שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:קע״חShoel uMeshiv Mahadura III 2:178
א׳לש"ב הרב המאוה"ג וכו' מוה' נ"ה האבד"ק ברעזאן נ"י:
1
ב׳אשר שאלני בדבר הזוג שלו שהגיע לזה שנגמר ונעשה ביניהם שיהיה פירוד בין הדבקים אם לכתוב הגט בר"ח סיון וגם היאך לכתוב השמות שהיא נקראת בילא תרצה ויש שקראו אותה במקום מולדתה בילא לבד ויש שקראו אותה תרצה לבד ושניהם שמות העריסה. הנה מפני כי השעה נחוצה לו אי אפשר לבא במרובה. והנה בגוף הדין אם לגרש בר"ח כבר כתב הח"מ סי' קכ"ו ס"ק יו"ד והב"ש שם ס"ק ח' דלעת הצורך נותנים גט בר"ח וכותבין ביום אחד לירח והב"ש הביא שבנ"ש הכריע לכתוב באחד לירח. אמנם מה נקרא צורך לפענ"ד דוקא אם הוא מקום עיגון כגון גט שכ"מ או שאחד רצה לנסוע ותשאר אשתו עגונה וכאן שאין נ"מ רק מה שצריך מעלתו להיות עוד פה איזה ימים וקשה טלטולא דגברא וגם הוא סמוך לחג השבועות ורצה שיהיה בביתו על יו"ט קשה לסמוך ע"ז. ומיהו אם אולי ע"י שלא יבא תיכף וימשך הדבר וירחק הדבר לאין תכלית אולי חשוב לצורך. וראיתי בג"פ שכתב דוקא לעת צורך גדול כגון גט שכ"מ ומכל מקום הסומך להקל בכה"ג אין גוערין בו. אמנם איך לכתוב השמות דבר זה צ"ע. והנה אם אומר להאריך בש"ס ופוסקים ולהביא כל הדיעות והדברות והאמירות שנאמרו בהא דרובא קרא לה מרים ופורתא שרה יארכו הדברים לאין תכלית וגם כאן הענין אינו שוה בשוה עם שם כי שם דברו אם צריך לכתוב שניהם בפירוש או שדי בו כל שום אבל באמת כאן עיקר הפלפול אם להקדים שם בילא או שם תרצה. והנה לכאורה נראה לי דאין קפידא כיון דלא נתברר מי הם הרוב אם אותן שקוראין בילא או אותן שקוראין תרצה ואיזה שירצה יקדים. והנה בסי' קכ"ט סי"ד מבואר ורמ"א דאם נקרא ב' שמות ביחד כשר אם נכתבו לשניהם ביחד ועיין ב"ש ס"ק כ"ד שכתב דאדרבא צריך לכתוב שניהם בלא דמתקרי ואם כתב דמתקרי פסול. אך אין משם ראיה לנ"ד דש"ה שאין חילוק בין השמות ונקרא בשניהם ביחד פשיטא דאין לכתוב דמתקרי דאיזה מהם יקדים ואיזה יכתוב בשם דמתקרי אבל כאן שקצת קוראין אותה בשם זה לבד וקצת בשם זה לבד דאז אם הי' הרוב קוראין אותה בשם אחד הי' נקרא עיקר השם טפל והיה צריך להקדים העיקר ועס"ב ובב"ש ס"ק ד' דדעתו דאם כתב על העיקר דמתקרי אף אם כבר נכתב הגט אין לתנו כשאינו מקום עיגון וכאן שלא נודע מי העיקר ומי הטפל צ"ע מה יעשה. אמנם לפענ"ד נראה כיון דשם תרצה הוא שם הקודש כי כן נמצא במקרא בבנות צלפחד שהיתה אחת נקראת תרצה ולכך נכתב תרצה ועיין ב"ש בשמות הנשים אות ת"ו וא"כ כיון שזה לשון קודש ובילא ודאי אינו רק לעז א"כ בדין הוא להקדים שם תרצה דשם העברי עיקר והשם בילא בלשון דמתקרי כמבואר בסט"ז בהג"ה דשם העברי עיקר. אך דא עקא דעל שם לעז כותבין