שואל ומשיב מהדורא קמא א׳:קצ״חShoel uMeshiv Mahadura I 1:198
א׳בשנת תרט"ז ג' שמיני ח"י אדר שני הגיעני תשובה מהרב מוה' לוי יצחק נ"י אבד"ק באקרעשט במה שנשאל באשת אחת משם ושמה סוסיא בת מרדכי נשאת לאיש אחד מקעשניב שמו יהודה בן שלמה והי' לבעלה עוד שני אחים אחד דר ביאס וכבר נפטר וחיים לכל ישראל שביק ואחד יושב בזוואנטץ והאשה הלז ובעלה נסעו מפה לקושטא דהיינו קאנסטאטינאפהל ערך עשרה שנים וזה בערך שלשה שנים באה האשה לכאן ונתעכבה פה בשביל המלחמות שהיתה בעיר הזאת וזה לערך שנה שנתוודע לה שבעלה מת ולא נשאר ממנו זש"ק וכשהתחילה לחקור ולדרוש בדבר בא מכתב למעלתו מהרב מ"ץ דשם וכתב מעב"ד וז"ל אנכי הבא עה"ח הודעתי הן כתוב כאן ידיעה נאמנה איך האשה מ' סאסיא נתגרשה מבעלה יהודה בן שלמה בהיותו שכיב מרע פה העיר קושטא בג' בשבת בכ"ג שבט שנת תרי"ד לבריאות עולם בגט כריתות כשר כדת משה וישראל ע"י שליח קבלה וזיכוי באופן המועיל ומספיק לפ"ד כתיקון חז"ל וכהוגן ובכן זאת הודעתי להיות לראיה מהמנא ביד האשה הנזכרת שהרי היא רשאה ושלטאה בנפשא למהך להתנסבא לכל דתצביין ואיש לא ימחה בידה שכבר מילתי אמורה שכבר היא מגורשת מבעלה הנזכר מיום הנז' משנה הנז' כתיקון חז"ל ודא תהי למיקם וחתם ע"ז יהושוע עלי דיין ובאגרת שכתב למעלתו ג"כ כדברי' האלו וזאת הוסיף שיען היות הדבר חשש עיגון עלתה הסכמה לעשות שליח קבלה בזיכוי ושעל ידו תתגרש האשה הנ"ל אף שלא הגיע הגט לידה וכאשר לא נעלם מעיני כת"ר כמה ספרים סתומים על דנא פתגם וכבר נתפשט הוראת זאת בינינו מרבני וגאוני ארץ משני' קדמניות ולהוציא הספק מלבה הוכרחתי לבא באותות שתים וחתם ע"ז ג"כ הנ"ל בעצמו ומעלתו שאל להרבנים ספרדיים שיש בבאקרעשט השיבו שמכירים אותו וחתימתו וקיימו חתימתו וגם הוא מורה צדק מוחזק שראוי לסמוך על הוראתו וע"ז כתב מעלתו שהב"י והד"מ סימן ק"מ מביאים בשם הפוסקים דלא שרי לכתחלה לעשות ש"ק ואף במקום יבום ורק אצל מומר או מומרת או יבם מומר הובא בש"ע סימן ק"מ דעות בזה ואף דהיש"ש כתב דהאידנא שאין נוהגין ליבם וכ"ש כשיש להיבם אשה דודאי זכותא אלים דל"ש רחמנא לי' מ"מ כתב דלכתחלה לא מלאו לבו להקל וגם הט"ז ס"ס קמ"ה כתב דלולא דמסתפינא היה אומר כן וא"כ לא מלאו לבו לעשות כן לכתחלה וגם דבגט כתב סאסי בלי אלף לבסוף ואולי גם בהגט דצריך כך וגם לא חתם עצמו על מעב"ד אחד בלבד ובט"ז סימן קמ"ג כתב דצריך להיות שלשה.
