שבלי הלקט רכ״גShibbolei HaLeket 223
א׳דין בהמה ליטול צפרניה במועד ולקבוע לה נגרי ברזל ברגליה.
1
ב׳גרסינן בפרק משקין בית השלחין משום רבינו אמרו סוס שרוכב עליו מותר ליטול צפורנים שלהם בחולו של מועד אבל חמרא דריחיא לא. רב יהודה שרי למישקל טופרי לחמרא דריחיא ולמבני אמת ריחיא. ועל מה שנוהגין לתקן את פרסות הסוסים בנגרי ברזל.
2
ג׳מצאתי למפרש אחד שפי' גבי נתינת הברזלים שקורין פאריר אין לנו כח להתיר דאמרינן כי התירו נטילת צפרנים של סוס וחמור שצריך להם הני מילי נטילת צפורין דוקא דליכא טירחא ושמא ליכא הפסד כמו שבצפרנים הגדולים וצריך להחמיר בדבר שמא יכול לסבול הסוס בלא ברזל כל ימי הרגל ואפי' רוכב עליו. מפי' ר'. ושמא לא היה מנהגם כי השתא שאין נטפלין בלא נתינת ברזל וליכא להקל בדבר דאיכא במלאכת חול המועד איסורא דאורייתא.
3
ד׳ורבינו יצחק בר' יהודה זצ"ל פי' שמותר לתקן פרסות הסוס בנגרי ברזל דיש לומר כדבר האבוד דמי ומותר על ידי אומן נכרי לצורך המועד. מדברי שניהם נלמוד אם יכול לסבול שלא לתקן במועד שאסור לתקן ואם היה צריך לילך בדרך דאיכא למיחש שמא יתקלקלו צפורני הסוס יש לומר שמותר משום דודאי הוי דבר האבוד אחר שהורגלו בכך אבל אם לא הורגלו בכך מעולם צריך להמתין עד לאחר המועד:
4