שם משמואל, יום כיפורים כ׳Shem MiShmuel, Yom Kippur 20
א׳שנת תרפ"א ערב יו"כ
1
ב׳בזוה"ק ח"ג (ק'.) ברעיא מהימנא דר"ה הוא דוגמא ליום שקיבל יעקאע"ה את הברכות מיצחק, ועשי"ת הם דוגמא להא דברח יעקב שדה ארם, ויוהכ"פ הוא דוגמא להצלתו מן עשו, ושעיר המשתלח להדורון ששלח לו, וסוכות להא דיעקב נסע סכותה:
2
ג׳ונראה דהנה ר"ה מלשון ראשו של אדם משכן השכל, ושכלו של אדם הוא הכל, וכמו שידוע שאברי הראש כוללים כל הפרצוף, וכל נהירין עלאין נרמזין בו, וע"כ צדיקים גמורים נכתבים ונחתמין לאלתר לחיים הן בגוף הן בנפש הן בשכל, דוגמא להברכות שקיבל יעקב שנכללו בהן עשר ברכות, ומספר עשר כולל הכל, וכן רשעים גמורים וכו' נדחין לגמרי, כמו עשו אז שנדחה לגמרי, והבינונים תלויין ועומדים עד יוהכ"פ, וכבר הגדנו בשם כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, דכל זה גם באדם הפרטי דחלקי הטוב שבו, היינו מצות ומעש"ט שנבראו מהם מלאכים קדושים, הם צדיקים גמורים שנכתבים ונחתמין לאלתר לחיים, ולהיפוך מלאכי משחית שנבראו מעבירות הם הרשעים גמורים וכו' ועליהם איתא בתקה"ז שאמר הקב"ה הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע, עכ"ד:
3
ד׳ויש לומר דהבינונים הם המעשים שיש בהם עירוב טו"ר, וגם הם בר"ה ע"י השופר שהוא כענין שכתוב באדה"ר ויפח באפיו נשמת חיים נעשו מתוקנים חלקי הנשמה שבהם, אך בחלקי הגוף והנפש עדיין יש לכחות הרעים שהם בחי' עשו רשות למירדף אבתרייהו, ובעשי"ת שהם דומיא דהבריחה שברח יעקב דכתיב בי' והכשבים הפריד יעקב ובזוה"ק דהם חלקי הקדושה, כן הוא באדם ע"י התפילות ובקשות והשתפכות הנפש מתנקה בחי' הנפש מהעירוב טו"ר, ובהאכילה של ערב יוהכ"פ שכתב הריטב"א שהיא נחשבת סעודת יוהכ"פ אלא שהיא מוקדמת לעיוהכ"פ מתנקה בחי' הגוף, וזה שאיתא בספה"ק שבעיוהכ"פ מתקנים כל התפילות של כל השנה אם יש בהם כדי לצרף תפילה אחת שלימה, וכן כל האכילות של כל השנה, וביוהכ"פ הוא כולל הכל, ושלשתם נרמזים בכתוב אחד, כי ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו, יכפר עליכם הוא בגוף, שלשון כפרה פירש"י סילוק וקינוח ששייך בגוף שנעשה מטונף ומלוכלך בעבירות, לטהר אתכם מכל חטאתיכם שייך בנפש, שמצד חטאים, הנפש לא מטוהרה, וכמו טהרת מקוה שהטומאה פורחת ממנו כמו שהגדנו במק"א, לפני ה' תטהרו זה השכל וכח הנשמה שנעשה נדבק בשורשו, וכמו מים שנטמאו משיקן והן טהורין, ואח"כ כמו ביעקב דכתיב ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית וכמ"ש הרמב"ן שהי' להשגב בו מפני עשו, כן ישראל זוכין לסוכה המגנת מפני השמש שהוא כחו של עשו, והיינו שאף מאז מיוהכ"פ שב עשו לדרכו שעירה ונפרד מעמא קדישא, מ"מ עדיין הי' רודף מבחוץ כמו להט השמש שמרחוק הוא מלהט, וע"ז צריכין הגנה ע"י צל סוכה:
4
