שבלי הלקט קצ״בShibbolei HaLeket 192
א׳דין הספד וצדוק הדין והבריית אבלים בחנוכה.
1
ב׳ואסור לספוד על מת בשמונת ימי חנוכה דתניא במגילת תענית אילן יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למיספד בהון ותניא התם בעשרין וחמשה בי' פי' בכסליו חנוכתא תמניא יומי דלא למיספד בהון ובמעשה הגאונים זצ"ל מצאתי בחנוכה לא הצדיקו ולא הספידו ואמרו שכבר רבינו לאונטין הכהן נ"ע הספיד על חכם ורבינו ישעיה ז"ל כתב בתשובותיו מה שכתבת אלי על ענין צדוק הדין אם מותר לאומרו בימי חנוכה אם לאו כך נראה בעיני אע"פ שרבינו שלמה זצ"ל כתב בפרדס כי רבו עשה מעשה ואמר צדוק הדין בחולו של מועד מפני שאין זה לא הספד ולא קינה ואין כאן חילול מועד אלא הודאת וקבלת דין שמים והורה לאומרו אפי' בשבת ויו"ט אינו נכון לאומרו מפני שאם לא היה בו אלא הודאה וקבלת דין שמים בלבד בודאי כי היה מותר אבל כמה דברים של עגמת נפש אומרים בו שאין קינה בעולם גדולה מהם וכולו הוא מלא דברים המעציבים לבו של אדם ועיקר הצדקת הדין אינו אלא לברוך ברוך דיין האמת כדתנן בפרק הרואה אבל כל הפסוקין והחיזונין שאנו מאריכין בצדוק הדין אינו אלא לשבר לבו של אדם ולהזכיר יום המיתה לפניו להכניע את יצרו והילכך אין ראוי לאומרו בשום יום שאסרו חכמים להספיד בו וכך השיב רבינו משולם זצ"ל בתשובותיו ואסר לאומרו בחנוכה ופורים וכ"ש בראשי חדשים וחולו של מועד וכן השיב גם רב נטרונאי גאון זצ"ל בתשובותיו וזה הוא נוסח תשובתו וששאלתם הכא דאין מספידין בראש חודש מהו שיאמרו צידוק הדין לא שאלתם אם לפני המיטה או לאחר שנקבר המת. כך שנינו נשים במועד מענות או מטפחות ר' ישמעאל אומר הסמוכות למיטה מטפחות בראשי חדשים בחנוכה ופורים מענות ומטפחות ובזה ובזה לא מקוננות ודוקא לפני המת אבל לאחר שנקבר כלל כלל לא דקתני נקבר המת לא מענות ולא מטפחות וכ"ש שאין מקוננות איזהו עינוי כולם עונות כאחת קינה אחת מדברת וכולן עונות אחריו ומשנה זו הלכה שאין חולקין עליה חכמים. הילכך צדוק הדין אם עונין כאחד מותר ואם אחד מדבר והכל עונין אחריו אסור הנה מצאנו אלה שאוסרין לאומרן.
2
ג׳ונראין דבריהם גם רבינו שלמה זצ"ל שהתיר בשם רבו אמר בסוף דבריו ומנהגם שלמדו מאבותיהן תורה הוא שאין להוסיף עליו ולא לגרוע הלכך אין לפקפק בדבר הזה ולעקר מנהג שנהגו בכל העולם שלא לאמרו. אבל נראה לי דווקא בח' ימים של חנוכה עצמן אסור לאומרו מפני שאסור להספיד בהן אבל ביום שלפני חנוכה וביום של אחר חנוכה מותר ואע"ג דתניא הימים הכתובים במגילת תענית הן לפניהן ולאחריהן אסורים הא מסקינן בפרק קמא דראש השנה והלכתא בטלה והלכתא לא בטלה קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא כאן בחנוכה ופורים כאן בשאר יומי וכיון דכל מגילת תענית בטלה [לבד] מחנוכה ופורים משמע מהכא דדוקא ימי חנוכה ופורים לא בטלו אבל לפניהן ולאחריהן בטלו דלא עדיפי ימים דלפניהן ולאחריהן מכל ימים הכתובים שם דבטלו ואפי' אם תרצה לדחוק ולומר דכיון דלא בטלו חנוכה ופורים הרי הן עומדין בכל דיניהם לאסור ימים שלפניהן ולאחריהן עדיין אני אומר דווקא ימים שלפניהן אסורין אבל ימים שלאחריהן מותרין דהא פלוגתא הוא בפרק שני דתענית דתנן כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר בין לפניו בין לאחריו אסור ואע"פ שימי חנוכה הם דלא למספד כדאמרי' בפרק במה מדליקין מאי חנוכה דתנו רבנן בעשרים וחמשה בכסליו יומי חנוכה תמניא אינון דלא למיספד כו' והויא פלוגתא דר' מאיר ור' יוסי דר' מאיר סבר לפניהן ולא לאחריהן ור' יוסי סבר לפניהן ולאחריהן נראה לי שהלכה כר' מאיר דשרי לאחריהן דהכי אמרינן בגמרא איתמר ר' חייא בר אשי אמר רב הלכה כר' יוסי ושמואל אמר הלכה כר' מאיר ואע"ג דקי"ל דהלכתא כרב באיסורא הא אמרינן התם וכן אמר באלי אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי אמר ליה ר' חייא בר אבא לבאלי אסברא לך כי אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי אדלא להתענאה דר' מאיר שרי בין לפניהן בין לאחריהן ור' יוסי אסר לפניהן התם אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי אבל בחלוקה שנחלקו על דלא למספד לא אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי אלא כר' מאיר סבירא ליה דאמר לפניו אסור ולאחריו מותר נמצא שאין חילוק לר' יוחנן בין דלא להתענאה ובין דלא למיספד אלא בכולהו סבירא ליה לפניהן אסורין אבל לאחריהן מותרין וקי"ל בכל דוכתא דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן והלכך מותר להספיד ביום שלאחר חנוכה עד כאן תשובת הרב זצ"ל.
3
ד׳ודווקא במספד אסור אבל אבילות נוהגת שלא מצינו ימים שאין אבילות [נוהגת] בהן אלא שבת ורגלים וראש השנה ויום הכפורים בלבד וכן השיב רבינו גרשום זצ"ל ותשובתו כתובה בערוגה הששית הלכה ר"ד ושמה תמצאנה. ירושלמי בסוף פרק ואלו מגלחין רב תנחום ב"ר עילוי דמך בחנוכתא ר' יוסא דמך בריש ירחא דניסן עבדן לו אברייא סברין מימר מן דעתהון דרבנן בדקון ואשכחון דלא מן דעתהון דרבנן. מהכא משמע שאין להברות באבל בחנוכה והוא הדין יש לומר בפורים. דלא בטלו להו חנוכה ופורים. אבל ראש חודש ניסן ושאר ימים הכתובים במגלת תענית בטלו להו כדאיתא בפרק קמא דראש השנה ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה:
4
ה׳הערוגה החמישית נערכה בסדר ענין חנוכה הממולאים בתואר השבלים הטובות העולות בהלכה ואלקטה בשבלי הדיעה בושם הלכות תשעה וסימנם בא"ו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו:
5