שבלי הלקט קצ״חShibbolei HaLeket 198
א׳דין מצות סדר קריאתה וברכותיה.
1
ב׳הקורא את המגילה למפרע לא יצא מנלן דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים מה עשייה למפרע לא יצא אף זכירה למפרע לא יצא קראה סרוסין לא יצא פי' קורא פסוק אחד ומדלג אחד וחוזר וקורא [פסוק שלישי וחוזר וקורא] אותו שדילג וכן כולה. תנו רבנן השמיט בה סופר פסוק אחד לא יאמר אקרא את כולה ואחזור ואקרא אותו פסוק דהוי ליה למפרע אלא קורא מאותו פסוק ואילך נכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקראו חצייה לא יאמר אקרא חצייה עם הצבור ואחזור ואקרא חצייה ראשון אלא קורא מתחילתה עד סופה. קרא על פה לא יצא. השמיט בה סופר אותיות או פסוק וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם יצא היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר כשירה ואם לאו פסולה ודוקא בכולה אבל במקצתה אפילו אם אין האותיות ניכרות כשירה קראה תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללעוזות בלעז והלועז ששמע אשורית יצא רבינו יצחק פאסי זצ"ל פסק אבל קורין אותה ללעזות בלעז והוא שכתובה בלעז ותניא [קראה] גיפטית לגיפטיים ומדית למדיים עברית לעבריים עילמית לעלמיים ויונית ליוונים יצא משמע מדבריו דדוקא כל לשון בלעז שלו כשר ורבינו ישעיה זצ"ל פסק דלעז יוונית לכל כשר בין ליוונים בין לכל אדם והוא שתהא כתובה בלשון יווני שלא יהא כקורא על פה וכן כתב בעל המאור ובעל הדברות דלעז יוני לכל כשר והלעז ששמע אשורית יצא ואע"ג דלא ידע מאי קאמר מידי דהוה נשים ועמי הארץ. קראה סירוגין ומתנמנם יצא פי' סירוגין קורא מעט ופוסק ושוהא מעט קורא מעט ופוסק מעט ר' מונא אומר משום ר' יהודה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש רבינו יצחק פאסי זצ"ל פסק דלית הלכתא כר' מונא אלא אפי' אם שהה כדי לגמור את כולה יצא וכן פסק רבינו חננאל ורבינו ישעיה זצ"ל ועשרת הדברות ויראים פסק כר' מונא והכי איפסק הלכתא בירושלמי. ומתנמנם היכי דמי מתנמנם אמר ר' אשי נים ולא נים תיר ולא תיר כגון דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרי ליה מדכר פירש רבינו שמחה זצ"ל דווקא אם היה מתנמנם הקורא משום דמאחר שהוא קורא אותה בקול מדכר כד מדכרו ליה אבל אם היה מתנמנם השומע לא יצא היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא אוקימנא כגון דכתבה ומנחה קמיה וקרי פסוקא פסוקא וכתיב לה.
2
ג׳ומגיהה ירושלמי תני אין מדקדקין בטעיותיה ר' יצחק בר אבא בר מחסאי ורב חננאל הוו יתבין קמיה רב חד אמר יהודים וחד אמר יהודיים ולא חזר חד מנהון ר' יוחנן קרי כולה יהודים. מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו ר' מאיר אומר כולה ר' יהודה אומר מאיש יהודי ר' יוסי אומר מאחר הדברים האלה ואיפסקא הלכתא כדברי האומר כולה ואפילו למאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה. הקורא את המגילה עומד ויושב [יצא] קראה אחד קראוה שנים יצאו דמגו דחביבה להו יהבי דעתייהו ושמעי תנא מה שאין כן בתורה שהקורא בתורה צריך להיות עומד דכתיב ואתה פה עמוד עמדי ומנהג לקרותה מעומד וכן השיב גאון שצריך לקרות מעומד וזה נוסח תשובתו וששאלתם מאן דתקע בשופר היכי תקע ליה בישיבה או בעמידה הכין חזינא דהלין שבע מצוותא נהוג רבנן מעומד. ברכת כהנים. קריאת הלל. תקיעת שופר. נטילת לולב. קריאת התורה. מקרא מגילה. ספירת העומר וכולהו אסמכינהו רבנן אקראי. ברכת כהנים אתיא בהקישא ממשרת מה משרת בעמידה כדכתיב לעמוד ולשרת אף מברך בעמידה ואי בעי תימא מהכא אלה יעמדו לברך את העם. שופר גמירי לה מחצוצרות דכתיב ותקעתם בחצוצרות וגמרי דחצוצרות בעמידה ותו גמרינן לה מן וכי תבא מלחמה בארצכם וגו' עד ותקעתם בחצוצרות וההיא תקיעה בעמידה. לולב גמרי' לה מאגודת אזוב דאתיא קיחה קיחה כתיב הכא ולקחתם לכם וכתיב התם ולקחתם לכם אגודת אזוב מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה. הלל גמרי' לה משיר הנאמר על הקרבן דכתיב ויאמר דוד להעמיד משוררים וגו' וכתיב ויעמדו הלוים על הימין וגו' וכתיב ויתן מהלוים להזכיר ולהודות ולהלל לשם אלהי ישראל מה הלל בעמידה אף כאן בעמידה ספר תורה מנין דכתיב ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו וגו' וכתיב ויפתח עזרא הסופר וגו' וכתיב ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת אלהים וגו'. מקרא מגילה מעומד. אע"ג דתנן הקורא את המגילה עומד ויושב יצא מצוותה בעמידה דגמרינן לה מספר תורה. ספירת העומר בעמידה נפקא לן מבקמה תחל לספור וכן הלכה:
3
ד׳הכל כשירין לקרוא את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ר' יהודה מכשיר בקטן רבינו ישעיה זצ"ל פסק הלכתא כר' יהודה ובעל הדברות כתב בשם בעל הלכות גדולות דקטן אינו יכול להוציא אחרים דלית הלכתא כר' יהודה דמכשיר בקטן דכיון דאינו חייב אינו מוציא ומסתברא בקטן שהגיע לחנוך פליגי והלכה כר' יהודה דאתי דרבנן ומפיק דרבנן עד כאן דבריו. א"ר יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס.
