שני לוחות הברית, עשרת הדברות, מסכת פסחים, מצה עשירה ד׳Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Pesachim, Matzah Ashirah 4
א׳דרוש רביעי בעזרת הש"י דרוש לשבת הגדול
1
ב׳במדרש (ויק"ר ז, ב) אמר רבי אבא בר יודן, כל מה שפסל הקב"ה בבהמה, הכשיר באדם. פסל בבהמה עורת או שבור או חרוץ או יבלת, והכשיר באדם לב נשבר ונדכה:
2
ג׳מהר"ם בר ברוך השיב בתשובה על ש"ץ המנוגע ומעונה ובעל מום אם ראוי להיות ש"ץ. והשיב, אדרבא (תהלים נא, יט) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, והוא יותר נכנע. ולכאורה זה נגד זה המאמר דאמר כל מה שפסל הקב"ה בבהמה, נגדו פסל באדם. אמנם יש לחלק בין קרבן שהוא כמביא דורון למלך שראוי שיהי' הדורון בכלי מפואר. ובין תפלה כי תחנונים ידבר רש ותפלה לעני, יותר ממה שהוא מנוגע ומחזיר על הפתחים ביותר נכנע, כך יש לתרץ על דרך הפשט:
3
ד׳היא העולה על מוקדה (ויקרא ו, ב). והנה תנור עשן (בראשית טו, יז), במדרש שמות רבה סדר פקודי פרשה נ"א (ה), לאברהם אבינו הראה הקב"ה התורה והגיהנם והקרבנות ומלכיות שנאמר כו', עד (תהלים סו, יב) ותוציאנו לרויה:
4
ה׳יש להקשות, בשלמא גיהנם ההיפך מהתורה על דרך (תהלים יט, ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש, למעלה אף דרך גלגל האש, כי אש של תורה שהיא אש דת מכבה זה האש, וההיפך בהיפך. אכן מלכיות באיזה ענין מכוון נגד ביטול הקרבנות. עוד קשה, במה אתה מבקש, מה מציאה בבקשה זו שניהם כאחד רעים. פשיטא זה אין להקשות ברור גיהנם יותר ממלכיות על דרך שאמר דוד המלך ע"ה (ש"ב כד, יד) נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו, כי זה אינו שייך אלא בחיים מחמת הרהור התשובה, ולאחר המות בגיהנם אין תשובה:
5
ו׳על מוקדה וגומר. אש על המזבח וגו'. אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית טו, ז). במדרש רבה ריש סדר תולדות יצחק (סג, ב) עטרת זקנים בני בנים (משלי יז, ו) האבות עטרה כו', על דרך (ישעיה כט, כב) יעקב פדה אברהם, עד כאן. קשה פתח בתרתי האבות עטרה לבנים והבנים לאבות, ולא סיים אלא בחדא יעקב פדה דהיינו הבנים לאבות. עוד קשה, מדאסמכינהו אבות לבנים ובנים לאבות משמע דשוין, וזה אינו, בשלמא ברא מזכא אבא, אבל אב אין מציל בנו כדאיתא במס' סנהדרין פרק חלק (קד, א), אין מידי מציל (דברים לב, לט), אין אבות מצילים את הבנים, לא אברהם את ישמעאל ולא יצחק עשו כו'. עוד קשה, וכי היה צריך אברהם אבינו שהוא ראש אמנה לזכות יעקב, והלא הוא עיקר שבאבות כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיז, ב) יכול יהא חותמין בכולן, תלמוד לומר כו'. עוד קשה, כפל לשון עתיד והיא נשאת כו'. וכן אח"כ כדאי הוא אברהם להנצל בזכות יעקב, וכמעט סותר אהדדי, אמר שאברהם כדאי, ואחר כך תולה בזכות יעקב:
6
ז׳מצוה לספר ביציאת מצרים ואפילו כלנו חכמים. ויש לחקור כמה חקירות, מי יוכל לספר רק נזכר מג' דהיינו ג' שותפין כביכול והמבדיל שהיו, דהיינו הקב"ה שגזר הגלות ואחר כך גאלם זהו שותף אחד. ושותף שני פרעה המשעבדם. ושותף שלישי ישראל המשועבדים:
7
ח׳בענין חקירת הקב"ה, דכל מה דעביד לטב עביד, ומאי טעמא גזר שיעבוד זה. וכבר כתבתי לעיל בדרשתי הראשונה דברי המפרשים עיין שם. ג"כ נחקור מדוע היתה הגזירה על ידי אברהם אוהבו כו', ונגמר על ידי יעקב:
8
ט׳ואמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (פו, ב) אמר רבי יודא ראוי היה יעקב לירד בשלשלאות של ברזל ובקולרין, ועשה הקב"ה כמה עלילות כדי שירד שם, שנאמר (תהלים קה, יז) לעבד נמכר יוסף. (שם טז) ויקרא רעב על הארץ. כל כך למה, ויבא ישראל מצרים (שם כג), אמר רבי פנחס משל לפרה שהיו רוצים למשוך אותה למקולין שלה ולא היתה נמשכת. מה עשו, משכו את בנה תחלה והיא רצתה אחריו. כך עשה הקב"ה שימכר יוסף למצרים כדי שירד יעקב אבינו אחריו, שנאמר (הושע יא, ד) בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה, עד כאן. יש לדקדק מהו חטאו שהיה ראוי כו'. עוד כמה דקדוקים עוד קשה בעבותות אהבה, וכי זו אהבה:
9
י׳כל ענין אברהם רמז לישראל במצרים, כמו שכתב הרמב"ן. ירידת אברהם למצרים ולקיחת שרה לפרעה וינגע ה' אותו, ואחר כך יצא ברכוש גדול, כן אירע לישראל במצרים. וכבר אמר רבי פנחס (בר"ר מ, ו), אמר הקב"ה לאברהם, צא וכבוש הדרך לבניך. הרי התחיל באברהם ונגמר ביעקב:
10
י״אגם על הגאולה יש לחקור שלא היתה גאולה אמיתית שאין אחריה גלות, רק היתה תש כחה כנקיבה, כמו שאמרו רז"ל (שמו"ר כג, יא) שירה מיוסד בלשון נקיבה. וכמו שביאר הפרדס בשער השערים, שי' שערים היו מצד התגלות במלכות ונודע זה. וכבר התעורר הפייטן על ענין כזה, מלא רודפתי ושנת גאולי חסר, זהו חקירה בענין גזר דין דהקב"ה והגאולה:
