שם משמואל, יתרו ח׳Shem MiShmuel, Yitro 8
א׳שנת תרע"ז.
1
ב׳במדרש וישמע יתרו, הה"ד לץ תכה ופתי יערים, וכה"א בענוש לץ יחכם פתי, עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה, כשראה יתרו שאבד הקב"ה את עמלק מעוה"ז ומעוה"ב תוהא ועשה תשובה וכו' כך בלעם ראה ליתרו ועמלק בעצה עמד על עמלק ומחה שמו בא לראות יתרו מצאו שעשה תשובה אמר לו למקום יפה ברחת הוי איתן מושבך כאברהם וכו':
2
ג׳ויש להבין מה רבותא של יתרו כ"כ גדולה עד שהשוהו לאברהם, וכמה וכמה גרים שהיו בעולם ולא נחשב כ"כ רבותא, מה גם יתרו שהי' חותן מרע"ה והי' מתכבד לומר אני חותן המלך, וישראל היו אז ברום המעלה, ובמדרש שהיו אומה"ע אומרים על ישראל אלהות הם אלו שאין תשמישן אלא באש, ועכ"פ הגרות הי' לגדולה ולכבוד לו, וא"כ מה הי' כ"כ רבותא:
3
ד׳ונראה לפרש עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בדברי הזוה"ק ויברא אלקים את התנינים הגדולים, דא יעקב ועשו, ופ' הוא ז"ל עפ"י דברי הש"ס ב"ק דנחש כוונתו להזיק, ואינו כשאר חיות הטורפות למאכלם ולהנאתם ונחש זה כוונתו רק להזיק, וכדוגמא זו הוא יעקב ועשו, שיעקב הוא שונא את השקר ואת הרע, לא מפני שהוא מתנגד לדרך האמת ואת הטוב ועומד לשטן עלי דרכו, אלא ששונא את השקר ואת הרע מפני שהוא רע בעצם, כי אפי' יצוייר שאיננו מתנגד ועומד לשטן לו, נמי איננו יכול לסובלו, ולהיפוך מזה הוא עשו ששונא את האמת ואת הטוב בעצם, לא מפני שהוא מתנגד לדרכו דרך רע, עכת"ד הצריך לענינינו, והנה שורש הרע שבעשו הוא עמלק, וע"כ מלחמת עמלק עם ישראל אף שידע שלא עליו הם הולכים, מ"מ שנאתו לישראל הי' בעצם, ופסע ארבע מאות פרסה ובא, והוא הי' היפוך לגמרי ליעק"א ע"ה, כמו שהגיד כ"ק אבי זצללה"ה שיעקב שמו ישרון מלשון ישר, ועמלק מלשון עיקול ועקלקלות, והנה זה שיעקב הי' שונא את הרע והשקר בעצם, לאו דווקא יעקב לבדו הי' כן ושבשבילו נקרא תנין כנ"ל, אלא כל שלשת האבות היו כן, וע"כ איתא בזוה"ק ח"ג (ל"ט:) את התנינים הגדולים אלו אבהן, והא דבזוה"ק דא יעקב ועשו לא בא לאשמעינן אלא רבותא דעשו שהי' שונא להטוב בעצם, אבל ביעקב אננו רבותא שאף כל שלשת האבות היו כן, וכמו שמצינו שאאע"ה עוד טרם הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו אני הוא בעל הבירה כבמדרש שהביא לשון זה על מאמר השי"ת לך לך, שזה הי' בהיותו בן שבעים או שבעים וחמש והוא ע"ה עוד מקמי הכי מאס בע"ז ושיבר את הצלמים, וכן משמע בזוה"ק ריש פ' לך לך, דהענין אלקי לא ידע אברהם על ברי' מקמי מאמר לך לך, ומ"מ המסירת הנפש שלו ונשלך לכבשן האש מקמי הכי הוה, ומה דאיתא בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו ולמר בן מ"ח, צריך לומר דידע מהשלילה היינו דע"ז הוא תהו ובהו ובהכרח שיש אלקי בעולם, אבל עדיין לא ידע מי הוא, ובאמת כזה רבותא יותר, דלאחר שזכה להתגלות אלקית ושתי כליותיו היו נובעות חכמה, אין כ"כ רבותא, ועיקר הרבותא הוא מה שמסר נפשו, בעוד לא ידע מסטרא דקדושה מה הוא, אלא כל ידיעתו הי' בשלילה, היינו שע"ז הוא שקר מוחלט, ועל אמונתו זאת מסר נפשו, והיינו שהי' שונא להשקר והרע בעצם לא מצד שהוא מתנגד להאמת והטוב, דהא עדיין לא ידע לי':
4
ה׳ויש לומר דכל מה שזכה אברהם לבתר להתגלות אלקות ולדרגין עלאין קדישין, הי' מצד הבריחה מהרע, דמכל מה שהאדם בורח מסט"א בא לעומתו לסטרא קדישא, וכמו שהי' בורח מסט"א והי' שונא אלי' בעצם בא לעומתו לסטרא דקדושה להיות דבוק באהבת השי"ת בעצם, והי' דבוק בהטוב באשר הוא טוב לא לתועלתו ולהנאתו לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, ובשביל זה זכה למה שזכה:
5
ו׳והנה יתרו מצינו לו נמי מעין זה, כי יתרו מיועצי פרעה ושותפיו של עמלק הי' והי' כומר לע"ז וראה שאין בה ממש וביסר והרהר לעשות תשובה עד שלא בא משה, ועמדו ונדוהו שלא יזדקק לו אדם ולא יעשו לו מלאכה ושלא ירעו את צאנו לפיכך הוציא בנותיו לרעות את הצאן כבמדרש ריש שמות, וא"כ הרי עוד לא ידע מסטרא דקדושה כלים, שכ"ז הי' טרם ראה את פני משה, ומ"מ הי' מקבל עליו להיות מנודה מכל אדם, שזה איננו דבר נקל לאיש נכבד, וכ"ז בהכרח לומר שהי' שונא את הרע ואת השקר בעצם לא בשביל שהוא מתנגד לדרך האמת והטוב, שהרי עדיין לא ידע לה, והנה הוא היפוך לגמרי מעמלק שעמלק שנא את הטוב בעצם, ויתרו שנא את הרע בעצם, ובודאי דכמו אברהם דמחמת הבריחה מהרע והי' שונא לו בעצם זכה להדבק לסטרא דקדושה בעצם, כן יתרו דכל מה שזכה להיות נעשה חותן משה ולהפך כל הרע לטוב [כמו שאמרנו כבר שיתרו הי' שורש קין כבהאריז"ל, וכמו קין שאיתא בזוה"ק שהי' קינא דמסאבותא, שפרשנו שלעומת קן צפור דקדושה שבזוה"ק שהם חסידים גבורים וכו', כל בעלי שבע מדות טובות, מובן שקינא דמסאבותא הוא שבע מדות הרעות שכולם היו יחד בקין, ויתרו שהי' שורש קין הי' בו כל אלה והפכן לטוב] הכל זכה מחמת הבריחה הראשונה שפירש מע"ז שהי' שונא להשקר והרע בעצם:
6
ז׳ולפי האמור יובנו דברי המדרש לעיל מיני' באריכות, שהי' היפוך עמלק, וגם דברי המדרש שהביאנו לעיל איתן מושבך וכאברהם כנ"ל, ומטעם זה יתבאר עוד מה דהוסיפו לו אות ואו על שמו, דבזוה"ק בהא דאמרה רחב ונתתם לי אות אמת, דהוא אות ואו, וע"כ יש לומר דמחמת הבריחה מע"ז שהוא שורש השקר, זכה לעומתו לאות אמת שהוא יעקב, כמ"ש תתן אמת ליעקב, וכמו יעקב כלול היה, כן יתרו, וזהו ענין שבע שמות דנקראו לו, וכבר דברנו בזה:
7
