שואל ומשיב מהדורא תליתאה א׳:תכ״גShoel uMeshiv Mahadura III 1:423
א׳בלמדי במסכתא זבחים והגעתי להא דאמרו בזבחים דף ט"ז בתוס' ד"ה ויושב ת"ח א"כ הא דאמרו דת"ח לא ליזל לאסהודי לקמי' דזוטר מיניה לאו משום דצריך לעמוד אלא משום זלותא דהא אי אזיל לאסהודי מנפשי' מעיד מיושב ותו דאמרינן התם ה"מ לממונא אבל לאיסורא אין חכמה ואין עצה לנגד ד'. ותימה דבסנהדרין דף י"ט דאמר לינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך הא מלך עדיף מת"ח דת"ח יכול למחול על כבודו ומלך אינו יכול למחול וי"ל דלא דמי דת"ח יכול למחול משום דתורה דידיה הוא אבל מלך כתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך אין זה שלו אלא של אחרים וא"י למחול זה ולגבי מצוה יכול למחול דאם מוחל כבודו בשביל כך לא יניח שלא תהא אימתו עליך. ואני תמה דהתוס' לא כתבו רק מסברא דנפשייהו והרי מה דת"ח יכול למחול משום דתורה דיליה הוא ש"ס מפורש בקידושין דף ל"ב ושם מפורש דאף למ"ד דת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול מלך אין כבודו מחול משום שום תשים עליך מלך והיינו משום דא"י למחול כבוד אחרים ומה דחדשו דבשביל מצוה יכול למחול זה מפורש בסוטה דף מ"א דמצוה שאני ולמה לא כתבו התוס' זאת משמא דגמרא ועיין סנהדרין דף מ"ט לענין חולץ ועיין תוס' כתובות דף מ"ז ד"ה פרשת דרכים ובתוס' סוטה וסנהדרין שם ביארו זאת בהדיא וכאן סתמו וצ"ע. והנה מ"ש התוס' דמה דאמרו ת"ח לא ליזל לאסהודי לקמי' דזוטר מיני' לאו משום דצריך לעמוד רק משום זלותא. לפענ"ד היה נראה דלפי מה דאמרו בקידושין דף ל"ב דאף דת"ח יכול למחול אפ"ה אקפד רבא דהידור צריך לעשות ופירש"י לעשות כמי שעומד א"כ שוב יהיה סתום לבע"ד כדאמרו בשבועות דף למ"ד גבי ר"נ והי' צריך לאפרוחי אווזא וזה קשה לעשות לכך אמרו דלא ליזול דלא לסתום טענותא. ובזה צ"ע במה דאמרו שם ה"מ לממונא אבל לאיסורא אין חכמה וגו' ולמה לא קאמר בפשיטות דבאיסורא דאין שייך חשש סתימת בעל דינו א"כ יכול ב"ד דזוטר לעשות לו הידור וא"כ שוב יכול הת"ח למחול על כבודו ובפרט במקום מצוה והרי במלך מקום מצוה שאני. ומיהו בזה יש לומר דבממונא לא שייך מצוה שאני דהא אי בעי מחיל לממונא והוה כהאי דאמרו בכתובות דף מ"ם אי אמרה לא בעינא ליתא לעשה. ובזה ממילא יש לומר החילוק בין ממונא לאיסורא. והנה התוס' בשבועות דף למ"ד הקשו ג"כ מהא דינאי וכתבו דבמקום שאין ת"ח מוחל כבוד התורה עדיף ממלך. ואני תמה דהא מרימר אזיל לאסהודי ואמימר אותבינהו ואיך שייך עשה דכבוד התורה עדיף והא יכול באמת למחול. ואולי ידע אמימר דלא רצה למחול וצ"ע. וראיתי בספר אור הישר שם נדפס תשובת