ה׳הנה לוחות האחרונים ניתנו ביוהכ"פ, ובודאי לא הי' במקרה, ולכאורה יש לומר דאדרבה נתינת הלוחות היתה סיבה ליוהכ"פ שנקבע ביום שניתנו הלחות, אך איננו במשמע, שהרי בטעמא דהדין הוא בר"ה, כתב הר"ן משום דינו של אדה"ר וניתנה בו אות מהשמים שמזלו מאזנים, א"כ יוהכ"פ שהוא נמשך אחר ר"ה שתולין עשרה ימים נמי וה"ט הוא, ואפי' לא ניתנו בו הלוחות נמי, א"כ שוב אין יוהכ"פ תלוי בלוחות, ואדרבה הלוחות תלויים ביוהכ"פ, וכמ"ש מהר"ל שכל דברים העליונים אינם במקרה:
5
ו׳ונראה דהנה בעשרה מאמרות נברא העולם, ולעומתם ניתנו לישראל עשרת הדברות, ובשינוי הלשונות שאלו נקראו מאמרות ואלו דברות, הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, דמאמר הוא שייך אפי' בלי חיבור לשומע המאמר, אבל דיבור הוא חיבור בין המדבר להשומע, וע"כ יש בלשון לומר ראובן דיבר עם שמעון, היינו שהדיבור חיברם כהוראת מלת עם, אבל אין בלשון לומר ראובן אמר עם שמעון אלא אמר לשמעון או אל שמעון, וע"כ בבריאת עולם שבמדרש שהיו שמים וארץ נמתחין, היינו שנתרחקו מהשורש ונתגשמו, שייך בהם לשון מאמר, אבל עשרת הדברות שניתנו לישראל שהי' חיבור השי"ת עם ישראל שייך לשון דיבור עכ"ד, ומשמע שכך היתה הכוונה מתחילה שלעומת שהבריאה היתה ע"י ריחוק כטעם המקובלים שהיתה צריכה להיות ע"י צמצום, דאל"ה היתה שוב מתבטלת במציאות, ניתנו לישראל עשרת הדברות לקרב את המרוחק:
6
ז׳והנה ר"ה זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, אך איננו כמו אז שהי' ריחוק שנמתחין שמים וארץ והולכין, אלא אדרבה שזוכין לפנימית המאמרות, וי"ל שזהו שבש"ס ר"ה (ל"ב.) הני עשרה מלכיות כנגד מי וכו' ר' יוסף אמר כנגד עשרת הדברות ור' יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות, והיינו שזוכין לפנימית המאמרות והוא כעין עשרת הדברות שהם לקרב הריחוק, ובמדרש ה' אורי זה ר"ה, שכלפי שבראשית נמי מאמר הוא עם מאמר השני יהי אור לא נכתב בהם בפירוש אלא מאמר אחד, כן הם שני ימים טובים של ר"ה שכחד יומא אריכתא דמי לעומת שני מאמרות הראשונים, וזוכין בהם לפנימית שני מאמרות אלו, ע"כ ה' אורי זה ר"ה:
7
ח׳וכן כל עשי"ת יום אחר יום הוא לעומת מאמר אחר מאמר, שזוכין לפנימית המאמר, וע"כ איתא בספה"ק שבעיוהכ"פ מצרפין את כל התפילות של כל השנה ואם יש בהם כדי לצרף תפילה אחת כולם מתקבלים, וה"ט משום דמאמר התשיעי הוא מאמר נעשה אדם, וידוע שמהות האדם היא לחבר כל הבריאה, עליונים ותחתונים, ע"כ ביום התשיעי שזוכין לפנימית מאמר זה, זוכין לבחי' החיבור וצירוף, ע"כ בו מצטרפין כל התפילות, וביוהכ"פ זוכין לפנימית מאמר העשירי שהוא, הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע לכם יהי' לאכלה וגו', א"כ זוכין לפנימית אכילה וע"כ אין בו אכילה גשמית:
8
ט׳ולפי האמור שעשי"ת הם לעומת העשרה מאמרות, אבל לא בחיצונית שנחשבת ירידה מרוחנית לגשמית, אלא להיפוך שזוכין לפנימית המאמרות והיא עלי' מגשמית לרוחנית, והוא מעין עשרת הדברות לקרב את המרוחק כנ"ל, ע"כ ניתנו בו הלוחות שהם העשרת הדברות:
9