ח׳ונראה דדוגמא לזה היא יום השבת לישראל, שישראל עושין תוספות שבת וממשיכין את ידיהם מכל עבודה וטורח וטרדת הפרנסה מבעוד יום טרם מרגישין נועם אור קדושת שבת כי אחר כנתקדש היום וזוכין בנשמה יתירה, אין כ"כ רבותא שמחליפין זה בזה אבל עוד קודם שזוכין לזה משליכין מהם ענין ימי החול ומתרגשים לקראת יום השבת בשמחה ובטהרת הנפש, זה רבותא יותר, ולעומת הבריחה מימי החול זוכין בשבת לנשמה יתירה ורוח נדיבה ונפש טהורה, וזהו דוגמת הבריחה של יתרו מע"ז מאז טרם בא משרע"ה, בעוד החושך כסה ארץ ולא ראה עדיין את האור כי טוב, ובשביל זה זכה אח"כ למה שזכה, כן ישראל בשבת בשביל הבריחה מימי חול עוד טרם בא שבת, זוכין בשבת למה שזוכין, וזה יש לפרש במזמור קבלת שבת נקדמה פניו בתודה, שאנו מקדימין טרם בואו, וכן מה שאומרים לכה דודי לקראת כלה כי כלה היא מלשון כלות הנפש, ולשון לכה דודי לקראת כלה משמע שהכלה קדמה ואתיא, והדוד יוצא לקראתה, וכלשון הנאמר לך לקראת משה המדברה, שמשה כבר יצא להמדבר ואהרן יצא לקראתו:
8
ט׳ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה', ויש לדקדק הרי כבר שמע עוד בעודו בארצו את כל אלה וכמ"ש בריש הפרשה וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, ומה חידש לו משה בסיפורו זה עד שנתפעל מאד, כמ"ש ויחד יתרו וגו' ויאמר ברוך ה' אשר הציל וגו', וראיתי שגם בעל אור החיים עמד בזה:
9
י׳ונראה לפרש דהנה ברש"י בריש הפרשה בשם המכילתא וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא קי"ס ומלחמת עמלק, ויש להבין השאלה מה שמועה שמעו ובא, הלא מפורש בכתוב מה ששמע את כל אשר עשה וגו', וא"ר הרי בכלל, ועוד למה פרט את שתי אלה קי"ס ומלחמת עמלק, אחר שהכל בכלל, ונראה דהנה יש לדקדק בשינוי השמות דפתח בשם אלקים וסיים בשם הוי', אשר ע"כ נראה דמכאן דייק המכילתא דשני ענינים הם, דהיות ידוע דשם הוי' היא שם של רחמים, ואלקים שם של דין, ומובן אשר היציאה ממצרים אף שהיתה ע"י עשר מכות למצרים, מ"מ מתייחסת לשם הוי' מדת הרחמים, דתכלית המכות והעונשים לא היו לעשות דין במצרים אלא להצלת ישראל, והכל הולך אחר תכלית הכוונה, וע"כ כתיב כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, כי ישראל היו בלתי זכאין, אדרבה שהיו במ"ט שערי טומאה והשי"ת ברוב רחמיו גאלם, ומצד גודל הרחמנות עליהם הכה את מצרים בעשר מכות עד הכניעם. וזהו הענין שהרשעים מהפכים את מדת הרחמים למדת הדין, שהרחמנות על מה שהרשעים מקלקלים את זולתם ואת כל העולם הוא הגורם, וכמ"ש וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכברש"י נח (ח' א'), ע"כ הוקשה להמכילתא למה כתיב אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו, כי אף דקאי על המכות שהכה את מצרים בשביל משה וישראל, ולמ"ד למשזה ולישראל פי' בשביל כמ"ש הא"ע, מ"מ יוצדק יותר להזכיר שם הוי' ב"ה, ע"כ דייק מכאן המכילתא דלא קאי אלא על קי"ס ומלחמת עמלק, והיינו דהנה בתוס' ובא"ע שישראל לא עברו את הים לרוחבו אלא בצד שנכנסו יצאו, ומ"מ יהי' איך שיהי' להצלת ישראל לא הי' נצרך כלל נס קריעת ים סוף, ומקרא מלא הוא וישובו ויחנו וגו' בין מגדול ובין הים, היינו שבמכוון נכנסו בין שתי