11
י״בבענין פרעה המשעבד יש לחקור, מדוע תלה הכל בלב, (שמות יד, ד) וחזקתי את לב פרעה, (שם ח, יא) הכבד את לבו, (שם ז, ג) אקשה את לבו, וכאלה הרבה והרבה פעמים, הלא מכף רגל ועד ראש אין בו מתום:
12
י״גבענין ישראל המשועבדים יש לחקור, הלא הם זרע אברהם יצחק ויעקב ושבטים, ומעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו כאשר אמרו רבותינו ז"ל (יומא כח, ב), איך בקושי גדול נכנסו לאמונה האמיתית, אף שראו כמה אותות גדולות על קריעת ים סוף ששם נאמר (שמות יד, לא) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ואף סמוך לזה כשצוה להם משה רבינו ע"ה לחזור למצרים והם עשו כן, מכל מקום הראו טינא בלבם לומר אין לנו אלא דברי בן עמרם כמו שכתב רש"י (שם יד, ד ד"ה ויעשו כן). וכבר מסור זה הכלל, במקום שדברו ישראל טוב אמרו רבינו משה, וכשהתרעמו אמרו בלשון בן עמרם, ובזה (במדבר יג, ל) ויהס כלב. אף שנוכל ליישב בכאן על דרך הפשט ד' כתות היו בים כמו שאמרו רז"ל (עי' באוצהר המדרשים ויושע יד), והרעים אמרו מה זה עשה לנו בן עמרם, והטובים שבהם אמרו אתם אומרים בן עמרם, אין לנו אלא דברי בן עמרם כו', וק"ל. גם רז"ל בזוהר (רעיא מהימנא ח"ג צז, א) רמזו שעדיין לא היו ישראל נקיים כי אם כאשה נדה, על כן הוצרכו לספירה:
13
י״דהרי ג' חקירות מג' שותפין שיש לחקור, וא"כ יתבאר טעם שבעה ימי פסח ואיסור חמץ ואכילת מצה אינו אלא בהתחלה בערב, וד' כוסות ופסח ומצה ומרור:
14
ט״ורבי אליעזר ורבי יהושע פליגי (ר"ה י, ב), רבי אליעזר סבר בתשרי נברא העולם, ורבי יהושע סבר בניסן נברא העולם. כבר אמרו רבותינו ז"ל (עי' עירובין יג, ב) על כל מחלוקת חכמי ישראל, אלו ואלו דברי אלהים חיים. קשה היאך יוכל להיות בפלוגתא זו לפי הפשט. בשלמא בדיני איסור והיתר זכאי חייב טמא טהור, אף שהלכתא כחד, מכל מקום לפעמים כשיקרה איזה סיבה מצטרף לסברת האידך עבדינן כאידך. אכן בדבר מעשה ופעולה שעבד, מה דעבד עבד. אמת שיש בבריאה סוד גדול ונורא ששניהם אמת בסוד מוליד תוהו, אכן ליישב על פשוטו באתי:
15
ט״זתכלית הבריאה בשביל האדם שהוא ציור העולמות, אף לרבי אליעזר מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך, וקאי אבריאת אדם, דאלו העולם נברא בכ"ה בתשרי. והאדם מעליונים ותחתונים כולו לה' תמים יחד גוף ונפש שכלי נצחיי, כאשר יהיה לעתיד הנצחיות בגוף ונפש כדעת הרמב"ן וסייעתו, וכאשר האריך בעבודת הקודש, בדרשות אחרות הארכתי מעניינים אלו, ולא רשמתי כאן כי אם ראשי פרקים:
16
י״זואדם ביקר בל ילין בסבת האשה אשר פיתה אותו מצד הנחש וסמאל הרוכב, ואז תש כח העולם כנקיבה במה שהיה ראוי להיות עולם הזכר צוריי, והאשה ענף מבעלה כי מאיש נלקחה. גם החומר זך ודק, וכאשר סרחו לעת ערב. ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי (בראשית א, לא), אמרו רז"ל (שבת פח, א) תנאי התנה הקב"ה, ומעשה בראשית תלויין ועומדין עד יום הששי בסיון, והארץ יראה ושקטה. ועד מתן תורה היה העולם רופף, כי היתה תכלית הבריאה עבור האדם, והאדם נמשל לבהמה, עד בא אברהם ראש המאמינים והוא היה מרכבה בסוד אברה"ם סופי תיבות מאדם שור נשר כרוב כדפירשתי בדרשתי לשבת הגדול, והוא היה האדם הגדול בענקים. וזהו מה שאמרו רז"ל (בר"ר יב, ט), בהבראם (בראשית ב, ד), באברהם, עבורו נברא העולם. וה"י זעירא כי אז נשאר באברה"ם הוא אברה"ם, רק שלא היה יוכל להיות המשך קדושה מצד הפסולת שיצא ממנו ישמעאל, וכן מיצחק עשו. עד בא יעקב שופריה מעין שופריה דאדם (ב"מ פד, א), וצורתו חקוקה תחת כסא כבוד, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם (יחזקאל א, כו), והיתה מטתו שלימה ויצא ממנו ששים רבוא נשמות קדושות אשר זה היה נשמת האדם הכולל:
17
י״חובמתן תורה פירשו מאשה, כי היא הביאה הקילקול. ומשה רבינו ע"ה האמצעי לגמרי נאסר לו אשה, והוא היה כולל ששים רבוא נשמות, כי כן כתיב בלידת שת (בראשית ה, ג) ויולד בדמותו כצלמו, ושת הוא משה (עי' לעיל דרוש השני ד"ה וזהו סוד צרעת יד משה). וזהו שאמרו רז"ל (שהש"ר א, סה) אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא. וההיפך איתא במסכת בכורות, העיד ר' יהושע בן זירא יתוש כו' יש לה ס' רבוא קליפות. והענין, כי ישראל ערבים זה בזה, ועל החוטא אמרו רז"ל (סנהדרין לח, א) טעם אחד שנברא אדם באחרונה, כדי שיאמרו לו יתוש קדמך. נמצא הערב בעד ס' רבוא ערב בעד ס' רבוא קליפות, ומשה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו ס' רבוא נשמות קדושות:
18
י״טוכמו אדם תכלית בריאותו היתה להיות כתנות אור באל"ף כאשר הארכתי בדרשות אחרות, כן משה רבינו ע"ה קרן אור פניו. ולא כתיב נקרן דהוה משמע עתה. רק קרן כתיב כבר, והענין כי בעת מתן תורה היה ראוי להיות תכלית הבריאה וכל האדם בכתנות אור, וזהו העדיי' והעטרות וכתרים שנתנו להם בחורב. רק כאשר קלקלו בעגל, ויתנצלו בני ישראל את עדיים (שמות לג, ו), דהיינו קירון אור, ובמקום שהיו ראויין להיות כבני עליון אכן כאדם סליק להו (ע"ז ה, א), דהיינו אדם קדמאי. אכן משה רבינו ע"ה נשאר לו הקירון אור, כי מהיכי תיתי שינטל ממנו, כן מוכח בזוהר. ואל תתמה מכמה צדיקים וחסידים שהיו בעת ההיא שלא חטאו בעגל, וניטל מהן קירון אור. ולעניות דעתי זה אינו מהקושי, כי מאחר שהאויר נעשה טמא וקליפה, אז אירע להם זה המקרה בלתי טהור מהתגשמות, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ומשה רבינו ע"ה שלא הי' באויר זה העולם רק תחת צל כנפי שכינה, היה ניצול מזו. ומה שאמרו רבותינו ז"ל בב"ר פרשת כי תשא (מז, ו), מהיכן זכה משה לקרני הוד כו' עיין שם, אין הכוונה שזכה עתה מחדש, רק מהיכן זכה שלא נתגשם מאויר העולם. דוק היטב בכל המאמר, ותוכל לפרשו על ענין זה:
19
כ׳וביאור הכתוב (תהלים פב, ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם וגו', כי תכלית בריאת אדם להיות איש אלהים ובן עליון כולו כמות שהוא נשמתו וכל גופו שכלי, והיה מגיע משמים לארץ כולו קודש, וכן לעתיד קוממיות. ובסיבת החטא נתמעט וכתיב (שם קלט, ה) ותשת עלי כפיך, מלשון כ"ף, וניתקן במתן תורה עשרת הדברות נגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם וכשתצרפם יהיה כ"ף, וכמו שהאריך הזוהר בענין זה ופירש על זה (במדבר ז, פו) עשרה עשרה הכ"ף בשקל הקודש, והעתיקן הפרדס בשער טעם האצילות פ"ג, זהו סוד אות יו"ד היא עשרה מחצית השקל, ובמילואה כף שקל השלם. וזה עוד תרעומות יו"ד משרה, עד שנתנה בראש יהושע. וקשה מה התרעומת, הלא נתנו במקומה ה' בשמה, וה' באברהם. אלא מילוי היו"ד דהיינו ו"ד התרעמה שעולה ג"כ י', ואז השקל שלם, אף שמילוי ההין לפעמים ה"י, מכל מקום ה"א דאברהם במילוי אלף שהוא אדם גדול. ואדם שם של מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א וק"ל:
20
כ״אובמתן תורה נברא העולם כענין בריאת שמים וארץ שנבראו בראשון, והיו רפויים עד יום שני שכתוב (בראשית א, ז) ויעש אלהים את הרקיע, כן העולם היה רפוי עד מתן תורה הנמשך מגלות מצרים אחר הזיכוך כאשר נבאר. ומצד שהיה עולם הנקיבה מחטא חוה, הוצרכו לאחר היציאה ממצרים למטהר ז' נקיים כמבואר בזוהר (רעיא מהימנא ח"ג צז, א) כאתתא מסאבא שגרמה הנחש הנידות. ואם עמדו באמונתם, היו בני עליון כולם והיה מבולע המות ותשת עלי כפיך, ולא נשאר כי אם נקי כפים ובר לבב, רצה לומר האדם הוא ראוי להיות כולו רוחניי ולא נשאר הרוחניות כי אם בלב, ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת א, טז), ובמקום וחי לעולם (בראשית ג, כב), החיות תלוי בלב, גם את העולם נתן בלבם ואף בזה תלוי הבחירה אם לעקל אם לעקלקלות, כי יצר לב האדם רע (שם ח, כא). והסיבה, (משלי ו, לב) נואף אשה חסר לב, נואף אשה היינו הנחש כמו שפירש רש"י (בראשית ג, א ד"ה והנחש) ראה אותם עסוקים בתשמיש כו'. והנחש הוא היצה"ר מפתה את האדם שמחסר גם את הלב שלא נשאר שום רוחניות בו כי אם הלב כדפירשתי. וזהו רמז הפסוק (ש"א טז, ז) האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, רצה לומר מאז שאדם קדמאי הלך אחר עיניו כמו שכתוב (בראשית ג, ו) וכי תאוה הוא לעינים, נתגשם שאין להקב"ה להסתכל ולראות בו כי אם הלב, רחמנא לבא בעי, ונאמר זה הפסוק אצל מלכות בית דוד אדם דוד משיח. על כן (משלי טז, ה) תועבת ה' כל גבה לב, (ויקרא כו, מא) או אז יכנע לבבם הערל, אדם הראשון מושך בערלתו היה (סנהדרין לח, ב). לב חכם לימינו וגו' (קהלת י, ב) כי מקיים (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, אז לב אדם שהוא בצד שמאל מכוון נגד ימינו דהקב"ה, לב כסיל נשאר בשמאל הוא סמאל. וזה לשון הכתוב (במדבר טו, לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, וכתיב (דברים כט, ג) ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות, (בראשית לא, כ) ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי, (דברים כו, ה) ארמי אובד אבי וירד מצרימה, עיין בתולעת יעקב בסוד סתרי חג המצות, ושם היה הזיכוך, וצירף וגילגול דור המבול ודור הפלגה, כל הבן הילוד היאורה וגו' (שמות א, כב), ותוכן לבנים וגו' (שם ה, יח), עיין בפרדס בשער השערים:
21
כ״בוענין הכל, כי מאז חטא אדם אז (תהלים קטז, טו) יקר המותה, והיסורין לטובה למען התיש את החומר ולהמית זוהמת הקליפה, וזהו ענין היסורין כאשר הארכתי בדרשות אחרות, וכמו שכתבתי בהגה"ה עמק הברכה על ענין (בראשית ג, כב) ועתה פן ישלח ידו, אין ועתה אלא תשובה כו', כל זה שייך לכאן. על כן הובא למצרים לגלות מלאה כשפים וקליפות להיות מעונים שם בכור הברדל, וזהו גניבת יעקב לב לבן הארמי, וארמי ירד מצרימה, כי ראוי יעקב לירד למצרים ולהיות מנוגע ומעונה לא לרעתו כי אם לטובתו ולסיבת אדם קדמאה, וזהו (הושע יא, ד) בחבלי אדם כו', ומשל לפרה שסוברת שהשחיטה היא לרעתה, ואינו אלא לטובתה כי בזה באה אל השלימות, וכל ענין זה מבואר במקום אחר. וכן ביאר בזבח פסח עיין שם בטעם גלות מצרים, על כן היה ענין פרעה הכל ענין קשיות לבוהגה"המתורץ הקושיות שהקשיתי, איך עמדו כל כך בקשיותם ולא הכירו ולא יראו את ה', כי היו מקולקלים::
22
כ״גועתה אבאר (שמות ז, ג) ואני אקשה את לבו, שנתקשו בו כל ראשונים ואחרונים, ולדידי יבואר כי חפץ הש"י, עיין כל המאמר ורש"י לקמן פרשת וארא כל הדרוש שייך לכאן ואחר כך נחזור לענין:
23
כ״דבצאת ישראל ממצרים ציוה הקדוש ב"ה תפילין של יד נגד הלב, ותפילין של ראש בין העינים, וכבר כתבתי (עי' תושב"כ פ' במדבר-נשא-בהעלותך תו"א ד"ה ומה שהזכיר) בשם הזוהר (ח"א כח, ב) שסוד (בראשית ג, כא) ויעש אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור, הם התפילין של יד ותפילין של ראש. ולעתיד לבא יהיו אור. וכשקילקלו בעגל, התחילו לתקן במשכן. על כן תלה (שמות לה, כב) בנדיב לב, (שם לא, ו) וכל חכם לב. ואהרן שקיים (שם ד, יד) וראך ושמח בלבו, זכה לחש"ן, היפך נח"ש שהביא קילקול לעולם באמצעית אשה. ואף לאחר כור הברזל לא היה כח שתהיה הגאולה מצד הזכר, ומאחר שעדיין לא נתעטרו בתורה ובמצות על כן לא נתקיים (בראשית א, כח) וכבשוה לעולם הנקיבה, ולא היתה מגעת הגאולה אלא עד כח הנקיבה דהיינו מצד השכינה שהיתה עמם בגלות כמו שכתוב (ישעיה נ, א) ובפשעיכם שולחה אמכם, ועיין בפרדס בשער השערים שלא היתה הגאולה כי אם מצד המלכות. וזהו שאמרו רז"ל (שמו"ר כג, יא) כל השירות בלשון נקיבה. והיה ראוי ליתן במתן תורה, אלא שגם שם נאמר (דברים ה, כד) ואת תדבר אלינו, התשת כח כביכול כנקיבה, ואז התחיל התשות עד שיצא מכח אל הפועל בעשיית העגל ששמטו רגל אחת מטטרמולין שראו בעת מתן תורה, וחשבו מחשבה רעה כדאיתא בדברי רז"ל (שמו"ר מב, ה) שאמר הקב"ה למשה אתה רואה ראייה אחת כו', ואז חזר העולם לגמרי לקילקול ונגזר שיעבוד מלכיות, כי לולא זה אמרו רז"ל (שמו"ר לב, א) חירות ממלאך המות חירות ממלכיות, ואף הגאולות שהיו בכל עת בלשון נקיבה מיוסדות, כי לא היתה הגאולה רק שהיו מוסיפין כח בנקיבה של מעלה כביכול שכינה בגלות:
24
כ״הוזהו ענין שהיו בכל הגאולות עבור נקבה, רז"ל (שמו"ר א, יב) אמרו בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים, וכן מדי ופרס ע"י אסתר, וכן יון ע"י יהודית, עד שתבוא הגאולה העתידה גאולה אמיתית תהיה שיר חדש נאמר בלשון זכר ויחזור העולם לכוונתו הראשונה כאשר היתה הכוונה מהש"י בגאולת מצרים מתן תורה אם תהיה כראוי:
25
כ״ווזהו שנאמר (מיכה ז, טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, דקשה אראך הוי ליה למימר. אלא הוא על דרך שפירש הזוהר על פסוק (דברים ד, לז) ותחת (אשר) [כי] אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו, דקשה מאי בפניו, ורש"י פירש מה שפירש. והזוהר מפרש (ח"ב נג, א) דקאי על אברהם, דהראה לו הקדוש ברוך הוא ההבטחה (בראשית טו, יד) וגם את הגוי וגומר. כן אראנו קאי על אברהם, דהוא תכלית הבריאה בהבראם באברהם, והיה ראוי להתקיים בצאת ישראל ממצרים ולא עלתה בידם עד גאולה אחרונה ואז יראנו הקב"ה, ואז יהיה העולם הזכר:
26
כ״זוענין זכר ונקיבה הוא על דרך שפירש בזוהר, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל (עמוס ה, ב), דהיינו השכינה, כי אם עתה אקום יאמר ה' שהוא שם הוי"ה, והוא יקום בעצמו וכבוד ה' יאספם, ויצא ה' ונלחם ה' איש מלחמה, ותהיה גאולה מצד איש כו'. ועל זה אנו מתפללים יקים עלינו סוכת דוד הנופלת, והיינו מלכות בית דוד, ואל תקום מעצמה, כאשר היה בגאולה הראשונה:
27
