שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:קע״וShoel uMeshiv Mahadura III 2:176
א׳בדבר אשר שאלת אם שייך ריבית בפחות משו"פ. לא ידעתי מה לך ולי הא מחלוקת הקדמונים היא. אך אי אפשר לבהמ"ד בלא חידוש ע"כ אבאר. והנה בטור יו"ד סי' קס"א התחיל כל דבר אסור ללות בתוספות וכו' אע"ג דכתיב נשך אוכל מרבינן כל דבר ופירש ר"י חוץ מקרקע וכו' חוץ מפחות שו"פ והרמ"ה כתב דאף בפחות משו"פ אסור מן התורה אבל אין מוציאין אותו בדיינין והב"י ציין ומ"ש חוץ משו"פ ולא כתב כלום ובהגהות טורים שנדפסו בדיהרנפורט הגיה נתבאר שם בתוס' והרא"ש ובאמת שכן מבואר שם בתוס'. וראיתי בשו"ת בית יעקב סי' קי"ג שהקשה לשיטת הרמ"ה דס"ל דבפחות משו"פ יש איסור תורה דא"כ היאך אמרו בש"ס שם דף ס"א לא לכתוב רחמנא בריבית ותיתי מגזל דא"כ היאך נדע בפחות משו"פ דבגזל מותר וכתב כיון דקי"ל בחו"מ סי' וא"ו דאם הוזקקו לדון אף בפחות משו"פ דנין וכן סובר הרמ"ה א"כ משכחת לה גם בגזל פחות משו"פ בכה"ג ובמחכ"ת זה דחוק דעכ"פ בפחות משו"פ מעיקרא לא משכחת לה בגזל ועוד דהרי כאן אין נזקקין על פחות משו"פ וכדמשמע בש"ך ס"ק ג' אף לשיטת הרמ"ה וא"כ יקשה להיפך דאיך אפשר למילף מגזל או גזל מריבית דבזה נזקקין ובזה אין נזקקין וע"כ דבזה אין שייך פירכא דעכ"פ גוף הגזל וריבית אינו רק בפרוטה וע"כ קושייתו על הרמ"ה קשה אך גוף קושייתו תמהני שנעלם מגדול הדור דברי התוס' בכתובות דף מ"ו ד"ה אתיא שהרגישו בראיה זו והביאו מזה ראיה דליכא איסור רבית ג"כ בפחות משו"פ וכ"כ הר"ן שם. ובאמת בגוף קושייתם לפענ"ד ל"ק על הרמ"ה דהרמ"ה לא כתב רק שאסור מן התורה והרי גם גזל אסור מן התורה בפחות משו"פ כמ"ש הרמב"ם בפ"א מגזילת ה"ב וכ"ה בטור וש"ע חו"מ סי' שנ"ט וא"כ ממילא יוכל למילף מגזל וכן להיפך וז"ב. איברא דלפ"ז יקשה באמת על הפוסקים דכתבו דליכא בריבית איסור בפחות משו"פ דמ"ש מגזל וגם איך נילף מגזל הא בריבית מותר בפחות משו"פ. אך נראה דהנה בטעם הדבר בפחות משו"פ אסור בגזילה כתב ה"ה והסמ"ע שם דהוא ככל איסורים דחצי שיעור אסור מן התורה. ולפ"ז בריבית נראה לפענ"ד דלא שייך טעם זה דל"מ אם כל ההלואה לא הי' רק בפחות משו"פ דלא משכחת לה שיצטרף ואף אם הלואה יותר רק שהריבית פחות משו"פ מכל מקום הא לא שייך חצי לאצטרופי דבפחות משו"פ אף שיקח עוד פחות משו"פ מהלואה אחרת מכל מקום אינו מצטרף דמכל מקום בהלואה זו לא נתרבה ומכ"ש לפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"ו דחצי שיעור הטעם משום דאחשביה כשאכלו א"כ בשלמא בגזל שייך