1
ב׳והנה לכאורה תמהתי דאף אם נודה לזה דזכות הוא לה בזה"ז וכמ"ש היש"ש והט"ז מ"מ זה דוקא לענין שלא יוכל לבטל הגט אבל מ"מ בעי עד שיגיע גט לידה וכמ"ש המהרי"ק והר"ן בתשובה סי' מ"ג בשם הר"פ ובנ"ד דלא הגיע גט לידה ל"ש זאת מיהו י"ל דע"כ לא כתבו הפוסקים דזכות הוא לה דוקא לענין שלא יוכל לחזור אבל לא שתתגרש מיד היינו במומר דהחשש הוא שמא לא ירצה לגרש או שיחזור בו בזה אמרינן כל שנתרצה ולא יוכל לחזור סגי בזה אבל בשכ"מ כיון שעיקר הזכות הוא שלא תפול ליבום ואם כן כל דנימא דבעינן שיגיע גה לידה ואם כן כיון שהיא היתה במרחקים ויש חשש באם נצטרך שיגיע גט לידה ימות ואין גט לאח"מ וא"כ בודאי זכות הוא לה שתתגרש תיכף מיהו אחר העיון ז"א דהרי מקור הסברא דבזה"ז ודאי לא רחמא ליה היא מהך דאיבעיא לן ביבמות קי"ח ע"ב במזכה גט לאשתו במקום יבם וכתבו דשם הוא עיקר אבעיא לענין אם יוכל לחזור בו הבעל והרי שם יש ספק ג"כ אולי ימות מקודם ולא תוכל להתגרש עוד ואפ"ה לא רצו להתיר עד שיגיע גט לידה וכ"כ המהרי"ק בהדיא בשורש קמ"א דהרי"ף מביא ראיה מהך דיבמות במזכה גט לאשתו במקום יבם דלא מועיל זכיה רק עד שתגיע גט לידה ודבריו תמוהים לפע"ד דאדרבא משם מבואר דזוכה לגמרי וכמ"ש הר"ן שם לדחות דברי הרי"ף וכפי הנראה גרס המהרי"ק בדברי הרי"ף וגרסינן בפרק האשה שהלכה אבל באמת הר"ן גרס כמו שהוא לפנינו גרסינן והוא ענין בפ"ע ול"ש למעלה וע"כ כתב הר"ן דמזה ראיה דזכיה לגמרי משמע וכוונתו כמ"ש דאל"כ לא הוה זכיה דלמא ימות מקודם וחפשתי בפנים מאירות ח"א סי' מ"ב מ"ג שלא הרגישו בזה רק בסימן מ"ג הבליע הפ"מ דאבעיית הש"ס מצי קאי אם באמת הגיע גט לידה קודם שמת ורק דאבעיא בש"ס הוא אם נימא דחוב הוא לה א"כ אף שהגיע גט לידה אינה מגורשת דהא בעל לאו בר שויא שליח לקבלה הוא ובטל שליחותו רק דאם זכי' היא מגורשת כשהגיע גט לידה ואני אומר דז"א לפע"ד דברש"י מפורש שעשה שליח שתתגרש מעכשיו מיהו הרי"ף אינו משועבד לזה ורש"י לא ס"ל כהרי"ף שרש"י חזר בו וכמבואר בגיטין ט'. והנה מעלתו רמז כי גוף סברת הט"ז סותר למ"ש בסימן ק"מ וכוונתו דבסי' ק"מ כתב בס"ק ה' די"ל דכדי שלא תזקק ליבם לא הוה זכות גמור דאף דבעלה מסוכן חביב לה ומצפית שיחיה ואם כן לפ"ז נסתם דבריו שכתב בסי' קמ"ה ס"ק ז'.
2
ג׳אמנם אחר העיון הדבר נכון דבאמת בתחלת ההשקפה תמהתי על דברי הי"א בסי' ק"מ דהא מגרשין ע"ת אם ימות כמבואר בסי' קמ"ה וצ"ל דהט"ז שם מחלק בכהאי גוונא דלא גרש על תנאי אבל לדידן דמגרשין על תנאי בשכיב מרע ואף לדידן על כל פנים נוהגין לעשות בו חרמות ומשכנו' א"כ ל"ש שחביב לה בעלה דהא כשיחי' תקח אותו אח"כ ואם הוא כהן שוב מגרשין ע"ת ובודאי ל"ש שום חשש אך יהיה איך שיהיה יש כאן ס"ס ספק דאולי לא מהני כאן גט בזכוי ואת"ל דמהני אפשר דדוקא בשיגיע גט לידה והוה ס"ס גמור דשם אחד ודאי לא הוה דהא הספק השני מתיר עכ"פ כשיגיע גט לידה וגם מתהפך לא בעינן דמתחלה צריכין אנו לדון אם מועיל כלל זיכוי.
3
ד׳שוב ראיתי בישועת יעקב סי' ק"מ ס"ק ב' שהאריך ג"כ דלא הוה זכות דאולי לא ימות וכתב דמגרש ע"ת וכתב דבזה"ז דיכול לסלק הקנס ולא יחזור וישאנה אפשר דחוב הוא לה ולפ"ז י"ל דמה דנהגו בקושטא לגרש היא משום שהם ספרדיים והספרדיים נוהגים לגרש תמיד בתנאי אבל למנהגינו דמגרשים בלי תנאי כמ"ש מהר"י מפריז וא"כ שוב אפשר דחוב הוא לה ודוק ואולי כיון דעכ"פ שם נתגרשה ומועיל שוב מועיל גם לדידן דעכ"פ שם הוה זכות. גם מ"ש סאסי יש ג"כ לחוש שמא גם בגט כתוב כן סאסי בלי אל"ף לבסוף ופסול ובתחלה חשבתי שכיון שנתגרשה בקושטא אולי הספרדיים קורין כן והרי כיון שנתגרשה שם והיתה דרה שם והוה מקום הכתיבה ומקום הנתינה כן וכשר אבל ראיתי בשו"ת גינת ורדים חאהע"ז כלל א' סימן י"א שהאריך באשה אשכנזית ששמה סאסייה בה"א וכתבו באל"ף והעלה דבדיעבד כשר כיון ששם במצרים המנהג לבטא כן הרי דעכ"פ אלף צריך לבסוף ועין בט"ג אות ש' בשמות נשים ס"ק ז' ובשו"ת ב"א חאהע"ז סימן פ"ה ויש לספק אולי צריך לכתוב סאסייה בה"א כמנהג אשכנזים ואף דבט"ז משמע דאין לחוש בזה"ז עכ"פ סאסי בלא א' לבסוף ודאי פסול והנה מעלתו עורר עוד בזה דהט"ז כתב בסי' קמ"ב דצריך שני עדים על הקיום דלא סגי בקיום הרב כיון דבא להוציא אותם מחזקתה ויפה כתב ועי' ב"ש סי' קמ"ב ס"ק ד' אמנם לכאורה י"ל דע"כ לא כתבו הט"ז והב"ש רק שם בגרושה דהבעל חי רק שרצונה להנשא בתורת גרושה בזה לא נאמן ע"א אבל כאן דבודאי הבעל מת רק שזקוקה ליבם ורוצית ע"י גט זה שתצא מחזקת א"א ובזה י"ל דכיון דהנו"ב סימן נ"ד וסימן צ"ב חאהע"ז מהד"ק חידש דיבמה לשוק אינו דבר שבערוה ונאמן ע"א א"כ גם כאן נאמן ע"א אלא אף אם נימא דמקרי דבר שבערוה מ"מ כיון דעכ"פ מחזקת א"א יצאתה רק מחזקת יבום וא"כ א"א לאוקמא אחזקה ראשונה שוב הוה כאתרע החזקה וגם ע"א נאמן על הקיום וכעין שכתב הר"ש פ"ב דמקואות דל"ש לאוקמא אחזקה הראשונה כל דיצא מחזקתו הראשון ע"ש וה"ה בזה אבל מ"מ יש להחמיר. עוד יש לי לומר דבר חדש דבזה"ז דאיכא חר"ג א"כ כיון דספק הוא אי הוה זכות לה שוב הוה זה השליח תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דדלמא חוב הוא לה והו"ל תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ואף בעשאו שליח בטל השליחות דלאו כל כמיני' לשויא שליח במקום שח"ל דדלמא חוב הוא לה והו"ל תופס לב"ח במקום שח"ל ובטל השליחות ובזה י"ל דלדידן דיש תקנת מהר"י מפריז שאסור לגרש על תנאי א"כ בודאי בטל להשליחות דהרי אם לא ימות השליחות ההיא בטל דדלמא לא ירצה לחזור לישאנה ונמצא חב לה ובזה נסתר גם דברי הפ"מ שכתב דהאבעיא היא אם הגיע הגט לידה דכיון דכל דלא הגיע הגט לידה ודאי אינה מתגרשת א"כ בודאי תופס לב"ח הוא דלמא לא ימות ואת"ל שימות דלמא לא יגיע גט לידה בחיים ול"מ ודו"ק. וגם י"ל