שבלי הלקט קמ״טShibbolei HaLeket 149
א׳דין מים ומלח של אחר סעודה ומים אחרונים ומה הן בברכה.
1
ב׳תנו רבנן אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקים ולא שתה מים ביום ידאג מפני ריח הפה ובלילה ידאג מפני ריח הפה ומפני האסכרה וכתבו רבוותא ז"ל כיון דאי לא אכיל ואי לא שתי הוי סכנה אינו צריך לברך מידי דהוה אשותה משקה לרפואה ואינו צריך לברך והאוכל מלח לאחר אכילתו לא יאכל בגודל דקשי לקבור בנים ולא בזרת דקשי לעניות ולא באצבע דקשי לשם רע אלא באמה ובקמיצה והשתא לא נהוג עלמא במלח משום מלח סדומית שמסמא את העינים. אמר רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק בר אשיאן מים ראשונים מצוה וטעונים ברכה מים אחרונים חובה ואין טעונין ברכה. ותניא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן הטוב אני ה' אלהיכם זו ברכה.
2
ג׳יש מדקדקין מכאן הואיל ומים אחרונים מן התורה טעונין ברכה וכן כתב בעל היראים זצ"ל למדנו מברייתא זו שצריך לברך על מים אחרונים שמצוה הן ואפי' שלא במקום מלח סדומית מצוה ופרישות ליטול ידים אחר אכילה ומה שאמרו חכמים ז"ל מים אחרונים חובה היינו שצריך ליזהר בהם יותר ממים ראשונים וכן אמר הר"ר יצחק ב"ר מלכי צדק זצ"ל שמברכין על מים אחרונים. ורב יהודאי גאון זצ"ל פירש שאינן טעונין ברכה שלא ניתקנו אלא משום מלח סדומית ברייתא זו תשובתו ואי איכא דקשייה ליה הא דקא אמרינן חובה ואינן טעונין ברכה מצאתי שפי' הר"ר שמואל ב"ר אהרן הכהן זצ"ל בשם הר"ר משה ממגנצא זצ"ל היינו לשאר המסובין לפי שלא נתקנו להם אלא משום מלח סדומית ולפיכך אין צריכין לברך ומה שמשמע התם שטעונין ברכה היינו למברך עצמו לפי שהידים מזוהמות פסולות לברכה.
3
ד׳מצאתי לגאונים ז"ל ששאלתם מים אחרונים צריכין מסובין כולם ליטול ידיהם ואחר כך מברכין ברכת המזון או שיטול ידיו המזומן לברכה בלבד ולאחר שיעמדו יטול כל אחד ואחד בביתו מפני הטורח. כך למדנו שמנהג לסלק השולחן וליטול ידים כולן ולברך דקא אמרינן אמר ליה ריש גלותא לרב ששת אע"ג דרבנן אתון בצרכי סעודה פרסאי בקיאי מנייכו טפי וכו' וקא אמרינן עלה אמר רב חייא בר אשי אמר רב כל הנוטל ידו באחרונה תחילה הוא מזומן לברכה ומדקאמר תחילה אלמא כולהון מיתבעי ליטול ידיהון מיהו אי ניחא להו לברך תחילה ואחר כך ליטול ידיהון הרשות בידן ואימתי בזמן שלא אכלו דבר מזוהם אבל אם אכלו דבר מזוהם קיימא לן ידים מזוהמות פסולות לברכה. ואלו הן דברים מזוהמים שפסול אדם לברך עד שיטול ידיו כך אמרו חכמים כל שהיה קרב למזבח לקרבן אינו פסול וכל בהמה ועוף שאינן קריבין לגבי מזבח מיחייב ובדגים כולם פסולין עד שיטול ידיו וכשהן פסולין לברך אין פסולין אלא כשמברכין על כוס של ברכה אבל אם אין מברכין על הכוס אין פסולין ואף כשמברכין על היין נמי אין פסול אלא אותו שמזומן לברכה שצריך ליטול בידו כוס והא דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי ליה במתניתא תנא והתקדשתם והייתם קדושים וכו' והא דאמר רב חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות הן תיכף לנטילת ידים ברכה אלמא תחילה נטילת ידים ואחר כך ברכה כולן למברך ועיקר כשמברך על הכוס מאי טעמא דלא קאמרינן אדם מזוהם אלא מזוהמות מפני שצריך ליטול כוס בידו וכן כתב רב אחאי גאון זצ"ל.
4
ה׳מצאתי בשם רבינו קלונימוס זצ"ל מים אחרונים להכי בטלו דעיקר תחילתן לא נתקנו אלא משום מלח סדומית ועכשיו שאין רגילין במלח סדומית אין רגילין כמו כן במים אחרונים. ועוד להכי בטלום משום דאמרינן מים אחרונים צריכין כלי ואם נשפכו לארץ רוח רעה שורה עליהם ועל כן מניחים אותן בני אדם לפי שאין יכולין לזהר בהם. בתנחומא פ' בלק שנו חכמים מים ראשונים האכילו בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש מעשה באדם אחד שאכל קטניות ולא נטל ידיו ירד לשוק וידיו מטונפות מן הקטניות ראהו חבירו והלך ואמר לאשתו אמר ליך בעלך סימן שאכל קטניות עכשיו שתשגרי לו טבעת נתנה לו אחר שעה בא בעלה אמר לה היכן הטבעת אמרה לו בא פלוני בסימן שלך ונתתיו לו נתמלא חמה עליה והרגה לפיכך אמרו כל מי שאינו נוטל את ידיו כהורג את הנפש:
5
ו׳ואסור לאכול אחר מים אחרונים בלא ברכה או לשתות קודם שיברך ברכת המזון דאמר ר' חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות הן תכף לסמיכה שחיטה תכף לגאולה תפלה תכף לנטילת ידים ברכה. ירושלמי אמר ר' יוסי ב"ר בון כל מי שהוא תכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותו סעודה:
6