שואל ומשיב מהדורא תליתאה א׳:תמ״דShoel uMeshiv Mahadura III 1:444
א׳הנה אירע מעשה שהיה מילה שלא בזמנה שהיה ראוי להיות ביום א' של פסח והילד לא היה בריא והיה לו מכה שהוצרכו לפתוח המכה בע"ש חוה"מ והנה נשאלתי אם מותר להיות המילה ביום אחרון של פסח והנה כבר כתבתי בחבורי יד שאול סי' רס"ו מ"ש הנוב"י דבודאי מילה שלא בזמנה יש לומר דגם הרמב"ם מודה דאסור ביו"ט שני של גליות ואני פלפלתי שם והבאתי שבריטב"א ביבמות מ"ו כתב בשם הרמב"ן שגם מילה שלא בזמנה בודאי דוחה יו"ט שני של גליות וכולם לא הזכירו זאת ומכל מקום לא מלאני לבי להתיר ואח"כ נזכרתי שכבר פלפלתי בזה בשו"ת שואל ומשיב גבי חפיפה סמוך לטבילה שם הארכתי והבאתי ג"כ שכבר נשאלתי בזה ולא מלאני לבי להתיר ובספרי יד שאול ציינתי שגם בתמים דעים סי' ק"כ האריך בענין זה. והנה לפי שאירע המעשה הלז ועיינתי שנית בתמים דעים והנה שם בתשובה האריך בכלל ההבדלים שבין יו"ט שני לראשון בשני י"ט של גליות וגם בשני י"ט של ר"ה נמצא ג"כ הבדלים בין ראשון לשני ולפי שהאריך הרחיב הדיבור בזה וכמה מרגליות טובות נמצא שם אמרתי לבאר וגם לתקן קצת שבושים שנמצאו בדפוס ואין לי תמים דעים הראשון רק מה שנדפס בלבוב בשנת קע"ב ואולי נתקן הראשון והנה מ"ש שם ואפילו לר"ש דלית ליה מוקצה משום דמחובר בסוכה כריאה ככוסות וקערות ועששיות דמי הנה מ"ש כריאה ט"ס וצריך לומר בריאה וכיון למה דמוקי בביצה דף למ"ד בסוכה רעועה הא בבריאה אף ר"ש מודה ומ"ש ככוסות וקערות ועששיות כיון למה דאמרו בשבת דף מ"ד דר"ש מודה בזה ע"ש ומ"ש בהא דאמרו לערב בכדי שיעשו הביא שתי דיעות וסברות בזה והנה מ"ש כדתנן במסכת מכשירין גבי חמץ מצא בה ירק והנה חמץ ט"ס וצריך לומר מרחץ וכיון למ"ש שם לעיל עיר שיש בה מרחץ ואח"כ אמרו אם רוב עכו"ם לוקח הירק מיד ואם רוב ישראל ימתין עד כדי שיבואו ממקום קרוב ופירש הוא בתחלה דיש לומר דדוקא משום דאית ביה חשש איסור תלישה דאורייתא חיישינן ג"כ לאיסור תחומין דרבנן ורישא דוקא דהיינו רוב עכו"ם אבל בישראל אף מחצה על מחצה כרוב ישראל וכ"ז אם יש חשש תלישה אבל אם אין חשש תלישה רק תחומין בלבד כגון ירקות דכמושין ל"צ שימתין עד כדי שיביאו ממקום קרוב והנה הטעם נראה לענ"ד דמזה ראיה למ"ש הר"ש חיון הובא במג"א סי' קפ"ד לענין ספק ברכת המזון דצריך לחזור גם על ברכה רביעית דרבנן כדי שלא לזלזל וה"ה כאן כיון דיש חשש תלישה וצריך להמתין גם על חשש תחומין צריך להמתין אבל כל דליכא רק חשש תחומין לא חיישינן והביא סברא שניה דיש לומר דסיפא דוקא ברוב ישראל הא מחצה על מחצה לא בעי שימתין רק משום חשש תלישה שהוא דאורייתא אבל בשביל תחומין לא חיישינן לזה במחצה על מחצה כנ"ל כוונתו אף שהלשון משובש שם מאד וקשה עלי להגיה אבל כוונתו נראה ובאמת שאני תמה הא במשנה אמרו גם במחצה על מחצה ימתין עד כדי שיביאו ממקום קרוב ולדברי הסברא השניה לא יהיה דמי הך כדי שיבאו ממקום קרוב הנאמר גבי מחצה על מחצה שהוא רק חשש תלישה ולא דמי לרוב ישראל דשם צריך להמתין עד כשיבא ממקום קרוב גם מחשש תחומין וצ"ע כי גם בכל המשניות קשה לי דכיון ששנה מחצה למחצה למה תני אם רוב ישראל ולענין אבידה מפורש ס"פ קמא דכתובות דף ט"ו למאי נ"מ ע"ש ואילו לענין מרחצת ולענין ירק צ"ע למה נזכר תרווייהו ולסברא השניה היה מקום לתרץ אבל לפ"ז היה לו לתנא לבאר כיון דלא דמי אהדדי וכדפרישית וצ"ע. והנה בבא מחוץ לתחום כתב דדוקא בודאי חוץ לתחום אבל ספק חוץ לתחום מותר משום דהו"ל ספק דרבנן לקולא ואף לר"א דס"ל דבר שיש לו מתירין אסור ה"מ איסור השוה בכל אבל כאן איסור שאינו שוה בכל הוא וה"ה לספק מוכן ועוד ס"ס אפילו בדבר שיש לו מתירין מותר והנה מ"ש וה"ה לספק מוכן צריך ביאור דלטעם הראשון משום דאינו שוה בכל זה דוקא לענין איסור תחומין דמה שזה חוץ לתחום לשני בתוך התחום אבל ספק מוכן שוה בכל. ולפענ"ד הך ספק מוכן צ"ל לאחר שכתב טעם השני משום דהו"ל ס"ס בדבר שיש לו מתירין ג"כ שרי ועיין מג"א סי' תצ"ז ס"ק ד' שתמה דלמה בספק מוכן מקילינן בשני ואילו לענין תחומין משמע בסי' קט"ו דאף ביו"ט שני אסור ע"ש ואני תמה ביותר דאדרבא בספק מוכן מהראוי להחמיר ביותר דלא שייך טעמו הראשון של תמים דעים וכמ"ש ובתחומין שייך גם היתר הראשון דאינו שוה בכל וכפי הנראה לא ראו הקדמונים גוף דברי התמים דעים במקומו שכן הר"ן בפרק אין צדין מביא דברי הרא"ש מלוניל הנ"ל וכתב הטעם מעצמו דהו"ל ס"ס בדבר שיש לו מתירין ג"כ שרי וע"כ דלא ראה דברי הרא"ש מלוניל במקומו כתב כן וביותר צ"ע דבאמת לענין חוץ לתחום הדבר תלוי במחלוקת של רש"י והגאונים בפירוש דברי שמואל בהך שמא חוץ לחומה לנו דרש"י פירש לקולא והגאונים פירשו לחומרא ועיין בר"ן פרק השואל בשבת ובביצה פרק אין צדין שמביא המחלוקת הלז נמצא שיש בתחומין עוד צירוף דברי הש"ס דשמואל לקולא ואפ"ה פסקינן להחמיר מכ"ש ספק מוכן דיש להחמיר וגם ספק מוכן דעת הה"מ דהוה כשל תורה וצע"ג ועיין סי' תקט"ו ס"ז שפסק להחמיר ואילו בספק מוכן מקילינן וצ"ע ועיין פר"ח סי' תצ"ז ס"ק ד' מ"ש בזה וגם דבריו צ"ע שלא הרגיש בסתירה שיש בזה בדברי הש"ע וצ"ע על הת"ד דכתב דמותר בספק אי בא מחוץ לתחום דמה יעשה בהך דנחלקו רב ושמואל בשבת דף קי"א ולשיטת רש"י שמואל לקולא וא"כ היה לו להביא משם והוא לא הזכיר כלל מזה וצ"ע ועבמ"ש הרמב"ן להשיג על הרשב"א הובא בת"ד. והנה במ"ש לענין כחולי עינא דדוקא מכחל עינא דהוה צרכי הבריאים ג"כ והוה שוה לכל נפש אבל צרכי חולה אסור ביו"ט שני כיום ראשון דלא הוה שוה לכל נפש וגם ר' יהודה אוסר הנה בש"ע סי' תצ"ו לא קי"ל כן ועיין ט"ז וש"ך מ"ש בשם הר"ן והר"ן לא הביא כלל דברי הת"ד הנ"ל ומ"ש לענין בקוע עצים עיין סי' תק"א בט"ז ומג"א שם גם מ"ש לענין קריעה דיש לקרוע ביו"ט שני הנה אנן קי"ל כמ"ש הרמב"ם דאין קורעין ביו"ט כמבואר סי' תקמ"ו והוא ג"כ מביא דברי הרמב"ם שאין קורעין ומ"ש בת"ד דקריעה חמורה דכל שלא פרע ופרם חייב מיתה ואתי עשה שיש בו מיתה ודחי עשה ולא תעשה דדבריהם. הנה כבר כתב הרמב"ן דאינו רק אסמכתא בעלמא וע"כ אין לדחות בשביל עשה ול"ת דדבריהם ובפרט שהוא כתב דקריעה אב מלאכה ואף דיש לומר דהוה מקלקל מכל מקום כיון שהוא לצורך מצוה אפשר דאסור ובפרט לשיטתו דחייב מיתה בשלא קרע ועיין בשבת דף ק"ה. ולענין מילה שלא בזמנה הביא שני דיעות אי דחי יו"ט שני של גליות וכבר ציינתי ביד שאול דברי הת"ד הנ"ל ועכ"פ נתבאר דגם במילה ודאי שלא בזמנה נוטה דעת הת"ד שדוחה יו"ט שני ודלא כהנוב"י ועיין כסא דהרסנא סי' פ"ח שזכר לסברת הת"ד דמהראוי שידחה מילה יו"ט שני ע"ש. והנה מ"ש הת"ד דלא אמרינן מתוך בדבר שהתורה אסרה בפירוש כגון לכם ולא לגבוה דלא שייך מתוך דא"כ עקרת מ"ש בתורה וגם נדרים ונדבות למ"ד דאין קרבין ביו"ט וכן אפיית השתי לחם לא שייך מתוך דהתורה מיעטה בפירוש וכן תרומה שנטמאת דאין שורפין ביו"ט משום דהתורה מיעטה בפירוש. הנה זה דבר חדש. ובזה יתיישב קושית הרא"ש בביצה דף י"ב לב"ה דס"ל מתוך אף שאינו לצורך קשיא משריפת קדשים וע"ש הרבה קושיות ועיין קרבן נתנאל שם ולפמ"ש התם א"ש וכמ"ש:
1