אחשביה כשגזלו אבל בריבית ל"מ הלוה דודאי אינו עובר דמה שאינו מחשבו ונותן לו פחות משו"פ משום דלא אחשבי' וגם המלוה כיון דנותן לו מדעתו לא שייך דמחשבו במה שנטלו וז"ב לדעתי. ובכה"ג לא שייך למילף מגזל דהיא מידי דתליא בסברא וז"ב. ובזה נראה לי הטעם של הרמ"ה שכתב שאין מוציאין בדיינים משום דניהו דאסור לטלו דאפשר שמחשבו אם הלוה אינו רוצה לתת לו והוא רוצה לקחתו אבל עכ"פ להוציאו בדיינים א"א דמה שאינו נותנו זה לא הוה מעשה בידים ובכה"ג לא שייך אחשביה וכמ"ש אא"ז הח"ץ שם לענין ביעור חצי שיעור דמה שאינו מבערו בזה לא שייך אחשביה ודו"ק:
1
ב׳שוב ראיתי במשנה למלך פ"ו ממלוה הלכה א' שכתב ג"כ דטעם הרמ"ה הוא משום דהוה כחצי שיעור וכמו בגזל ושמחתי. ובגוף הקושיא מהא דאמר רבא לא לכתוב רחמנא בגזל ונילף מרבית שהקשו הרבה קושית ע"ז ועיין משנה למלך פ"ד ממלוה ה"א שהאריך בזה לענין אם שייך רבית בקרקע לפענ"ד לולא דמספינא ה"א דקושית הש"ס אינו דלא לכתוב בריבית כלל דזה פשוט דהוה אמרינן כיון דמדעתי' לא שייך ריבית ודקארי לי' מה קארי לי' רק דעיקר הקושיא דהא אמרו שם דריבית ונשך לעבור עליו בשני לאוין והנה כבר כתבו התוס' שם דהיכא דלא שייך מלקות לא מסתבר שיעבור בשני לאוין דמה נ"מ בזה ולפ"ז ניהו דכאן גלתה התורה בהדיא נשך ומרבית מ"מ זה גופא קשה דלא לכתוב ריבית והיינו דלא לכתוב לאו דריבית כלל דמה נ"מ כיון דלא לקי על לאו דריבית כלל כמ"ש הרמב"ם ועיין משנה למלך פ"ד ממלוה הלכה וא"ו וא"ל דלעבור עליו בשני לאוין בלבד איצטריך דזה נוכל ללמוד מגזל וא"כ לא לכתוב רק נשך בלבד ובזה ממילא ל"ק כל הקושיות דעכ"פ כתוב נשך ונדע על פחות משו"פ וכדומה וע"ז משני דליכא למילף מגזל דמדעתי' וכיון שכן גלתה התורה דיעבור בשני לאוין ודו"ק. אחר כמה שנים מצאתי בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' כ"ז שכתב ג"כ ליישב קושית הבית יעקב הנ"ל דגם בגזל אסור פחות מפרוטה מן התורה וע"ש ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' כ"ו ותמהני גם עליהם שלא זכרו שזו ראיית התוס' בכתובות. אמנם לכאורה קשה היאך אפשר לחייב בריבית פחות משו"פ הא לשיטת הט"ז אינו שייך בריבית קצוצה דיוצא בדיינים רק ע"י תביעה וכאן דליכא שום תביעה הא פחות משו"פ אין איסור גזל דמחל ליה וכיון שכן שוב לא שייך איסור ריבית דהא לא שייך תביעה בפחות משו"פ. אך זה דחוק דניהו דא"י להוציא בדיינים כל שלא תבעו אבל אם תבעו אף שמחל לו פחות משו"פ מכל מקום הא כל ריבית מחילה היא ואפ"ה התורה אסרתו ולכך שפיר