דאם נימא דריח הגט פוסל לכהונה היא מה"ת ועיין ב"ש סי' ק"כ א"כ שוב הוה חוב לה דאם נימא דאינה מגורשת עד שיגיע גט לידה א"כ עכ"פ מידי ריח גט לא יצא וא"כ תהי' אסורה לכהונה וכשימות בלי גט לא הוה רק חליצה דרבנן וגם מי יודע אם תתרצה לקבל הגט ובע"כ לא יוכל לגרשה לאחר חר"ג ולכאורה יש להקשות דאיך שייך מזכה גט לאשתו במקום יבום והא הו"ל תופס לב"ח במקום שח"ל נגד היבום דאפשר דהוא רוצה ליבום ואולי כיון דהיא סני ליה מסתמא כמים פנים לפנים. והנה אחר העיון שבתי וראיתי דיש לצדד להקל דמ"ש המהרי"ק די"ל דבעיא במזכה ליבום הוא לענין שלא יוכל לחזור בו והפ"מ כתב די"ל דהאבעיא היא לענין שלא יועיל אף בהגיע גט לידה כל דהוה חוב ואם זכות הוא לה ל"מ רק בהגיע גט לידה לפע"ד צ"ב דהנה באמת גם במומר צריך להבין מה שסמכו הפוסקים במומר וכן בהשתדלה לבקש הגט די"ל דמועיל כל שהגיע גט לידה יש לתמוה דכיון דהוא א"י לעשות שליח לקבלה א"כ כל שאמר זכי לה הוה ש"ק וא"כ ל"מ השליחות כלל וא"כ למה יועיל השליחות כלל והא הבעל א"י לעשות ש"ק אמנם נראה דהא דל"מ ש"ק מבואר בטור סי' ק"מ והוא מהך דאמרו בגיטין דף ס"ב דאמר התקבל גט זה אם רצה לחזור לא יחזור משום דחוב הוא לה וא"כ ניהו דל"מ מתורת ש"ק ויכול לחזור אבל כל שיש לה קצת זכייה אמרינן דהוא באמת שליח להולכה ומה שאמר זכה לה לא כיון רק שלא יוכל לחזור בו ולפ"ז זהו שייך במומר וכדומה אבל במזכה במקום יבם שהיא לא רצה כלל בגט ולא ידעה והבעל מעצמו רצה לזכותה שלא תפול לפני יבם א"כ כל שאתה אומר שלא יועיל עד שיגיע גט לידה א"כ שוב יתבטל כל השליחות דאם כיון שלא יוכל לחזור בו למה לו לתת כלל ומי בקש מידו והרי הוא בעצמו נתכוין כדי לחזרה מיבם ואם אולי ימות טרם שיגיע לידו וע"כ שנתכוין בלשון זכי לה שיהיו ש"ק וא"כ שוב ממנ"פ אם שמועיל מתורת זכי' דזכות הוא לה ויכול גם הבעל לעשות ש"ק שוב מועיל גם בזה ומתגרשת תיכף ואם לא יועיל שוב לא מועיל כלל דהרי הוא אמר בתורת שליח לקבלה וא"כ כיון שחזינן דבש"ס נסתפקו במזכה במקום יבם אם מועיל מתורת זכי' ממילא ע"כ דמועיל אף בלא הגיע לידה וכיון שכתבו היש"ש והט"ז דבזה"ז הוה זכות גמור שוב מועיל אף בלא הגיע גט לידה ושוב לא הוה ס"ס להחמיר דאין כאן רק ספק זה שמא מועיל בזה"ז או לא ובזה כבר הכריעו הפוסקים דמועיל ובשלמא כל שהיו ס"ס אף דהספק הלז אינו ספק כלל דהוה זכות שוב הוה מצטרף לס"ס כעין שכתבו התוס' בכתובות דף ט' לענין ספק אונס אבל כל שאינו רק ספק אחד ל"מ ובלא"ה י"ל דלא הוה ס"ס המתהפך דמ"ש למעלה דיש להתחיל החלה בספק שמא לא מועיל זיכוי כלל ז"א דהא זה הספק נוטה יותר דלא הוה ספק כלל וא"כ שוב הוה ס"ס שאינו מתהפך ומיהו בזה ל"מ דעכ"פ חד ספק הוה ואסור וצריכים אנו לבא למה שחדשתי דכאן ל"צ שיגיע גט לידה. ואחר