שני לוחות הברית, תורה שבכתב, בא, דרך חייםShenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Bo, Derekh Chayim
א׳ושמרתם את המצות וגומר (שמות יב, יז). כתב רש"י ושמרתם את המצות, שלא יבאו לידי חמוץ, מכאן אמרו תפח תלטוש בצונן. ר' יאשיה אומר, אל תהא קורא את המצות, אלא את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמיצין את המצות, אלא אם בא לידך מצוה אל תחמיצנה עשה אותה מיד, עד כאן:
1
ב׳יש להקשות הנה בפרשה זו מדבר מענייני פסח ומצות, ואיך הוא מרמז על מצות דעלמא. עוד קשה הוא מפרש זה הפסוק של ושמרתם את המצות שלא יחמיץ את המצות ויעשם מיד, ואדרבא מצינו תיבת שמירה שפירושו להיפך דהיינו המתנה כמו (בראשית לז, יא) ואביו שמר את הדבר שפירושו המתין על הדבר. עוד קשה כל אל תקרי שבדברי רז"ל הוא משום שיש איזה הוכחה בקרא שלא לקרות כן, ומה הוכחה יש בכאן:
2
ג׳כבר האריכו המפרשים ברמזי חמץ ומצה שהם נגד שני יצרים, חמץ הוא החומץ המנוול, והשאור הוא שאור שבעיסה. כי גוף האדם הוא כמו עיסה המעורב מקמח ומים, כן נעשה האדם כגבל הזה והיצה"ר הוא מחמץ העיסה. והמצה הוא יצר טוב, שגורם לאדם שיהיה נכנע ולא יעלה למעלה כמו שהיא המצה, ואז נכנע מפני בוראו ואינו בא לידי חטא והוא סור מרע ועשה טוב:
3
ד׳והנה החילוק שבין אותיות מצה לאותיות חמץ היא הסתימה, רצוני לומר שרומז על מה שאמר (מנחות כט, ב) למה תלוי ירך הה"א, רמז לבעל תשובה שנכנס מן הצד. והקשו וליעול מלמטה. ותרצו לא אסתייעא מילתא. על כן במצה יש ה"א הרומז לתשובה, ובחמץ חי"ת הסתומה למעלה, וצריך לבדוק החמץ בכל מקומות שדרך להכניס שם חמץ, דהיינו כל אבר ואבר המועד לחטוא. כגון הפה, יבדוק מלשון הרע ורכילות ולדבר נבלה ושבועות וקללות ושיחה בטלה וממאכלות אסורות, וכיוצא בזה. הלב, יבדוק שלא יחשוב מחשבת און, ולא יהיה לב רע רק טוב. העינים, יבדוק שלא יראו דבר רע ועיניו יהיו רואות תורה ומצות ועניים לרחם עליהם וכיוצא בזה. הראש, יבדוק שלא יהיה בקומה זקופה. והמצח, שלא יהיה עזות מצח. וכן הידים והרגלים, וכל האברים. והבדיקה תהיה לאור הנר אלהים נשמת אדם. ועיקר זמן הבדיקה בלילה קודם שישן, ישב בדד ויתפלש בעפר ויזכור את כל מעשיו ויפשפש בהם. ואם פשפש ומצא, אזי יבער זה החמץ וישרפנו. ועיקר הביטול בלב, שיעשה תשובה בכל לבו, ולב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה (תהלים נא, יט). וגם תקנו לומר בפה כל חמירא באופן שיטהר עצמו בדיבור ובמחשבה ובמעשה. וצריך לבדוק הן עבירות שבינו לבין קונו, ובין עבירות שבינו לחבירו, וכמו שאמרו (פסחים ח, א) חור שבין אדם לחבירו כל אחד בודק כו' והשאר מבטל, ואז סרה הקנאה והשנאה. ועוד הרבה דיני בדיקות חמץ הרומזות על התעוררות כתבתים במסכת פסחים שלי בדרושי הפסח, וישמע החכם ויוסף לקח:
4
ה׳והנה בא הציווי מהש"י על ז' ימים שלא יראה ולא ימצא החמץ. ובא הציווי בעת צאתנו ממצרים, כי אז בחר בנו הש"י ולקחנו לו לעם וציונו שנקבע בלבנו באותו זמן שבעת ימים שלא לאכול חמץ. כי הנה ז' ימים הם היקף וחוזרין חלילה עולמים, על כן בז' ימים הראשונים צריכין אנחנו לקבוע בלבנו דברים אלו, ואח"כ יהיה התעוררות הזה לזכרון לנו ונשמור אותו תמיד בכל היקף והיקף, רק שבהיקף הראשון יהיה לנו לאות לקבוע הרושם הזה:
5
ו׳וזהו ענין שלא ימצא חמץ ברשותינו כל שבעה ואפילו תערובות חמץ, להודיע כמה צריך להתרחק מהדברים המחמיצים והמחטיאים, שאפילו בתערובות מעט, ההיזק מרובה שיש בו כח להטות האדם לאשר יחפוץ, לכך כל מחמצת לא תאכלו:
6
ז׳וזהו ענין ושמרתם את המצות, אל תהי קורא המצות אלא המצוות. אין הכוונה שתשתנה הקריאה, אלא ישאר הפסוק כמו שהוא כתוב, רק על תהי קורא מצות, כלומר שהכוונה מהמצה לבד, אלא הכוונה על כל המצוות, כי מצות המצה ז' ימים בהיקף הראשון רומזת על התלבשות יצר טוב לקיים כל המצוות ולהיותם שמורים כמו שכתוב (בראשית כו, ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי, וקיום כל המצוות נרמזות בהתרחקות החמץ הרומז שלא יחמיץ המצות ולשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה. ולפי זה ושמרתם את המצות הוא כפשוטו רומז על המצה, אבל הודיע ששמירת המצה רומז להיותו יושב ומצפה ושומר ומשמר כל ימות השנה לקיים כל המצוות ולבער היצה"ר הרמוז בחמץ ולילך בעצת היצר טוב:
7
ח׳וכן בלשון הראשון שאמר תפח תלטוש בצונן, רומז על ענין הזה כי היצה"ר בא מרתיחת חמימות התאוה וצריך לקררו. ופירשו המפרשים רמז המשנה (פסחים א, א) אור לי"ד בודקין את החמץ כו', כי ממשלת היצר הרע י"ג שנים ויום אחד קודם ביאת היצר טוב, על כן אור לי"ד מתחילין לבדוק לאור הנר נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. וכן מצינו שלמדו בדיקה לאור הנר חיפוש מחיפוש כו' (פסחים ז, ב). ועל רמז זה נקרא היום י"ד יום הראשון כמו שכתוב (שמות יב, טו) אך ביום הראשון תשביתו, כי הוא הראשון של ביאת היצר טוב:
8
ט׳ואפשר כוונת הנשיאים להקריב בימים ההם קרבנותיהם הוא לזכך י"ג שנים של אדם השרוים בלא יצר טוב, על כן י"ב ימים קרבנותיהם, ויום י"ג אסרו חג של יום טוב שלהם, ואח"כ באור לי"ד הבדיקה לאור הנר. על כן נרמז אח"כ (במדבר ח, ב) בהעלותך את הנרות וגו' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, והם ז' ימי חג המצות. על כן נהגו בני ישראל לקבוע ימי חודש ניסן הללו להיות קדושים ולא חול:
9
י׳וזה רמוז ג"כ במה שאמר (שמות יב, ב) החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. דלכאורה הוא כפל. ועל דרך הפשט מדבר מעיבור החודש ומעיבור השנה. אמנם דרך רמז הודיע כי כל החודש כולו הוא כמו ראש חודש. ולא כשאר חדשים ראש חדשים הוא מקודש, ושאר ימי החודש הם חול. אמנם זה החודש כולו הוא כמו ראשי חדשים, כל יום הוא כמו ראש חודש:
10
י״אבעזרת ישמשוניה אלף אלפין ורבוא, נשלם פרשת בא
11