שואל ומשיב מהדורא תליתאה א׳:תל״טShoel uMeshiv Mahadura III 1:439
א׳כאשר החילותי ללמוד מסכת כתובות בדף ג' ולדרוש להו דאונס שרי ע"ש בתוספות שהאריכו אי שייך בביאת גוי כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל והריב"ם דוחה פירוש ר"ת וכבר כתבתי בזה בחבורי יד שאול סי' רס"ט יעו"ש. וכעת אמרתי חדשות דהנה מה דאמרו כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל לפענ"ד האיסור על הבועל הוא כדי שלא יהא חוטא נשכר וכל שנאסרה לבעל מחמת זה א"כ ע"כ יגרשנה ואם נימא דמותרת לבועל יהיה חוטא נשכר ע"כ אסרה התורה. ובזה נראה לפענ"ד מה שנסתפק הח"מ סי' י"א ס"ק יו"ד היכא דבא עליה באונס ורק שבעלה כהן אם מותרת לבועל ועיין ב"ש שם בס"ק ב' ובהגהת דגול מרבבה ובהגהת שי למורה מ"ש בזה. ולפמ"ש העיקר תלוי כל שנאסרה לבעלה א"כ יהיה חוטא נשכר ולכך אסורה גם לבועל והכלל הוא דכל שנאסרה לבעל נאסרה לבועל וכל שאינה נאסרה לבעל לא נאסרה לבועל ועיין בהרא"ש פרק הבע"י דכתב בה"ו דלא מסתבר לאסור לבועל כל שלא נאסרה לבעל והיינו מה"ט שכתבתי דלבועל לא נאסרה רק משום שלא יהיה חוטא נשכר ולכך כל שמותרת לבעל לא נאסרה לבועל ועיין בית מאיר שם שגם הוא העלה כן אלא שלא כתב טעם הדבר ולפ"ז לענין ביאת עכו"ם דלא שייך שלא יהא חוטא נשכר דהנכרי אינו חוטא והתורה לישראל נאמרה ולא לעכו"ם ואף דגם ב"נ מצווה על אשת איש דכתיב ודבק באשתו ולא באשת חבירו כדאמרו בסנהדרין דף נ"ח מכל מקום באונס דלא נאסרה על בעלה שוב לא שייך אחד לבעל ואחד לבועל ולפ"ז מיושב קושית התוספות דבאונס לא נאסרה לא לבעלה ולא לבועל ואינה מחוייבת למסור עצמה דג"ע ל"ש דהתורה אפקרה לזרעיה כמ"ש ר"ת ואף דלבעלה היתה נאסרת גם בביאת נכרי היינו דוקא כשהיתה מצידה דמכל מקום מעלה מעל באישה וכמ"ש המהרי"ק באומרת מותר וה"ה בזה אבל אם היתה אנוסה דלא שייך מעלה מעל שוב מותרת לבועל משום דכל שלא נאסרה לבעל לא נאסרה לבועל. והנה בירושלמי אמרו הוא שוגג והיא מזידה אסורה לו הואיל ותצא מחמתו והיינו כדי שלא יהא חוטא נשכר דכל שאסורה לבעל אסורה לבועל. ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי מהרא"ש שנסתפק באשה שזינתה וחזרה וזינתה אם אסורה לבועל שני כיון דכבר נאסרה לבעלה מזנות הראשון ותמה בשבות יעקב הא ש"ס מפורש הוא בסנהדרין דף מ"א כגון שזינתה וחזרה וזינתה ופריך והא יכולה לומר לאסרה לבועל שני באנו ועיין בסוף ספר שער אפרים לזקני הגאון ז"ל מ"ש בנו הרב ז"ל ובתשובה כתבתי בזה. וכעת נראה לי דבר חדש דהנה באמת לכאורה קשה הא רבא לא ס"ל הך דשלא יהא חוטא נשכר כדאמרו בכתובות דף י"א וקשה לרבא לא שייך הטעם דשלא יהא חוטא נשכר. אך באמת התוספות שם מחלקים דשלא יהא חוטא נשכר מועיל לענין שיהיה מוקמינן לה אדינא ע"ש ולפ"ז נראה לי לחלק דכל שהבועל אונס והיא מזידה א"כ מצד הדין ראוי שתהיה מותרת לו היכא שכבר נאסרה לבעלה דלא שייך שלא יהא חוטא נשכר דלבעלה בלא"ה אסורה וא"כ אין הבעל נפסד והיא אינה מרווחת דבלא"ה אסורה לבעלה ומצדו הוא אנוס ובכה"ג נסתפק המהר"א ששון אבל כל שהוא מזיד שייך שלא יהא חוטא נשכר דעכ"פ הוא מהראוי לאסור דהרי עשה שלא כדין ואף דכבר נאסרת על הבעל אבל החוטא אינו מהראוי לשכור עי"ז ודו"ק היטב:
1
ב׳והנה הב"ש כתב דקי"ל כל שאסורה לבועל אסורה לבעל והדגול מרבבה תמה דזו לא שמענו ואיפכא אמרו היכא דנאסרה לבעל נאסרה לבועל ולא להיפך ולפמ"ש גם מצד הסברא לא נראה כן דלמה תאסר לבעל היכא שנאסרת לבועל דהרי לבועל בדין שתאסר שלא יהא חוטא נשכר אבל הבעל למה תאסר עליו ואני תמה דש"ס מפורש היא בסוטה דף כ"ו דאמרי שם דס"ד כל דלא נאסרה לבועל לא נאסרה לבעל קמ"ל דמכל מקום נאסרה לבעל הרי דלא תלוי בבועל כלל וא"כ אף דלא קרינן ביה ונטמאה לבועל מ"מ אסורה לבעלה וא"כ מכ"ש דלא קי"ל דאסורה לבועל תאסר לבעלה זה לא מסתבר ויש לדחות דאדרבא השתא במקום דלא קרינן ביה ונטמאה לבועל אסורה לבעלה מכ"ש היכא דנאסרה לבועל דאסורה לבעלה וז"ב ודו"ק היטב. ובגוף הקושיא על המהר"א ששון הנ"ל די"ל דמה דאמרו כגון שזינתה וחזרה וזינתה היינו שהעדים מעידים שזינתה שתי פעמים וא"כ לא שייך לומר לאסר על בועלה באנו דא"כ למה נ"מ שהעידו שתי פעמים סגי באחד ולהרגה באו ונ"מ דאם זינתה שתי פעמים לקוברה בין רשעים גמורים או דנ"מ לענין הריגת הבועל שנהרג לזה ולזה ואם רק לאסרה על בועלה באו תסגי בפעם אחד וע"ז שפיר פריך דלמא לאוסרה על השני באו דלא שייך לומר שכבר נאסרה דזה אינו דהרי בפ"א נאסרה לבעל ולבועל ראשון ושני ודו"ק היטב כי נכון הוא. והנה הב"ש סי' קנ"ט ס"ק ט' הקשה על הנימוק"י דלמה אסורה לבועל כל שמותרת ליבם והא אמרו בכתובות דף ט' דאונס הי' אלמא כל דמותרת לבעלה בשביל שהיא אנוסה מותרת לבועל אף שהיה הוא ברצון ע"ש ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה טעם הנמוק"י הוא משום קנסא והיינו כמ"ש שלא יהא חוטא נשכר ולכאורה צריך ביאור דהא לא יהיה נשכר דכל דמותרת לבעלה שוב לא יהיה נשכר ואם הבעל אינו רוצה בה עכ"פ בשעת ביאה לא שייך שלא יהא חוטא נשכר הבועל לא ידע שתהיה מותרת לו דדלמא הבעל לא יגרשה. אמנם נראה דהיכא שזינתה ברצון דמאוסה עליו ועיין ב"ש סי' קי"ז א"כ יוכל להיות דהחוטא נשכר ולכך אסורה לבועל ולפ"ז שם בדוד דכתבו התוספות דכ"ע לא ידעו שזינתה רק דוד בעצמו כמ"ש התוספות שם א"כ שוב לא מאוסה עליו ושפיר מותרת לבועל דלא שייך שלא יהא חוטא נשכר דהא יחזירה לעצמה ושוב לא יהא חוטא נשכר ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק:
2
ג׳והנה לפמ"ש הב"ש סי' ז' ס"ק ט"ז דבאנוסה לא שייך שנמאסת עליו א"כ בלא"ה לא קשה מדוד דשם אנוסה היתה ולכאורה היה קשה לי לפי מה דקי"ל דגם באונס חיישינן שמא נתרצית לבסוף ורק דיצרה תקפה ומותרת אבל עכ"פ שייך נמאסת עליו דהיא נתרצית עכ"פ אמנם לפמ"ש הב"ש סי' קי"ז דכל היכא דספק אם זינתה לא נמאסת א"כ כיון דאנוסה לא נמאסת אף דיש ספק שמא נתרצית כיון שאינו דבר ברור לא שייך לומר שנמאסת. והנה לכאורה קשה לי בהא דאמר אונס הוה לפי מה דאמרו בכתובות דף נ"א דשבויי מלכות היכא דסברה מנסב קא נסיב לה נתרצית וא"כ כאן בדוד ניהו דהיה מלך גדול הא יש לחוש שמא סברה שתנשא לו וכמו שהיה באמת שנשאה וא"כ נתרצית. אמנם נראה כיון דלא ידעה שיהרוג אוריה שוב לא היה רשאי לנשאה ולא נתרצית