שם משמואל, יתרו ד׳Shem MiShmuel, Yitro 4

א׳שנת תרע"ג.

ב׳ברש"י שבעה שמות הי' לו ליתרו יתר ע"ש שיתר פרשה אחת בתורה ואתה תחזה, יתרו לנשנתגייר וכו' הוסיפו לו אות אחת על שמו, ויש להבין ששם יתר הרי הי' לו עוד בהיותו נכרי, ואיך נקרא ע"ש שיתר פרשה בתורה שהיא אחר שנתגייר, וגם יש להבין למה כשנתגייר הוסיפו לו רק אות אחד בלבד ולא שם אחר לגמרי, כי נראה שמה שדרך המתיהדים לקרוא להם שם אחר כמ"ש הרמב"ן בפ' שמות, הוא כענין שינוי השם בבעל תשובה כמ"ש הרמב"ם בה' תשובה, איני אותו האיש שעשה אותן המעשים מה גם גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ולמה לא קראו לו שם אחר לגמרי:

ג׳ונראה דהנה במדרש טוב שכן קרוב הי' יתרו שהי' רחוק לישראל מן עשו אחיו של יעקב, ביתרו מה כתיב ויאמר שאול אל הקני [וסיפא דקרא ואתה עשית חסד עם כל בית ישראל בעלותם ממצרים] בעשו כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק [בדרך בצאתכם ממצרים] אתה מוצא דברים רבים כתובים בעשו לגנאי וכתובים ביתרו לשבח, בעשו כתיב נשים בציון ענו, וביתרו כתיב ויתן את צפורה בתו, בעשו כתיב אוכלי עמי אוכלי לחם וביתרו כתיב קראן לו ויאכל לחם בעשו כתיב ולא ירא אלקים וביתרו כתיב וצוך אלקים, עשו ביטל את הקרבנות וביתרו כתיב ויקח יתרו עולה וזבחים לאלקים, עשו שמע ביציאתן של ישראל ממצרים ובא ונלחם עמהם שנאמר ויבוא עמלק, ויתרו שמע בשבחן של ישראל ונדבק עמהם שנאמר וישמע יתרו, נראה שהמדרש בא לבאר מהות יתרו כי כל דבר ניכר ונבחן מהיפוכו כיתרון האור מן החושך שאלמלא הי' חושך במציאות לא הי' ניכר מעלת האור, כן במה שמצינו דברים רבים ביתרו להיפוך מעשו, ודברים רבים לא יתכן לומר מקרה היא, מזה נראה שמהותו היפוך לגמרי מן עשו, ומן מהותו של עשו נבוא לידע מהותו של יתרו, שלעומת עשו ברע הוא יתרו בטוב, וכמו שידוע שעשו הי' כולו רע ובו נכללו כל מדות הרעות ובדברי המקובלים נקרא ז"א דקליפה, ולעומתו יתרו בקדושה הוא כולל כל מדות טובות:

ד׳והנה המדרש מונה והולך חמשה דברים כתובים בעשו לגנאי וכתובים ביתרו לשבח, ונראה דהנה ידוע שבאדם נמצא חמשה הרגשות, ראי', שמיעה, ריח, טעם, מישוש, והם כוללים כל חלקי האדם, ויש לפרש דחמשה דברים שמונה המדרש הם נגד חמשה הרגשות, היינו נשים בציון ענו זה חוש המישוש, אוכלי עמי אוכלי לחם זה חוש הטעם, ולא ירא אלקים זה חוש הראי' כי ראי' היא אותיות יראה, ומי שלא ירא אלקים הוא קילקל חוש הראי' ברוחניות, ביטל את הקרבנות זה קילקול בחוש הריח שקרבנות באין לריח ניחוח, והמבטל את הקרבנות כמו שקילקל את העולה לריח ניחוח למעלה כן לעומתו נתקלקל חוש הריח שלו ברוחניות, שמע ביציאתן של ישראל ובא ונלחם עמהם זה קילקול חוש השמיעה, ובאשר זה היפוך מזה בחמשה הרגשות שזה כל חלקי האדם הנה הוא היפוך ממנו לגמרי:

ה׳והנה בש"ס מגילה הוא עשו הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו, ויש להבין הלא ידוע שכל מדה ומדה יש לה מקום בטוב ובהיפוכו כמו חסד נמצא חסד דקדושה וחסד דטומאה וכדומה, והיינו כי האדם נברא ישר ויכול להשתמש במדותיו כפי בחירתו הן לטוב והן להיפוך, ואיך יוצדק לומר על איש שהוא ברשעו מתחילתו, הלא הברירה היתה בידו להטות את כל מדותיו לטוב, אך נראה דהנה ידוע שמעשי האדם הם תולדות המדות שמדתו מושכתו לעשות מעשים לפי מדתו, אך יש שמדות הם תולדות המעשים, שלרגלי המעשים נעתקו המדות ממהותם וקונים מהות אחר לפי המעשים, וכמ"ש הרמב"ן בפ' כי תצא כי האכזריות תתפשט בנפש האדם כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזרים מאד ומפני זה אמרו טוב שבטבחים שותפו של עמלק, וידוע דברי המחקרים שההרגל נעשה טבע שני, ולא לבד בנפש האדם אלא אף בנפש בע"ח כן כמ"ש וילמד לטרוף טרף אדם אכל וכתב הרמב"ן שבידוע שחי' הטורפת פעם אחת אדם נעשית עוד רעה יותר:

ו׳והנה שבע מדות הם בטוב ולעומתן ברע ושבע מדות הרעות תוצאותן היא שלש עבירות ע"ז ג"ע שפ"ד שהם כוללים כל רע שבעולם, וכל מיני רע שבעולם הם תולדותיהם ותולדות תולדותיהן, אך יש גם להיפוך ששלשה עבירות אלו מולידין את מדות הרעות בנפש, והנה ראש וראשון לכל רע הן במדות והן במעשים הי' קין הוא עבר על ג' עבירת ע"ז במה שכפר ואמר לית דין ולית דיין, ג"ע שבא על תאומתו של הבל, שפ"ד שהרג את הבל, גם כל מדותיו היו בתכלית הרוע, וכבר פרשנו את דברי הזוה"ק על קין קינא דמסאבותא, היינו דכמו שיש קן צפור בקדושה יש לעומתו בטומאה, ובתקה"ז שקן צפור דקדושה הוא כולל חסידים גבורים מארי תורה חוזים נביאים צדיקים כל ישראל בני מלאכים, ומובן אשר לעומתו בטומאה הוא כולל כל ז' מדות על אופן הרע והטומאה, וזה הי' קין קינא דמסאבותא, אך כבר אמרנו שהאדם נברא ישר ובידו הי' להטות כל מהותו לצד הטוב, אך הוא ברוע בחירתו השתמש ברע לרוע, והי' תוצאותן שלש עבירות הנ"ל:

ז׳והנה כבר אמרנו שיש מדות תולדות המעשים א"כ שלש עבירות שבקין הוסיפו בו מדות רעות והם תולדות המעשים, ולפי"ז הי' נמצא בקין ז' מדות שהי' לו בתולדתו אבל לא יוצדק לומר עליהן שהיו מתולדתן רע אלא שהוא עשה אותן רע, ואלו השתמש בהן לטוב הי' טובים, ונמצא בו עוד אלה הז' מדות תוצאות המעשים שהי' רע בתכלית, ובזה יש לפרש מה שנמצא במקובלים שצד הטוב שבקין הי' לו תיקון ונתגלגל בקני חותן משה, והוא מדברי תקה"ז תיקון ס"ט דף (צ"ט:) והאדם ידע וכו' הוה ידע זוהמא דילי' דאתפשט עד קני חותן משה וכד חמא גלגולא ותיובתא דילי' תמן אמר קניתי איש את ה' כען ידענא לי' דקניתי לי' בקני חותן משה ורווחנא לי' תמן ובגין דין קניתי איש את ה', ודא הוא רזא ובכן ראיתי רשעים תבורים ובאו, ונראה דלזה רמז המדר"ת דפתח לה פתחא להאי פרשתא מהאי קרא עיי"ש, ולהנ"ל יובן שמדותיו שהיו לו מתולדתו שלא הי' רע בעצם אלא הוא עשה אותן רע זהו הצד הטוב שבקין שע"י מירוק וכיבוס שבו להיות טוב בקני חותן משה, אבל חלקי הנפש שנדבקו בהן מדות הרעות שהם תולדות המעשים שהם רע בעצם להן לא הי' מועיל שום מירוק ושום כיבוס היהפוך כושי עורו, והם חלקי הרע שבקין, ונראה שהם נתגלגלו בעשו, וברח"ו שעמלק ירש אות ק' שבקין הרי שחלקי הרע שבקין נתגלגלו בעשו, וע"כ הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו, ואינו דומה לכל מדות רעות שהם בתולדה:

ח׳ולפי הדברים האלה יובן מה שיתרו הי' היפוך מן עשו, ששניהם היו גלגול קין אלא שזה צד הטוב וזה צד הרע, וכמו שבקין נמצא בו ע"ז ג"ע שפ"ד, כן הי' בעשו, ובמדרש תולדות אותו היום עבר עשו שתי עבירות בא על נערה המאורסה והרג את הנפש, עוד שם שכפר בשכר ועונש, ובתחיית המתים כמו קין שאמר לית דין ולית דיין, ועשו הוא שורש ע"ז ובזוה"ק ח"א (קע"א:) דהא עשו כאל אחר הוה, ובמדרש תולדות כך הבטחת לאברהם ואמרתי לו ואתה תבוא אל אבותיך בשלום זהו שיבה טובה והוא רואה לבן בנו עע"ז ומגלה עריות ושופך דמים מוטב לו שיפטר בשלום, הרי שהי' כעין קין ממש, ויתרו תיקן חטא קין באלו ג' דברים, חטא ע"ז תיקן במה שאמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים, חטא ג"ע תיקן במה שנתן את צפורה בתו למשה כמו שחשב במדרש היפוך נשים בציון ענו וביתרו כתיב ויתן את צפורה בתו למשה, ומובן יותר לפי דברי המקובלים שמשה הוא גלגול הבל וצפורה היא התאומה יתירה שפ"ד תיקן במה שהחי' את משה באמרו קראן לו ויאכל לחם כן כתב הרח"ו, ויש עוד לומר שמה שהוסיף פ' הדיינים בתורה זה תיקן על חטא שפ"ד והבן, וכבר אמרנו עוד ששבע שמות שביתרו היו לעומת שבע מדות שתיקן והפכן לקדושה, וא"כ הוא היפוך לגמרי מן עשו שזה כולו רע במדות ובמעשים וזה נתקן לגמרי וחזר לטוב:

ט׳והנה ידוע שגלות מצרים היתה שורש כל הגליות וכבר כתבנו בפרשיות הקודמות שבעת גלות מצרים היתה שולטת קליפה קשה וכחות רעות שהיו מושכין לע"ז ג"ע ושפ"ד כמו כל ג' גליות יחדיו וכמו כחו של עשו, וע"כ ביציאת מצרים שהי' התגלות אלקית וביטל כחות האלו התעורר יתרו ובא כי מצא מין את מינו וניער, ועמלק שורש עשו התעורר עוד להיפוך וכל חלקי הרע התעוררו בו וניתוסף לו שנאה על שנאתו, כמ"ש בזוה"ק שסמוך לעלות השחר התעורר החושך ביותר והוא נקרא קדריתא דצפרא, וכמו שאמר הכתוב קרנו תרום בכבוד רשע יראה וכעם שניתוסף לו כעס על מה שראה שקרניו של צדיק תרום בכבוד, והנה נתבארו כל דברי המדרש, טוב שכן קרוב שיתרו עשה חסד עם כל בית ישראל בעלותם ממצרים ועמלק להיפוך, וחמשה דברים כתובים בעשו לגנאי וביתרו לשבח כנ"ל באריכות:

י׳ולפי האמור נבוא לביאור דברי רש"י הנצב פתח דברינו, דהנה כבר אמרנו במק"א בענין קין והבל שהבל הי' ענינו להיות בעצמו אפס ואין והבל, עד שלא מצא בעצמו עוז לבוא לקרב קרבן אלא באשר ראה שקין הביא מנחה לה' כתיב והבל הביא גם הוא, וקין מדתו להיפוך מלשון קנין שהי' חשוב וקנין ויש בעיני עצמו, וזה שורש כל הרעות שמתגאה וכל המתגאה כאלו עובד ע"ז שהוא שניות היפוך הביטול להשי"ת שאין עוד מלבדו ומרעה אל רעה יצא עד שנעשה ממנו מה שנעשה, וזה עצמו היתה מהותו של עשו שהי' איש שלם בעיני עצמו ולא הי' חסר לו שלימות, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד שזה הפי' שהי' עשוי ונגמר כבן שנים הרבה, עכ"ד, וגם הנה ידוע מה שאיתא בספרים שעשו גי' שלום, היפוך מה שנאמר אין שלום בעצמי מפני חטאתי וכל איש שהוא צדיק ביותר הוא מוצא בעצמו חטאים ביותר, אבל הרשע הזה כל דרכו ישר בעיניו והי' שלום בעצמיו, והנה מאחר שגם יתרו הי' גלגול קין היתה בו נמי מדה זו וזה שם יתר כמ"ש כל קבל די רוח יתירא בי', אך יתרו לא די שלא השתמש במדה זו לרוע אלא אדרבה מדה זו עוד הצילתו מבאר שחת, כי לולא מדה זו לא הי' יכול לפרוש מע"ז ולהיות איש יחידי בעולם מנודה מכל העולם שהרי לא הי' אז צדיק בכל העולם אלא בישראל וישראל היו בתכלית השפלות כעובר במעי בהמה ולא שם להם ע"פ חוץ, ובמדרש פ' ב' ר' אליעזר אומר מה הסנה הזה שפל מכל האילנות שבעולה כך היו ישראל שפלים ירודים למצרים, א"כ הי' רואה א"ע כאלו הוא איש יחידי בעולם וכל העולם מתנגדים לו, ובמדרש פ' א' עמדו ונידהו שלא יזדקק לו אדם ולא יעשו לו מלאכה ולא ירעו את צאנו וביקש מהרועים לרעות את צאנו ולא קיבלו לפיכך הוציא בנותיו, אך באשר הי' לו מדה זו וקיבל די רוח יתירא בי' הי' יכול לסבול את כל אלה וכל העולם הי' נדמה בעיניו כבהמות וחיות רעות ולא השגיח עליהם כלל:

י״אוהנה אמרו ז"ל בטעם תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות, שהרי כל עצמו שבא לעשות תשובה מאהבה נצמח מפאת גודל עונות שעברו למעלה ראש ומצא א"ע בשאול תחתית עי"ז התעורר ובא לידי תשובה מאהבה, ובאשר העונות היו סיבת התשובה ע"כ נעשו כזכיות, ויותר עוד מזה י"ל ביתרו שכל עצמו שבא לידי כל אותה הטובה היתה הרוח יתירה שהי' בו ע"כ נעשה גם מרוח יתירא דבי' זכות גדול:

י״בובזה יובנו דברי תקה"ז שהביאנו לעיל כען ידענא דקניתי לי' בקני חותן משה ורווחנא לי' תמן ובג"ד קניתי איש את ה', היינו דכל תחילת קילקולו של קין שהי' בעיני עצמו קנין ויש וזה עצמו רווח לי' תמן וזה קניתי איש את ה', היינו שענין קנין שבו היא את ה' ולא בעניני עוה"ז כלל:

י״גומעתה יובן דשם יתר שבו שתחילה זה הי' קילקלתו זה תקנתו, וע"כ לא נעתק ממנו שם זה כלל, ובאמת משם זה עצמו נצמח שייתר פרשה אחת בתורה שבאשר הי' הדבר נכון בעיניו הרהיב עוז בנפשו לחוות דעתו למשה ולכל ישראל דור דעה כזה, כי לולא שם זה שהוא מהותו הי' ראוי לבוא במערות צרים וליבוש מלפתוח פיו להורות דעה, אבל מהותו שלא ישוב מפני כל הביאו לכל זה, וע"כ יוצדק שנקרא כן ע"ש שייתר פרשה אחת בתורה שאף שנקרא כן בעודו נכרי מ"מ מהותו אחת היא ודו"ק, וגם מובן לפי"ז מדוע לא נשתנה שמו לגמרי ככל דרך המתיהדים, אלא שנתוסף לו אות ואו לבד שהוא אמת כמ"ש בזוה"ק היינו משום ששם הראשון לא נשתנה כלל אלא שלקחהו לדרך אמת:

י״דונראה דבאשר האדם הוא עולם קטן, כמו דבכלל העולם כן עובר על איש בפרטות מעין דברום הכוללים וכמו שחכמים הגידו שכל ענין יציאת מצרים ישנו דוגמא בכל איש, ואפשר לזה אמרו מזכירין יציאת מצרים בכל יום לרמז שיש דוגמא דידי' וזכר לכל איש בכל יום, והיינו שכאשר איש מתעורר לפרוק ממנו עול חשבונות הרבים אשר חשבו בני האדם ולצאת מן חשכות זוהמא דהאי עלמא ולהדבק בקדושה זהו דוגמת יציאת מצרים לעבוד את ה' על ההר הזה, וחלק' הטוב שבאדם יש לכנותם בשם יתרו, ולעומתם חלקי הרע שבאדם נקראים בשם עשו, וכל חמשה הרגשות שבאדם מתעוררין לטוב וכן ח"ו להיפוך ככאשר חלקי הרע מרגישין התעוררת האדם לטוב מתעוררין ומתחזקין גם הם עוד יותר וצריך אדם המתעורר לשמירה מעולה כידוע בספרים:

ט״ווהנה בשבת דמעלי שבתא אז התעורר בכל איש ישראל רצון לצאת מתוך החשיכה וצריכין להתאמץ בהתעוררת זו שלא תהי' לשוא, ואפי' כשהאדם אינו מוצא א"ע כ"כ מוכן אל יפול לב האדם אם אך ידע אשר בכל ששת ימי המעשה הלך חשכים יבטח בשם ה' וישען באלקיו כי שבת היא מתנה ומתנה היא מה שאינו מגיע לו עפ"י דין, וכמו יציאת מצרים שהיתה במ"ט שע"ט ומ"מ מי שחפץ לצאת יצא, כ"כ בכל שבת יש בחי' זו שהוא זכר ליציאת מצרים, הנאמר בלוחות אחרונות אחר שנפלו ישראל ממעלתם שלא זכו לשבת בבחי' הגבוה שלו שהוא מחמת שהוא אחת ששת ימי המעשה שלפי מה שטרח האדם בע"ש יאכל בשבת, מ"מ זוכין עכ"פ לבחי' השני' שבשבת שהוא ראש לימי המעשה הבאים וכבר דברנו מזה הרבה פעמים, והנה שכמו שביציאת מצרים התעורר יתרו ובא ולפי מה שאמרנו הי' זה מפאת רוח יתירה די בי' שלכן נקרא בשם יתר, כן בשבת ניתוספה בכל איש נשמה יתירה, וכבר אמרנו במק"א שבשבת אין זמן להכנעה ולהתמרמרות הנפש אלא להגביה לבו בדרכי השי"ת וצווחין אף עקתין בטילין ושביתין ברם אנפין חדתין ורוחין עם נפשין והוא ממש דוגמת יתרו יתר ואו, וכן בשבת נחלת יעקב דכתיב תתן אמת ליעקב ואז שומע מה שלא שמע מקודם וכמ"ש וישמע יתרו, וכמו שחמשה דברים הכתובים ביתרו לשבח היפוך עשו לגנאי בשבת זוכין לחמשה הרגשות שיהיו כולם בקדושה, ונראה דכלים לקדושת חמשה הרגשות הם שלש סעודות וקידוש והבדלה ואין להאריך עוד:

ט״זבחודש השלישי לצאת בנ"י מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני, ויסעו מרפידים וגו', וכבר דקדקנו למה כתיב כלל הביאה למדבר סיני קודם הנסיעה מרפידים, ואמרנו שלא היו יכולים להעתיק עצמן מרפיון ידים, שהי' רואין א"ע במסע האחרון קודם הר סיני והם בלתי מוכנים כי הי' דור דעה והי' יודעים היטב איך צריכין להיות במעמד הנכבד הזה, והיו בעצמם כמתיאשים שזה גרוע מהכל, ובשביל חטא זה משכו עליהם את עמלק שהקר אותם עוד יותר, ועוד לא הי' יכולין לעזוב הרפיון ידים ולהתחזק בעצמם אלא ע"י שציירו בנפשם עמידתם במדבר סיני, ובאמת זה עצה היעוצה לכל איש הבא לטהר לא יהי' ראשית מעשיו להכניע את החומר בתעניתים וסיגופים, ולהתמרמר בנפשו אפי' על חטאת נעורים, פן יבוא מזה ח"ו לידי יאוש, אלא בראשונה צריכין להגביה את כחות נפשו, ולהסתכל במעלת נפשו ובמקור תצבה, ויגבה לבו בדרכי השי"ת ורק אח"כ ישוב להכניע את כחות החומר בתשובה בתפילה ובתחנונים על העבר, וכבר אמרנו ומצאנו כן בשם האר"י ז"ל פי' משנה דאבות הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון מאין באת מטפה סרוחה וכו', ולכאורה למה לו כ"כ להאריך והי' יכול תיכף לומר הסתכל בשלשה דברים וכו' מאין באת מטפה סרוחה, אבל הפי' הוא שאין מאין באת מטפה סרוחה פירוש על מאין באת הנאמר בראשונה, אלא שני דברים אמר התנא שצריך להגביה את הנפש, ולהכניע את החומר, ולהגביה את הנפש אמר מאין באת ולא פי' כי ידוע מאין שורש כל איש ישראל ומקרא מלא הוא בנים אתם לה' אלקיכם, כמו בן הנמשך ממוח האב, ולאן אתה הולך לאשתאבא בגופא דמלכא, וחזר ואמר שצריך נמי להכנעת החומר להסתכל נמי מאין בא החומר מטפה סרוחה וכו', ומ"מ הרי סידר התנא בראשונה הגבהת הנפש ואח"כ הכנעת החומר כי הכנעת החומר בראשונה יש לחוש כנ"ל:

י״זוכאשר נסתכל נמצא כן בבריאת אדה"ר דבש"ס סנהדרין למה נברא אדה"ר בע"ש כדי שיכנס למצוה מיד, והיינו כי שבת נותנת חוזק והגבהת הנפש לכל איש, וזה הי' ראשית דרכו טרם התחיל בתשובתו הגדולה כבש"ס עירובין:

י״חובזה יש לפרש דברי הש"ס ברכות אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו יעסוק בתורה אי אזיל מוטב ואם לאו יקרא ק"ש, אי אזיל מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה, ומקשים העולם למה לא יזכור לו תיכף יום המיתה, ולהנ"ל י"ל שזה איננו דרך בטוח ואולי ח"ו עוד יגרם קלקול שיתיאש בעצמו ויתרפה בעצמו להתגבר על יצרו אלא בראשונה יעסוק בתורה שהיא חיי עולם ומפיח בקרבו חיים חדשים והגבהת הנפש, ואם עדיין לא נתקררה דעתו יקרא ק"ש לדחות כחות הרעות ממנו, ע"י יחוד השי"ת, וכאשר כלה כל העצות אז רק אז ישתמש בתרופה האחרונה לזכור לו יום המיתה, שאחר שכבר נגבהה הנפש בצד מה שוב אין כ"כ לחוש:

י״טבמדרש פ' ואתתנן ומהיכן זכו ישראל לקרות את שמע א"ר פנחס בר חמא ממתן תורה זכו ישראל לקרות שמע וכו' אמר להם שמע ישראל אנכי ה' אלקיך נענו כולם ואמרו ה' אלקינו ה' אחד, והנה בב"ר פ' צ"ח שמיעקב אבינו עת פטירתו זכו ישראל לקריאת שמע, ולכאורה נראים המדרשים כסותרים זא"ז:

כ׳ונראה לפרש ע"פ דברי הירושלמי ברכות פ' ג' דעבדים פטורים מק"ש שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד את שאין לו אלא אדון אחד יצא העבד שיש לו אדון אחר, והנה בא"ע פ' נשא וז"ל ודע כי כל בנו אדם עבדי תאוות העולם והמלך באמת שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו כל מי שהוא חפשי מן התאוות, עכ"ל הזהב, וא"כ יש לשאול איך יכולין רוב העולם לקרות ק"ש אחר שהם עבדי התאוות ויש להם אדון אחר, זולת היחידים שנפשם מטוהרה והם חפשים מהתאוות, אך הנה בב"ר מטרונה שאלה את ר"י אתם אומרים נדה שרי לייחודי עם גברא אפשר אש בנעורת ואינה מבערת, א"ל התורה העידה עלינו סוגה בשושנים, וכבר אמרנו במק"א שתשובתו היתה אמת הדבר שלפי טבע העולם כן הוא כדבריך, אבל מאחר שכל הבריאה היא מכח התורה כאמרם ז"ל הביט בתורה וברא את העולם, והתורה העידה עלינו כנ"ל, א"כ טבענו משתנה:

כ״אובזה יש לפרש הפרשה אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, ועתה אם שמוע תשמעי וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, היינו שכח מצרים והטומאה הי' אז ברום הצלחה עד שהשתרגו עלו על צוארי ישראל להכניעם כ"כ והביאים במ"ט שערי הטומאה, וכרגע מכת בכורות שבו והיו כל כחות הטומאה של מצרים כלא הי' כמ"ש ובאלהיהם עשה ה' שפטים, וזה אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים היינו שהגביה את ישראל למעלה לראש עד שזכו להיות אלי, ובכן ועתה אם שמוע וגו' היינו אף שלפי חשבון הנפש אין מקום להחזיק מעמד וכמו שאמרה המטרונה אפשר אש בנעורת ואינה מבערת, מ"מ אם תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ולהבא, שכמו שביציאת מצרים הגביהם למעלה מבוץ טומאת מצרים כן לדורות, ושמרתם את בריתי, עם שהוא המצוה מ"מ לוטה פה גם הבטחה שישראל יהי' ביכולתם לשמור את הברית, והייתם לי סגולה שמעתי מהרב הקדוש ר' דוד מלעלוב זצללה"ה פי' נחמד יאות לפי דרכנו, היינו שישראל הם כמו נקודת הסגול שבכל צד שתגלגלו ישאר בו תמונת סגול, ולפי דרכנו הוא נכון ביעוד הנוכחי, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, שפירש"י שרים, היינו שכל אחד יהי' מושל על רוחו ולבו יהי' ברשותו:

כ״בולפי הדברים האלה יובן אשר היעודים הטובים האלה מוציאים את ישראל מתחת עבדות להתאוות, וא"כ מובן איך כל איש ישראל יכול לקיים מצות ק"ש שהרי באמת אין לו אדון ואינו משועבד תחת שום דבר, ואפי' מי שעדיין לא משל ברוחו כראוי, מ"מ באשר יש בידו שלא להיות משועבד ולמשול ברוחו שוב איננו נכנס בגדר עבדות שיש לו אדון אחר, וכמ"ש התוס' ב"מ (יוד.) דפועל משום דיכול לחזור בו אפו' בחצי היום לא מקרי קנה אדון לעצמו:

כ״גולפי"ז יובנו דברי המדרש שממ"ת זכו ישראל לק"ש שמאז והלאה כל איש ישראל יהי' מי שיהי' יכול לקרות ק"ש, ועם זה יובן שאיננו סתירה לדברי הב"ר שמיעקב זכו ישראל לק"ש, שעיקר ענין ק"ש באמת הי' בידם של ישראל מימי יעקב, אך היו צריכין להיות מושלים בורחם כנ"ל, ולהצדיקים מושלי ברוחם הי' הק"ש גם מימי יעקב, אבל לא היו יכולין לזכות בה כל קהל ישראל אף מי שעדיין לא משלו ברוחם, וזה זכו רק ממתן תורה:

כ״דובזה הונח לי מאמר כ"ק אדמו"ר הקדוש מהרי"ם זצללה"ה מגור שאמר שעיקר מלחמת גוג ומגוג יהי' שקשה יהי' על איש לקרות שמע ישראל, ולהנ"ל יובן בפשיטות כ"כ יהי' התפשטות כח הטומאה בעולם, עד שקשה יהי' על איש למשול ברוחו ולהיות לבו ברשותו, ולא על צמצום המחשבה באיזה מילין האלה כוונתו רק בכלל הענין ודו"ק:

כ״הבמדרש א"ר לוי שני דברים שאלו ישראל מלפני הקב"ה שיראו כבודו וישמעו קולו, והי' רואין את כבודו ושומעין את קולו וכו', א"ר לוי וכי לא הי' גלוי לפני המקום שאם הוא מראה כבודו לישראל ומשמיעין קולו שאין יכולין לעמוד אלא צפה הקב"ה שהן עתידין לעשות ע"ז שלא יהיו אומרים אלו הראינו את כבודו ואת גדלו והשמיענו את קולו לא היינו עושין ע"ז, ע"כ:

כ״וונראה דכולם לדבר אחד נתכוונו, דבמדרש שה"ש כיון שאמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך נתקע תלמוד תורה בלבם, וכן כשאמר לא יהי' לך נעקר יצה"ר מלבם, אלא כשאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה חוזרין להיות לומדין ושוכחין וחזר היצה"ר למקומו, נראה מזה שבאשר הקב"ה נצחי כן הי' הדברות, וע"כ נתקע תלמוד תורה בלבם, כענין אין שכחה לפני כסא כבודך, ונעקר יצה"ר מלבם מטעם זה, וכענין שאמר הכתוב ידעתי כי כל מעשה האלקים הוא יהי' לעולם, והשינוי בא רק מפאת המקבלים, שאמרו דבר אתה עמנו וגו', כן יש לפרש הא דבקשו ישראל לראות כבודו ולשמוע קולו, כי ידוע שעולם שנה נפש הם בבחי' אחת, וכמו שבעולם יש ג"ע שהוא מובחר הישוב, כן באדם הלב הוא הג"ע, והעינים הם שערי ג"ע, וכן האזנים הם שערי הלב, וכבמדרש שמעו ותחי נפשכם האוזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים, והוא שהנביא מקנטר את ישראל שמעו שמוע ואל תבינו, פרש"י אני אומר לכם שמעו שמוע ואתם אין אתם נותנים לב להבין, כי הלב מבין, ושמיעה באמת נקלטת בתוך הלב, רק כשנכנסת באוזן אחת ויוצאת בשני' עדיין לא הגיעה ללב, הא למה זה דומה לשני פתחי הפרוזדור שנכנס בפתח אחד ויוצא בשני ולא ראה את הטרקלין, אבל עיקר השמיעה היא כשנכנסת ללב, הן לטוב והן ח"ו להיפוך, שאם אדם רואה או שומע מה שאינו ראוי נכנס ללב, והנה בש"ס נדרים (ל"ב:) כתיב אברם וכתיב אברהם בתחילה המליכו הקב"ה על רמ"ג אברים ולבסוף על רמ"ח אברים, ופירש הר"ן שבתחילה המליכו הקב"ה על אבריו שהם ברשותו ליזהר מעבירה, אבל עיניו ואזניו של אדם אינם ברשותו שהרי על כורחו יראה בעיניו ובאזניו ישמע, ולבסוף כשנמול המליכו הקב"ה אפילו על אלו שלא יסתכל ולא ישמע כי אם דבר מצוה עכ"ל, ע"כ בקשו ישראל שיראו את כבודו וישמעו את קולו, ובזה יתקדשו עיניהם ואזניהם, כנ"ל באברהם, כי כל מעשה האלקים יהי' לעולם, ושוב לא יהי' ביכולת לשום דבר רע לבוא ללבבם דרך השערים האלו, ובזה יהיו בטוחים משום דבר רע ונאות להם הקב"ה ומטעם שצפה הקב"ה שהם עתידין לעשות ע"ז שלא יאמרו כנ"ל והיינו שמצד הקב"ה הי' הכל מוכן בטוב מכל צד, וכל הקילקול הי' מצדם במה שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה, שכמו שקילקל הא דלא הי' משכחין ונעקר יצה"ר מלבם כן נמי הא: