שמירת הלשון, חלק ראשון, שער התבונה י״דShemirat HaLashon, Book I, The Gate of Discerning 14

א׳בְּפֶרֶק זֶה יְבֹאַר סִבַּת לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁבָּאָה עֵל יְדֵי הֶרְגֵּל הַגַּאֲוָה.

ב׳וְיֵשׁ מֵחֲמַת גַּאֲוָה, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַחֲשִׁיב אֶת עַצְמוֹ לְחָכָם וּלְאִישׁ בַּאֲנָשִׁים, וְהַכֹּל שְׁפָלִים בְּעֵינָיו, לָכֵן מְלָאוֹ לִבּוֹ לְהִתְלוֹצֵץ מֵחֲבֵרוֹ. גַּם הַגַּאֲוָה תְּבִיאֵהוּ לְקַנֵּא וְלִשְׂטֹם אֶת חֲבֵרוֹ הַמְכֻבָּד בְּעֵינֵי אַנְשֵׁי הָעִיר, וִיקַנֵּא וְיִשְׂטֹם אוֹתוֹ, בַּעֲבוּר שֶׁיִּדְמֶה לוֹ שֶׁנִּפְחָת כְּבוֹדוֹ עַל יְדֵי זֶה, וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ: לוּלֵא הוּא, הָיִיתִי מְתֹאָר בֵּין בְּנֵי אָדָם לְאָדָם חָשׁוּב. וְיִבְחַן וְיִבְדֹק גִּנְזֵי נִסְתְּרוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַה לְּדַבֵּר מִמֶּנּוּ, יִהְיֶה אֱמֶת אוֹ שֶׁקֶּר, כְּדֵי לְהַקְּטִין שְׁמוֹ אֵצֶל בְּנֵי אָדָם וּלְהַרְאוֹת יִתְרוֹנוֹ עָלָיו וּלְהַפְחִית מַעֲלָתוֹ וּלְהַכְלִימוֹ וּלְבַיְּשׁוֹ. וְלִפְעָמִים יְסֻבַּב עַל יְדֵי הַגַּאֲוָה כָּל ד' כִּתּוֹת חַשְׁמַ"ל (חֲנֵפִים, שַׁקְרנִים, מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, לֵיצָנִים). יְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ, שֶׁיִּהְיֶה הוּא נִכְבָּד וַחֲבֵרוֹ בָּזוּי. וְיִתְלוֹצֵץ עָלָיו מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב בְּעֵינָיו. וְיִתְפָּאֵר בְּשֶׁקָר וּבְמַעֲלוֹת שֶׁאֵין בּוֹ. וּבַעֲבוּר גַּאֲוָתוֹ יַחֲנִיף לָרְשָׁעִים תָּמִיד וְלֹא יוֹכִיחָם, שֶׁלֹא יִשְׂנְאוּהוּ וְיִפְחַת כְּבוֹדוֹ.

ג׳עַל כֵּן מִי שֶׁיִּרְצֶה לְטַהֵר אֶת נַפְשׁוֹ מֵעָוֹן הַמַּר הַזֶּה, יַחֲשֹׁב תָּמִיד בְּגֹדֶל גְּנוּת הַגַּאֲוָה, כִּי אֵיךְ יִתְגָּאֶה הָאָדָם, אֲשֶׁר תְּחִלַּת הֲוָיָתוֹ נוֹצָר מִטִּפָּה סְרוּחָה וְהוּא עָתִיד לֵילֵךְ לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְיֹאכַל קְצָתוֹ אֶת קְצָתוֹ?

ד׳גַּם יִתְבּוֹנֵן בְּחֹמֶר הֶעָוֹן הַזֶּה שֶׁהוּא לֹא תַעֲשֶׂה מִמִּנְיַן תַּרְיָ"ג, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ח' י"ד): "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ", כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּסְּמָ"ג. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל בְּסוֹטָה (דף ד':): כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, כְּאִלּוּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְכוּ', וְכָל זְמַן שֶׁאָדָם מִתְכַּוֵּן לְהַגְדִּיל שְׁמוֹ בָּעוֹלָם, שְׁמוֹ אוֹבֵד וּמִתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ, וְגוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּוֹת. גַּם יִתְבּוֹנֵן בְּגֹדֶל עָנְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סוכה כ"ט:): בִּשְׁבִיל ד' דְּבָרִים נִכְסֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים יוֹרְדִין לְטִמְיוֹן וְכוּ' וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ. וְאָמְרִינַן נַמֵּי בְּסוֹטָה (ה.): כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, לַסּוֹף מִתְמַעֵט וְכוּ'. וְגָרְסִינַן נַמֵּי שָׁם: אָמַר רַב חִסְדָּא: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ אָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין אֲנִי וָהוּא יְכוֹלִין לָדוּר בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר וְכוּ'. וְאָמַר ר' אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, אֵין עֲפָרוֹ נִנְעָר לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר וְכוּ'. וְהוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, דְּתַחַת שֶׁהָיָה לוֹ לַחֲשֹׁב תָּמִיד בְּנַפְשׁוֹ, דְּסוֹפוֹ לֵילֵךְ לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה וְלֹא לְהִתְגָּאוֹת וְכַנַּ"ל, וְהוּא לֹא כֵן חָשַׁב, כִּי אִם בִּמְרוֹמֵי סְלָעִים יִהְיֶה מִשְׂגַּבּוֹ תָּמִיד, וּבַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים תִּהְיֶה לָעַד מְנוּחָתוֹ יָתֵר עַל כָּל בְּנֵי גִּילוֹ, לָכֵן כַּאֲשֶׁר גּוּפוֹ נַעֲשֶׂה עָפָר, אֵין בַּעֲפָרוֹ כֹּחַ לְהִתְנַעֵר מִמְּקוֹמוֹ. וְהַכֹּל יַעַמְדוּ וְיָקוּמוּ עַל רַגְלֵיהֶם, וְהוּא יִשָּׁאֵר מֻשְׁכָּב נָמוֹךְ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי כָּל הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הִתְגָּאָה עֲלֵיהֶם בְּעוֹדוֹ בְּחַיָּיו. וְגַם הוּא מְתֹעָב עֲבוּר זֶה בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ט"ז ה'): "תּוֹעֲבַת ד' כָּל גְּבַהּ לֵב".

ה׳וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם אֶת גֹּדֶל עֲנִיּוּתוֹ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת, לֹא יִהְיֶה לוֹ בַּמֶּה לְּהִתְגָּאוֹת. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (נדרים מ"א.): דְּדָא חָסֵר מַה קָּנָה? (כשזה חסר, מה קנה?) וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ מְעַט תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּשֶׁיַּחֲשֹׁב עִם נַפְשׁוֹ בֶּאֱמֶת, יִתְוַדַּע לוֹ כִּי לֹא תִּקִּן עֲדַיִן אֲפִלּוּ הַחֵצִי וְאַף לִשְׁלִישׁ לֹא הִגִּיעַ לְפִי הַחָכְמָה, אֲשֶׁר הִטְבִּיעַ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּנַפְשׁוֹ.

