שני לוחות הברית, עשרת הדברות, מסכת פסחים, מצה עשירה ה׳Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Pesachim, Matzah Ashirah 5
א׳עוד דרשה אחרת לשבת הגדול. רשמתי בדרך קצרה
1
ב׳זאת תורת העולה (ויקרא ו, ב). במדרש (ויק"ר ז, א), ר' מנאי דסיכנין בשם ר' לוי אמר, מתחלת הספר ועד כאן כתיב, והקריבו בני אהרן, ונתנו בני אהרן, וערכו בני אהרן, והקטירו בני אהרן. אמר משה לפני הקב"ה, באר שנואה ומימיה חביבין. לעצים חלקת כבוד בשביל בניה, כדתנן (תמיד ב, ג) כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית או משל גפן, ואהרן אי אתה חולק כבוד בשביל בניו. א"ל הקב"ה חייך שבתפלתך אני מקרבו. ולא עוד, אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים, שנאמר (ויקרא ו, ב) צו את אהרן ואת בניו, עד כאן לשונו:
2
ג׳ד' פנים לזה המאמר, וקשה למה חשיב ד' אלו והאיכא יותר, (ויקרא ב, ב) והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ, וכן כתיב בפרשת שלמים. אמת דלפי הפשט אין זה קושיא, דזה המדרש אינו מיירי אלא מענייני עולה, ובהא ניחא ג"כ דאין קשה הלא כבר הקדים בפרשת מנחה אהרן ובניו כמו שכתוב (עי' שם ג) והנותרת ממנה לאהרן ולבניו, אבל קשה טעמא מאי תלוי דווקא בעולה. עוד קשה, בכל מתקנא חוץ מבנו ותלמידו (סנהדרין קה, ב), ובני אהרן תרווייהו איתניהו בהו, וא"כ מאי טעמא אקפד. עוד קשה, לעצים חלקת כבוד כו', וכי זה יש כבוד שיהיו פסולים למערכה, אדרבה כל פעל ה' למעניהו (משלי טז, ד), והכל ברא לכבודו, ולכאורה נראה לפרש היא הנותנת שלא לכרות עצים הנ"ל כדי שיהיו הגפן והזית מוכנים למערכה, היין לנסכים, והשמן למנחות. אכן רש"י לא פירש כך רק משום ישוב ארץ ישראל כו', ע"ש:
3
ד׳זאת תורת העולה, מי זאת עולה מן המדבר [וגו'] מקוטרת מר ולבונה (שה"ש ג, ו). במדרש בילקוט שיר השירים (ג, ח) ג"כ ד' פנים להנה מקוטרת, בזכות מר זה אברהם, מה המור הזה ראש לכל הבשמים כו', עד כך כהונה ולויה והמלכות הכל מיעקב, עד כאן לשון המדרש. יש בו ג"כ ד' פנים, א' אברהם יצחק ויעקב. ב' משה ואהרן. ג' שבעים זקנים. ד' כהן לוי ישראל:
4
ה׳ויש להתעורר במאמר הזה, וכי אברהם היה ראש לצדיקים, והלא היו קודם לו אדם שת חנוך מתושלח שם ועבר, וזהו ענין אלקי אבותינו אלקי אברהם יצחק ויעקב ואבותינו, רצה לומר אדם שת וכו'. ואין לתרץ ראש רצה לומר החשוב, משה רבינו ע"ה יוכיח:
5
ו׳עוד קשה, לבונה זה יצחק, ובשעה שהקריב אותו אברהם לא היה על מזבחו לבונה. ואפשר לתרץ כי לא מצינו לבונה רק בקרבן מנחה, ויצחק תיקן תפלת מנחה. ואפשר שתקנו בעת שהיה נעקד על גבי המזבח. וכן מצאתי טעם הדבר למה נקראת תפלת מנחה יותר מנחה משאר תפלות, הלא כולם הם מנחה לה' יתברך. אלא הענין יצחק חשב אין עולה בלא מנחה, וחשב שלא יעלה לעולה הגונה, על כן תיקן תפלה במקום מנחה, ועל כן קוראין זו התפלה מנחה:
6
ז׳עוד נביא מאמר ד' פנים והוא בילקוט פרשת בשלח (יד, רלד) בשם מדרש אבכי"ר, והמים להם חומה (שמות יד, כב), בשעה שירדו ישראל לים ירד גבריאל עמהם והקיפם ומשמרם כחומה, והיה מכריז בין מים למים הזהרו בישראל שעתידין לקבל התורה מימינו של הקב"ה כו', עד קשר של תפילין וכנף ציציותיהן מאחריהון, עד כאן לשונו. ג"כ ד' פנים, תורה תפילין מילה ציצית. וקשה למה לא חשיב מזוזה בשמאל. עוד קשה, ציצית בד' רוחותיהן:
7
