שבלי הלקט, הלכות שמחות י״אShibbolei HaLeket, Hilkhot Semachot 11
א׳דין ביטול מלאכה לבני העיר וביטול תורה להוצאת המת לקבורה.
1
ב׳אמר רב יהודה אמר רב מת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה והני מילי דלא מיפלגא מתא בצבורא ובחבורתא אבל מיפלגא מתא הנך דרמי עלייהו לעסוקי ביה הוא דאסירי אבל הנך דאתי לכבוד בעלמא לא. כתב רבינו יצחק פאסי ז"ל על הא דרב יהודה ואי אית ליה מאן דקאים בצרכיה שפיר דמי עד כאן לשונו:
2
ג׳ונראה לי אם נפטר המת סמוך לשקיעת החמה שאין שהות ביום לקברו שאין לאסור לעשות מלאכה בלילה לבני העיר שכל טעמו של דבר שאסור לעשות מלאכה קודם קבורת המת כדי שיעסקו לצרכי המת אבל עכשיו למה יהיו אסורין במלאכה והלא אין צורך להתעסק בו. וכן היה דעת מר יהודה אחי שני ז"ל להיתר אלא שיש לחוש להתיר פן יבואו להקל אף בעת שצריך להתעסק במת. אמר רחבה אמר ר' יהודה כל הרואה את המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש חרף עשהו ואם לוהו מה שכרו אמר רב אסי עליו הכתוב אומר מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו. תנו רבנן מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה אמרו עליו על ר' יהודה ב"ר אילעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה בד"א כשאין לו כל צרכו אבל יש לו כל צרכו אין מבטלין וכמה כל צרכו אמר שמואל בר אינייא משמיה דרב תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שפורי עולא אמר כגון דחייצי גברי מאבולא עד סיכרא ר' ששת ואיתימא ר' יוחנן אמר כנתינתה כך נטילתה מה נתינתה בששים רבוא אף נטילתה בס' רבוא והני מילי למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא. כתב רבינו שלמה ז"ל בשם ר' אחאי גאון ז"ל בעל השאלתות ומינה למאן דלא קרי ולא תני אי איכא מתעסקין כדי קבורה בעלמא אין מבטלין.
3
ד׳ונראה בעיני שכן יש לומר שאין מבטלין תלמוד תורה לא על הנשים ולא על הקטנים.
4
ה׳והר”ר יום טוב מיואני ז"ל פירש דתינוקת של בית רבן אין מבטלין אפי' למאן דקרי ומתני דאמרינן בפרק כל כתבי הקדש אין מבטלין תינוקת של בית רבן אפי' לבנין בית המקדש דאינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא וכן בירושלמי אבוה דשמואל שלח שמואל לנציבין שמע דהוה עביד גמילות חסדים אמר המבלי אין קברים [כאן] שלחתיך לנציבין הדא אמרה אין מבטלין תינוקות [של בית רבן] כו' ואני מצאתי בפסחים ירושלמי פרק ואלו עוברין בפסח ר' אבהו שלח לר' חנינא בריה דיזכי בטיבריא אתון ואמרין ליה גמל חסד הוא שלח ואמר המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטיבריא שכבר נמנו בעליית בית (מרים) [אריס] בלוד שהתלמוד קודם למעשה:
5
ו׳רבנן דקסרי אמרין הדה דתימא כשיש שם מי שיעשה אבל אין שם מי שיעשה מעשה קודם:
6
ז׳במס' תענית גרסינן בפרק סדר תעניות האלו האמור בסורא הות דברא בשבובותיה דרב לא הוה דברתא סבור מיניה משום זכותי דרב דנפישי איתחזי להו בחלמא האי זוטר ליה לרב דזכוותיה נפישי טובא אלא משום ההוא גברא דמשאיל מרא וזבילא לקבורה:
7
ח׳ובפרקים דר' אליעזר שנינו גמילות חסדים לחתנים ולאבלים מנין אנו למידין מאיזבל בת אתבעל שהיתה ביתה סמוך לשוק וכל חתן וחתן שהיה [יוצא] ועובר בשוק היתה יוצאה ומצלצלת בכפיה ומקלסת בפיה ומהלכות עשר צעדות וכל מת שהיה עובר בשוק היתה יוצאה מביתה וממחה בכפי ידיה ומקוננת בפיה ומהלכת עשר צעדות ניבא עליה אליהו זכור לטוב הכלבים יאכלו את איזבל בחלק יזרעאל והאברים שהיו גומלין חסד לא שלטו בהן הכלבים שנאמר וילכו לקברה ולא מצאו בה כי אם הגלגולת והידים וכפות הרגלים למדנו מיכן כמה גדול גמילות חסדים שעושין עם המתים:
8