שבלי הלקט רל״אShibbolei HaLeket 231
א׳דין נטילת צפרנים בחולו של מועד.
1
ב׳תנו רבנן כשם שאמרו אסור לגלח במועד כך אסרו ליטול צפרנים במועד דברי ר' יהודה. ר' יוסי מתיר וכשם שאמרו אסור לגלח בימי אבלו כך אסרו ליטול צפרנים בימי אבלו דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר אמר עולא הלכה כר' יהודה באבל וכר' יוסי במועד ושמואל אמר כר' יוסי הלכה בזה ובזה דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל. שמואל איתרעא ליה מילתא בפנחס אחוה עאל למשאל מיניה טעמא חזנהו לטורפיה דהוו נפישן אמר ליה אמאי לא שקלת להו אמר ליה אי דידך הוה מי הוות מזלזלת כולי האי הואי כשגגה היוצאת מלפני השליט איתרעא ביה מילתא בשמואל עאל פנחס אחוה למשאל טעמא מיניה שקלינהו לטורפה חבטינהו באפיה. אמר ליה לית לך ברית כרותה לשפתים דכתיב ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור וגו' ונשתחוה ונשובה אליכם ואיסתעייא מילתא דהדר אתו תרווייהו סבור מיניה דיד אין דרגל לא אמר רב ענן בר תחליפא לדידי מיפרשתא ליה מיניה דמר שמואל לא שנא דרגל לא שנא דיד. אמר רב חייא בר רב אשי אמר רב ובנוגסטרי אסור:
2
ג׳אמר רב שמן בר אבא הוא קאימנא קמיה דר' יוחנן במדרשא בחולי דמועדא ושקלינהו לטופריה בשיניה וזרקינהו שמע מינה תלת. ש"מ מותר ליטול צפרנים בחולו של מועד. וש"מ אין בהם משום מיאוס וש"מ מותר לזרקן.
3
ד׳רבינו יצחק פאסי ז"ל פסק דהא דאמר רב חייא בר רב אשי אמר רב ובנגוסטרי אסור דוקא בימי אבלו אבל במועד אפי' בנגוסטרי מותר ואיכא מ"ד דבמועד אסור. ומייתי ראיה מהא דאמר רב שמן בר אבא הוה קאימנא קמיה דרבי יוחנן בבי מדרשא בחולא דמועדא ושקלינהו לטופריה בשיניה שמע מינה בנגוסטרי אסור. ואנן לא סבירי לן הכי דאי סלקא אדעתא בנגוסטריה אסור אדאמר שמע מינה תלת הוה ליה למימר שמע מינה ארבעה ונימני ליה בהדייהו ומדלא אמר הכי שמע מינה דבנגוסטריה מותר והאי דשקלינהו בשיניה משום דהוה קאי בבי מדרשא דליכא נגוסטרי ולהכי לא חשיב ליה בהדייהו ולהכי נמי איצטריך למימר דהוי קאי בבי מדרשא דלא נגמר מיניה דבנגוסטרי אסור הלכך לא גמרינן מינה אלא הנהו תלת בלחוד דגמרי רבנן ותו לא מידי:
4
ה׳והרב ר' זרחיה בעל המאור זצ"ל כתב דלא סבירא ליה להתיר נגסטר במועד וההוא עובדא דרב שמן בר אבא דהוי קאי קמיה דר' יוחנן בי מדרשא נהי דליכא למיפשט מינה איסורא משום דהוי קאי בי מדרשא דלא שכיח בה נגסטרי מיהו התירא ודאי ליכא למיפשט מיניה כלל ודברי ר' חייא בר אשי סתם נאמרו. ואין לנו להפריש בזה בין אבילות לחולו של מועד.