ח׳עוד נביא מאמר ד' פנים (פסיקתא דר"כ יא, ז), הנה בזכות ד' דברים נגאלו ישראל, שהיו גדורים מעריות, ושלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא היה בהם לשון הרע. וקשה מה שייכות יש לד' אלה לגאולה. ועוד קשה שלא הי' בהם לשון הרע, הלא מנגד לזה מה שאמרו רז"ל (שמו"ר א, ל) על פסוק (שמות ב, יד) אכן נודע הדבר, והביאו רש"י (שם):
8
ט׳קודם שנבאר שש עשרה פנים להנה, נחקור חקירה גדולה ועצומה בענין יציאת מצרים, ונקיים החיוב המוטל לספר מיציאת מצרים בהא דאיתא באגדה מצוה לספר ביציאת מצרים, וכל המספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. דקשה הכפל ושינוי הלשון. ולפי דרכינו יתורץ ג"כ בענין נאה ועמוק, ולפי הגירסא וכל המרבה לספר לא קשה מידי, מצוה לספר ביציאת מצרים סיפור מה, וכל המרבה לספר הרי זה משובח. אבל לרוב הנוסחאות הגירסא שאין שם תיבת המרבה קשה:
9
י׳לפי דרכינו יתבאר החקירה גדולה העצומה היא כל פרק שלשים וחמשה מספר עבודת הקודש בחלק סתרי תורה, מענין שתלוי כל התורה ביציאת מצרים, ובמקצת הוספתי נופך משלי. אמרו רז"ל (נדרים לב, א) מפני נשתעבדו בניו של אברהם אבינו במצרים, והובא המאמר בדרשה הראשונה לעיל, ונתנו ג' סיבות בדבר, בשביל שאמר במה אדע כו'. וכי אם לא היה אומר כן לא הי' התורה, שהרי היא תלויה במצרים, וכשלא חטאו לא היו במצרים. וקצת פרשוה דהגזירה היתה קדומה, רק בשביל חטא אברהם ציערו הקב"ה והגיד לו זו הבשורה שיהיו בגלות. אבל כל זה אין מרוה צמאונינו:
10
י״אוקודם שהגדתי תירוצו הכתוב שם בספרו באריכות דברים ובתוספת איזה ענינים, הקדמתי דרך צחות הקדמה. מתחלה הי' אור וחושך מעורבין זה בזה, ואחר כך (בראשית א, ד) ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, וקבע לזה תחומו, וגנז האור לצדיקים. ועל זה סובב כל הכתוב שם מענין כוחות אלהיות שהיו מעורבים חושך למצרים ולבני ישראל הי' אור, ואז הי' היין משומר מסולק מכל השמרים. ונגד זה היין יהיו ד' כוסות של יין בסוד ד' גאולות, כי כשהעמיד סיבת כל הסיבות המרכבות הקדושים והשמאליות, אז (שם ב, י) ונהר יוצא מעדן וגו' ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים, דהיינו השתלשלות אצילות בריאה יצירה עשיה מסטרא דקדושה, והארבעה ראשים לכל אחד ד' פנים, והם נרמזים בפסוק (שם ד) ביום עשות ידו"ה אלקים אר"ץ ושמי"ם, ידו"ה אצילות, אלהי"ם בגימטריא הכס"א ארץ העליונה, עולם המלאכים יצירה, שמים הם הגלגלים וכל אשר בתוכם ד' רוחות. ונגד ד' בנים, חכם, הוא חכם האמיתי יתברך עולמו של הקב"ה ידו"ד. רשע, להיפך עולם השפל. תם, עולם הבריאה, דהיינו עולם הכסא אשר שם צורת תם חקוקה. שאינו יודע לשאול, עולם העשיה עולם הגלגלים, כדאיתא במדרש (שמו"ר לא, טו) היום לוה מהלילה והלילה לוה מן היום כו', אבל באמת אינם יודעים, רצה לומר אף אם הם חיים משכילים, אין בחיריים, רק מוכרחים:
11
י״בנחזור לעניינינו, עולמו של הקדוש ברוך הוא ידו"ד מתנהג בארבע מידותיו הכוללים, דהיינו, קו החסד, קו הדין, קו הרחמים, מלכות שר העולם. חסד דא י' דהיא נקודה ומרכז שסבובה מגלגלים הקוים דהיינו ששה קצוות ששת ימים, כי עולם חסד יבנה (תהלים פט, ג). ה' ראשונה גבורה, אשר היא פתוחה מלמטה לבא לטמא פותחין לו, ואיזה גבורה (אבות ד, א) הכובש את יצרו, ועיין בפתיחה דלעיל. ו' תפארת, שהוא עץ הדעת כולל מטוב ורע, דין ורחמים, ומשם התורה אשר ששה סדרים פירושה שהם מטוב ורע, רצה לומר אסור ומותר טמא וטהור זכאי וחייב. ה' אחרונה, זה השער הפתוח לתחתונים להשגיח על הכלל ועל הפרט מקרני ראמים ועד ביצי כינים, וזהו לפי גדולתו יתברך ענותנותו:
12
י״גכלל העולה, ד' מידות אלה הם, א' חסד ב' דין ג' תורה ד' ענוה. עוד ד' פנים לעולם הכסא והם מרכבת עמי נדי"ב אלפי שנאן, אד"ם שו"ר נש"ר ארי"ה. עוד ד' פנים לעולם היצירה מרכבו ארגמן, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. עוד ד' פנים לעולם העשיה הנמשך מהגלגלים, והם ד' רוחות השמים, ולעומתם ד' יסודות כמבואר בזוהר והובא בפרדס שער מהות והנהגה:
13
י״דוהנה ג' אלה המערכות מד' פנים הם מקבלים החיות מהמערכה העליונה ד' אותיות שם ידו"ד, והוא חותך חיים לכל חי. וזה סוד רביעית רובע יין חי, וב' וג' רביעית ממוזגים, והבן זה:
14
ט״וועל זה תקנו רז"ל הנוסחאות, כוס ראשון אשר בחר בנו וקדשנו, היינו זה נגד הוצאתי דהיינו השלהבת מהגחלת, כי יעקב חלק ה'. וקדשנו בקדושתו יתברך על כוס שני, אגדה מתחיל בגנות ומסיים בשבח, עולם הכסא התחיל בגנות אצל יעקב כדאיתא במסכת חולין (צא, ב), עולים ויורדים (בראשית כח, יב), ראו מלאכים דמותו חקוק בכסא ובאו לסכוניה. אבל סיים בשבח (שם יג) והנה ה' נצב עליו לשמרו. וכן אחר כך סיים בשבח אצל משה רבינו ע"ה, כדאיתא פרק ר' עקיבא (שבת פח, ב) שאמר לו הקב"ה אחוז בכסא כבודי והשב להם תשובה, וזהו נגד והצלתי. ברכות המזון שתיקן משה רבינו ע"ה ברכות הזן על המן שהוא לחם אבירים הוא נגד עולם המלאכים, זהו נגד וגאלתי המלאך הגואל:
15
ט״זכוס רביעי הלל, נגד (שמות ו, ז) ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים, ומתחילה נקדים הא דאיתא בפרק כל כתבי (שבת קיח, ב) האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף, ועיין ברש"י שפירושו דחוק. וגם ברבינו יונה במסכת ברכות. ולי נראה לפרשו, וכבר ידוע שעבירה גדולה היא לרבות בתוארי הש"י, וכבר אמרו רז"ל (ברכות לג, ב) השתא הגדול הגבור והנורא אי לאו דאמרינהו משה כו', ואין לנו רשות לפאר ולרומם אלא מצד הפועל, אבל לא מצד מהותו. ועל כן הלל אין לומר אלא ביציאת מצרים וכל המועדים זכר ליציאת מצרים, או בימי חנוכה שהיה גם כן עת נס גדול, כי אז אנו משבחים מצד פעולותיו. אבל ביתר ימים שאינם ימי נס, נמצא האומר הוא מצד מהותו, ומי ימלל גבורות ה', ואין זה אלא חירוף וגידוף. וכבר הארכתי מזה במקום אחר (עי' מס' תמיד פ' נר מצוה ד"ה ברכות פ' אין עומדין). וזהו שאמר ולקחתי אתכם לי לעם, ואז הייתי לכם לאלקים, אבל זולת זה אין לכם השגה בי רק מצד הניסים שאני עושה לכם. (הרי מבואר סוד ארבע כוסות לדרוש דיני ד' כוסות.) ותקנו ב' כוסות לפני סעודה, ושתים לאחר הסעודה, הסעודה רומזת לסעודת לויתן אשר יזכו לה הצדיקים, אשר מעלת הצדיקים לפנים ממחיצת מלאכי השרת צרורות תחת כסא כבוד, הרי שתי כוסות לפניהם ושתי כוסות לאחריהם:
16
י״זומעלת ושלימות הצדיק היא בג' אלה הנרמזים בפסוק (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך שהם שלימות הנפש והגוף והממון, ולעומת זה פסח מצה ומרור הבאים בסעודה זו. ובג' אלה נשתעבדו ישראל, בשלימות הנפש, (דברים ד, לד) גוי מקרב גוי, הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. משכו וקחו (שמות יב, כא), משכו מעבודה זרה (שמו"ר טז, ב). בגוף, בחומר ולבנים (שמות א, יד). ואם בגופם ק"ו בממונם, ומה שקנה עבד קנה רבו. ונגאלו בג' אלה, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים (שמות ו, ז), ובהוציאך תעבדון את האלקים על ההר הזה (שם ג, יב). בגוף, (שם יד, ח) ובני ישראל יוצאים ביד רמה. בממון, (שם יב, לו) וינצלו את מצרים:
17
י״חפסח נגד שלימות הנפש, כי הוא רומז על ביטול עבודה זרה, כי גדול ידו"ד מכל האלקים, כי אם הוא גדול משרו של מצרים שהוא השר הגדול, ק"ו מאחריני, ואף שהיה קרוב אל הקדש. זה היה הענין שלא נתבטל מיד בהכות ה' הבכור למטה, רק הוכה אבל לא הומת, כי הוא כענין עבודה זרה של ישראל אינה בטילה (ע"ז נב, ב), גם לעמו קצת קדושה שהיו המצרים נימולים, על כן לא נתבטל לגמרי עד קריעת ים סוף. וזה ענין הויכוח ישראל עם משה רבינו ע"ה בפ' בשלח, ובעת קריעת ים סוף נתבטל לגמרי, ואז אמר יתרו (שמות יח, יא) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים, ואז נתקיים (שם ב, כג) ויהי בימים [ה]רבים ההם וימת מלך מצרים לגמרי. ואע"פ שכתוב זה נאמר בעת היותם במצרים, מכל מקום שם לא נאמר (שם כד) רק כי זכר ברית אברהם ויצחק ויעקב, אבל (שם כג) ותעל שועתם, דהיינו שמלך מצרים שהיה מסך מבדיל מת לגמרי, לא היה רק בימים רבים, דהיינו בעת קריעת ים סוף, ואז נתקיים כי גדול ה' מכל אלקים שלימות הנפש:
18
י״טמצה שלימות הגוף, אדם הראשון עיסת העולם היה נעשה כגבל הזה עלובה עיסה כו', מצה עור דלא קמיח סוד כתנות עור, והיה ראוי להיות אור באל"ף לעבדה ולשמרה, מצה שמורה אדם הראשון. משך ערלתו היה, כל ערל לא יאכל בו (שמות יב, מח). ומצאתי בספר אחד, שעל כן לא יתנו לכותי ממצה לאכול, כי הוא במקום פסח. (בכאן לדרוש כל דיני חמץ ומצה ודיני הגעלה וכל הלכות) :
19
כ׳מרור שלימות הממון, יהי רצון שיהיו מזונותי מרורים כזית ובידי הקב"ה (סנהדרין קח, ב). (בכאן להאריך במוסר הממון). ולא יחניף בממון, רק ישמח בחלקו, אף שמזונותיו מצומצמין ישמח, כי הם בידי הקב"ה. גם נקרא מרור חסא, שיחסו העשירים על עניים המרורים אשר מר למו, ובפרט בזה החג שהיה פתוח הוותרנות מלמעלה, ועל כן החמירו כל דכפין ייתי ויכול, וזהו בדיקת הכיסין אשר רמזו האחרונים:
20
כ״אכל עניני חמץ נזכר בענין עכבר. עכבר נכנס כו' (פסחים י, ב), כי הוא עכברא דשכיב אדינרי. עכבר לבן ועכבר שחור (שם), מנה לבן מנה שחור. וענין נכנס ויוצא הוצאה והכנסה, יכולין לפרש כל האבעיות על זה:
21
כ״בוגם הוזכר חמץ בו בכלב כמו שאמרו (פסחים פ"ב מ"ג) כדי חפישת הכלבים. ובצאת ישראל ממצרים, לא יחרץ כלב (שמות יא, ז). במסכת הוריות (יג, א) שאלו תלמידיו את ר"א בן צדוק, מפני מה כלב מכיר את קונו, וחתול אין מכיר את קונו. אמר להם, ומה האוכל ממה שאוכל עכבר משכח תלמודו, האוכל עכבר עצמו לא כל שכן. שאלו תלמידיו את ר"א בן צדוק, מפני מה הכל מושלים בעכבר. א"ל מפני שסורו רע. מה היא, רבא אמר אפי' גלימי גייסי. רומז כי מי שנותן צדקה עושה לבוש, כמו שכתוב (ישעיה נט, יז) וילבש צדקה כשריון, ועכברי גייסי לבושים. רב פפא אמר, אפילו שופיני דמרי גייסי. (כי הנותן צדקה יש לו מרה לקבורה, כמו שכתוב (שם נח, ח) והלך לפניך צדקך). חתול, אמרו רז"ל (עירובין ק, ב) אלמלא נתנה תורה, למדנו צניעות מהחתול. פירש רש"י (ד"ה צניעות מחתול), החתול אינו מטיל ריעי בפני כל אדם. אמרו רז"ל (סנהדרין לח, א) טעם אחד למה נברא אדם באחרונה, שאם יתגאה יאמרו לו יתוש קדמך. ובפרק הניזקין (גיטין נו, ב), בריה קלה מעלנא אית לה, מפקני לית לה. זהו רמז לכילי שמכניס ואינו מוציא. החתול שמוציא בסתר שלא בפני אדם, זהו צניעות ומדה טובה, אבל מכל מקום כשאוכל העכבר דהיינו הקנאה והחמדה, אין מכיר את קונו. והכלב המכיר את קונו, הוא כילי שהוא קמצן לעצמו, ומפזר לצדקה. וכלב רע שהוא כילי גם לצדקה, אשר על כלב זה נאמר לא יחרץ כלב לשונו:
22
כ״גועל כלב זה רמזו המעשה במדרש רבתי פ"ז (עי' ויק"ר ט, ג), מעשה בר' ינאי שהיה מהלך בדרך וראה אדם אחד שהיה משופע ביותר כו', עד דשיים אורחיה סגי שויה. וקשה בזה המאמר, מאחר שראה שהוא עם הארץ היאך נתן לו כוס לברך, הלא לפנים היה בישראל שלא לזמן על עם הארץ אף מי שהיה למדן רק שלא למד כל התורה כולה. ובפ' ג' שאכלו (ברכות מז, ב) רמי בר חמא לא אזמין על רב מנשה בר תחליפא דתני הלכתא ספרא וספרי כו'. עוד קשה, חשיב מקרא משנה תלמוד אגדה, ולמה לא חשיב תוספתא ספרא כו'. עוד קשה, למה נקרא כלב. ועל דרך הפשט, על דרך שאמר יונתן בן עמרם במסכת ב"ב (ח, א) פרנסני ככלב. עוד קשה, מה מועיל דרך ארץ. :
23
כ״דאפשר לומר שזה היה בליל פסח שהיה מאספו לביתו לקיים כל דכפין ייתי ויכול. ענין ד' אלה דקא חשיב, רצה לומר שאילת ד' בנים, מקרא, היא תשובת התם שלא הובא שם, אלא מקרא לבד. משנה, היא תשובת החכם, אין מפטירין היא משנה (פסחים פ"י מ"ח). אגדה, בתשובת הרשע, בעבור זה עשה אגדה ודרש תלמוד. בתשובת אינו יודע לשאול כו', יכול מראש חודש, תלמוד לומר ביום ההוא. אי ביום ההוא כו', תלמוד לומר בעבור זה. אבל עדיין לא ידע כי עם הארץ הוא, כי סובר אולי שלאחר אכלו יקום לילך לביתו לספר ביציאת מצרים, עד שנתן לו כוס של ברכה נתגלה בושתו כי עם הארץ הוא. ומאחר שראה שאין לו אחיזה בענין גאולת מצרים, קראו כלב.הגה"האפשר שראה אותו מהדר אחר אכילה ולא אחר שתיית ד' כוסות, לכך קראו כלב שמניח השתיה ומהדר אחר אכילה, כדתנן במסכת טהרות פרק ג' (ח) רבי אליעזר בן יעקב מטהר בכלב, שהוא פיקח שאין דרכו להניח את המזון ולילך למים: והוא השיב, שחפץ בתורה, וכתיב בענין מצרים (שמות ג, יב) בהוציאך את העם תעבדון את האלקים על ההר הזה, ואח"כ לא שמעתי מילא בישא וחזיתי למרא. ויש על זה ב' פירושים, שלא השיב על עלבונו, או שלא סיפר לשון הרע לחבירו. וכבר איתא במדרש (פסיקתא דר"כ יא, ז) שהבאתי למעלה (ד"ה עוד נביא) שנגאלו ממצרים שלא הי' בהם לשון הרע. ולפי פי' ראשון, היינו גדורים מעריות, כי כששנים מריבים זה עם זה כל אחד מגלה ערות חבירו. אח"כ התחרט שקראו כלב מאחר שהי' בו דרך ארץ. עיין במדרש ילקוט פרשת בשלח (רכו) ולא נחם אלקים דרך ארץ (שמות יג, יז), דבר אחר, עבד טוען את רבו כו' עיין שם. וזהו שהי' לו דרך ארץ, א"כ מכל שכן שיש לו אחיזה בענין גאולת מצרים:
24
כ״ההרי מבוארים סוד ד' כוסות, והסעודה לפסח מצה ומרור באמצע. מאמר בזכות ד' דברים, נגד עולם האצילות שם ידו"ד, נגד חסד טוב ה' לכל, אני ה' לא שניתי. והשינוי מצד המקבלים כאשר ביאר ב"ע, ואמר חלותי היא שנות ימין עליון לעשות מרכבה, לזה לא שינו את שמם:
25
כ״וגדורים מעריות, נגד יצה"ר הנשפע מסטרא דגבורה אשר עיקרו עריות כמו שכתבו התוס' במס' מגילה (לא, א ד"ה קורין) טעם לקריאת פר' עריות ביום כפור ומשם יראו:
26
כ״זולקרא את בנות האדם, שלא שינו את לשונם, מדת התפארת תורה, כההוא דאמר (ירושלמי ברכות ח, א) אלו הוינא בטורא דסיני, הוי בקישנא תרי פיות, חד לתורה וחד למילי דעלמא, ועכשיו שאין אלא לשון אחד לא ישנה אותם לדברים בטילים, רק לתורה ומעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו אף במצרים. תנא, עמרם ראש ישיבה היה (עי' שמו"ר א, יג):
27
כ״חשלא היה בהם לשון הרע, מרכבה למדת ענוה עיין ברש"י ריש פרשת מצורע (ויקרא יד, ד ד"ה) ועץ ארז ואזוב כו':