אוסר הרמ"ה. ואגב אבאר מה שראיתי בשו"ת פ"מ שם שתמה על אא"ז הח"ץ ז"ל בהא שהקשה הח"ץ דלמה אמר רבא דאתי לכובש שכר שכיר והא אין מקרא יוצא מידי פשוטו וע"ז תמה הפ"מ הנ"ל דלמה לא נזכר הא דאמרו ביבמות דף י"א או דלמא כיון דאתעקר אתעקר הרי דוקא כל שסובל פי' הפשוט אמרינן דאינו יוצא מידי פשוטו לא כשא"א לסבול בשום אופן פירוש הפשוט. הנה זכורני שכבר השבתי עליו בתשובה אחת ואיני זוכר מקומו. אמנם כעת תמה אני בפשיטות הכי בשביל דאתיא מריבית ואונאה אינו סובל הפשיטות לגמרי ול"ד לשם דבמחזיר גרושתו לא שייך ענין טומאה כלל כמ"ש התוס' שם דבעילתה היתר הוא משא"כ כאן דאינו רק קושיא למה לי דיש לומר דאתי לתרי לאוין רק דכל דאיכא למדרש דרשינן וכמ"ש התוספת בב"מ שם וז"פ וברור. ואני מתפלא על שר התורה הרמב"ן ז"ל בשורש השני במנין המצות בהא דהאריך הרמב"ם לדחות דברי המוני המצות שמנו הדרשות אף שפשט' דקרא לא יורה ע"ז והביא דברי רבא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו וע"ז כתב הרמב"ן דכל המדרש כלם נכללים בלשון הכתוב ולא מצאו מדרש שהוא עקרי במצות מוציא מקרא מידי פשוטו זולת מה שנזכר ביבמות דף כ"ד על פסוק והי' הבכור אשר תלד והמג"א הליץ בעד הרמב"ם שאדרבא המדרש מוציא מידי הפשט רק שגם כי ידרשו בו מדרש לעולם פשוטו הראשון קיים ואני כתבתי בקונטרסי נקוב בשם דין וחשבון שכתבתי על מנין המצות ושרשיו שלא זכרו הך דיבמות דף י"א דעוקר לגמרי הפשוט ואינו סובל כלל הפשוט כמ"ש התוס' ועיין בעשרה מאמרות מאמר חקור דין פי"ג שהביא ראיה דאף שדרשו דרשה אפ"ה אין מקרא יוצא מידי פשוטו ממ"ש לא יומתו אבות על בנים ודרשו חז"ל בעדות בנים ובדברי הימים ב' סי' כ"ה מבואר דהפשוטו כמשמעו שבנים לא יומתו בחטא אביהם וזה ודאי כפי המג"א. מיהו גם לרמב"ן יש לומר דנכלל גם הדרש והמליצה והמקרא אמת וכן מצאתי במגילת אסתר באותו שורש גבי מה שהקשה הרמב"ן על שיטת הרמב"ם בשרשו דמה שהוא נלמד מי"ג מדות אין למנותו בכלל המצות והקשה הרמב"ן מהא דמנה לא יומתו אבות על בנים כפי מדרשו וע"ז כתב המג"א שם דס"ל לרמב"ם דשניהם אמת ועכ"פ המדרש של בעדות אבות ג"כ בכלל פשוט של מקרא עי"ש. ובזה ישבתי לנכון קושית הרמב"ן בשורש שמיני שכתב להקשות דלשיטת רבינו שנטע שורש השלילה שלפעמים יורה הכתוב על שלילה לבד א"כ קרא דלא יומתו אבות על בנים יש לפרש ג"כ בתורת שלילה דה"א שנתחייב מיתה ע"פ קרובים כמו בשני עדים אחרים קמ"ל דלא יומתו אבל אינו אזהרה ובמחכ"ת המג"א שהשיב לקושיא זו דאי אפשר לומר שהוא לשלול דין חיוב מיתה