5
ו׳ובשם הרב ר' יצחק בר אברהם זצ"ל מצאתי תימה יש לי על מה שהנשים נוטלות צפרנם בסכין בחולו של מועד כשרוצות לטבול ואע"ג דשרי במועד קטן ליטול צפרנים בימי אבלו מכל מקום כיון דאמרינן התם בנגוסטר אסור הוי לן למיסר בסכין דהכי משמע התם דאין לנו להתיר ליטלם אלא בשיניו מדקאמר התם אמר רב שמן בר אבא הוי קאימנא קמיה דר' יוחנן בחולו של מועד ושקלינהו לטופריה בשיניה ואם איתא דבסכין מותר ליטלם אמאי הוצרך לעשות שינוי גדול כל כך בשיניו. ויש לומר דאין מזה ראיה לאסור דאיכא למימר שלא היה בידו מזומן סכין דאין זה דוחק דע"כ כי קאמר התם שמע מינה תלת שמע מינה מותר ליטול צפרנים במועד ושמע מינה אין בהם משום מיאוס ושמע מינה מותר לזורקן אמאי לא קאמר שמע מינה דבנגסטר אסור אלא שמע מינה שזה לא היה יכול לומר לפי שלא היה נגסטר באותה שעה הכא נמי יש לומר מסכין:
6
ז׳ור' אומר דודאי הנשים רגילות ליטול בסכין. ויש שמחמירות וקצת הדעת נוטה לאיסור כי אינו נקל ליטלם בסכין יותר מבמספרים ומיהו עיקר דרך גזיזה במספרים ואין לאסור כי מנהג היתר הוא דאין מנהג בלא ראיה ודאי משמע דוקא בנגוסטרי אסור. ונטילת צפרנים מותר במועד כמו בימי אבלו ועולא קאמר התם הלכה כר' יהודה באבל וכר' יוסי במועד ושמואל אמר הלכה כר' יוסי בזה ובזה ורב חייא בר אשי קאמר דבנגוסטרי אסור והדר מייתי דר' יוחנן דשרי אפי' בחולא דמועדא. ובעל התרומה כתב כי אירעא טבילה בחולו של מועד שאז חופפת עצמה בחמין ואסור לחתוך צפרניה במועד וסגי לנקר בטיב (ולחצוץ) הטיט שתחת הצפורן והבאה להחמיר תחתוך צפרניה בשיניה או דרך שינוי דבמועד קטן אמרינן דאינו אסור אלא בנגוסטרי פי' במספרים ושמא הוא הדין בסכין כי הוא רגילות נמי לגלחן בסכין או שפחתה נכרית תגלח לה וכן נכון לעשות ואע"ג דאמירה לנכרי שבות הוא בהלכות המועד הכא במקום מצוה שרי ויותר טוב בענין זה משתעשה היא לעצמה.
7
ח׳ורבינו ישעיה זצ"ל פסק אמר ר' חייא בר אשי אמר רב ובנגוסטר אסור פי' דוקא ליטול אותם בשיניו מותר בדרך שינוי אבל כדרכו במספרים או בסכין אסור. ואמר ר' שמן בר אבא הוה קאימנא קמיה דר' יוחנן בבי מדרשא וכו' פי' דקאמר בשיניה ש"מ בסכין אסור גם במועד דאי שרי אי אפשר דלא הוה משתכח סכין לכל בני מדרשא וזה שלא מנה נמי וש"מ בנגוסטר אסור מפני מה אלא הקולות שלמדו ממנו וזה היא חומרא. הנה בהדיא משמע דסבירא ליה דדברי ר' חייא בר אשי דקאמר ובנגוסטור אסור אאבל קאי ולא אחולו של מועד מדקאמר ש"מ בסכין אסור גם במועד וכן כתב לעיל רבינו יצחק פאסי זצ"ל וכן משמע מפירוש רבינו גרשום זצ"ל וכן נראה בעיני דדברי ר' חייא בר אשי אאבל קאי ולא אחולו של מועד מיהו מה שפוסקין דחולו של מועד אסור בסכין ובנגוסטר אינו נראה לי דהא איפסיקא הלכתא בהדיא כר' יוסי ור' יוסי לא חילק בדבריו לומר בסכין ובנגוסטר אסור וביד ובשיניה מותר אלא סתם קאמר ור' יוסי מתיר ודברי ר' שמן בר אבא דאמר הוה קאימנא קמיה דר' יוחנן בבי מדרשא בחולא דמועדא ושקלינהו לטופריה בשיניה לא בא להשמיענו דבסכין ובנגוסטור אסור אלא בא להשמיענו שאין בהם משום מיאוס כמו שמפרש והולך ומה שאמר הרב אי אפשר שלא היה נמצא סכין לכל בני מדרשא גם זה אינו נראה דאמרינן בסנהדרין בפרק אלו הן הנשרפים במעשה זמרי ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו אמר ר' יוחנן מכן שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש ועל כן לא נמצא סכין בבית המדרש דכלי ברזל אפי' כל שהוא נקרא כלי זיין כדאיתא התם תניא ר' אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהברזל ממית בכל שהוא לפיכך לא נתנה בו תורה שיעור הלכך נראה לי עיקר דברי ר' יצחק פאסי זצ"ל וכן פסק הרב ר' אברהם בר' יוסף ממשפחת בני שיכון דמותר ליטול צפורנים במועד בכל ענין ור' יוחנן שנטלן בשניו בעבור שהיה בבית המדרש וקיי"ל דאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש. ולבי מגמגם בקצת דיש לומר דהא אמרינן בגמרא סבור מינה דיד אין דרגל לא. ואמר רב ענן בר תחליפא לדידי מפרשי לי מיניה דמר שמואל לא שנא דיד ולא שנא דרגל וכן דברי ר' חייא בר אשי ובנגוסטר אסור אתרווייהו קאי בין אאבל בין אחולו של מועד כדברי בעל המאור והא דלא אמר שמע מינה ארבעה לא הוצרך לומר לפי שהרי בפירוש אמר בנגוסטר אסור. ואי איתא להאי פירושא דאתרווייהו קאי עדיין אני אומר דוקא בנגוסטר אסור אבל בסכין מותר דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי:
8