שבלי הלקט ח׳Shibbolei HaLeket 8
א׳דין קדיש בעשרה ועל איזה דבר ראוי להקדיש וסדרו בארמית.
1
ב׳ומה שנהגו לומר קדיש אחר פסוקי דזמרא מצאתי הטעם לגאונים זצ"ל מפני מה מקדישין במקום שדורשין שם פסוקים לפי שאין כל תיבה ואות שבתורה שאין שם המפורש יוצא מהן מה שאין אנו יודעין לכך נהגו לקדש. ויש מן הגאונים זצ"ל שאמרו שאם אין מנהג הקהל להפסיק בין פסוקי דזמרה לתפלה לאחר ישתבח מתחיל ברכו ושפיר דמי ואנו לא נהגנו כן והנכון מנהגינו לפי הטעם שפירשנו. ועוד להפסיק בין פסוקי דזמרה לתפלה.
2
ג׳ובתשובות הר"ר אברהם ב"ר דוד זצ"ל מצאתי על מעשה הקדיש לא נמצא בידינו דבר מבורר היטב מן הראשונים אך סמכוהו האחרונים על הפסוק הזה ונקדשתי בתוך בני ישראל ועל מה שאמרו רבותינו ז"ל במדרש כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה מן הדברים הללו יוצא להן שאם נתקבצו עשרה בני אדם לדבר מצוה בין לתפלה בין לתלמוד תורה צריכין לקדש לפיכך אחר פסוקי דזמרא סמוך לברוך הבוחר בשיר ובזמרה מלך אל חי העולמים יקדישו פעם אחת לפי שכבר סיימו את המצוה של פסוקי דזמרא ועכשיו יתחיל האחרת שהיא קריאת שמע בברכותיה. ושמא יפסיקו לפסוק צדקה או לדבר אחר או שמא יעכב עליהם מעכב מלקרוא את שמע ויצאו בלא קדיש. לכך נתקן הקדיש אחר פסוקי דזמרא. וקדיש אחר יאמרו אחר סיום כל התפלה שכך הוא מצוה בפני עצמה. ואינה מתחברת עם מה שיאמר אחריה. וקדיש אחר יאמרו אחר קריאת התורה מפני שקריאת התורה בעשרה מצוה בפני עצמה היא. וקדיש אחר יאמרו אחר סדר קדושה מפני שגם היא מצוה בפני עצמה והוא דבר שבקדושה ולא יהא פחות מעשרה. וקדיש אחר יאמרו אחר קריאת מזמור או פרק או אגדה או משנה שרגילין לקרות במקצת מקומות כמו שאמרו בסוטה עלמא אמאי מיקיים אקידושא דסידרא ויהא שמיה רבא דאגדתא. וקדיש אחר יאמרו אחר אשרי במנחה מפני שהיא מצוה בפני עצמה דאמר ר' אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. וקדיש אחר יאמרו אחר ברכת של קריאת שמע של ערבית. מפני שתפלה של ערבית רשות ושמא יצא אדם מבית הכנסת אחר שגומרין הברכות של אמת ואמונה ולא יתפלל י"ח ונמצא יוצא בלא קדיש. וקדיש של אחר תפלת ערבית שכבר נשלמה התפלה:
3
ד׳יתגדל ויתקדש. יש בקדיש עשרה לשונות של שבח ואלו הן. יתגדל. ויתקדש. יתברך. וישתבח. יתפאר. יתרומם. יתנשא. יתעלה. יתהדר. יתהלל. יש מן הגאונים ז"ל שאומרין שהן כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. וממנו אתה למד שעל כן נתקן שאומר בעלמא דברא כרעותיה. ומפני מה הפסיקו [בין] יתגדל ויתקדש לשאר תשבחות מצינו אגדה. שעשרת הדברות כלולין בעשרה מאמרות ובקדיש יש עשרה שבחות כנגד עשרה מאמרות וכשם שהיה הפסק בין שתי דברות הראשונות לשמונה דברות האחרונות ששתי דברות הראשונות נאמרו מפי הגבורה ושמונה דברות האחרונות שמעו מפי משה. כך הפסיקו בקדיש בין ב' שבחות הראשונות לשמונה האחרונות. ואע"פ שיש הפסק ביניהם אסור לשוח שיחת חולין בינתים. דתניא במשנת דרך ארץ זוטא א"ר חמא ב"ר חנינא פעם אחת הייתי מהלך בדרך פגע בי אליהו זכור לטוב ועמו גמלין טעונין. אמרתי לו מה הגמלין האלה טעונין אמר לי טעונין אף ורוגז למספרי בין קדושה לקדושה. בין קדושה לברוך. בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך. ובין כל ברכה וברכה. וכל המדבר בהן עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב.