כ״חזה ביאור הפיסקא והיא שעמדה לאבותינו ולנו כו', דפשטן של דברים משמע דקאי אלמעלה ברוך שומר הבטחתו, והבטחה זו על מצרים היתה ואיך אמר שבכל דור ודור כו'. עוד קשה, צא ולמד וכו', לבן הארמי כו', והוא היה קודם מצרים. עוד קשה, מה טובה זו שבכל דור ודור כו' והקב"ה מצילנו, הלא טוב יותר היה שלא יעמדו עלינו ולא נהיה צריכין לנס הצלה:
28
כ״טאלא המגיד קאי על מה שאמר ברוך שומר הבטחה, ואיזו היא שמירה במה שלא היתה גאולה אמיתית שלא תהיה אחריה גלות. על זה תירץ והיא שעמדה, דהיינו בתולת ישראל קמה ולא הוא בסוד אקום יאמר ה', כי לא היתה הגאולה רק שירה בלשון נקיבה, וסיבה שלא היו יכולין ישראל מחמת חסרונם מהתורה והמצוות לפעול ביותר, וזה הסיבה שבכל דור ודור עומדים כו':
29
ל׳צא ולמד כו' פרעה לא ביקש אלא לעקור הזכרים. כי כל כוונת פרעה לא היתה רק פן ירבה, והיה רוצה להחלישה ולא הנקיבות, רק ענין הגאולה היתה שתתאה גבר והנקיבה עמדה קמה וגם נצבה ודוק:
30
ל״אואפשר שזה כוונת הרוקח שכתב לאחוז הכוס בידו בשעת אמירת פיסקא זו על דרך (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. (שם ג) צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. כי הגאולות כמו נקיבה כוס ישועות, ואחר כך צרה והיא מתהלכת בין החיות שהם ד', והיא חיה חמישית גדולה עליהם. וזהו סוד היד הגדולה וכל אצבע ואצבע אלקים, כי כן מידה זו נקראת אלקים בכל מקום דיין, וכוס בגימטריא אלקים, ואנו אין לנו אלא ד' וסימנם חמשה דהיינו ה' אחרונה מהשם שהוא כוס רביעי, וזהו מצילנו מידם:
31
ל״בהרי מבוארים כל החקירות, בתשרי נברא העולם והיה רפוי, ובניסן נגמר ז' יהי פסחו נגד ז' ימי בראשית, והספירה ז' פעמים ז' בסוד שמיטין ויובלות ז' ימי עולם, וכמו שז' י"ב רומזים לז' אלפים שנה כמו שכתב הרמב"ן והבחיי האריך. וזהו (בר"ר ח, ב) יומו של הקב"ה, רצו לומר מז' ימי בראשית אלף שנה:
32
ל״גועתה נבאר ד' כוסות. מאחר שיציאת מצרים היה על התכלית, והיסורין הם של אהבה, והוצאתם ממצרים היה בשביל (שמות ג, יב) תעבדון את האלהים על ההר הזה, דהיינו קבלת התורה, והיה להביאם אל הארץ, ואמרו רז"ל (ברכות ה, א) ג' מתנות נתן להם הקב"ה ע"י יסורין, תורה וארץ ישראל ועולם הבא, כי תכלית התורה וארץ ישראל אויר המחכים הכל כדי לבא לעולם הבא, ועל עולם הבא ירמוזו ד' כוסות:
33
ל״דומתחילה אקדים כי הם ד' מדריגות אשר נכנסו בשם עולם הבא, א' שלימות העולם הזה, דהיינו הדביקות בהש"י, כדאיתא הרבה פעמים (עי' ברכות יז, א) פלוני ראה עולמו בחייו, וכבר זכה משה רבינו ע"ה בחייו מה שזכה יעקב לאחר מותו כדאיתא בזוהר (ח"א כא, ב) והובא ברקנאטי ריש פרשת ויחי ב'. עולם הבא שבא לאדם תכף אחר מותו שמתדבק בגן עדן תחתון ועליון. ג' כשיבא משיח, כשם שאותן שהן בגופים בעולם הזה יבואו למדריגות כתנות אור, כן יזכו הנשמות גם כן ליותר מדריגה לכנס לפני ולפנים לירושלים של מעלה. ד' תחיית המתים יום הדין הגדול הנצחיי עדי עד, ושם יהיה החשבון הגדול מה' מצעדי גבר כוננו (תהלים לז, כג), אפילו שיחה קלה כו' (אוצר המדרשים ג"ע גיהנם לח). וזהו שסדרו מסדרי תפילה אין כערכך בעולם הזה כו'. ויש הזוכה למדריגה ראשונה, ואין זוכה לשניה. ויש שזוכה אף לשניה, ואין זוכה כו', כי כל מדריגה של מעלה מדקדקין ביותר, וכהא דתנן (חגיגה פ"ב מ"ז) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה, בגדי תרומה מדרס לאוכלי קדש:
34
ל״הועל זה יתבאר מאמר תמוה במדבר רבה פרשת נשא פרק י"ד (א), א"ר יודא אמר שמואל, בקשו לצרף את שלמה כו', על דרך (איוב לד, לג) ומה ידעת דבר. וכן הוא במסכת סנהדרין פרק חלק (קד, ב) לא יצאת אש מקודש קדשים רק מן השמים. ויש להקשות טובא, למה לא השגיחו וסירבו כל כך והחזיקו אותו ברשע, והלא היה ידי ה' וה' אהבו ונתן חכמה לשלמה. עוד קשה, למה נשתטח דוד לפניהם, היה לו להשתטח לפני הקב"ה ולבקש על נפש שלמה בנו אשר בידו נפש כל חי ורוח כל. ואף שיש לתרץ שהשתטח שלא יספרו בגנותו. עוד קשה, שינוי מדרש ותלמוד קודש קדשים מן השמים. עוד קשה, אש בקדשי קדשים היכן מצינו, והלא היתה רבוצה על המזבח. עוד קשה, למה השגיחו בבת קול האחרון יותר מבראשון. עוד קשה, למה לא יצא בת קול בשני פעמים הראשונים. עוד קשה, דקארי לה מאי קארי לה, ומה להם להפציר בדבר עולם הבא שאינו תחת ידם:
35
ל״ואלא ח"ו שלא השגיחו, אלא השגיחו מיד שראו אות או מופת. והנה מתחילה סלקא אדעתייהו שאף בחינת עולם הבא שבעולם הזה לא היה מגיע שלמה, כי מלכותו בארעא לא היה מעין מלכות שמיא כדוד אביו שאמרו רז"ל כל הכופר במלכות בית דוד ככופר באלקי ישראל. וזהו שתמצא בכל מלכי יהודה הטובים כתיב (עי' מל"א יא, ו) כדוד אביו. וברעים כתיב (עי' מל"ב ט, ט) כירבעם בן נבט, שמלכותו לא היה בקדושה כי אם במלאכי המות:
36
ל״זובא דמות דוד והשתטח, וזה היה לאות כי הוא כדוד אביו. והודו לזה, רק שעדיין לא השגיחו במדריגה שני' וסברו למנותו שלא יהיה לו זה העולם הבא שאחר המות. יצאה אש מן השמים, כבר ידוע שהנשמות לאחר מותן תענוגן שהם נקרבת במזבח שלמעלה ע"י מיכאל כהן גדול כמו שפירש הטור על ואישי ישראל, וכתב בעל הטורים, כי היום ה' נרא"ה עליכם (ויקרא ט, ד), אותיות אהרן מיכאל, וזהו תענוג אלהי עליון להנשמות אחר מותן. והנה המקדש של מטה נקרא מקדש, נמצא שלמעלה נקרא בערכו מקדש קודש. וזהו יצאת אש מקדשי קדשים, דהיינו אש מהשמים, והכל אחד, וזה היה לאות כי שלמה יזכה ג"כ לזה העולם הבא:
37
ל״חוהודו לזה, רק שעדיין לא השגיחו אם יבא למדריגות עולם הבא השלישי בימות המשיח שהוא ירושלים של מעלה לפני ולפנים, וכמו שדרשו רז"ל (תענית ה, א) לא אבוא בירושלים שלמעלה עד שאבוא בירושלים שלמטה, ויצאת בת קול ורמזה שגם לזה יזכה שלמה מדה כנגד מדה, מאחר שהבין בכל עוד שלמטה, זכה גם כן שלמעלה בכל עוד. והודו גם לזה, רק שעדיין לא השגיחו אם יזכה לעולם הבא האחרון הנצחי עדי עד, כי גם שמואל הרמתי היה מתיירא כמו שדרשו רז"ל על אלקים ראיתי עולים, והביא עמו את משה ואהרן, יצאת בת קול כי גם לזה יזכה מהטעם שטוב שהאדם עושה משלם הקדוש ברוך הוא לאדם מצד המצווה דהיינו מצידו יתברך שהוא נצחיי, אף שהרע דהיינו העונש אינו נותן אלא מצד המצווה, דהיינו האדם שאינו נצחי כך עונש אינו נצחי, וכמו שפירש רש"י הפסוק כי שמרתי דרכי ה', אז אני מקבל שכר נצחיי מה' מצידו יתברך, ולא רשעתי מאלוהי, כלומר רשעתי איני מקבל מצד אלוהי, רק מצידי:
38
ל״טוזה שהשיב הבת קול הממך תשלמנה וגומר, כלומר הטוב אינו נותן מצידך, כי אם מצד בחינתי שאני נצחיי, על כן אזכירו לנצחיותי. ומאחר שלא היתה שום דמות יכול להתראות משני חלקי עולם הבא האחרונים כי עדיין לא היו במציאות, על כן הוכרחו לבת קול, משא"כ בשני חלקי הראשונים, וק"ל:
39
מ׳ועל זה רומזים הד' כוסות של גאולה על ד' גאולות אלו, כוס ראשון דביקות עולם הבא בעולם הזה, קידוש אשר בחר בנו כו' וקדשתנו דהיינו דביקות בתורה ובמצות. כוס שני אגדה, מתחיל בגנות וסיים בשבח, ואיכא פלוגתא (פסחים קטז, א) ושניהם צדקו, בענין נשמה כשיוצאים מהגוף מתחיל עבדים היינו, ומסיים בגאולה, כן הנשמה המשילו אותה בעודה בגוף כמלך אסור, ובצאתה היא חפשי. וכן למר מתחיל מתחילה עובדי עבודה זרה כו', ומסיים ועכשיו קרבנו. כן הנשמה דנין אותה מתחילה על העבירות, ואח"כ נתקרבה לגבוה ומסיים ברכת אשר גאלנו ושותה, וק"ל. כוס ג' ברכת הזן, ימות המשיח, עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות (שבת ל, ב), והמברך ברכת הזן יהיה דוד שהוא משיח כדאיתא בפרק ערבי פסחים (קיט, ב). כוס ד' הלל הגדול, זהו עולם הבא הנצחיי שהוא הלל הגדול האמיתי הנצחיי ונשמת כל חי כו', כי לעולם חסדו כמנין שם של ד', כי אז יקיים (דברים ד, ד) ואתם הדביקים בידו"ה, ולעולם חסדו כי החסד הנצחי כמו שפירשתי הממך ישלמנה כו', רביעית יין חי וג' ממוזגים כי חלק הרביעית חיות נצחיי, וג' חלקים ממוזגים ממנו. ואחר כך מברך ברכה אחרונה, ואחרון אחרון חביב, (בכאן לדרוש ד' כוסות ודיני הסיבה הסיבת ימין ה' רוממה כו' (תהלים קיח, טז):
40
מ״אומאחר שענין מצרים הוא בריאת עולם בניסן, והעולם עומד על תורה עבודה גמילות חסדים, כן הוא נתגלה במצרים. ונגד זה יהיה מכוון מאמר רבן גמליאל (פסחים קטז, א), כל כו' פסח מצה ומרור. במדרש שמות רבה פ' כ"ו (א) לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי כו' (איוב ג, כו), עד (שמות ב, י) כי מן המים משיתיהו, משה עמוד התורה תורת משה. אהרן עמוד העבודה. מרים עמוד גמילות חסדים (שם א, יז) ותחיין את הילדים, מספקות להם כו'. ג' מתנות כו' (שהש"ר ד, יד), מן, לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן (תנחומא בשלח כ), על כן ע"י משה. ענן ע"י אהרן, כי הענן כיסה את המשכן. באר מים חיים וחסד, מיכאל שלג שרש חסד, על כן היה ע"י מרים:
41
מ״בפסח עבודה, ועבדתם את העבודה כו' (שמות יג, ה) (בכאן לדרוש לחלק שני תבשילין, עיין בתשובות רש"ל בסדר פסח). מצה תורה שאין בה אלא קמח ומים, אם אין קמח אין תורה (אבות ג, יז), ומים הוא תורה וכמו שאמר הכתוב (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי, לחם עוני ומצה עשירה, כל המקיים תורה מעוני סופו לקיימה מעושר (אדר"נ ל, א):
42
