שם משמואל, יתרו י״אShem MiShmuel, Yitro 11
א׳שנת תר"פ.
1
ב׳במדרש ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבואו מאפסי ארץ אמרו ישראל להקב"ה כשעשית לנו נסים בים אמרנו לך עזי וזמרת יה' הלא שמעה רחב ובאה ודבקה בך וכו' כשעשית נסים בימי שלמה שנאמר ויתן עוז למלכו לא באת מלכת שבא וכו' כשהוצאתנו ממצרים ונתת לנו את התורה שנקראת עוז וכו' לא שמע יתרו ובא ונדבק בך, הוי אליך גוים יבואו מאפסי ארץ, נראה לפרש דהנה זה תימא שאנשים שהם בתכלית הריחוק יהי' בכחם לבוא ולדבוק בהשי"ת, שהוא רחוק יותר מלעשות לו כנף לעוף בשמים, וכל דבר הרחוק לא יתאוה לו הטבע כלל, כמ"ש הא"ע בלאו דלא תחמוד, ומה שאינו בגדר התשוקה והתאוה בודאי אי אפשר לעשות חיל, ע"ז תירץ המדרש שע"י שניתן לישראל מדת העוז, באמצעותם גם האומות קולטים מה ממדת העוז, הרהיב עוז בנפשם להאמין שגם בפניהם הדלת פתוחה, אף שהוא נמעלה מהיקש הטבע, וזה שאמר הכתוב ה' עוזי ומעוזי היינו שנתן בי מדת העוז, ומנוסי היינו שמרומם את לבבי מלשון שאו נס, ואף ביום צרה שהלבבות אטומים והסתרת פנים, מ"מ יש לישראל העוז, וזה ומנוסי ביום צרה, ומחמת זה אף אומה"ע אף שהם רחוקים ביותר קולטים ממדת העוז, ואליך גוים יבואו מאפסי הארץ אף שהם בתכלית הריחוק, ובמדה זו תלוי הכל שלעומת אימוץ הלב וחיזק הרצון, בה במדה השערים פתוחים, וכמ"ש ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה וכתיב ותלכנה שתיהן ואמרו ז"ל השוה אותה הכתוב לנעמי, ומה גיורת שבאה מטפה סרוחה כך ישראל שהם קדושים מלידה ומבטן עאכו"כ, שלעומת העוז והחיזוק נסתלק ההסתר ואוטם הלב הבא מחמת עוונות המבדילים, וישיב לאור באור החיים, ונראה שבשבת זוכין ישראל למדת העוז ביותר וזה שנקרא ה' עוז לעמו יתן הוא סיום המזמור שלפני קבלת שבת שהוא מזמור שיר ליום השבת, ובמדת העוז שישראל לובשין ביום השבת מעוררין לעומתם למעלה כמ"ש לבש ה' עוז התאזר, וע"כ אומרים מזמור זה אחר מזמור שיר ליום השבת:
2