עפ"י שני עדים שאינם קרובים דהכתוב משמע דבא לומר דלא יומת ע"פ אחד כגון אב על בן דסד"א שיהיה נאמן אחר שהוא קרובו בודאי אומר אמת שאל"כ לא יגרום מיתה לזה. במח"כ אין לו טעם וריח דאיך אפשר דס"ד דקרוב יהיה עוד יותר נאמן ובד"נ בודאי כל שאינו עד אינו נהרג אף כי בע"א אך לפמ"ש הרמב"ן והמג"א אתי שפיר כי אחרי שלא יומתו אבות על בנים כולל שלא יומתו בעדות וכן שלא יומתו בחטא אביהם ולענין חטא אי אפשר לומר שהוא שלילה דמה"ת לחייבו על חטא אביו דנצטרך לשלול זאת כמו כן גם המדרש שדרשו על עדות ע"כ הוא אמת שבא באזהרה ולא שלילה ודו"ק היטב:
2
ג׳שוב ראיתי בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' כ"ו שרמז בהדיא לדברי הרמב"ם אלו במנין המצות דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ובאמת זה כלל גדול בדין דהמקרא כולל הפשט והמדרש. ובזה נראה לפענ"ד גם מה שהאריך בח"ץ שם בענין עושק וגזל ליישב קושית המ"מ נראה לפענ"ד ג"כ ליישב בדרך זה דהנה בשיטה מקובצת ב"מ דף קי"א שם בהא דאמר אביי נתתיו לך וגזל ועשק היינו לא שכרתיך דהענין הוא דעשק היינו מלשון חשק כמו דכתיב ד' עשקה לי דפירושו חשק והיינו דחשק הוא לשעה אף שנודע אח"כ אבל גזל היינו לעולם. ומעתה לפ"ז בכלל עשק הוא גזל ג"כ דעכ"פ חשק בו ולכך אמר רבא זה עשק זה גזל רק שעובר בשני לאוין אבל עכ"פ שם גזל לא נפק מפשוטו. ובזה מיושב קושית הה"מ והרבה קושית התוס' ועיין בח"ץ שם. ובזה נראה לפענ"ד לדחות דברי האמונת שמואל שחידש דלפני עור היינו דוקא בדבר שהוא מוזהר עליו אבל לא בדבר שמותר לדידיה דמלבד דהוא תמיה מכמה מקומות וכמו שהקשו האחרונים והארכתי בזה בתשובה אף גם דכמו דפשוטו לפני עור היינו שלא תתן עצה שאינה הוגנת למי שאינו מבין כמ"ש רש"י והרמב"ם וא"כ זה ודאי דהמיעצו יודע שהוא רע רק שזה אינו יודע שרע לפניו כמו כן מדרשו בדבר עבירה צריך להיות כן וקשה לעקר הדרש מפשטת הקרא וצ"ע. ובמ"ש לפרש הך דעשק וגזל דעשק נקרא מה שהוא לשעה יש ליישב קושית המהרש"א בתוס' ר"פ איזהו נשך שכתבו דבגזל הו"ל לאו הניתק לעשה ואין לוקין לכך מוקי לה בכובש שכר שכיר והקשה המהרש"א דגם בכובש שכר שכיר הוה לאו הניתק לעשה ולפמ"ש יש לומר דענין עושק הוא לשעה ולא שייך בזה ניתק לעשה דעכ"פ כבר כבש ועשק דהוא לשעה וז"ב ודו"ק. ובגוף הדבר שכתבתי למעלה דבריבית ליכא איסור מן התורה בפחות משו"פ ונדחקתי למעלה דמ"ש מגזל דאסור חצי שיעור מן התורה לפענ"ד נראה כיון דאמרו בריש פרק איזהו נשך דנשך בלי תרבית או תרבית בלי נשך לא משכחת לה