שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:י״בShoel uMeshiv Mahadura III 2:12
א׳ראיתי בספר שנדפס מחדש מש"ב הגאון המנוח מו"ה דוב בעריש אשכנזי ז"ל ושמו נודע בשערים ובסי' ח"י חידש דעדות מודעא בכתב ל"מ והטעם דהרי התוס' בב"ב דף מ"ם ד"ה מחאה כתבו דהא דמועיל מודעא בכתב אף דהוה מפיהם ולא מפי כתבם משום דתקנת חכמים הוא כדי להציל עשוק מיד עושקו ולפ"ז לפמ"ש הר"ן בתשובה סי' מ"ו דבנכסים מועטים ל"מ שימכרו פעוטות אף דבמו"מ עשו חז"ל תקנה שיוכלו למכור מכל מקום כיון שיתומים שמכרו בנכסים מועטים עושים איסור במקום אסור לא תקינו רבנן ע"ש והובא בחו"מ סי' רל"ה וה"ה כאן כיון דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה וכו' ואמאן דמסר מודעא וכיון שעושה איסור שוב אינו מועיל דבזה לא עשו חז"ל תקנה ע"ש. והנה דבר גדול דיבר ואמרתי לעיין בזה וזאת אשר העליתי הנה הוא בעצמו הביא דברי המשנה למלך פ"ז מהלכות מכירה הלכה יו"ד שהקשה בשם הגאון מוהר"ח אלפנדרי מהא דאמרו בנכסי לך ואחריך לפלוני דאם עבר הראשון ומכרו דמועיל ואמאי אמרו במתנת שכ"מ דל"מ משום דכבר קדמו אחריך תיפוק ליה דהא עושה איסור במכירתו ומתנת שכ"מ דאינו רק מדרבנן ואפ"ה היה מועיל וכתב דשאני פעוטות דאין מקום להם להקנות כלל אבל בשכ"מ דהיה יכול להקנות בקנין המועיל בבריא ולכך בזה שוב עשו תקנה ולפ"ז במודעא דמועיל בע"פ א"כ ל"צ להכתב כלל ואף דכעת לא היה מועיל הבע"פ מטעם שביטל המודעות והא גם במתנת שכ"מ כעת אינו יכול להקנות כלל ואפ"ה כיון שבעת ההיא היה מועיל גם המכירה מועיל המודעא בכתב וזה נכון ומ"ש לדחות זאת דשאני מתנת שכ"מ דהיה יכול להקנות בקנין בריא היה מועיל בלי תקנתא דחז"ל אבל כאן דהיה מתיירא להביא לב"ד שלא יתגלה הדבר וגם דלמא ישכחו העדות לכך היה צריך לכתוב העדות במחכ"ת עיקר הכוונה שגוף הקנין היה יכול לעשות ולא צריך לתקנת חז"ל להקנין ומה שהוא מתיירא זה אינו גריעותא בגוף הקנין ותדע שהרי במתנת שכ"מ מה לו לשכ"מ להטריח ולהקנות ודי לו במה שאמר לתת מתנה וקשה על השכ"מ שיעשה בקנין ומה"ט עשו דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין שלא תטרף דעתו עליו ואפ"ה כל שהיה יכול לעשות בקנין בריא מועיל מכ"ש כאן וז"ב ופשוט. אמנם בלא"ה נראה דל"מ אם נימא דנהרדעא פליגי אכלהו ולא מנגיד רק מאן דמקדש בביאה א"כ אינו עושה איסור במסירת מודעא אלא אף אם נימא כמ"ש הבאר שבע דנהרדעא לא פליגי רק בענין קידושין ובשאר דברים מודי ועיין בט"ז וב"ש סי' קל"ד באהע"ז ובסי' קמ"א סעיף ס"ז אפ"ה הא אנן לא קי"ל כשיטת הרמב"ם ומה"ת בשטר כשר ולא מקרי מפי כתבם וכמ"ש הש"ך סי' כ"ח וכ"כ שם התוס' בב"ב בשם ר"י וא"כ שוב המודעא כשר מה"ת וא"ל דכאן לא הוה שטר גמור מכל מקום הא כל שראוי להגדה בע"פ לא שייך מפי כתבם כמ"ש ר"ת וכן קי"ל בסי' כ"ח ובלא"ה הא מדרבנן עכ"פ מועיל ושאני הך דפעוטות דעיקר מה שיכולין למכור הפעוטות הוא תקנת חז"ל ומה"ת ל"מ אבל כאן דכל דרבנן עשו השטר בתקפו שוב מדאורייתא מועיל כל שקיימו השטר ומועיל מה"ת ואף אם נימא דגם שם כל שעשו הקנין מדרבנן נעשה קנין תורה כמ"ש הב"י באהע"ז סי' כ"ח ונחלק עם רבינו ירוחם בזה והדברים עתיקים מכל מקום גוף הדברים הם טעות דע"כ לא מנגיד רב אמאן דמסר מודעא רק בגט מעושה בישראל דהוא כדין אבל מי שמסר מודעא על שאנסו אותו לא עושה איסור ועיין בב"ש סי' קמ"א סעיף ס"ז ובסי' קל"ד וא"כ שם דבאונס היה הגט בזה לא מנגיד רב ואני מוסיף דשאני גט דלא בעי הכרנו באונסו כמ"ש הרשב"ם בב"ב דף מ"א וא"כ כל שלא הכרנו באונסו מנגיד רב אבל במקום דמכירין אנו באונסו הוה כשאר דברים ואינו עושה איסור ובכה"ג עשו חז"ל תקנה להציל עשוק מיד עושקו וז"ב כשמש. ובלא"ה נראה לפמ"ש הב"ח בחו"מ סי' ר"ה ובסימן קל"ד באהע"ז להקשות על מ"ש הטור בשם בעל העיטור דבגט אין צריך להכיר באונסו והקשה דאנן קי"ל כאביי דגלוי דעתא בגיטא ל"מ וכתב דדוקא לאחר שכתב הגט הוא דלא מהני גילוי דעתא אבל קודם הכתיבה מועיל מצד גילוי דעת ע"ש א"כ בגט אין מקום לקושית התוספות דניהו דהוה מפי כתבם ול"מ מתורת עדות אבל עכ"פ גילוי רעת הוה קודם הכתיבה ובגט סגי בגילוי דעת לבד ואף דהוה מפי כתבם ול"מ מה"ת כל שחז"ל אמרו דמפי כתבם מועיל ניהו דבמקום איסור לא תקנו אבל עכ"פ מידי גילוי דעת לא נפיק ומועיל וז"ב כשמש ואף שעל דברי הב"ח יש להקשות כמ"ש בשו"ת בת עיני אבל כבר הארכתי בזה לקיים דברי זקני הב"ח וכן הוא הסכים שם כן איברא דמהרשב"ם ב"ב דף מ"א משמע להיפך דאם היה בלא אונס ואמר הגט שאעשה לא יהיה גט ל"מ דבשעה שכותב הגט אנן סהדי דבטל להמודעא אלא א"כ מסר מודעא לאחר כתיבה והרי משמע דלאחר כתיבה עדיף מקודם מיהו יש ליישב דבביטל בפירוש מועיל לאחר כתיבה טפי כל שלא היה אנוס אבל מצד גילוי דעתא גרע אחר הכתיבה מקודם ודו"ק עכ"פ בנדון דידן מועיל אף בכתב מתורת גילוי דעת וכמ"ש:
1