אמנם עדיין קשה כיון דאמרו כל היוצא למלכות בית דוד גט כריתות כותב לאשתו א"כ חשבה שתנשא לו ונתרצית אמנם באמת לפירוש רש"י שכתבו התוספות דקאי על סוף המלחמה א"כ היא לא ידעה שתהיה הגט גט ושמא יחזור אוריה ושוב לא נתרצית. אמנם לפירוש ר"ת שהיה הגט בלי תנאי רק שהיה בצנעא א"כ היא ידעה ושוב נתרצ' מיהו שוב היתה מותרת לו מחמת הגט. ובזה יש לומר הא דאמרו אונס הוה ואבע"א גט כריתות וכבר כתב הב"ש בסי' י"א הנ"ל דהתירוץ השני מחולק וס"ל דאף באונס אסורה ולפמ"ש אינו מחולק דבאמת על אונס קשה הא נתרצית מחמת הגט וע"ז אמר ואבע"א דמותרת מחמת הגט ודו"ק היטב כי הוא חריף נעים ונחמד. והנה בסוגיא דפ"פ דקיימינן בה אמרתי לבאר מה שלמדתי בעש"ק חקת בשנת תרכ"ג הנ"ל ט' תמוז בהא דאמרו דנאמן להפסיד הכתובה משום חזקה דאין אדם טורח בסעודה והקשו הרמב"ן והר"ן למה צריך להאי טעמא תיפוק ליה דאמרינן קיימו שטרותייכי וחותו לדינא כיון דהוא טוען ברי שמצא פ"פ וכבר כתבתי בזה כמה ענינים בתשובה וכעת אמרתי בפשיטות דע"כ לא אמרינן קיימו שטרייכו רק במקום שעדים מעידים שהיה תנאי וזה יכול לקיים התנאי ולכך כל ספק בתנאי צריך לברר אבל כאן כעת אי אפשר לברר דכעת ודאי הפתח פתוח רק שזה טוען שמצאה פ"פ וזה אי אפשר לה כעת לברר והיאך יהיה נאמן זה ובמה תוכל כעת לברר שקרו וזה ברור לפענ"ד. אמנם נראה דעדיין קשה כיון דידעה מעיקרא שיוכל לעשות כן ולטעון שמצא פ"פ א"כ נכנסה בזה שאם יטעון כן יהיה נאמן ושפיר הקשה הרמב"ן. אמנם נראה כיון דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה שוב לא נכנסה בספק זה דהיא חשבה שבודאי לא יפסוד ושוב אי אפשר לה לברר ומעתה מיושב היטב הקושיא דמחמת חזקה זו שוב אינו מהראוי להאמינו רק דנאמן באמת בשביל אותה חזקה ושוב ממנ"פ נאמן ול"ק קושית הרמב"ן:
3
ד׳ובזה מיושב היטב קושית התוספות דלמ"ד דיש לה מנה שוב אינו מפסיד כלום וגם בסנהדרין דף ט' הקשו לר"מ דכתובה דאורייתא למה יהיה נאמן ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת נאמן מצד דצריך לקיים השטר ורק דאי אפשר להתקיים וכל דיש חזקה שוב נאמן מן התורה ודו"ק היטב כי חריף הוא. והנה בהא דאמרו מ"ד מיקם הוא דלא קים ליה קמ"ל ונחלקו המפרשים בשיטה אי הפירוש קמ"ל דשייך שויא אנפשה חתיכה דאיסורא אף דלא קים ליה דמ"מ טוען הוא דקים ליה או דהפירוש דקמ"ל דקים ליה בבירור והקשו כלם דמה נ"מ דאף דלא קים ליה מכל מקום כל דטוען דקים ליה שייך שויא אנפשא חתיכה דאיסורא. והנראה בזה עם מה שהקשה הגאון מוהרד"ב בהגאון בעל פ"י וכן הקשה בישועת יעקב סי' י"א בהך דמוציא שם רע והוזמו עדים דמה נעשה באשת כהן מכל מקום שויא אנפשא חתיכא דאיסורא וכבר כתבתי בזה בתשובה כמה תירוצים. וכעת נראה לי בפשיטות דשויא אנפשא חתיכה דאיסורא הוא מתורת נדר והרי נדר ופתחו עמו א"צ התרה כלל וכאן הוה כנדר ופתחו עמו דהרי הוא שכר עדים שיעידו שכן הוא למען יתקיים דיבורו וכל שהוזמו הרי הוה כמו נדר ופתחו עמו וז"ב. ובזה ממילא מיושב קושיא זו דכל דלא קים ליה אף שהוא טוען דקים ליה כל שאנו מורין לו שאינו בקי הוה כנדר ופתחו עמו ולא הוה נדר כלל וזה ברור ודו"ק:
4