ולפ"ז כיון דבפחות משו"פ לא שייך נשך דהרי באמת פחות משו"פ אינו ממון רק דמטעם אחשביה אתינן עלה כמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל וא"כ עכ"פ הוא לא נשך ולא חיסר ממונא וניהו נמי דנתרבה ממונו הא נשך בעי עם תרבית ולכך פחות משו"פ ליכא איסור עלה וגם להטעם דח"ש אסור משום חזי לאצטרופי הא דעת הט"ז דבעי תביעה וכמ"ש ביו"ד סימן קס"א וא"כ כיון שבפחות משו"פ לא שייך תביעה דאין ב"ד נזקקין לפחות משו"פ א"כ לא שייך ח"ש דאינו חזי לאצטרופי דמחוסר עדן תביעה דאף דבריבית נזקקין לפחות משו"פ משום איסור ריבית דלא תלוי במחילה מכל מקום עכ"פ לא שייך חזי לאצטרופי דעכ"פ צריך תביעה וכ"ז שלא תבעו אינו חייב וגם זה יש לדחות דעכ"פ איסור איכא ניהו דאינו חייב להחזיר בלי תביעה מכל מקום עכ"פ איסור עשה אבל העיקר דאם נימא דהטעם משום אחשביה כאן לא שייך אחשביה וכמ"ש דמה שהוא נותן פחות משו"פ בודאי לא שייך אחשביה דאדרבא לפי שלא חשוב בעיניו לכך נתן לו וא"ל עכ"פ אף דריבית איכא אבל נשך ליכא וכמ"ש וזה שהקשו התוס' דריבית לא שייך בפחות משוה פרוטה וא"כ היכא נסתפק בשכרו פחות משו"פ. ומה שנראה בישוב קושית התוס' דהנה באמת מה דבעי ר' ירמי' שכרן בפחות משו"פ מהו אף דבכ"מ פחות משו"פ לא הוה ממון נראה לפענ"ד דהנה במנחות דף נ"ט אמרו נתן שמן כל שהוא ע"ג לבונה פסול משום שנאמר לא ישים עליה ושימה בכל דהו דדוקא היכא דכתיב לא יתן בעי שיעור אבל לא היכא דכתיב שימה ולפ"ז כאן דכתיב ושם ויליף שימה שימה וא"כ בעי שימה ושימה כל דהו משמע ולכך בעי פחות משו"פ מהו. ולפ"ז ל"ק דבאמת מטעם דכתיב לא תשימון הי' גם בריבית סגי בשימה כל דהו אבל בריבית כתיב הרבה לאוין דכתיב לא תקח וכו' ונשך וריבית אינו רק בדבר דמחסר ולכך ליכא אסור בפחות משו"פ אבל כאן דיליף שימה שימה ושימה באמת בכ"ד הוה שימה ולכך בעי שניהם בפרוטה מהו דהיינו עכ"פ שימה איכא דהוא נתן עכ"פ פרוטה אף דלהם לא הגיע פרוטה לכל אחד וכעין דבעי בקידושין דף ז' שתי בנותיך בפרוטה ועיין בתוס' שם. ויש להמתיק הדבר דז"ש לא תשימון עליו נשך דאם לוה לו על זמן ע"מ שיתן לו פרוטה בכלות הזמן נמצא שכל יום אינו שו"פ רק הזמן כלו שו"פ והרי אמרו דמשעת שימה הוא דעבר והרי בשעת שימה לא הי' עדיין פרוטה ורק דלא תשימון עליו כל דהו משמע ודו"ק. דבאמת אם נימא דריבית אף בפחות משו"פ נמי אסור והיינו אף דמפאת הלוה לא שייך נשך מ"מ ריבית שייך דאחשביה וא"כ בשכרו שניהם בפרוטה ג"כ שייך זאת ולכך אחר שבעי פחות משו"פ מהו בעי שניהם בפרוטה וגם בריבית