הגאון בעל שאגת אריה והקשה שם דאי נימא דהזלזול הוא משום דצריך לעמוד א"כ למה אינו נוהג שבועת העדות במלך הא במלך ת"ח יכול לישב כמו ת"ח דמעיד מיושב וגם למה אמרו בשבועות דף ל"א לאפוקי מלך הא משכחת לה במלך ת"ח וע"כ דההליכה היא הזילותא ע"ש שהאריך ואני תמה למה לא הביא מדברי התוס' כאן שכתבו לגבי ת"ח דאין הזלזול בשביל העמידה רק משום ההליכה וא"כ מכ"ש במלך דהזילזול הוא בשביל ההילוך. ובגוף קושית הגאון ממלך הא יוכל להעיד מיושב אני תמה דמה קושיא דהרי הרמב"ם כתב פ"ב מהלכות מלכים הלכה ה' דכל העם באים אליו ועומדים לפניו ומשתחוים ארצה ואף נביא עומד בפני המלך. ואני כתבתי בגליון שכן מבואר במדרש רבה ריש פ' נשא והוא מירושלמי הוריות וצ"ע בברכות דף יו"ד דאיך אמר ישעי' שחזקי' יבא אליו והא הוא היה מלך והנביא צריך לעמוד לפני המלך ועכ"פ איך יבא להעיד לפני הב"ד והלא דיינים לכ"ע בישיבה והלא הם צריכין לעמוד לפני המלך ואיך יעשו וז"ב ודו"ק:
1
ב׳ובזה מיושב מה שהקשה הא עיקר שבועת העדות הוא רק בממון והרי בממון ת"ח מעיד מיושב מכ"ש מלך. ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ הדיינים לא יוכלו לעמוד והיאך יעשו. וראיתי בב"י חו"מ סי' שפ"ח שהביא תשובת הרשב"א בענין מסור שכתב דאף במקום שצריך בפני בע"ד מוקמינן אפטרופוס והקשה מינאי המלך למה לא אוקמא אפוטרופוס וכתב דכל היכא דאפשר לא מוקמינן אפטרופוס משום כבוד ב"ד והיינו נמי דא"ל עמוד על רגליך אעפ"י שאפשר לו למחול משום כבודו כדרך שמוחלין לת"ח אלא שכבוד ב"ד היינו כבוד שמים. ודבריו צריכין ביאור דזה כוונתו שיכולין למחול משום כבודו כדרך שמוחלין לת"ח אלא שכבוד ב"ד הוא כבוד שמים כבוד התורה אבל מלך אינו כבוד התורה רק כבוד מלכות ומלכות שמים עדיף אבל תורה הוא כבוד שמים ודו"ק. והנה הש"א הקשה למ"ש התוס' דבד"נ אפילו ת"ח צריך לעמוד וע"ז הקשה דא"כ למה לא פריך מה ליושב שכן פסול לעדות בד"נ וע"ז לא שייך לומר דשם יושב לא פריך הא זה יושב ממש ופסול בד"נ והניח בקושיא. ולפענ"ד נראה דעכ"פ לא שייך לומר אם עבד חילל דעבודה לאו ד"נ היא ולמה חילל עבודה והרי בד"מ כשר יושב וא"כ עכ"פ למה יהיה אם עבד חילל בזה. וגם י"ל דניהו דד"נ חמור היינו לכתחילה אבל שיהיה עי"ז פסול ואם עבד חילל זה לא אמרינן ומה שהקשה בהא דפריך בסנהדרין דף ח"י גבי כה"ג מעיד והא כתיב והתעלמת אי נימא דעיקר הפסול בשביל דצריך לעמוד הא הכה"ג בודאי הוא ת"ח דבעינן שיהיה גדול מאחיו בחכמה וא"כ יכול להיות מיושב. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי הכה"ג גדול ממלך שהמלך עומד לפני הכה"ג כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהלכות מלכים וא"כ היאך ישבו הדיינים והא דיינים לכ"ע בישיבה וכמ"ש למעלה לענין מלך. ובזה מיושב נמי מה שהקשה מהא דאמרו דכה"ג מעיד למלך או לבן מלך והא מכל מקום צריך לעמוד ואיכא זילותא ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי הרמב"ם כתב שם דמכל מקום כשבא המלך לכה"ג צריך הכה"ג לכבדו ולעמוד מפניו וא"כ כל שמעיד למלך שפיר מעיד בעמידה משום כבודו של מלך והדיינים יושבים שאל"כ לא יוכל להעיד למלך והמלך מוחל על כבודו כדי שיוכלו לדון. והנה הרמ"א בתשובה סי' י"ב מביא ראיה דקבלת עדות בפני בע"ד אף בדיעבד צריך לקבל בפני בע"ד דאל"כ אמאי אמרו עמוד ויעידו בך. והשאגת אריה כתב דלכתחלה מיהת מצוה לקבל בפני בע"ד ובאמת לפמ"ש הרשב"א בסי' שפ"ח שם בודאי משום כבוד ב"ד היה צריך לעמוד ולהעיד בפניו ולא יכול למחול לו כמ"ש שם וזהו כבוד שמים שיעידו בפניו ולא מחניפין למלך בזה. וראיתי במ"ש דו"ז הגאון מו"ה שאול ז"ל אבד"ק אמשטרדם ליישב קושית השאגת ארי' דבד"נ רק מדרבנן צריך ת"ח לעמוד ולא מדאורייתא ולא ידעתי מנ"ל זאת. ולפענ"ד מחוורתא כמ"ש. דעכ"פ בדיעבד לא מפסל. ומ"ש לחדש דבמלך שא"י לעמוד כלל דמלך א"י למחול שוב אינו ראוי לעמוד ועמידה מעכב דאינו ראוי לבילה. אף שדבר חכמה אמר מכל מקום קשה דהא יש לומר דבמלך לא הצריכה תורה לעמוד כלל מפני כבוד המלך וגם הא מצוה שאני ונמצא דהמלך יכול למחול על כבודו רק אם אינו רוצה למחול אנן לא נוכל להעמידו מפני כבודו של מלך אבל עכ"פ ראוי לעמוד ושוב אין עמידה מעכבתו והנה מ"ש הש"א דהא דמלך אינו בשמיעת קול הוא רק בד"מ הנה התוס' יו"ט כתב דת"ק ור"ע לא נחלקו רק בד"נ ואף דמהרמב"ח בתוס' יוה"כ דף ע"ד חולק ע"ז ועיין כ"מ ובש"ש שמעתא ז' פ"א האריך בזה לישב ואכ"מ. והנה בהא דאמרו מצוה שאני לפענ"ד לא נאמר רק שהמלך עושה מעצמו לכבוד השם משובח כדאמרו בסוטה דף מ"ב דינאי עמד מעצמו וקרא א"כ עשה מעצמו כן בשביל מצוה א"כ נתקיים שום תשים עליך מלך שאנחנו נתחייבנו לשום עלינו אימתו וגם הוא אסור להקל בעצמו רק אם עשה כן משום המצוה שפיר עשה וכן בחולץ לאשת אחיו אין אנו כופין אותו רק אם ירצה יוכל לחלוץ ועושה כן בשביל המצוה דאין אנו כופין בשביל חליצה אבל שיהיה אנחנו אומרים לו לעמוד זה אסור. ובזה לא הבינותי מ"ש התוס' בזבחים כאן דבשביל מצוה אמר לו לינאי לעמוד זה לא מבואר בשום מקום וצ"ע. וכן מצינו בדוד שאמר למיכל ושחקתי לפני ד' היינו שאני בעצמי הקלתי בכבודי לפני ד' ודו"ק ועיין חידושי הר"ן בסנהדרין שם ועיין בתוס' כאן שכתבו גם לענין ת"ח סברא הלז דאם רוצה מעיד מיושב ואם אינו רוצה לא צריך ללכת להעיד:
2