28
כ״טמדרש ילקוט שיר השירים, ד' פנים, אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן, שבעים זקנים, כהנים לוים וישראלים מיעקב, נגד ד' חיות בכסא. במדרש (ויק"ר כז, ט), שור או כשב (ויקרא כב, כז), שור זה אברהם, דכתיב (בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם, וכן יצחק פני שור מהשמאל, והוא שור שהוקרב לעולה. וכן יעקב הוא שור תם, מה שאין כן עשו מסיטרא דשמאלא הוא שור מועד, על כן הזכיר לבונה, כי אומרים מגרש כח המזיקים שהם שור מועד. ואצל אברהם אמר ראש לצדיקים, רצה לומר גרים, כי הגרים הם ענפיו והוא ראש להם. וידוע כי רוב הגרים גייר לאחר שאכלו ושתו, ואמר ברכו למי שאכלתם משלו כו', ואז אל הבקר רץ אברהם, הרי ג' אלה נכללו בשור:
29
ל׳משה ואהרן סוד אריה, ויס"ע ויב"א וי"ט (שמות יד, יט-כא) סוד ע"ב רי"ו שעולה ארי"ה, ובזה היתה קריעת ים סוף. וכתבתי במקום אחר (עי' בווי העמודים פרק כ"ז) פשט ר"י לוריא, שש מאות רכב בחור כו' (שם ז), וסוד ירה כו' (שם טו, ד):
30
ל״אשבעים סנהדרין הם סוד נשר, עיין בשער אורה בסוד נשר. המרכבה, ל"ה מיימינים ול"ה משמאילים, כהן לוי ישראל מיעקב בסוד אדם, שופריה דיעקב מעין שופרא דאדם (ב"מ פד, א). ויפח באפיו נשמת (בראשית ב, ז), בסוד נפש רוח נשמה שהוא סוד כהן לוי ישראל:
31
ל״במדרש דבני אהרן עולם היציר"ה ארגמן, על דרך הפשט מתורץ קושיות בכל מתקנא כו', שזה הי' לו גנאי כי על כן עשה לו נזיפה הש"י, כענין עולה, מאחר שחטא בעגל ויעלו עולות, על כן דווקא הי' בעולה. ולפי זה הדרך של עגל יתפרש ג"כ כונתינו, אמרו רז"ל (שמו"ר מב, ה) ראה ראיתי (שמות ג, ז), אמר הקב"ה למשה, אתה רואה ראיה אחת איך שבאים לסיני לקבל התורה, ואני רואה שתי ראיות כו' איך ששומטין אחד מטטרמולין שלי ופני שור מהשמאל. והנה אז נחלש כח הדביקות עד הבריאה מחמת הפגם, ולא הי' הדביקות כי אם ביצירה. וכבר ידעת הרמז (שכ' בעל הטורים, הובא לעיל דרוש רביעי ד"ה ובא דמות דוד), כי היום ה' נרא"ה אליכ"ם (ויקרא ט, ד), אהרן מיכאל, שהוא ג"כ כהן גדול ומקריב נשמותיהן של צדיקים, וכשאין הדביקות בעולתם למעלה בבריאה נקראו בני אהרן ודו"ק:
32
ל״גוהנה הדם הוא הנפש אשר מקריב מיכאל, ונתנו בני אהרן זה מיכאל שהוא חתן דמים סביב למזבח שלמעלה, והקריבו שהיא עבודה הסמוכה לזה זה אוריא"ל אשר נוטה למיכא"ל, נתינת אש זה גבריאל שהוא א"ש, עריכת עצים מאחורי רפאל. וידוע שלאחר האחרונים הוא עץ הדעת טוב ורע, כי אח"כ בהשתלשלות הקליפות סמאל רע באר שנואה, כי חפץ העליונים להשפיע לתחתונים לעצים חלקת כבוד, רצה לומר ע"ץ שאכל אדם הראשון לא פרסמו הכתוב שלא להונותו:
33
ל״דואם תאמר שהוא סוד נעלם אינו ידוע איזה עץ הי'. זה אינו, אלא ידוע הוא ואפילו הכי לא פרסמו הכתוב בעבור חלוקת כבוד. ומביא ראיה שהוא ידוע, שהרי מטעם זה אין לוקחין ממנה למערכה מפני שנפגם בחטא אדם שהי' גפן ונוטה לזית כדאיתא בברכות (ברכות מ, א) וסנהדרין (ע, א) רבי יודא (לפנינו: רבי מאיר) אמר ענבים, שנאמר (דברים לב, לב) ענבימו ענבי רוש אשכלות וגו', אותן אשכולות הביאו מרירות לעולם, הרי שהוא ידוע, ואפילו הכי לא פירסמו מפני הכבוד. וחטא אדם הי' דומה לחטא העגל, כי הוא כאדם עברו ברית שבאותה שעה מין היה ודו"ק:
34
ל״המדרש אבכי"ר בילקוט, מענין תורה תפילין מילה ציצית, מדבר העג"ל העשיה ד' רוחות העולם אשר הם בתוך גלגלים והמזלות. ויש ג' בחינות כעין מזל לישראל, ולפעמים אין מזל לישראל רק מצד החטא נשתנה הטוב, או מצד הזכות נשתנה הרע. ולפעמים יש מזל לישראל הזוכים לשתי שלחנות, כאמרם רז"ל (עי' הוריות י, ב) מי סני לצדיקים דאכלי שני עולמות, והמזל מורה על הטוב. נשאר בענין כי רבה, ולפעמים הש"י מהפך המזל הרע לטוב וזה הוא בחינת שלישית, לא זו שמבטלין הרע, רק מהפכה לטובה. לזה ענין (שמות י, י) ראו כי רעה נגד פניכם, והפך הש"י לדם מילה:
35
ל״ווזה ענין המאמר המובא בילקוט יהושע, אנשי צורה נינהו זיל דלברכינך. אמר ליה, יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תיעיל ולא תפיק כו', עיין שם. ואביו אמר, כלהו ברכתא נינהו כו'. וקשה מאי טעמא לא אמרו בלשון ברכה. ומהר"מ מפדא"י כתב מה שכתב, עיין שם בילקוט בהג"ה. אכן אין מתורץ מה שאיתא ברבתי פרשת בראשית (כו, ד) ר"ג אנסיב ברתיה. אמרה ליה, אבא צלי עלי. אמר לה, לא יהא לך מחזורה להכא. ילדה בן זכר, אמרה ליה, אבא צלי עלי. אמר לה, לא ישלי ווי מפומך. אמרה לו, אבא ב' שמחות היו לי וקללתני. אמר לה, ברכות נינהו, עיין שם:
36
ל״זוהענין הוא, כי היה מזל שלהם מורה רע, על כן אמר אנשי צורה נינהו, רצה לומר היודעים צורת הכוכבים והמזלות וצורת שירטוטי הפנים ויודעים המערכת. והם אמרו מה שמורה המערכת, כדי שיהפך אביו בתפלתו לטובה. וכן ענין ר"ג עם ברתיה. ונגד בחינה זו אמר מלפנים מילה כמ"ש נהפך לדם מילה. ולפנים הוא מזרח, כי כן אירע לאברהם כדאיתא בפרק מי שהחשיך (שבת קנו, א) אמר אברהם, רבש"ע הסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד. אמר ליה, הקב"ה צא כו'. מאי דעתיך דקאי צדק במערב, מהדרינא ומוקמינא ליה במזרח, דכתיב (ישעיה מא, ב) מי העיר ממזרח צדק וגו'. ובעת שנצטוה במילה נתהפך אברם אינו מוליד, וכתיב שם (בראשית יז, ב) ואתנה בריתי ביני וביניך וארבה אותך במאוד [מאד]:
37
ל״חתורה בימין מזל מחכים, הרוצה להחכים ידרים (ב"ב כה, ב). תפילין בשמאל, הרוצה להעשיר יצפין (שם). והוא על דרך דאיתא במסכת חולין (פט, א), דרש רבא, אם מחוט ועד שרוך נעל (בראשית יד, כג), ציצית ותפילין. ושם נאמר, ולא תאמר אני העשרתי את אברם. ומאחר ששם כולל ציצית כמו שאמר אם מחוט, על כן הציצית שלפנים המונחים בצד שמאל אצל תפילין לפי מנהגינו, נכללין בתפילין:
38
ל״טואז מתורץ הקושיא שהקשיתי (ד"ה עוד נביא) ציצית מאחוריהן (ילקוט בשלח יד, רלד), מערב נקרא אחור רמז על סיבוב הגלגלים ושקיעתו למערב לקיים מה שכתוב (נחמיה ט, ו) וצבא השמים לך משתחוים, שכינה במערב. והזהיר בציצית זוכה ומקבל פני שכינה, כדאיתא (מנחות מג, ב) וראיתם אותו (במדבר טו, לט), תכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד אשר יהי' מלא השם שלם והכסא שלם, אמן כן יהי רצון. סליק
39
מ׳בעזרת הש"י ביאור (תהילים כ״ג:א׳) מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר, על מדת הסתפקות
40
מ״אדרך כלל, שאילתו הי' כמו שהתפלל במקום אחר (פסיקתא כד, ג) רש ועושר אל תתן לי, כי העוני ח"ו אפשר תעבירנו על דעת קונו, וגם עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה, יב), וכדרך שהתפלל יעקב (בראשית כח, כ) על לחם לא על מותרות:
41
מ״בה' רועי לא אחסר, ידוע השקוע בתאוות הממון הוא תמיד יחסר, כי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו (קה"ר א, לב), ובסך שבידו הוא חסר מצד כי מתאווה. ועל כן (אבות ב, ז) מרבה נכסים מרבה דאגה, כי ברבוי שבידו מתאוה סך כזה. ועל זה נאמר (תהלים לד, יא) ודורשי ה' וגו' כל טוב, רצה לומר הכל טוב בעיניהם כי שמחים בחלקם, כמו שכתוב (שם לב, י) רבים מכאובים לרשע, הריבוי מכאוב כי מתאווה לריבוי כזה. והבוטח בה', אפילו חסד אחד המגיע לו, סובב אותו כאלו מלא כל טוב. וזהו תפילתו לא אחסר:
42
מ״גואחר כך אמר, ידעתי גם אני, הן אם יזדמן לי הקב"ה עושר או יזדמן עוני עכ"ז אדבק בו, אעפ"כ שאלתי על המצוע שהש"י בנאות דשא ירבצני על מי מנוחות ינהלני, ואז כולל כל הטובות ככתוב בברכת יששכר (בראשית מט, יד-טו) רובץ וגו'. וירא מנוחה וגו'. וידעתי כי גם הרוח ישובב הנפש תשוב אל האלקים כי היא דבקה בו, והטעם, כי אוציא עושר למען שמו, דהיינו לתלמוד תורה ולבנין בית המקדש ולעניים:
43
מ״דגם כי אלך בגיא צלמות, הוא הדרך להפוך העוני, כי עני חשוב כמת (נדרים סד, ב):
44
מ״הלא אירא רע, מהטעם כי אחשוב כי אתה עמדי, על דרך שאמרו ז"ל (ברכות נח, ב) דיו לעבד שיהי' כרבו, כי השכינה כביכול בעת צרה בשפלות. ועיין בתולעת יעקב בסתרי חג שבועות והסוכות מענין הצדקה:
45
מ״ועל כל זאת שאילתי, על דרך ממוצע, דהיינו שבטך שבט מוסר ומשענתך ביחד. ואף על גב דאמרו רז"ל (עי' הוריות י, ב) מי סני להו לצדיקים דזוכים לשתי שלחנות, אינני חפץ רק לשלחן גבוה הצפון לצדיקים לעתיד לבא. וזהו תערוך לפני שולחן נגד צוררי דשנת בשמן. ויתבאר עם מאמרם ז"ל במסכת שבת בפ' השואל (קנג, א), בכל עת יהיו בגדיך לבנים (קהלת ט, ח), משל למלך שזימן עבדיו כו', עד הללו שקשטו עצמן לסעודה ישבו ויאכלו וישתו, הללו שלא קשטו עצמן לסעודה יעמדו ויראו. חתנו של ר"ג (לפנינו: רבי מאיר) משום ר"ג אמר, אף הן נראין כמשמשין. אלא אלו ואלו יושבין, הללו אוכלים, והללו רעבין. הללו שותין, והללו צמאין כו'. דבר אחר, בכל עת יהיו בגדיך לבנים, אלו ציצית. ושמן על ראשך אל יחסר, אלו תפילין, עד כאן לשונו. אין זה דבר אחר מלתא בפני עצמו הוא, אלא מוסיף אענין ראשון, ויהיה זה המאמר על דרך מאמרם (ברכות יז, א) צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה. ואקדים לך הכתוב בזוהר ובציוני פרשת כי תשא, כי העדיי שהיא עטרה שזכו ישראל כשהקדימו נעשה לנשמע, היה עדיי רוחנית התפילין. והנה הציצית על כסותך הם סוד בגדי שבת ויום טוב אשר הארכתי במקום אחר סוד מלבוש הנשמה. נמצא הציצית סוד הכסות, ועטרה בראש. והסעודה כו', נהנין מזיו השכינה, וזהו שלחן נגד צוררי כדאיתא התם. אלא אלו ואלו יושבין כו'. דשנת בשמן, סוד התפילין ושמן על ראשך כו'. כוסי רויה כו', עתיד בסוד הסעודה הרוחנית יברך דוד כוס של ברכה כדאיתא בפרק ערבי פסחים (קיט, ב). אך טוב וחסד, אכין ורקין מיעוטין הן, ורצה לומר, המיעוט מטוב וחסד ירדפוני בעולם הזה. ושבתי בבית ה' לאורך ימים, בנצחיי:
46
מ״זעוד יתורצו שני פסוקים המשונים בלישנא. כתיב (תהלים קמה, ח) חנון ורחום ה' ארך אפים וגדל חסד. וכתיב (שם קג, ח) רחום וחנון ה' ארך אפים ורב חסד. אמרו רז"ל רחום לחוטא ושב מיד, חנון לחוטא ואינו שב מיד, נמצא השפעה מהרחמים יותר עדיפא מהשפעה הבא בחנינה, כי לפי הסברא היא מועטת. רב חסד, פירש רש"י ז"ל, על מי שהוא מחצה על מחצה, אז רב חסד מטה כלפי חסד. ולאיש הזה מאחר שאינו צדיק גמור, כי אז הש"י משפיע לו בעולם הזה השפעה מרובה, וזהו רחום. ובעולם שכולו טוב, ישפיע לו מצד החנינה. אבל מי שהוא מגדיל החסד, דהיינו שזכיותיו מכריעות, אז משפיע לו בעולם הזה מצד חנון, והשפעה המרובה מצד רחום לעולם הבא, אמן כן יעשה האל:
47
