצמו בכל חלקיו גוף ונפש ושכל וצלם אלקים, דורן הוא ממון שמתיחס לשכל כמ"ש מהר"ל בנתיבות שבכל מאודך שפירשו ז"ל בכל ממונך הוא בשכל, תפלה הוא בנפש כמ"ש ואשפוך את נפשי לפני ה', ולמלחמה הוא כח הגוף, ובזוה"ק כי כל מאני קרבא נמסר למדה זו והבן, ועל גביהן הכריעות והשתחואות להש"י שבע פעמים עד גשתו עד אחיו שבזוה"ק שהשתחוה לשכינה שהוא תכלית הביטול חכמה כח מה כנ"ל שבשביל זה זכה לשלימות צלם אלקים, והזדיין בד' כחות אלו וביטל בזה ת' כחות הרעות של עשו, וע"כ הד' מאות איש היו נשתמטין אחד אחד:
10
י״אויש רמז בפסוק ראשון של הדורן עזים מאתים וגו' שנמצא בפסוק זה עשרה ממין גמטריא ארבע מאות היינו שמסר לעשו מספר ת' כסיפין דהאי עלמא כדי לזכות כנגדן ת' עלמין דכסיפין דההוא עלמא:
11
י״בונראה דבשבת שהוא נחלת יעקב זוכה כל איש לפי מה שהוא שמץ מנהו הנ"ל באמצעות ד' מצות קידוש והבדלה על הכוס וידוע שהוא בשכל כאמרם ז"ל אם אין דעת הבדלה מניין, תפלה בנפש, שביתה ממלאכה הוא בגוף, סעודות שבת שהוא עונג שבת ואין למעלה מעונג זהו שלימות צלם אלקים, וע"כ ברכו במאור פנים, ומאחר שזוכין לד' דברים שבקדושה שוב אין אומרים ויהי רחום לדחות הד' גוליירין בישין שממילא בטלין כמו הד' מאות איש של עשו שהי' נשמטין אחד אחד שלא יכוו בגחלתו של יעקב:
12
י״גויחן את פני העיר, במדרש נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה מבעוד יום הדא אמרה ששמר יעקב את השבת קודם שניתן, ויש להבין למה נכתב דוקא במקום זה, ונראה עפי"מ אשר חכמים הגידו דכשארץ ישראל בשפל המצב צריכה לצדיק גדול שיגביהנה משפל מצבה, והנה אז קודם ירושה וישיבה בודאי לא היתה א"י כ"כ במרום המעלה, ותדע שהיתה פטורה מתרומות ומעשרות, ובודאי כשנכנס בה יעקב הגביה אותה במדריגה גבוה ממה שהיתה קודם שנכנס בה, ויש לומר שנסתייע משבת כי צורת שבת שהעולם שב למקורו, כידוע מענין עליית העולמות שבשבת, ובאור החיים שהעולם לא נברא להתקיים אלא עד יום השבת ושבת שבה כל הבריאה למקורה וחזר ונתחדש להתקיים עד שבת הבא וכן לעולם, ובאשר צורת שבת הוא עליות העולמות ע"כ נסתייע יעקב בשמירת שבת להגבהת א"י ע"כ נכתב כאן:
13
י״דויש לומר שזהו ענין דברי המדרש במילה עד שיראה פני המטרונה תחילה, כי האדם ע"י מצות מילה עולה במדריגה תחת גדפי שכינתא כמ"ש בזוה"ק וצריכין להסתייע משמירת שבת וכענין א"י כנ"ל:
14