שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:קי״בShoel uMeshiv Mahadura III 2:112
א׳נתתי לבי לעיין בהא דאמרו יומא דף ע"ג ע"ב א"ה לא נחול שבועה עליה והקשה הרשב"א דגם לר"י קשה דהא חצי שיעור אסור מן התורה ואפ"ה חל שבועה עליה מכ"ש לר"ל דאינו רק מדרבנן דודאי מצי לחול שבועה עליה וכבר הרבה כתבתי בזה. והנראה בזה כעת עפמ"ש הכ"מ בפ"א מנערה בהלכה ח' דאפילו היתה שניה לא ישאנה והקשה הכ"מ הא שניה אינו רק מדרבנן ומדאורייתא אשה הראויה לו קרינן וכתב כיון דכל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור אמעיטא מולו תהיה לאשה גם שניה ועיין משנה למלך שם שביאר באורך כל דהכתוב כתב סתם גם דרבנן יש לומר דהיא בכלל ע"ש ומ"ש בגליון. ולפ"ז נראה לי ברור דלר"ל דמדרבנן אסור חצי שיעור וא"כ הרי התורה סתמה וכתבה לא תאכל ניהו דאינו רק בכזית מה"ת מכל מקום כל דרבנן אסרו חצי שיעור שוב הוא בכלל איסור תורה דלא תאכלו ועדיף מכל הני דמביא במשנה למלך כיון דשיטת הרא"ש דאכילה בכל שהוא ניהו דלא קי"ל כן ואכילה בכזית כל דרבנן אסרו שוב הוה בכלל לא תאכלו ושפיר פריך א"ה לא נחייב עליה ק"ש והיינו דהוא בכלל לא תאכלו. ולפ"ז זהו לר"ל אבל ר"י דס"ל דחצי שיעור אסור מן התורה משום דחזי לאצטרופי אבל אינו בכלל לא תאכלו דלא תאכלו הוא בכזית רק דאסור משום דחזי לאצטרופי שפיר חל שבועה עליה דמה"ת אינו רק בכזית וזה נשבע על חצי זית. אברא דלפ"ז צריך ביאור בהא דאמרו וכ"ת כיון דאית ליה היתר מה"ת קא חייל ק"ש והרי כל דאסור מדרבנן שוב הוה בכלל לא תאכלו הכתוב בתורה משום לא תסור. אמנם נראה דהמעיין ברש"י יראה שהרגיש בזה וכתב אין זה מה"ס וכי משתבע עליה חייל שבועה ומתחייב עלי'. ולכאורה שפת יתר הוא ולא כתב בפשיטות דאית ליה היתר מן התורה דהא מן התורה אכילה בכזית לר"ל. אמנם נראה דקשה לו מה שהקשיתי ולזה כתב דעכ"פ לא שייך מושבע ועומד דכבר נודע מ"ש מושבע ועומד ולא קאמר דאין איסור חל על איסור וכתב האבני מלואים דאיסור חל על איסור הוא דיש עכ"פ חלות אבל מושבע ועומד אין לו חלות כלל. ולזה הקשה שפיר דכיון דמן התורה אכילה בכזית ניהו דרבנן אסרו אבל עכ"פ מן התורה לא מושבע ועומד הוא ושפיר מקשה ממשחק בקוביא וע"ז משני דש"ה דאמר קרא אם לא יגיד והאי לאו בר הגדה הוא והיינו כמ"ש המלמ"ל דהתורה כתבה סתם אם לא יגיד והאי עכ"פ אינו בר הגדה מדרבנן אבל בכלל לא תאכלו אי אפשר לומר דאף כ"ש דהא אכילה דקרא היא בכזית ואי אפשר להעמיס כלל בכלל לא תאכלו ודו"ק היטב. ובזה מיושב היטב קושית הזהר הרקיע שהקשה על הרמב"ם דמצות דרבנן הוא בכלל לא תסור וא"כ איך חל שבועה ע"ז והרי אמרו דבח"ש אינו מושבע ועומד. ולפמ"ש אין ענינו לזה דעכ"פ מושבע ועומד לא שייך בזה דמן התורה אכילה בכזית ועכ"פ יש מקום חלות להשבועה וכמ"ש ודו"ק ועיין באבני מלואים בתשובותיו סי' י"ד דרצה לומר כיון דשבועה חיילא גם הנדר חל. ולפענ"ד זה אינו דשבועה לא הוה מושבע ועומד ויכול לשבע ע"ז דהוא איסור גברא אבל נדר הוא איסור חפצא וכל דהוא אסור מדרבנן משום לא תסור אין מקום לחול איסור חפצא ע"ז ודו"ק. והנה מן האמור נראה דלפי מה דמסיק הש"ס דר"ל מדרבנן אוסר אי אפשר לומר דר"ל ס"ל דאכילה כ"ש רק דהלמ"מ עוקרו דא"כ מה הועילו רבנן דאסרו אף בכ"ש הא גם מה"ת בכ"ש ואפ"ה הלמ"מ עוקרו וא"כ מה הוסיפו רבנן הא סוף סוף הלמ"מ וע"כ דלפי המסקנא ר"ל ס"ל דמן התורה אכילה בכזית דוקא ורבנן אסרו בכ"ש וז"ב. (ובזה מיושב מ"ש בדף קי"ג לעיל דלפי הס"ד הוה ס"ל כשיטת הרא"ם והארכתי בדברי רש"י שם ודו"ק כי קצרתי):
1