אלה, ומכלל שלא היו נצרכים לזה והיו יכולים ללכת ולצדד את הים, ונראה כן בחוש במפת הארץ, אלא שבמכוון הוליכם השי"ת בדרך זה להמשיך את לב פרעה שירדוף אחריהם ויטבע הוא וכל חילו בהים, לענוש אותם מדה במדה על אשר חשבו לאבד את ישראל במים, ולהודיע דאית דין ואית דיין, ויש אלקים שופטים בארץ, וכן ענין קריעת ים סוף הי' במדת הדין, וכמ"ש ויסע מלאך האלקים וגו', וברש"י בכ"מ הוא אומר מלאך ה' וכאן מלאך האלקים אין אלקים בכ"מ אלא דין, ומטעם זה גם ישראל היו אז נתונים בדין, באשר מדת הדין הייתה אז שולטת, וע"כ לא היו נתונים בדין בעת היציאה ממצרים, כי היתה מדת הרחמים שולטת, וע"כ מ"ש אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו, דייק המכילתא שהכוונה על קי"ס שהיתה במה"ד וכן נמי מלחמת עמלק נראה דלא היתה הכוונה להצלת ישראל דבלאו המלחמה היו ישראל ניצולין בתוך ענני כבוד שלא הי' עמלק שולט אלא על פליטי הענן, ובפדר"א שבא עמלק ועמד לו חוץ לענן וקרא להם שיצאו אצלו לעשות עמו סחורה ויש שיצאו והרג אותן, ומובן שלא יצאו עוד, וע"כ אין המלחמה הי' אלא לענוש את עמלק ולא לצורך הצלת ישראל, ומפורש עוד בכתוב וצא הלחם בעמלק מחר, ואם הי' המלחמה נתבקש להצלת ישראל, איך הניח המלחמה ליום מחר דביני וביני מה תהא עליהן דישראל, אלא ודאי דהי' הענן מקיפם ולא הי' בכחו לשלוט בהם, וכל המלחמה היתה הכוונה לעשות דין בעמלק, ע"כ יוצדק בו שם אלקים מדת הדין, וא"ש דברי המכילתא דרישא דקרא אקי"ס ומלחמת עמלק קאי ואת אלה שמע נוסף על השמועה של יציאת מצרים, שזה נאמר בסיפא דקרא ומתייחס לשם הי' שהי' במדת הרחמים:
10
י״אאך בסיפורו של משה כתיב אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה', הנה שלא הזכיר כלל את שם אלקים, ומוכח מזה שלא כמו שסבר יתרו על קי"ס ומלחמת עמלק, שזה נעשה במדת הדין לשלם למצרים מדה במדה ולהודיע כי יש אלקים שופטים בארץ, אלא הכל הי' במדת הרחמים עבור ישראל, וע"כ ברש"י בשם המכילתא את כל התלאה שעל הים ושל עמלק, ובמכילתא איתא דדייק מלישנא דקרא אשר מצאתם על הים בדרך זו מלחמת עמלק ועליהם נאמר ויצילם ה', הרי מפורש שגם קי"ס ומלחמת עמלק היו מחמת מדת הרחמים על ישראל שהשיגו ישראל תוספות מעלה ודרגין עלאין על הים, וכן בגשמית גדולה ביזת הים מביזת מצרים, כמ"ש תורי זהב נעשה לך עם נקודת הכסף, וכן מלחמת עמלק הי' מחמת מדת הרחמים על ישראל, שמלחמה זו היתה פועל דמיוני על העתיד, כי עמלק רצועה מורדת לישראל:
11