מ״גמרור נגד גמילות חסדים, כי המרור נקרא חסא (פסחים לט, א), והעבירות הוא חירות ויסורין ממרקין, אשר על זה סובב דרוש שלנו שהיסורין טובים למרק זוהמת הנחש. ולפעמים יסורים רעים, כגון אלו השנוים בברייתא (ר"ה יז, א) המינין והמוסרין והאפיקורסין אין להם חלק לעולם, הבא גיהנם כלה כו'. ונגד זה השורש ממרור שאינו נאכל לא לח ולא יבש, לח רומז על הטוב, והיבשות מורה על היסורין, כי זה היבשות ממרור רומז על עצם הרע כי זה השורש הוא (ישעיה יד, כט) משורש נח"ש יצא צפע, שורש פורה ראש ולענה, עד לעתיד שיתבטל הנחש ויהי' נשחט מלאך המות, אז שורש ישי אשר עומד לנס עמים היפך מנחש, עיין בהגה"ת ציוני ריש פרשת תולדות בענין נחשירכן, וקרוב לזה המרירות היו חורבנות שני בתי המקדש שאמרו רז"ל (עי' חגיגה ה, ב) שאני חורבן בית המקדש דאפילו מלאכי שלום מר יבכייון, ובכלל כל עשב נמשלו בו ישראל (יחזקאל טז, ז) רבבה כצמח השדה, ונאמר בישראל (עמוס ג, ב) (כי) [רק] אתכם ידעתי וגו' על כן אפקוד עליכם עוונותיכם, על כן הקלח כשר בין לח ובין יבש, כי היבשות טוב, והעלין שהם כמעט קרובים לשורש נחש כענין שנאמר (בראשית ג, ז) ויתפרו עלה תאנה שבו קלקלו, ומזה נמשך קול עלה נדף, על כן פשר הדבר יבש פסול ולח כשר כי אז הוא בסוד (תהלים א, ג) ועליהו לא יבול, זהו דרך כלל:
43
מ״דדרך פרט, ד' עניינים במרור, א' שיעור כזית, ב' מרור עם חרוסת, ג' מרור עם מצה, ד' דייק בשמו, שמו נאה לו חסא. ירמוז ד' סיבות שראוי לקבל יסורין באהבה. סיבה א', כתב הר"ן בדרשותיו שהיסורין מביאין אדם לתורה, והעתקתיו לקמן בדרשות חזון לפרשת דברים. ועל ענין זה פירשתי (קידושין מ, ב) תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, כמבואר לקמן בדרשות לחתונה פרשת עקב. וגם היסורין מביאין לידי פשפוש מעשים, כמבואר בדרשות דברים הנ"ל, זו היא סיבה א':
44
מ״הסיבה ב', אדם טועה שהוא סובר שהוא רע כענין (תהלים קה, יז) לעבד נמכר יוסף, ואדרבה זו היתה סיבה שיוסף נעשה מלך, ומדרש רז"ל אודך כי עניתני ותהי לי לישועה (תהלים קיח, כא), והארכתי בדרשת שובה שזהו כוונת (מל"ב כ, ג) והטוב בעיניך עשיתי, ולא הטוב בעיני, כי אני טועה. וזהו (תהלים סט, יד) ענני באמת ישעך, לא ישועה שהיא בשקר, דהיינו מה שהאדם סובר שהוא טוב ובאמת הוא רע. והענין כי הש"י מטה כלפי חסד אף שלפום ריהטא נראה לעיני שהוא רע. ועל דרך זה יתפרש הפסוק (שם) ואני תפלתי כו' עת רצון, רצה לומר, שאף הנגלה יהי רצון, על דרך שאמרו רז"ל (עי' הוריות י, ב) מי סני לצדיקי דאכלי שני עולמות. וזהו תפלתי לך יהו"ה שם הרחמים, שיהיה תמיד עת רצון. אלהים מדת הדין, אבל הוא רוב חסד כמו שכתוב (תהלים ה, ח) ואני ברוב חסדך, אף שהוא מדת הדין באמת ישעך כדפירשתי:
45
מ״וג' אין רע יורד מלמעלה, אף אם רע, הוא להצלה מהעונש רע יותר מזה אשר אדם מעותד בכל עת וראוי לו, (ועל דרך דאיתא ברבה לך לך (מד, כא) אברהם אבינו בחר בשיעבוד מלכיות לבניו, כדי שינצלו מגיהנם), אשר עכ"ז אמרו רז"ל (ברכות נד, ב) ד' צריכין להודות, ולא אמרו חייבין, ענין ההודאה על שלא אירע לו עונש יותר גדול מזה, ואמר צריכין מאחר שבכל עת מוכן לזה אם לא יודה יבוא לידי כך, וק"ל. וסימנך (תפלת שמו"ע), וכל החיי"ם יודוך סלה. במדרש (תהלים טז, יב), אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע, תודיענו אורח חיים (תהלים טז, יא). אמר ליה הקב"ה, אם חיים אתה מבקש, צפה ליסורין, שנאמר (משלי ו, כג) ודרך חיים תוכחת מוסר. ובפ"ק דברכות (ה, א) ק"ו משן ועין שהוא אחד מאיבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות, יסורין הממרקין כל גופו של אדם כו' על אחת כמה וכמה:
46
מ״זסיבה ד', מאחר שהקב"ה משלם שכר טוב לאדם שקיים צווייו אף מה שתענוג לאדם כאשר אפרש, ומקבל הש"י, כן ראוי לאדם נגד זה לקבל אף העונש מהש"י אף כשהוא רע, וזהו שאמרו במשנה דברכות (פ"ט מ"ה), בכל מאודך (דברים ו, ה), בכל מדה ומדה שמודד לך הוי מודה לו, וק"ל. במדרש שיר השירים רבה (ו, א) בפסוק (שה"ש ה, טז) חכו ממתקים, כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו כו', עיין שם. עוד שם (ו, ד), ר' אחא ור' תנחום בר חייא בשם ר' יוחנן, ואת [שבתותי] כו', עד אני ה' נאמן לשלם שכר טוב:
47
מ״חונראה דעל זה רמזו פ"ק דשבת (י, ב) מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו', עד מתן שכרה לא עבידא לגלויי. ועיין לעיל בדרשות פרשת ויקהל (תו"א קטע זה הדבר ד"ה והנה הראה) מה שכתבתי על זה. ויש לפרש, שבת שמה כל עניינה הוא שביתה ותענוג שעל זה מורה שבת, וא"כ מסברא אין ראוי לקבל שכר כמפורש במדרש הנ"ל, וזהו שאמר הש"י לך והודיעם, כי אתן להם שכר על זה. וזהו מתן שכרה לא עבידא לגלויי, שיתן שכר. אבל אין הכוונה שהודיע מהו שכר, ודו"ק:
48
מ״טועל אלו הד' טעמים רומז המאמר (מס' ברכות) פרק הרואה (ברכות דף ס') (ב), כשם שמברכין כו'. א"ר אחא בשם ר' לוי, מהאי קרא כו', עד (תהלים קיג, ב) יהי שם ה' מברך, עד כאן. קשה, מאי בינייהו. ובפרט על קרא דרך הגמרא לשאול מאי ואומר. אלא הנך ד' אמוראי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, אלא כל אחד מדבר מסיבה אחת. הראשון אמר הן חסד הן משפט אשירה (תהלים קא, א), כלומר ראוי לקיים התורה והמצות מעושר, דהיינו חסד פשיטא, אלא אף מעוני שזהו הסיבה כמו שהבאתי בשם הר"ן. השני אמר (שם נו, יא) בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר, סבה שנית כאשר פירשתי לך יהו"ה עת רצון אלהים כו'. ג' אמר (שם קטז, יג), כוס ישועות אשא, לעתיד להיות מנוקה מגיהנם עונש החמור כשאני צרה ויגון אמצא, ואפילו הכי אקרא בשם יהו"ה, רצה לומר שאתלה ממנו יתברך, ולא אתלה בענין הזמן, כענין פשט המרומז ברד"ק על פסוק (ישעיה א, ה) על מה תכו עוד וגו'. בפרק קמא דתענית (ח, א), א"ר יהושע בן לוי, כל השמח ביסורין בעולם הזה, מביא ישועה לעולם, שנאמר (ישעיה סד, ד) בהם עולם ונושע. ה' נתן וה' לקח (איוב א, כא), נגד סיבה רביעית, כי היכי דנתן כך יקח:
49
נ׳מרור שיעור זית, נגד סיבה ראשונה להביא לתורה ולמעשים טובים, ועל דרך דאיתא במסכת מנחות (נג, ב) א"ר יוחנן למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך מה זית זה אין מוציאין שמנו אלא ע"י כתישה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י יסורין. מרור נקרא חסא, נגד סיבה שנית אין רע רק טובה, וזהו חסא. מרור עם מצה שהוא החירות סיבה ג', באם תמצא לומר שהוא רע, הרע הוא לטובה שיצא לחרות קל וחומר משן ועין. מרור עם חרוסת, שגם החרוסת זכר לטיט ושיעבוד, אעפ"י כן היא אכילה ראשונה שיאכל לתאבון, מאחר שלפעמים מקבל שכר מהתאבון בכל מדה ומדה כו', על כל הדרוש ירמזו המאמרים לאחר חטא האדם הוצרך לקרבנות דהיינו לקרב נפש הבהמה תחת נפש האדם, ושור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היה לו במצחו (שבת כח, ב), וסוד האחדות מורה על כתנות או"ר באל"ף, וע' אומות תחת האל"ף בסוד קרבנות החג. וכאשר חטאו אז גבר העי"ן על האל"ף, דהיינו תמורת המלכיו"ת במקום הקרבנות, ובמקום קר"ן אחד כתיב בדניאל (ח, ח) והובא במאמר הזה, וכעצמו נשברה הקר"ן הגדו"ל ותעלנה חזות ארבע תחתיה לד' רוחות השמים:
50
נ״אמאמר דיעקב אשר פדה אברה"ם, בהברא"ם, כדאי הוא אברהם שבו חותמין והוא הסיבה, רק שנמצא צדיקים חסידים קדושי עליון שמתו על קידוש השם ולא ניצולו, ר' עקיבא וחביריו יוכיחו, וכן אמר דניאל (עי' דניאל ג, יח) ידוע להוי לך מלכא והן לא וגו', אלא שהיה ראוי להיות בשביל עמוד העולם בהברא"ם, אכן יש הירוס כי יצא ממנו ישמעאל, ומיצחק עשו, רק יעקב פדה כדי שיצא ממנו יעקב שמטתו שלימה ויזדכך ושופריה מעין אדם ודוק. אברהם הוא אדם הגדול, ויעקב מעין שופריה דאדם (ב"מ פד, א), הרי שאברהם כדאי, יעקב כדאי, ועטרת זקנים בני בנים זקנים הכל ענין אחד, ודוק היטב:
51
נ״בועל זה יתבאר מאמר הראשון (ויק"ר ז, ב) כל מה שפסל, רצה לומר מהטעם שפסל, עיין בכלי חמדה, כי לר' אבא בר יודן קשה היא העולה על מוקדה. ומיישב על דרך המדרש כל המתגאה נידון באש, עיין במדרש ארוך בבחיי בפסוק זה שייך לכאן, ופי' במדרש הזה היא העולה על מלכיות, וזהו על מוקדה בשביל מוקדה הגיהנם בחר במלכיות ואז תוציאנו לרויה. ונראה לי שהטעם שנידון באש שהוא היסוד הגבוה שהגאוה מגיע לשם, וכבר ביארתי שמחטא האדם העיקר שברון לב, ור' אלכסנדר מדבר ממציאות הענין עתה מסיבת חטא אדם הראשון, ומתרץ מה זה היא העולה, והוא העולה קרי, אלא הכוונה האדם הוא העולה ויהיה כלי נשבר מאחר שהכלי דהיינו החומר נעשה עכור. וסוד גדול רומז בכאן מקבלת האלהי ר' יצחק לוריא ז"ל כלים שבורים אחת מהן לא נשברה, וזהו הקב"ה משמש בכלים שבורים זאת תורת העולה זאת תורת האדם קדמאה. ורבי בר סימון מדבר אלעתיד, ומתורץ סוד הי"א והו"א, וכל הוא שבתורה קרינן היא, ועיין לעיל מה שכתבתי בסוד והיא שעמדה. ועתה יש חטאת בסיבת החטאים, לעתיד לא יהיו חטאת כי יתמו חטאים, רק עולת נדבה וחטאת היא נקיבה, ועולה זכר שיר חדש, והו"א חסר מהשם וכסא או"ה למושב לו ויכנוס בתוך פלטין ציון וירושלים נגד נפש וגוף כולם בשלימות, אמן כן יהי רצון סליק:
52