שבלי הלקט רס״גShibbolei HaLeket 263
א׳הערוגה התשיעית סדר תענית
1
ב׳דין ארבע צומות.
2
ג׳תניא אמר ר' שמעון ארבעה דברים היה ר' עקיבה דורשן ואף אני דורשן ואין אני דורש כמותו. דכתיב כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית (ישראל) [יהודה] לששון ושמחה. צום הרביעי זה ט' בתמוז שבו הובקעה העיר שנאמר ברביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וגו' ומאי קרי ליה רביעי רביעי לחדשים. צום החמישי זה תשעה באב שבו נשרף בית אלהינו ומאי קרי ליה חמישי חמישי לחדשים. צום השביעי זה שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומאי קרי ליה שביעי שביעי לחדשים. צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעי בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתוב לך את שם היום ואת עצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלים וגו' ומאי קרי ליה עשירי עשירי לחדשים. ואין אני אומר כן אלא צום העשירי זה חמשה בטבת שבו באה השמועה לגולה שהוכתה העיר שנאמר ויהי בשתים עשרה שנה לגלותינו בעשירי בחמשה לחודש בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר (ירושלים) ונראין דברי מדבריו שאני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון והוא אומר על ראשון אחרון ועל אחרון ראשון אלא שאני מונה לסדר פורעניות והוא מונה לסדר חדשים ואע"פ שר' שמעון ור' עקיבה שוין בצום הרביעי שהוא בתשעה בתמוז לפי הפסוק מכ"מ אנו מתענין בשבעה עשר בתמוז כדתנן חמשה דברים אירעו [את אבותינו] בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות. ובטל תמיד. והובקעה העיר בשנייה. ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. בתשעה [באב] נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ ישראל. וחרב בית בראשונה ובשניה. ונלכדה ביתר. ונחרשה העיר. ובשלש צומות הללו כגון שבעה עשר בתמוז וצום גדליה ועשרה בטבת מתפללין ואומרים סליחות ואומרין י"ג מדות ונופלין על פניהן שחרית ומנחה ואומרים ברכת כהנים שחרית ומנחה וקורין בתורה בפרשת כי תשא ויחל משה. כהן קורא [ויחל משה] עד אשר דבר לעשות לעמו ולוי (קורא) מדלג וקורא פסל לך. וישראל קורא אחריו על הסדר ואין מפטירין בנביא כדרך שאר תענית יתרון ג' צומות הללו על שאר תעניות ששאר תעניות מתפללין במנחה כשאר ימים [ואין קורין בתורה] ואין אומרים ובא לציון ובשלש תעניות הללו אומרים במנחה ובא לציון וקורין בתורה כסדר שחרית.
3
ד׳ויש מקומות שנוהגין בשבעה עשר בתמוז לקרות הפרשה על הסדר ויחל משה וכל הענין בלי דילוג כלל לפי שבו בפרק נעשה העגל ונשתברו הלוחות והוא מעין המאורע על כן נהגו שלא לדלג בקריאת התורה בו ביום.
4
ה׳ומצאתי בשם רבינו סעדיה גאון זצ"ל שמשבעה עשר בתמוז עד תשעה באב הן הימים האמורין בדניאל שהתענה שלשה שבועים ויש נזהרין בהן שלא לוכל בשר ושלא לשתות יין כדכתיב ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי. ויש אומרים שאותו הימים היו בניסן וכן מוכיח בעניין שאחר הפסוק הזה [כדכתיב] ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבועים ימים אחריו כתיב וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון וגו'. וכתיב בענין מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות וגו'. מכל מקום הימים האלו עלולים הן ואין להרבות בהן מיני שמחות. והימים הללו שמשבעה עשר בתמוז עד תשעה באב קטב מרירי שולט וצריך אדם ליזהר שלא להלך בין חמה לצל וצריך להזהיר למלמדי תינוקת שלא להכות לתלמידיהן בימים הללו מארבע שעות עד תשע ביום. כדאי' במדרש איכה. ועל שאנו עסוקין בהלכות תענית ובענין שריפת התורה כתבנו זה לזכר על מה שאירע בימינו על רוב עונותינו אשר גרמו לנו ונשרפה תורת אלהינו בשנת חמשת אלפים וב' שנים לבריאת עולם ביום ששי פרשת וזאת חקת התורה כעשרים וארבעה קרונות מלאים ספרי תלמוד והלכות והגדות נשרפו בצרפת כאשר שמענו לשמע אוזן וגם מן הרבנים שהיו שם שמענו שעשו שאילת חלום לדעת אם גזירה היא מאת הבורא והשיבו להם ודא גזירת אוריתא ופירושו ביום ו' זאת חקת התורה היא הגזירה ומאותו היום ואילך קבעוהו היחידים עליהם להתענות בו בכל שנה ושנה ביום ששי של פרשת זאת חקת התורה ולא קבעוהו לימי החודש תהא אפרה עלינו לכפרה (כאשה) [כעולה] על מוקדה וערבה לבני יהודה כמנחתה הקריבה כהילכתה. כן תעלה אזכרתה ויקיים [האל] עלינו קרא דכתיב וערבה לה' מנחת יהודה [וירושלים] כימי עולם וכשנים קדמוניות ויקיים עלינו ועל כל ישראל עמו את הטובות ואת הנחמות הכתובות על ידי נביאיו לקבץ גליותינו כאמור ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וגו' וקרא דכתיב וגלות החל הזה (לכם) [לבני] ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלות ירושלים אשר בספרד ירשו את ערי הנגב [וכיר"א]:
5