י״בויש לומר שזהו ענין מ"ש והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, ובזוה"ק ידיו מבעי לי' אלא בגין דתליא כלא בימינא וכו' וכתיב ימינך ה' נאדרי בכח וגו', ולפי דרכנו יתפרש דתליא כולא בימינא שהכל הי' מצד הרחמים, ומתייחס לשם הוי' ב"ה, וכן בים ימינך ה' נאדרי בכח, שכל קי"ס מתייחסת לימין, ובזוה"ק דינא ברחמי הוה, שבאשר הכל היתה במדת הרחמים, א"א שיהי' דין בהחלט אלא דינא ברחמו, ואף שהי' לתועלת נמי להודיע דאית דין ואיח דיין, גם זה הי' לטובת ישראל כמ"ש נשמו גוים הכרתי פנותם אמרתי אך תיראו אותי תקחו מוסר, ואף שכתיב וידעו מצרים כי אני ה', כבר פרשו בספה"ק דלא היתה הכוונה שאלו פגרים מתים ידעו את ה', דמה בצע בידעם רגע אחד לפני טביעתם בים, אלא מצרים היא כלל החומר ובידיעות אלו נחלש כלל החומר שלא יעמוד לישראל לשטן עלי דרכם, ותועלת הש"י ששמו הגדול מתקדש בעולם, לא חשבו השי"ת במקום תועלת ישראל, וזהו שהורה משה בסיפורו ליתרו מה שלא שער יתרו מראש, ומחמת זה נתפעל יתרו ונתרגש מאד וכתיב ויחד וגו', ולא הזכיר עוד שם אלקים אלא שם הוי' לבדו:
12
י״גואולי בזה יש לפרש הא דאמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים, היינו הפרענות והעונשין של הרשעים, שמתייחס לשם אלקים הכל חוזר לשם הוי' שזה תכלית הכל, ואף שהאלקים במקום זה הוא חול, לא תיקשי כי יש לפרש דקאי על כחות ושליחי הדין דנקראים נמי אלקים, והכל חוזר לרחמים מבעל הרחמים:
13
י״דויש למצוא לימוד גם לאדם הפרטי שיש בו נמי שני ענינים דוגמת שני שמות הנ"ל, היינו מדת הרחמים היא אהבת ה' ודביקות, ויש נמי מדת הדין והרוגז כאמרם ז"ל לעולם ירגיז יצ"ט על יצה"ר, והפי' שישים הדברים על לבו כמו שמהמלא רוגז על זולתו העושה עמו רעה פרטית, עאכו"כ שצריך שיתמלא רוגז על יצה"ר החפץ להמיתו ולהדחותו משני העולמות, כמ"ש מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו, ובמדרש דקאי על יצה"ט ויצה"ר, יש לך גזלן גדול מזה, אך אשוריו לאדם שגם מדת הדין זו אינה בשביל עצמו אלא בשביל שהוא מונע מדביקות השי"ת, וכמ"ש לעשות רצונך אלקי חפצתי, וזה עומד ומונע, א"כ הכל חוזר לאהבה ומדת הרחמים, והוא דוגמא של מעלה שכל הכוונה של מדת הדין נמי לאהבת ישראל ולתועלתם, כן האדם צריך להיות לעומתו שאף מדת הרוגז שבו תהי' הכוונה רק לאהבת השי"ת וצורך גבוה:
14
ט״ויש להתבונן בענין יתרו שהי' הוא הנותן עצה לסדר את הדינין בישראל, ובד' מיני השרים שנעשה שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמשים, ושרי עשרות, ולמה לא היו עוד שרי חמשת אלפים, או שרי עשרת אלפים, ובודאי שלא הי' כל אלה במקרה, ונראה לפרש דהנה בהרח"ו ד' אותיות הוי' נמצא בכל נברא, כמו שממנו נמצאו כל הויות, וכבר אמרנו כי מחטאו של אדה"ר ואילך נתערבו בכל הנבראים כוחות מחריבין לעומת ד' אותיות הוי' שהם מהוים כל נמצא, נמשך ד' כוחות מחריבין כל נמצא, והם, עון, משחית אף, וחימה, ויש מרכבה טמאה להם והם בני חם כוש ומצרים פוט וכנען, ובמג"ע שארבעה אלו מרכבה טמאה היא, וגימט' ר"ת שלהם היא ק"ס, גמטריא קין עכ"ד, ויש להוסיף על דבריו ולומר היות ידוע ששם הוי' בהכאה יוד פעמים הא, עולה חמשים וכן הפ"י, הפ"ו עולה שלשים כן ופ"ה ס"ה ק"ס וע"כ לעומת שם הוי' שמתהוה ממנו מתקיים כל הנמצאות עולה ק"ס, אזלע"ז עשה אלקים, אשר כחות המחריבין עושה ר"ת מרכבה שלהם נמי ק"ס, והוא גמטריא קין שהי' ראש לרוצחים מחריבי העולם:
15
ט״זוהנה כדי שיתגלה הארות אלקות בעולם הי' נצרך שיכניעו מקודם ארבעה כוחות המחריבין הנ"ל, כענין שבזוה"ק (ס"ז:) דקודם מ"ת הי' צריך לאכפיא לההוא מלך וכהן ועד דאסתליק קב"ה ביקרי' כד אודן אלין קמי' לא אתיהבת אורייתא, כן יש לומר כדי שיתגלה כבוד ה' לתתא ויבנה בהמ"ק ויהי' שם הוי' שוכן בהיכלו למטה, נצרך לאכפיא מקודם לההיא מרכבה טמאה הנ"ל:
16
י״זולזה סיבב השי"ת שיהי' משרע"ה מלך בכוש והכניע את קליפת כוש, כי משרע"ה זכה לבחי' חי' שהוא נגד היוד שבשם הוי', ע"כ בכוחו הי' להכניע את כוש שהוא הראשון לעומת אות הראשון שבשם הוי' ב"ה, ישראל במצרים שעשאום כמצולה שאין בה דגן והאי יובלא אפיק לישראל ממצרים שהוא הא עלאה הכניעו את קליפת מצרים שהוא לעומת אות השני שבשם הוי" ב"ה, ישראל במדבר שהיתה הנהגה מאות ואו שבשם הוי' ב"ה כידוע למבינים וכמ"ש מוליך לימין משה זרוע תפארתו, הכניעו את קליפת פוט שהיא לעומת אות השלישי, דור באי הארץ פני יהושע כפני הלבנה הכניעו את קליפת כנען שהיא לעומת אות הרביעי שבשם הוי' ב"ה, וכך הסידור בכ"ו כל"ח שהם נגד גמטריא של שם הוי' ב"ה, שעשרה ראשונים מדבר במעשה בראשית, חמשה שאחריהם מדבר מיציאת מצרים, ששה שאחריהם מדבר מהנהגת דור המדבר, חמשה שאחריהם מדבר מדור באי הארץ, וכך מסומן בסידור האריז"ל:
17
י״חוהנה קין הוא קינא דמסאבותא, בו נכללה כל מרכבה הטמאה גמטריא שלו ק"ס כגימטריא ר"ת מרכבה הטמאה כנ"ל מחריבי העולם, וע"כ הי' ראש לרוצחים, אך חלקי הטוב שהיו נבלעים בקין כמ"ש האריז"ל בליק"ת נתקן ביתרו, ע"כ נקרא קני אותיות קין, ונקרא ג"כ קין כמ"ש כי אם יהי' לבער קין, ולעומת שהי' קין ראש לרוצחים מחריבי העולם, הי' יתרו בהיפוך ממקיימי העולם ומהוייתו כמספר שם הויי' בהכאה ק"ס כנ"ל, וע"כ נתן עצה על הדינים שהם מקיימין את העולם, ועוד שבקיום את הדין מעוררים למעלה דינים הקדושים לצמצם שעד כה יש רשות לכחות החיצונים להתפשט ולא יותר, וכמ"ש עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי, וע"כ לעומת התפשטות ד' כחות הטמאים מחריבי העולם עומד בפניהם ארבעה סוגי השופטים, שרי אלפים שרי מאות, שריי חמשים, ושרי עשרות, וע"כ לא נמצא יותר מד' סוגי שופטים, ומובן שענין סידור השופטים הי' צריך להיות מצד יתרו חלק הטוב שבקין, והוא כענין עובדי' גר אדומי הי' לפיכך הי' מתנבא על מפלתו של אדום, כאמרי אינשי מיני' ובי' אבא לישדות בי' נרגא, ובזה יש לפרש מה שאמר לו שאול ואתה עשיית חסד עם כל ישראל בעלותו ממצרים, והמפרשים פרשוהו על העצה בדבר הדינין, ואינו מובן לכאורה למה נקרא זה חסד, כי חסד נקרא מה שאדם נוטל משלו ונותן לזולתו הן בגופו והן בממונו, אבל נתינת עצה שאין בהנתינה טורח למה נקרא חסד, ולפי דרכנו מובן באשר שהוא היפוך ממהותו שהי' קודם לכן, ע"כ נקרא חסד כמו טורח בגופו:
18
י״טהי' אתה לעם מול האלקים, והבאת אתה את הדברים אל האלקים, והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות והודעת להם וגו', ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגו' ושפטו את העם בכל עת, וברמב"ן שכלפי שאמר לו מרע"ה ששלשה דברים יש עליו במשא העם, ראשונה כי יבוא אלי העם לדרוש אלקים, היינו להתפלל עליהם [וברמב"ן כתיב על חוליהם אבל אינו מובן אנה ימצא בהם חולים כהמן לא הוליד חלאים בגוף, והחולאים הם חולדות המזונות כמ"ש הרמב"ן לקמן כ"ג פסוק כ"ה, אולי כוונתו לקשר את נשמותיהם בשורשם כידוע למביני מדע] כי מצינו לשון זה בלכתם לפני הנביאים לדרוש את אלקים, שני' כי הנני שופט אותם ואם יהי' להם דין ודברים יבואו אלי, והשלישית שהנני מלמד להם תורה והודעתי להם את חוקי האלהים ואת תורותיו, ע"ז אמר לו יתרו שהראשונה והשלישית מוכרח הוא בעצמו לעשות, אבל השני' שהוא המשפט יעשה ע"י אחרים היינו שימנה שופטים שרי אלפים וגו' עכ"ד, ויש להוסיף ולומר כי והבאת אתה את הדברים אל האלקים שלפי' הרמב"ן הוא התפלה, ולפי דברינו הנ"ל הוא ענין קישור הנשמות בשורשם, זה ממטה למעלה, והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות, שהוא השפעת תורה בלב ישראל, הוא ממעלה למטה כמובן, ומשפטים הוא כולל שניהם, חכמת אלקים בלב השופט לעשות משפט, וכמ"ש אלקים נצב בעדת אל, וכמ"ש והי' ה' עם השופט, זה ממעלה למטה, והנשפטים שיהי' כל אחד עומד בשלו ולא ישלח ידו במלאכת רעהו, ולא יגע במה שמוכן לחבירו, לעומתו נשמתו מתקשרת בשורשו ובאחסנתי' בנה בנין זה ממטה למעלה, והנה ידוע דממעלה למטה הוא התפשטות החסד, וממטה למעלה הוא אור חוזר שהוא בחי' דין וצמצום, ומשפט דאיהו רחמי כלול תרוייהו:
19
כ׳ובזה יש לפרש שינוי הסדר שבין דברי משה ליתרו ובין דברי יתרו למשה, שמשה סידר תפלה, משפט, ולימוד התורה, ויתרו סידר תפלה, ולימוד התורה, ומשפט, הגם שבפשיטות נמי ניחא שמסמיך לימוד התורה לתפלה ששניהם מוכרח לעשות בעצמו ולא ע"י זולתו, ולפי דברנו הנ"ל יש עוד לומר דמאחר שמשה בעצמו יעשה החיבור בכפלים ממטה למעלה, וממעלה למטה, ע"י התפלה ולימוד התורה, שוב אפשר להתקיים המשפטים שהם נמי חיבור בכפלים ע"י זולתו, אחר שפתח להם הפתח:
20
כ״אועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים וגו' ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, ויש להבין דמשה אמר וביקש מהן שמירת הברית, וכל שמור הוא בל"ת הוא סור מרע, וכן הוא במכילתא דזה ברית שבת וע"ז, שמצות השבת היא שמירה ממלאכה שהיא שב ואל תעשה, וכן ע"ז הוא שב ואל תעשה, ואפי' למ"ד שזה ברית מילה, מ"מ כוונת המצוה נמי היא סור מרע, וכמ"ש בעה"מ שהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה אלא לדחות את הפסולת, וכן אין הכוונה על מעשה המילה לבד אלא נמי שמירה מפגם הברית, כמ"ש בזוה"ק כמה פעמים דקיבל ברית ונטר ברית, דאל"ה גורם ח"ו להמשכת ערלה, וישראל השיבו כל אשר דבר ה' נעשה, ולא השיבו כלל על מה שדרש מהם בענין שב ולא תעשה:
21
כ״בונראה דהנה מה שלא הזכיר להם ממ"ע, יש לומר הטעם דבאשר רצה לומר להם היעודים הטובים שבוקעים ועולים עד למעלה למעלה, והייתם לי סגולה דפירש הרה"ק ר"ד מלעלוב זצללה"ה כמו סגול דכל מה שמהפכו ישאר בתמונת סגול, וכן הוא הבטחה לישראל שלעולה ישארו בתמונתם וצורתם, ואע"פ שחטא ישראל הוא, עכ"ד, והטעם מפני שמעלת ישראל הוא גבוה מכל הפכים, וכן ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, שהדברים האלה בוקעים עד רומי רקיעין, וידוע שכל הדברים נצרכים לאתערותא דלתתא אך אין בכח העשיי' לעורר במקום גבוה כ"כ, אלא ע"י שאדם פורש עצמו ובירח מדברים בלתי ראויים, זוכה לעומתו בקדושה כמו שהגדנו כמה פעמים, בשם הזוה"ק, ע"כ הזכיר להם רק שמירת הברית היינו הבריחה מדבר ההיפוך, ועי"ז ממילא יזכו לדרגין עלאין יקירין קדישין אלין, וכבר הגדנו באריכות שבענין זה יש יתרון לסור מרע מן עשה טוב, וזהו שהשיב משה להמלאכים כלום יצה"ר יש ביניכם, אף שגם הם בודאי לא רצו את התורה בלבוש דהאי עלמא דאין בהם דיני שור ובור וכדומה, אלא שרצו בלבוש של אותו עולם שהם בו, וכידוע שהתורה מתלבשת בכל עולם ועולם לפי מהות אותו העולם, אבל טענת משה היתה שלרגלי רוממות התורה א"א לזכות בה אלא ע"י בריחה מדבר ההיפוך לה שנעשה ע"י יצה"ר, ובאשר אין אתכם יצה"ר אין לכם ע"י מה לזכות, וזהו שהזכיר להם רק עניני סור מרע, וע"כ אפי' למ"ד שהכוונה על ברית מילה נמי הכי הוא אף שהוא מ"ע, מ"מ הכוונה היא הבריחה מהערלה שהיא חלק הנחש:
22
כ״גאך ישראל שהשיבו כל אשר דבר ה' למשה, יתבאר עפ"י דברי הרמב"ן בפסוק אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, היינו דאם באה לאדם אהבה אלקית יניח אותה בחפץ של מצוה, ועי"ז יש לו קיום, וזה עצמו היתה תשובת ישראל כל אשר דבר ה' נעשה, היינו שהכל בין העשיי' בין היעודים הטובים הכל נניח בהעשיי', וזה הריבוי בתיבת כל אשר דבר, אפי' היעודים הטובים ודרגין עלאין הכל נעשה להם כלים ע"י העשיי', וכן בענין סור מרע לא נסתפק עצמינו בסור מרע לבד, אלא נעשה בהיפוך עשיי' לטוב אף שהמבוקש הוא סור מרע, מ"מ נעשה לו כלי בעשה טוב, וכברש"י תהלים (קי"ט ג') אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו אעפ"י שלא פעלו עולה אין שכרם שלם אלא א"כ בדרכיו הלכו וכן הוא אומר סור מרע ועשה טוב, אע"פ שאתה סור מרע אין הכל שלם אלא א"כ תעשה טוב עכ"ל, וזהו כלל אף במקום שהכוונה על סור מרע וכנ"ל, וזהו שהשכילו ישראל בתשובתם כל אשר דבר ה' נעשה:
23