שזכינו לזה נוכל לצדד גם להספק שנסתפק שמא כתוב בהגט סאסי בלא אלף אין לחוש ומה"ת להחזיק ריעותא ונימא דלא עשו כהוגן ומסתמא ב"ד יפה קדייקי בעת ההוא ואח"כ שכח וגם באותו כתב לא הוצרך לדייק איך כתב שם ואירע ט"ס במכתבו והרי מע"ל כתב יהודא באל"ף והוא כתב בה"א וע"כ דלא קפיד ע"ז במכתבו וגם מ"ש לענין הקיום דלא מועיל עד שיהיו שלשה הנה כיון דהנו"ב כתב דע"א ביבמה לא הוה דבר שבערוה יש לסמוך עכ"פ בשעת הדחק ובלא"ה נראה דהרי הר"ן בקדושין פ' האומר כתב דאם העד מברר המיעוט מתוך הרוב מועיל ונאמן והנו"ב במהד"ק חאהע"ז סימן ס"ט נסתפק בזה ולא זכר מדברי הר"ן הלז גם הט"א בר"ה ר"פ שני לא זכר זאת וכמ"ש על הגליון בספרו וניהו דגבי חזקה ל"ש זאת ואין כאן מיעוט וכמ"ש בתשובה מ"מ כאן דאזל ליה החזקה הראשונה של א"א דהרי מת רק שאנו דנין אם התחיל חזקת יבום אפשר דע"א נאמן לומר שלא התחיל כלל החזקה ומה גם לפמ"ש בתשובת מיימוני לאשות סימן ג' דאם לפי דברי העד לא היה כאן חזקה בודאי נאמן ולפ"ז כאן דלפי דברי העד שהיה כאן גט לא התחיל כלל החזקה שפיר הע"א נאמן וז"ב וע"כ דעתי נוטה להתיר האשה מזיקת יבום וחליצה ורשאה להנשא לשוק בלי חליצה ומפני שיש בזה כמה עניינים חדשים ויש בזה חומר ע"כ יצרף מעכ"ת רבני ספרדיים אשר שם אם הם ת"ח או מהסביבות ונמטי שיבא. בעש"ק עקב תרט"ז הגיד לי המופלג מו"ה יוסף שארשטיין ני' במ"ש לו בנו הוא תלמידי הרב החריף מו"ה סענדיר ני' במ"ש בהגהת אשר"י פ"ק דגיטין דאשה הנאסרת על בעלה ואמר הבעל לאחד זכה בגט זה לאשתי והיא מגורשת תיכף כי זכות הוא לה וכן קי"ל בסימן א' ס"ו בהג"ה ובסי' ק"מ ס"ה בהג"ה וע"ז רצה לחדש דממילא גם תן הוא כזכי ולפ"ז שוב לא יוכל לבטל הגט תיכף משעה שא"ל תן ובזה אמר ליישב קושית התוס' דא"כ שוב יוכל לחפות על ב"א דאפקעינהו רבנן לקידושין או דהוה בכל א"א שזינתה הס' דשמא ישלח לה גט וע"ז חידש דבכה"ג ל"צ לבא לאפקינהו רבנן לקידושין מיניה דהא בלא"ה לא יכול לבטל דהתן הוא כזכי ומתגרשת תיכף ואני אומר אם כי לכאורה דבר חכמה אמר אבל באמת בהג"א בשם רש"י אינו מבואר רק זכי ולא בתן ולפע"ד בתן אם העדים לא ידעו שהיא נאסרת ל"מ דהרי בקידושין בעי סהדי אף דשניהם מודים וכן בגיטין משום דחב לאחריני ועתוס' גיטין ד' דבגירושין אסר לה אכהן ולפ"ז גם תן לא מועיל דבאמת סתם גט הוא חוב לה ואינה מגורשת רק בבוא הגט לידה ורק כל שנאסרת הוה תן כזכי דזכות הוא לה ולפ"ז בשלמא כשא"ל זכי יש זכות מפורש והעדים יודעים מזה אבל בתן יוכל להיות דימות הבעל קודם שיגיע הגט לידה ואז לא היתה אסורה לכהן אם לא היה תן כזכי ועכשיו דתן כזכי מגורשת תיכף והרי לא ידעו העדים מזה בעת שאמר תן והם חשבו שלא תהיו מגורשת רק בהגיע גט לידה והרי מגורשת בלי עדים כנלפענ"ד ברור והוא דבר חדש.
4
ה׳והנה לכאורה קשה לי לפמ"ש הנו"ב מהד"ק חיו"ד סי' ס"ט לחלק דאף הדבר התלוי בדעת שניהם כל שיש לשניהם אותו הספק וכל אחד לא היה רוצה בזה אם היה בצד השני אותו מום בזה שייך אומדנא אף דתלוי בדעת שניהם ע"ש ולפ"ז במומין דכופין להוציא אותו ואותה אם יקרה לכל אחד מהם המום כופין להוציא א"כ שוב נימא אומדנא אדעתא דהכי לא קדיש דאף דתלוי בדעת שניהם הא כאן שניהם לא נתרצו וצ"ל כיון דיכולין להוציא ע"י כפי' שוב נתרצו בקידושין דמאי אכפת להם אם יהיה באמת מום יכפה לחבירו להוציא וע"כ לא פריך הש"ס דנימא דאדעתא דהכי לא נתקדשה רק במקום דאין כופין להוציא וא"כ הבעל לא היינו יכולין לכוף שיגרש ובעת שנפלה לפני יבם שייך לומר אדעתא דהכי לא נתקדשה והוצרכו התוס' לחדש דל"ש תלוי בדעת שניהם הא לא"ה יש לה לחוש דמי יכוף להבעל לגרש שלא תזקק ליבם וז"ב ופשוט ולפ"ז לאחר שתקן תרגמ"ה אם נימא דלא יוכל להוציא ולא נוכל לכופו שוב ל"ש תרגמ"ה ובזה מיושב היטב תשובת הרא"ש בתשובה כלל מ"ב שהאריכו הח"מ והב"ש סי' קי"ז ובשו"ת נו"ב מהד"ב חאהע"ז סי' ק"ד וגם אני הארכתי לעיל דף קל"ח ע"ש ולפמ"ש מיושב היטב דאם נימא דרגמ"ה השוה מדותיו ולא יוכל לגרש בע"כ שוב שייך אדעתא דהכי לא קדיש וא"נ דיוכל לכופה א"כ ממנ"פ נכפהו להוציא וכן להיפך ל"ש חרגמ"ה וכופין אותה לקבל גט ודו"ק היטב כי הוא קלורין לעינים ועטרה לרא"ש ודו"ק. והנה בהא דאמרו בב"ק קי"א אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מו"ש תיפוק בלי חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה וכתבו התוס' דל"ש לומר אדעתא דהכי רק בזה שאינו תלוי בדעת שניהם דהוא לא אכפת ליה במה שיארע לאחר מותו והנה חכם אחד הקשה אותי דלמה לא יקפיד דהא שייך להקים לאחיו שם בישראל וע"כ רוצה בקידושין כדי שתתיבם להקים לו שם בישראל ואני השבתי דלאבא שאול דמצות חליצה קודמת בודאי ל"ק דהא לא איכפת ליה כלל דהא תוכל לחלוץ ואף לרבנן ל"ש דהא במו"ש קיי"ל דאין חוסמין אותה וא"כ בלא"ה לא תתיבם ועי' מכות כ"ג ויבמות ד' וא"כ רק חליצה בלבד שייך בזה ול"ש דיקפיד ע"ז ובזה הן נסתר מחמתו מה שהביאו ראיה מהך דמוכת שחין לענין מומר ולפמ"ש י"ל דביבם מומר שייך לומר דהקפיד להקים לו שם ובזה יש לחלק בין כשהיה יבם מומר בעת נישואין או אח"כ דאם היה מומר בעת נישואין בודאי לא יקים לאחיו שם בישראל דהרי הוא מומר ויהיה משומד ולא יהיה לו הקמת שם בישראל ודו"ק היטב ובזה מדוקדק מה דאמר תיפוק בלי חליצה ולא אמר תיפוק בלי יבום ולפמ"ש א"ש דיבום בלא"ה לא תתיבם דהא הוא מוכת שחין ודו"ק.
5