ו׳הג"ה.[ וְכָתְבוּ הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים לָזֶה מָשָׁל נִמְרָץ, וְכִמְדֻמֶּה שֶׁרָאִיתִי זֶה בְּסֵפֶר "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶה", לִגְבִיר אֶחָד שֶׁשָּׁלַח שְׁנֵי אֲנָשִׁים לִמְדִינָה רְחוֹקָה לִקְנוֹת לוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת. לְאֶחָד נָתַן לְעֵסֶקּ זֶה אֶלֶף זְהוּבִים וְלַשֵּׁנִי לֹא נָתַן כִּי אִם מֵאָה זְהוּבִים, וּפִזְרוּ אֶת הַמָּעוֹת בַּדֶּרֶךְ לְדִבְרֵי הֶבֶל, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בְּיַד בַּעַל הָאֶלֶף כִּי אִם ב' מֵאוֹת זְהוּבִים וּבְיַד בַּעַל הַמֵּאָה, אַרְבָּעִים, וַיְהִי הַיּוֹם, וַיִּתְקוֹטְטוּ יַחַד זֶה עִם זֶה, וַיַּעַן בַּעַל הָאֶלֶף וַיֹּאמַר לַשֵּׁנִי: הֲתוּכַל לְהִתְדַּמּוֹת אֵלַי? הֲלֹא אַתָּה אִישׁ עָנִי, וְאֵין לְךָ אֲפִלּוּ חֵלֶק רְבִיעִי מִמֶּנִּי. וַיַּעַן אִישׁ אַחֵר וַיֹּאמַר לְבַעַל הָאֶלֶף: הוֹי סָכָל וְגֵאֶה, בַּמֶּה תִּתְגָּאֶה? הַאִם לֹא נוֹדַע לָנוּ כִּי הַמָּעוֹת אֵינָם שֶׁלְּךָ, וְרַק שָׁלִיחַ אַתָּה לְהָבִיא סְחוֹרָה לִמְשַׁלַּחֲךָ? וּבֶאֱמֶת אַתָּה עָנִי יוֹתֵר מֵהַשֵּׁנִי אֲשֶׁר נִתְגָּאֵיתָ עָלָיו, כִּי הוּא אֵינֶנּוּ חַיָּב לִמְשַׁלְּחוֹ רַק שִׁשִּׁים זְהוּבִים, אֲשֶׁר פִּזֵּר בִּשְׁטוּתוֹ, וְאַתָּה הֲלֹא פִּזַּרְתָּ ח' מֵאוֹת זְהוּבִים עַל דִּבְרֵי הֶבֶל, וּמַה תָּשִׁיב לְשׁוֹלַחֲךָ דָּבָר עַל סָךְ רַב כָּזֶה? הֲלֹא אָז תְּכַסְּךָ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהֶעָנִי הַנֶעֱלָב הַזֶּה. כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בָּעִנְיָן הַזֶּה, כִּי הֲלֹא כֻּלָּנוּ שְׁלוּחֵי דְּרַחֲמָנָא אֲנַן מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לְכָאן, כָּל אֶחָד לְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹ וּלְצַחְצֵחָהּ לְפִי עֵרֶךְ הַחָכְמָה, אֲשֶׁר הִטְבִּיעַ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּנַפְשׁוֹ. עַל כֵּן אֵין לוֹ לָאָדָם לְהִתְגָּאוֹת בְּיִתְרוֹן הַחָכְמָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵחֲבֵרוֹ, כִּי הֲלֹא לֹא שֶׁלּוֹ הִיא, כִּי אִם נִתְּנָה בּוֹ לַצֹּרֶךְ הַתַּכְלִיתִי, וְיֵשׁ לוֹ לַחֲשֹׁב בְּנַפְשׁוֹ, כַּמָּה יָמִים וְכַמָּה שָׁנִים בִּטֵּל מִתּוֹרָה, וְעָלָיו יִהְיוּ כֻּלָּנָה לָתֵת חֶשְׁבּוֹן עַל כָּל יוֹם מִימֵי חַיָּיו בַּמֶּה עָסַק בּוֹ.

ז׳וְזֶה לְשׁוֹן סֵפֶר הַפַּרְדֵּס שֶׁל מַהֲרָ"מ קוֹרְדֹוֵירוֹ שַׁעַר הֵיכָלוֹת פֶּרֶק ב': שֶׁלְּמַעְלָה אֶחָד מִד' חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ הוּא יוּפִיאֵל שַׂר הַתּוֹרָה, וְכָל מַפְתְּחוֹת הַחָכְמָה בְּיָדוֹ. וְכַאֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה עוֹלָה וּמַגַּעַת לְמַעְלָה, אָז הַשַּׂר דֵּעָה הוּא שׁוֹאֵל לָהּ בְּעִנְיַן חָכְמָה שֶׁלָּמְדָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּכְפִי אֲשֶׁר טָרַח בַּתּוֹרָה וְרָדַף אַחֲרֶיהָ, כֵּן לְפִי זֶה יִנָּתֵן הַשָׂכָר. וְאִם הָיָה יָכוֹל לַעֲסֹק בַּתּורָה יוֹתֵר וְלֹא עָסַק, דּוֹחֶה אוֹתָהּ לְמַטָּה תַּחַת הַהֵיכָל הַהוּא בְּבוּשָׁה וְחֶרְפָּה. וְכַאֲשֶׁר הַשְּׂרָפִים תַּחַת הַחַיָּה נוֹשְׂאִים כְּנָפַיִם וּמַשִׁיקְים אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ וְשׂוֹרְפִים אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה וְהִיא נִשְׂרֶפֶת וְאֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת וְכוּ'. וְכֵן הִיא נִדּוֹנִית בְּכָל יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיוּ לָהּ מַעֲשִׂים טוֹבִים, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַסְּקָה בַּתּוֹרָה כָּרָאוּי. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ:

ח׳עַל כֵּן צָרִיךְ הָאִישׁ הַנִּלְבָּב לְהִתְבּוֹנֵן בָּזֶה בְּכָל יְמֵי חַיָּיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁיִּרְאֶה אָדָם לִתְפֹּשׂ בְּיָדוֹ מַה שֶּׁלָּמַד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַשִּׂיגֶנּוּ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה לְיוֹם הַדִּין, בְּשָׁעָה שֶׁיֹּאמְרוּ: עֲמֹד וַעֲרֹךְ מִקְרָא שֶׁקָּרָאתָ וּמִשְׁנָה שֶׁשָּׁנִיתָ. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ].