שם משמואל, יום כיפורים י״טShem MiShmuel, Yom Kippur 19
א׳מוצאי יו"כ
1
ב׳המבדיל בין קודש לחול חטאתינו הוא ימחול זרעינו וכספינו ירבה כחול, הפירוש דהנה שלוות עוה"ז צריכה שמירה, לבל תגרום ח"ו גיאות או ויתור בדרכי התורה ח"ו, ואמרו ז"ל נסיון עושר הוא גדול מנסיון עוני, ולכאורה בלתי מובן שהרי כתיב ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, וא"כ איך יתכן שימשך השלווה הבאה מהשי"ת לישראל, לדרכים בלתי ראויים, ונראה שכ"ז הוא מפאת עוונות המטמטמים את הלב ומסמים את עיני השכל, הא למה זה דומה, לאיש שנותנין לפניו שלחן ערוך ולחם לאכול וסכין לחתוך את הלחם, אבל הוא איש יצא מדעת, ונוטל את הסכין לחבול את עצמו בו, וע"כ אחר מחילת העוונות ביוהכ"פ וישראל יצאו נקיים, ונאמר להם לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך, א"כ הלבבות פתוחים לטובה והשכל מאיר אז הוא זמן ליטול גם כל טובת עוה"ז, וזהו חטאתינו הוא ימחול, אז הוא זמן לאמור זרעינו וכספינו ירבה כחול:
2
ג׳וי"ל עוד בלשון אחר כי כל מה ששלוות עוה"ז יכולה לגרום דברים לא טובים, הוא מפאת חלק הרע המעורב בה, וביוהכ"פ מתעלין כל הדברים למעלה ראש, וכבתדב"א בפסוק ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יוהכ"פ לישראל, והיינו שיום זה הוא כולו קודש לה' ואין בו תערובות רע, וע"כ שטן ביום זה לית לי' רשות לאסטוני, וע"כ שוב אין השלוה גורמת לדברים בלתי ראיים, ומטעם זה אומרים אותו גם בכל מוצש"ק, כי בכל ש"ק מתעלה כל הבריאה לשורשה, ושבת היא כולה טוב בלי תערובת רע, וכמ"ש מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו', ואף שכבר נבדל מקדושת שבת ויוהכ"פ, מ"מ נשא ממנה רשימה לטובה, ומיוהכ"פ נשאר עוד יותר, שמתחילין הארבעה ימים שבין יוהכ"פ לסוכות שהימים מתעלין והולכים, וזהו שיסד האריז"ל בהמבדיל של מוצאי יוהכ"פ, צדק ושלום נשקו חסד ואמת נפגשו, היינו בשביל רוממות המעלה גורם התכללות כל המדות, ואפי' שלום שאמר אל יברא שכולו קטטות ומריבות, וכן אמת אמר אל יברא שכולו מלא שקרים, מ"מ בעת הזאת כולם מתכללים ומושכין ברכה לישראל, ומוצא הכל מחמת מחילת העוונות וריצוי הקב"ה בישראל, וזהו שיסד עוד שובו לכם לאהליכם ובראשיכם אלקיכם, שמאחר שבראשיכם אלקיכם שוב אין חשש, ושובו לכם לאהליכם:
3
ד׳כתיב ורחצת וסכת ושמת שמלותיך, ואמרו ז"ל ורחצת מטנופת ע"ז וסכת אלו מצוות, ושמת שמלותיך אלו בגדי שבת, ויש למר ששלשה דברים האמורים כאן מקבילים לשלשה זמנם, ר"ה, יוהכ"פ, וסוכות, ר"ה מקביל להא דורחצת שפירושו מטנופת ע"ז, וזהו ענין ר"ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, היפוך מע"ז שהוא יציאה מתחת רשות השי"ת, ובר"ה מכניסין עצמם תחת רשות השי"ת, ומבקשים ומתפללים מלוך על כל העולם כולו בכבודך:
4
ה׳יוהכ"פ מקביל להא דוסכת אלו מצוות, דהנה ענין סוכה לריח עבידא, והם המצוות המעלין ריח טוב לפני השי"ת, וכלשון המדרש שיר השירים כל המצות שעשו האבות ריחות היו אבל אנחנו שמן תורק שמך, ויתבאר עוד עפ"י דברי הש"ס עירובין (כ"א.) דריש מרי בר מר מאי דכתיב והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה' הדוד האחד תאנים טובות כתאני הבכורות, והדוד האחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע, תאנים הטובות אלו צדיקים גמורים תאנים רעות אלו רשעים גמורים ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויים ת"ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח, ובודאי הוא כענין וירח את ריח בגדיו שדרשו ריח בוגדיו, שפנימית ישראל אינה מתקלקלת לעולם, וכשמתגלה מעט מהפנימית הריח בוקע ועולה, וזה נמי ענין יוהכ"פ שמתגלה פנימית ישראל עד שאפי' הקטיגור נהפך לסניגור, וכל ישראל אפי' הבוגדים שבהם מעלין ריח טוב לפניו ית"ש:
5
ו׳סוכות מקביל להא דושמת שמלותיך אלו בגדי שבת, דשבת מקפת את כל חלקי האדם, ע"כ אפי' חלקי הגוף הם קודש עד שהמצוה להתענג בה גם באכילה ושתי', ובהאריז"ל שמאכל שבת אינו מגשם, וזהו ענין בגדי שבת שמירים על אור קדושה שמקיף על כל חלקי האדם כמו שמלה שמקיפה על כל אברי האדם, ויש לומר דכן הוא ענין סוכה שהמצוה בכל חלקי האדם שהסוכה מקיפתו מכל צד, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שישיבת סוכה נזכרת בש"ס בלשון ישנים תחתיו אין ישנים תחתיו, להורות שמצות סוכה נוגעת אף להגוף לבד, כמו בעת השינה שנסתלקת הנשמה ואין נשאר בו אלא קיסטא דחיותא, וע"כ מצות סוכה יש בה נמי ענין שמלה שמקפת את כל איברי האדם, ע"כ יאות הרמז בושמת שמלותיך על חג הסוכות:
6
ז׳בש"ס ריש סוכה מ"ש גבי סוכה דתני פסולה ומ"ש גבי מבוי דתנא תקנתא, וברש"י מפרש מהו מבוי באריכות, והוסיף לבאר גם דיני שיתופי מבואות מפני שאסרו חכמים להוציא מרשותו לרשות חבירו בלי עירוב, ולכאורה אינו מובן למה הביא הכא דין זה שאינו ענין לדין קורה ברוח רביעית הנדרש הכא לענין הגבוה מעשרים אמה, ואם רצה להביא אגב אורחא פרטי דיני מבוי למה לא הבוא שאר פרטי דינים שצריכה להיות ארכה יותר מרחבה, ומ"ש פרט דין עירוב ושיתוף משאר פרטי דיני מבוי:
7
ח׳ונראה לפרש, דהנה ענין קורה ברוח רביעית הוא משום שאין לו שם מחיצה הוא דומה לרה"ר ואתי לאפוקי ולעיולי מרה"ר למבוי או להיפוך, ולכאורה יש להבין למה לא סגי לי' ראשי מחיצות שמן הצדדים להיכר שעד כאן משך הרה"י, ונראה דאם הי' רה"י לגמרי אין ה"נ, אבל מאחר שאסרו להוציא מרשות לרשות בתוך המבוי ודומה לרה"ר במקצת, א"כ אין הפרש גדול כ"כ כמו שיש הפרש גדול בין רה"י גמור שמטלטלין בו לגמרי ובין רה"ר, אבל מבוי זו שאין מטלטלין בה מחצר למבוי הוא דומה קצת לרה"ר, ודומה שאין מחיצות המבוי מועילין בה ע"כ אין בהמחיצות די היכר ואתי למטעי לחשוב אותה כמו רה"ר גמור ולטלטל ממבוי לרה"ר בתוך ד' אמות, וע"כ צריך היכר גדול ולא סגי לי' בראשי המחיצות שמן הצדדין, שהרי בהם עדיין הוא רה"ר במקצת ואינם מועילין בה, אבל אם לא הוצרך לשיתוף והיו המחיצות שמן הצדדין עושין אותה לרה"י גמורה לטלטל בכולה בלי שום שיתוף, היו מחיצות אלו סגי גם להיכר ולא היו צריכין לקורה, וע"כ תלוי דין צורך הקורה בדין צורך שיתופי מבואות:
8
ט׳ונראה שהש"ס התחיל במס' סוכה לדבר בדין קורת המבוי, לרמז ענין מחיצות הסוכה, שכמו קורת המבוי להבדיל בין רה"ר עלמא דפרודא לרה"י מקום הקדושה, כן נמי הוא ענין מחיצת הסוכה אף שנעשית ברה"י מקום הקדושה, מ"מ לרגלי רוממות ענין הסוכה, וישראל יוצאין מיוהכ"פ זכאין וכחות חיצונים רודפין עוד אבתרייהו, וע"כ אומרים בכל ימי הסוכות הושענא, והם נזקקין להגנה בסוכה, וכל חוץ לסוכה עדיין יש שליטה לכחות חיצונים, ע"כ יש השתוות בין מחיצות הסוכה לבין מחיצות שבת, וזהו נמי הענין מגו דהוה דופן לסוכה הוי דופן לשבת, דכח רוממות הסוכה גדול מאד להרחיק אפי' כחות החיצונים שנדחקו לשלוט אפי' ברה"י מפאת הרשימה דעוונות שנשארו כנ"ל, ע"כ הוי נמי דופן לשבת שאין כח לחיצונים אלו לשלוט אלא ברה"ר, ומיושב בזה קושיא המובאה בר"ן למה לא אמרינן איפכא לחומרא מיגו דלא הוה דופן לשבת לא הוי דופן לסוכה ודו"ק:
9
י׳בפייט של יום ב' של סוכות, הן מבעשור חקקי לחיים והודיעני אורח חיים, זעם מאז תרשיש ואיים, חרה אפו בם מהיות חיים וכו', נראה דביוהכ"פ הוא זמן שמוציאין את חיות הקדושה שהיתה מפוזרת בידי החיצונים, ונתוספו על ראש ישראל, ע"כ אז מתחיל פרק חדש בחידוש עבודה בחיות ושמחה יתירה, וזה שבמדרש שבת קול יוצאת במוצאי יוהכ"פ, לך אכול בשמחה וגו', ומזה נמשך סוכות זמן שמחתינו:
10