שבלי הלקט, הלכות שמחות מ״חShibbolei HaLeket, Hilkhot Semachot 48
א׳דין מאימתי מותר בנשואין בין לארס בין לכנוס.
1
ב׳תנו רבנן כל שלשים יום לנשואין. מתה אשתו אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו ג' רגלים. ושמעתי טעם מפי מורי הר"ר יהודה אחי שני ז"ל שאמר בשם הר"ר מאיר ז"ל לפי שבעון נדרים אשתו של אדם מתה שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך ובבל תאחר עובר משעה שעברו שלש רגלים הלכך אסור לישא אשה עד שיעברו שלשה רגלים ר' יהודה אומר רגל ראשון ושני אסור שלישי מותר. ואם אין לו בנים מותר לישא אשה לאלתר. מפני ביטול פריה ורביה. הניחה לו בנים קטנים מותר לישא אשה לאלתר מפני פרנסתן.
2
ג׳ירושלמי בפרק החולץ ליבמתו חוץ מן האלמנה מפני האיבול. וכמה היא האיבול שלשים יום הא דתימר בנשים אבל באנשים שלש רגלים בשיש לו בנים אבל אין לו בנים מותר מיד כשיש לו מי שישמשנו. אבל אין לו מי שישמשנו מותר. בשאין לו בנים קטנים אבל יש לו בנים קטנים מותר. כהדא מעשה שמתה אשתו של ר' טרפון ועד שהוא בבית הקברות אמר לה לאחותה לכי וגדלי בני אחותך אעפ"כ כנסה ולא הכירה עד שעברו עליה שלשים יום ובתלמוד בבלי מעשה ומתה אשתו של ר' יוסף הכהן ואמר לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי בני אחותך ואעפ"כ לא בא עליה אלא לזמן מרובה מאי לזמן מרובה א"ר פפא שלשים יום אין לו בנים מותר לישא אשה לאלתר מפני ביטול פריה ורביה והביא עלה רבינו יצחק פאסי ז"ל הא דגרסינן ביבמות וכמה בנים יהיה לו ויהא אסור לישא אשה אחרת לאלתר כדתנן לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים. וכמה בנים בית שמאי אומרים שני זכרים ובית הלל אומרים זכר ונקבה שנאמר זכר ונקבה בראם וקיימא לן כבית הלל ואם היה לו בנים ומתו והיה להם בנים כבר קיים מצות פריה ורביה דתנו רבנן בני בנים הרי הן כבנים ולא שנא ברא לברתא ולא שנא ברתא לברא או ברתא לברתא וברא וברא בכולהו קיים מצות פריה ורביה ודוקא תרי מתרי אבל תרי מחד ברא לא ובשם רבינו [שמחה] משפירא ז"ל מצאתי חתן לכנוס בתוך שלשים ימי אבלו אפי' אין לו בנים אסור והא דתניא בפרק ואלו מגלחין במועד קטן אבל אין לו בנים או שהיו לו בנים קטנים מותר לישא אשה לאלתר קאי אמתה אשתו דאסור לישא אשה אחרת עד שישלימו לה ג' רגלים וקמ"ל דאם אין לו בנים מותר לישא אשה אחרת לאלתר לאחר שלשים יום כשאר אבלים דתניא לנשואין שלשים יום והכי מתניא באבל רבתי אבל אין לו בנים או שהיה לו בנים קטנים מותר לישא אשה אחרת אפי' לאחר שלשים יום ומעשה ומתה אשתו של ר' יוסף הכהן ואמר לאחות אשתו הכנסי וגדלי בני אחותך יש לפרש הכנסי לביתי לא לשון כניסת חופה אלא לשון הכנסה שתהא נכנסת לביתו כדי לגדל בני אחותה ואעפ"כ לא בא עליה עד לאחר שלשים יום פי' לא כנסה לחופה עד לאחר שלשים יום ובירושלמי בפרק החולץ בגמרא חוץ מן האלמנה מפני האיבול גרסינן אע"פ שכנסה לא הכירה עד לאחר שלשים יום איכא לפרושי נמי אע"פ שכנסה לביתו דאם נפרש שהכניסה לחופה בתוך שלשים מאי רבותא דלא בא עליה והא עיקר ליכא אלא משום שמחת נשואין ושמחת הסעודה כדאיתא בפ' החולץ ותו אי שרי בתוך שלשים למה לא התירו לישא נשים בתוך המועד למי שאין לו בנים וקודם הזמן דמארסין ואין כונסין במס' משקין לא מפליגינן בין שיש לו בנים לשאין לו בנים הלכך נראה דאסור בתוך שלשים. ובתשובות רבינו תם ז"ל מצאתי שהתיר לכנוס בתוך שלשים מן הירושלמי שכתבתי. מדקתני מותר לישא אשה לאלתר משום פריה ורביה ולא הביא ראיה מאבל רבתי דהתם עיקר הברייתא ומפרש דההוא לאלתר לאחר שלשים לאפוקי שאין צריך להמתין שלשה רגלים.
3
ד׳וגדולה מזאת העידו משם רבותי חכמי אשפירא שהתירו לכנוס בתוך שלשים ימי אבלה של כלה ותימה היא שהרי הכלה אינה מצווה על פריה ורביה בשלמא אם היו מתירין לחתן הוה אמינא קיום מצות פריה ורביה של חתן ידחה האיבול אלא היאך יאמרו לכלה חטאי כדי שיזכה חברך החתן והא אין מאכילין לאדם דבר האסור לו. ועוד מעשים בכל יום שדוחין החופות שנה או שנתים לאותן שאינן אבלים ואין חוששין לפריה ורביה:
4