4
ה׳ור' בנימין אחי נר"ו כתב עשרה שבחות הללו שבקדיש כנגד עשרה לבושים של הקב"ה שעתיד ללבשן ולהפרע מעשרה אומות שהשתעבדו בישראל. והקדיש מיוסד על העתיד כמו שנאמר על ענין גוג ומגוג והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וגומר. ואלו הן עשר אומות אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים גבל עמון ועמלק פלשת עם יושבי צור גם אשור נלוה עמם. והמזמור הזה מפורש בשוחר טוב על העתיד במלחמות גוג ומגוג. והעשרה לבושים מפורשים בפסיקתא דשוש אשיש. בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה וכנגדן לבש הקב"ה עשרה לבושין. הלבוש הראשון בברייתו של עולם שנא' הוד והדר לבשת. הלבוש השני כשנפרע מדור המבול שנא' ה' מלך גאות לבש. השלישי במתן תורה שנא' לבש ה' עוז התאזר. הרביעי כשנפרע מבבל שנא' לבושיה כתלג חיור. החמישי והששי כשנפרע ממלכות מדי שנא' וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה. הז' והח' כשנפרע ממלכות יון שנא' וילבש צדקה כשריון (וישועה ככובע) וכובע ישועה בראשו. התשיעי עתיד ללבוש כשיפרע מאדום שנא' מדוע אדום ללבושיך. העשירי עתיד ללבוש להפרע מגוג ומגוג שנאמר זה הדור בלבושו:
5
ו׳ויש מקומות שאומרים ויתקלס במקום ויתהלל.
6
ז׳ומצאתי בשם רב האי גאון זצ"ל שחייב לומר ויתקלס וראוי לאומרו לפי שהקדיש נאמר על העתיד ובעת שימלוך אלהינו על עולמו יכרית כל פסל ומסכה ונשגב ה' לבדו ביום ההוא והאלילים כליל יחלוף. ובעת ההיא יצמיח קרן לדוד עבדו ולישראל עמו בביאת משיח צדקינו שנא' כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון אז יתקבצו עובדי אליל יחדיו למלחמה עם משיח צדקינו שנא' למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק וזה הפסוק המלאכים אומרים אותו. למה רגשו גוים יאמר גבריאל. ולאומים יהגו ריק יאמר מיכאל יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו. ובעת ערכם למלחמה יצא אלהינו ונלחם עמם שנא' ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב לכך אמר ויתקלס. והוא לשון זיון וכובע נחושת תרגום וקולסא דנחשא.
7
ח׳ובשם ר' יהודאי גאון זצ"ל מצאתי שאין אומרין ויתקלס לפי שאנו מוצאין אותו לשון גנאי וכן מנהג פשוט אצלינו שאין אומרין אותו. והקדיש תחילתו בלשון עברי וסופו בלשון ארמי.
8
ט׳ומצאתי הטעם בשם ר' שלמה זצ"ל לפי שהשם המיוחד הנכתב ביו"ד ה"א עיקר קריאתו בלשון ארמי וקמוץ הוא כי הוא השם המיוחד לעבודה. ובעולם הבא יקרא בארמית ככתבו שנא' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. לכן מזכירין אותו בלשון ארמית:
9
י׳תושבחתא ונחמתא.
10
י״אמצאתי בשם ר' שלמה זצ"ל לפי שמצינו שכל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תילים לא אמרן אלא ליום נחמה. וכן אנו אומרים בשבת על כל דברי שירות ותשבחות שאמר דוד בן ישי עבדך משיחך ישתבח שמך לעד מלכנו וכו'. וכאן אתה אומר לעילא לעילא מן כל ברכתא מן כל שירי תשבחות כלומר אתה משובח יותר ויותר מכל תשבחות שאמרו הנביאים ליום נחמה:
11
י״בעוד פירש טעם אחר לפי מה שאמרנו בברכות פרק ראשון תניא אמר ר' יוסי פעם אחת נכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל ובא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח וכו' עד אמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו אמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגלתי את בני לבין אומות העולם. אמר לי בני חייך וחיי ראשך ג' פעמים ביום אומר כך. ולא עוד אלא שבכל שעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמו הגדול מבורך מנענע בראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך אוי שהאב הגלה את בניו אוי שהבנים גלו מעל שלחן אביהם לכך אומר ונחמתא כביכול שצריך תנחומין על העצב הזה.
12
י״גוגאון אחר זצ"ל כתב שעל שם העצב אומר אותו בלשון ארמית כדי שלא יבינו המלאכים מה שרוצין לומר ויערבבוהו שלא יעלה למעלה עבור העצבון הגדול שלמעלה. אבל לאלתר כשהקב"ה אומר אוי שהאב הגלה את בניו המלאכים מזדעזעין ותמהין על העצבון. חוזרים הקהל ומשבחים בלשון עברית. יתברך וישתבח וכו' ועל כן כשחוזרין לומר ונחמתא חוזרין לנחם בלשון ארמית שכיון שאינן מרגישין בעצב לא ירגישו בנחמה.
13
י״דוהר”ר מאיר נר"ו פי' מה טעם אומרים אותו בלשון ארמי כאדם עצב המשנה מבגדי מילתין לבגדי סמרטוטין על שם העצב שפירשנו.
14
ט״וור' בנימין אחי נר"ו כתב שתחילת אמירתו היתה בלשון עברי כמו שאמרנו למעלה ולא עוד אלא כל שעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמו הגדול מבורך כו' ובכמה מקומות מצאתי באגדה נמצא בלשון הזה. ובימי שמד גזרו שלא יאמרו שמו הגדול מבורך. לכך הנהיגו לאמרו בלשון ארמי שלא היו האויבים מכירין בו ואע"פ שבטלה השמד לא רצו להחזיר הדבר לישנו בלשון עברי כדי שלא ישתכחו הנסים והנפלאות וכדי לעשות פומבי לדבר. ואין פוחתין מז' קדישין בכל יום. והגאונים ז"ל סמכום על שם שבע ביום הללתיך:
15