שבלי הלקט ר״חShibbolei HaLeket 208
א׳דין ערב הפסח באכילת מצה וחמץ ובכורות שמתענין ערב הפסח:
1
ב׳ויום בארבעה עשר בניסן מותרין באכילת חמץ כל ארבעה שעות דתנן ר' מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחילת שש ר' יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש וקיימא לן הלכתא כרבי יהודה כתב אחי ר' בנימין (אחי) נר"ו יש אנשים שנהגו סילסול בעצמן שלא לוכל חמץ בערב הפסח כל עיקר וגם מצה אינם אוכלין אלא מעבירין כל היום בפירות ומיני תרגימא ויש להם סמך בירושלמי אמר ר' לוי כל האוכל מצה בערב פסח כאילו בא על ארוסתו בבית חמיו. והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה תני ר' יהודה בן בתירא אמר בין חמץ בין מצה אסור ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמר ר' לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה לא מצה הדא דר' לוי ולא חמץ מן הדא דר' יהודה בן בתירא וטעם ר' יהודה בן בתירא מפורש בתשובות משום דקסבר ר' יהודה בן בתירא דתנן שחיטת פסח מארבעה עשר שחרית ומזמן שחיטה אסורין בחמץ וצריכין לבערו כדכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי. בפרק קמא דזבחים.
2
ג׳נחזור לדברי הירושלמי ור' תלמידיה דר' יהודה בן בתירא הוה אתמהא לא תלמידיה דר' יעקב בן קודשייא הוה אלא בגין דהוה בכור אמר ר' מנא ר' יונה אבא בכור הוה והוה אכיל אמר ר' תנחומא לא מן הדה אלא מן הדה ר' אסטינת הוה כד הוה אכיל ביממא לא הוה אכיל ברמשא ולמה לא הוה אכיל ביממא כדי שיכנס למצה בתאוה הא למדת שאין איסור בדבר והרוצה לוכל חמץ עד ארבע שעות הרשות בידו ואם רוצה להחמיר על עצמו כדר' יהודה בן בתירא או כדי שיכנס למצה בתאוה ינוחו לו ברכה על ראשו. ומה שהשווה האוכל מצה בערב פסח לבא על ארוסתו בבית חמיו שמעתי עליו טעם וכשם שהבא על ארוסתו בבית חמיו קודם שנכנסה לחופה הקדים ביאתו לפני שבע ברכות שמברכין עד שלא תהיה ראוייה להתייחד עמו כדאמרינן כלה לא ברכה אסורה לבעלה כנדה כן האוכל מצה בערב פסח מקדים לאכול ממנה קודם שיברך שבע ברכות שטעון לברך עד שלא יאכל ממנה ואלו הן כוס ראשון מברך עליו ג' ברכות יין קידוש זמן אכילת ירקות שמברך בורא פרי האדמה לאחר קידוש הרי ארבע כוס שני שמברך עליו לאחר ההגדה הרי חמישה והיא טעונה המוציא ועל אכילת מצה הרי שבע ברכות ונטילת ידים לא חשיב שאי אפשר שלא נטל ידיו באכילה וטעמו כצפחית בדבש. כתב רבינו ישעיה זצ"ל בפסקיו בפרק ערב הפסח רב ששת הוה יתיב בתעניתא במעלי יומא דפסחא משום דהוה אסטנס ואי הוה טעמי מידי בצפרא לא הוי מהני ליה לאורתא ועלה גרסינן בירושלמי דילמא בכור הוה רב ששת ומסיק לא אסטנס הוה ומוכיח משם שהבכורות נוהגין להתענות ערב הפסח וכך נוהגין עכשיו בכל קהילות המערב וכדבריו מצאתי במס' סופרים בפרק כ' לפיכך אין אומרים תחנונים כל ימי ניסן ואין מתענין עד שיצא ניסן אלא שהבכורות מתענין ערב פסח והצנועין בשביל המצה כדי שיכנסו בה בתאוה וכו':
3