יש לומר דאסור משום לא תשימון עכ"פ. עוד הי' נראה לי דלכך לא שייך בריבית איסור בפחות משו"פ דהנה במ"ש הרמב"ם וטוש"ע דאסור לגזול אף בפחות משו"פ וכתב ה"ה דהוה כחצי שיעור. הנה לכאורה לפמ"ש הר"ן בפ"ק דקידושין דאם קידש בפחות משו"פ ל"מ אם תאמר לדידי שוה לי פרוטה דלא כל הימנה לעשות ממון מה שאינו ממון בעצמותו ע"ש. ולפ"ז אם נימא דחצי שיעור אסור משום דאחשביה והרי פחות מפרוטה אינו נקרא ממון רק דהוא אחשבי' ומה מועיל חשיבותי' כל שאינו שו"פ בעצמותו לא מועיל אף דיאמר לדידי שוה לי. וצ"ל כיון דאמרו בסנהדרין דף נ"ז צערא בשעתי' מי לית לי' ופירש"י דבישראל מחיל אח"כ אבל עכו"ם לא מחיל א"כ ממילא יש לומר דלא תגזול בכ"ש משמע דהרי אית ליה צערא רק דכל שאינו שו"פ לא נקרא ממון ולא צערי' בממון חשוב דלא הקפיד כ"כ ומחל אבל עכ"פ אסור לגזול דעכ"פ צערא אית לי'. ולפ"ז זהו בגזל אבל ריבית דמדעתי' דלית ליה צערא רק דהתורה אסרה בשביל שנתרבה ממונו וכל שאינו ממון בעצמותו מותר ושפיר הקשו בתוס' דאצטריך לאו בריבית לפחות משו"פ דא"ל כמ"ש הפנים מאירות דלא אצטריך קרא דגם בגזל אסור בפחות משו"פ דזה אינו דאי לאו קרא לא הוה יליף מגזל דכאן לא שייך חצי שיעור ולכך אצטריך קרא על ח"ש וממילא הי' לאו גמור לענין מלקות כל דלא אתי רק לענין חצי שיעור ודו"ק היטב כי הוא נעים ונחמד ת"ל. ודרך אגב אומר דחצי שיעור אסור מה"ת דנחלקו ר"י ור"ל ופירש ביומא דף ע"ד משום דחזי לאצטרופי והתוס' הקשו דא"כ למה לי קרא דכל חלב. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה הא דחלב נאסר נראה בכריתות דף ד' דהוא בשביל דקרב לגבוה ומקרא מלא דכל חלב אשר יקריבו לד' ועיין ברמב"ן פ' צו ובב"י יו"ד סי' ס"ד מ"ש בשם מהר"י אבואב או מהריב"ח ואינו לפני. ולפ"ז זהו דס"ל לר"י דחצי שיעור דהרי התורה אסרה חלב מטעם שקרב לד' וא"כ גם חצי שיעור הרי חזי לאצטרופי וכלו קרב לגבוה וכל פורתא ופורתא בכלל וא"כ חזי לאצטרופי הוא מטעם שמה שנאסר כ"ש בחלב שחזי לאצטרופי לגבוה. איברא דלפ"ז ר"י ור"ל לשיטתן בזבחים דף ל"ד דלר"י דהמקריב חיה לגבוה עובר בעשה א"כ לכך חלב חי' מותר דאינו לגבוה אבל לר"ל דאינו בלא כלום ובהמה רק למצוה שוב אי אפשר לומר דחצי שיעור אסור דחזי לאצטרופי דהרי א"כ חלב חיה יהי' אסור ג"כ דאפשר להקריב לגבוה וע"כ דאין זה טעם וא"כ לא שייך חזי לאצטרופי ולכך חצי שיעור מותר. וזה שלמדו כוי וחצי שיעור מחד קרא דהרי כוי הוא ג"כ מטעם שהוא ספק חי' וספק בהמה וא"כ חשיב בזה חצי שיעור וכמ"ש ודו"ק כי היא הערה חדשה:
3