4
ה׳ירושלמי בר קפרא אמר צריך לקרותה בפני נשים ובפני קטנים שאף הם היו באותו הנס תניא כהנים (במעמדותם) [בעבודתם] ולוים בדוכנם וישראל במעמדם כולן מבטלין עבודתם ומבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה ואמר ר' יהושע בן לוי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה וגו'. מקום שנהגו לברך יברך ושלא לברך לא יברך אמר אביי לא שנו אלא לאחריה אבל לפניה חייב לברך דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן והאי עובר לישנא דאקדומי הוא דכתיב וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי. לפניה מאי מברך ר' ששת מקטרזיאה אקלע לקמיה דרב ששת ובריך מנ"ח סימנא דרבנן הוא בא"י אמ"ה אקב"ו על מקרא מגילה בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה בא"י אמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ודוקא בלילה מברך שהחיינו אבל ביום אינו מברך שהחיינו. לאחריה באתרא דנהיגי מאי מברך א"ר יוחנן בא"י אמ"ה האל הרב את רבינו והדן את דנינו והנוקם את נקמתינו והנפרע לישראל מכל צריהם רבא אמר האל המושיע אמר רב פפא הילכך ממרינהו לתרויהו. תנו רבנן בתורה אחד קורא ואחד מתרגם ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמים ובהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין מאי טעמא כיון דחביבה להו יהיבו דעתייהו.
5
ו׳כתב רבינו ישעיה זצ"ל משמע מהכא שהיו מתרגמין וכיון שהיו מתרגמין מוכיח מיכן שלא היו עושין כמו שאנו עושין שלא לעמוד בסוף פסוק ואינו מתחיל מקרא שלפניו שאם כן יתבלבל המתרגם שאם יקרא יותר מפסוק אחד לא ידע מתרגם מהיכן יתחיל לתרגם ואנה מסיים אלא ודאי יוכיח שכך היו עושין קורא פסוק אחד עד סופו ועומד עד שיתרגם ועוד חוזר פסוק אחד וזה יתרגם עד שישלימו כל המגילה בענין זה ואיני יודע למה נהגו זה המנהג.
6
ז׳ובשם רבינו שלמה זצ"ל מצאתי הקורא את המגילה בצבור רשאי להפסיק בכ"מ שהוא רוצה בין בתחילת הפסוק בין באמצעו וכן מנהג בשתי הישיבות ובבית רבינו שבבבל ואמר לי רבינו יהודה בן רבינו יצחק זצ"ל כך היה מנהגו של אביו לאחר שהיה יוצא מבית הכנסת היה קורא את המגילה בספר ולא היה מסיים בסיום הפסוק אלא מתחיל אחר וממתין. וראיה לדבר חמש מאות איש ואת ויזתא עשרת בני המן והרב ר' אברהם בן עזרא ז"ל כ' בפי' אסתר בעבור שעזרא הספר הפסיק הפסוקים ולא היה (אמר) [אחר] שנים רבות צוו חכמים זצ"ל שלא יפסיק הקורא בסוף פסוק וכך אנו נוהגין ברומה. אמר רב אדא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת צריך למימרינהו בנשימה אחת מאי טעמא כולהו בהדי הדדי נפיק נשמתייהו.
7
ח׳כתב מה"ר צמח גאון זצ"ל הקורא את המגילה כורך וקורא אותה כספר תורה ואינו פושטה כאיגרת שבשתי הישיבות ובבית רבינו שבבבל ובכל מקומות ארץ ישראל קורין וכורכין אותה כספר תורה.
8
ט׳ורב האי גאון ז"ל כתב מנהגא דחזי לנא פושטה כאיגרת וקורא אבל כורך אותה כספר תורה לא חזי לן. וכן עיקר. וכן מנהג פשוט בישראל.
9
י׳כתב בעל היראים זצ"ל בני אדם המדברים בשעת קריאת המגילה אינן יוצאין ידי חובתן שצריך שישמעו את כולה וגם אינן רשאין לקרות על פה עם הקורא שאינן יוצאין ידי חובתן אלא אם כן ישמעו מן הקורא בכתב וכן כתב אחי ר' בנימין נר"ו שכשהחזן קורא את המגילה צריכין הצבור לשתוק ולכוון דעתם בקריאתו כסדרן. ואסור להם לקרות עמו מתוך ספר שאינן כתובין בגליון דכיון שאינן כתובין בגליון הוו להו כקורא על פה. וכן מה שנהגו הצבור לענות את כולם. ויתלו את המן. ליהודים היתה אורה ושמחה. כי מרדכי היהודי. הקורא חוזר עליהן וקורא אותם בספר לפי שבקריאת הצבור לא יצאו ידי חובתן שהרי קראו אותה בעל פה וכן מנהג ובהלכות מגילה שחיבר רבינו שלמה זצ"ל מצאתי מאן דקרי למגילתא מיבעיה ליה לכווני דעתיה להשמיע לצבור ולהוציאן ידי חובתן. בעשרת הדברות מסתברא כיון דברכה אחרונה במנהגא תליא מילתא. אין לגעור במי ששח בקריאת מגילה דליכא הפסקה אלא בשמיעה תליא מלתא:
10