שבלי הלקט פ״טShibbolei HaLeket 89
א׳דין מהו לעשות הילמי מיין או מלח או מים ומלח ליתן על הבשר כו'.
1
ב׳מצאתי בספר התרומה מותר לתת מלח בשבת על נתחי העוף ואחר כך מים או יין ומנענע יחד. ואפי' לר' יוסי דאסור מים ומלח תחילה השתא הוי טעם לחלוחית העוף כמו שמן תחלה ומותר והשתא דקיימא לן דאין הלכה כר' יוסי דאמר נותן שמן תחלה ואח"כ מים ומלח מותר לעשות מימי מלח מועטין בשבת לצורך יומו. אבל מי מלח עזין אסור לעשות. מאי מי מלח עזין רבה ור' יוסף דאמרי תרווייהו כדי שתהא הביצה צפה בהן וכמה אמר אביי תרי תילתא מילחא וחד מייא. וחרדל שלשו מערב שבת למחר ממחו בין ביד בין בכלי ונותנין עליו דבש ולא יטרוף כדרך שטורפין ביצה בקערה אלא מערב ביד או בכלי. שום שריסקו מערב שבת למחר נותן לתוכו פול או גריסין. ולא יטרוף אלא מערב. שחלים שמתקן מערב שבת למחר נותן לתוכו יין וחומץ ולא יטרוף אלא מערב.
2
ג׳וכתב רבינו שלמה זצ"ל דווקא שום ושחלים התרנו בריסוק ושחיקת מערב שבת ליתן לתוכו יין וחומץ וגריסין אבל בחרדל לא סגי ליה ריסוק בלחוד אלא בעינן שילישנו מערב שבת שלישתו היא חשיבה ואסור ליתן בחרדל המרוסק מים או חומץ בשבת ובעל התרומה ז"ל כתב חרדל שלשו ושום שריסקו מערב שבת מותר לערב היינו כשנתן שם המשקה מבעוד יום אבל בשבת אסור ליתן מים או יין בחרדל או בשום שנשחקו מערב שבת כדאיתא בירושלמי ההן דשחיק תומין חייב משום דש דהן דיהיב משקין חייב משום לש. ובעל היראים זצ"ל כתב דלא סמכינן על תלמוד ירושלמי שהרי נראה כחולק על תלמוד שלנו ועל תלמוד שלנו אנו סומכין שמתיר ליתן משקין על שום ששחקו מערב שבת:
3