המכונה כמ"ש שם בהג"ה וא"כ איך יעשה אם יכתוב תרצה המכונה בילא א"כ אותן שקוראין אותה בשם בילא לבד לא ידעו אם היא אותה האשה שהרי היא נקראת בילא לבד וכאן הוא רק מכונה בשם בילא. ע"כ נראה לפענ"ד דיכתבו תרצה דמתקריא בילא כי כבר הכריע הב"ש בס"ק למ"ד דהיכא דאיכא ספק כותבין דמתקריא על שם לעז דגם בזה שייך דמתקרי ע"ש וה"ה כאן כנלפענ"ד ועיין בסדר הגט אות י"ט:
2
ג׳והנה אח"כ הגיד לי הרב אבד"ק ברעזאן דרובא קרו לה בילא ופורתא תרצה ובחלייתה חתמה עצמה בשתיהן. ונראה לפענ"ד דגם בזה יקדימו שם הקודש ועל הלעז יכתבו דמתקריא וכ"כ הב"ש ס"ק ל"א וכן הסכים הג"פ ועיין בס"ק ע"ז פ"א ע"ש. ויש לי אריכות דברים בדבריהם. אבל לדינא נראה לי דכך יש לכתוב ושמעתי שנעשה מעשה בשתי גיטין ובדרכים אחרים והנראה לפענ"ד כתבתי לדינא. ומדי דברי זכר אזכור מה דחידש הב"ש בס"ק כ"ד לענין משה ליב דיש לכתוב משה יהודה המכונה ליב ואין לטעות דהמכונה קאי גם על שם משה ולא נקרא כלל משה כי מסתמא קאי על מה דסמוך ליה ע"ש והגאון בנוב"י מהד"ת סי' קי"ט חלק אהע"ז השיג עליו דהמכונה קאי על האדם ולא על השם וא"כ עדיין חוזר וניעור החשש של הב"ש דיאמרו דלא מכונה רק ליב ובאמת נקרא משה ליב וע"כ כתב הוא דיכתבו שתי שמות ויכתבו דמתקרי דעל שם הקדש שייך דמתקרי ואני אומר במחכ"ת דברי הב"ש נכונים וכוון בזה לכוונה עמוקה. והנה לשון המכונה קאי על מי שנתכנה ויוצא משם העברי ע"ז שייך טפי לשון כנוי והושאל גם על שם לעז שאינו יוצא משם העברי ועיין בסעיף ט"ז ובב"ש ס"ק למ"ד ולכך כאן שנקרא משה ליב ולס"ת עולה בשם יהודה א"כ איך יוכל לכתוב דמתקרי משה ליב דמשמע שזה ענין אחר ממה שנכתב בגט והרי כבר כתב בגט משה יהודה וליב הוא יוצא משם העברי וכיון שכבר כתב משה יהודה ניהו דעל שם ליב שייך דמתקרי דהיינו שעולה לספר תורה בשם יהודא ונקרא בפי העולם בשם הדומה לו ויוצא ממנו כמ"ש בסעיף ט"ז אבל על שם משה איך שייך דמתקרי הא כבר כתבו ולא נתחדש כאן קריאה חדשה ולכתוב דמתקרי ליב לבד ג"כ אי אפשר דמשמע דלא נקרא רק ליב לבד וזה אינו דהרי נקרא גם בשם משה ולכתוב המכונה משה ליב ז"א דעל שם הקודש לא שייך המכונה ולכך דעת הב"ש לכתוב המכונה ליב וכמסקנת רמ"א דעל כל שם לעז בין שא"י ממנו ובין שיוצא ממנו יש לכתוב המכונה. ומ"ש הנוב"י דהמכונה קאי על האדם וא"כ יהי' משמע שאינו מכונה רק ליב והוא מכונה משה ליב. במחכ"ת זה אינו דבאמת אינו מכונה רק ליב לבד כי ליב הוא לעז וע"ז שייך כינוי ושם משה אינו מכונה רק דמתקרי כן ולכך כותב משה יהודא שכן הוא נקרא לס"ת המכונה דהיינו שאינו אותו שם שנקרא לס"ת רק שנתכנה שמו להקרא ליב בפי העולם. דרך כלל עיקר כוונת הב"ש דלשון מתקרי היינו קריאה חדשה ממה שנזכר למעלה בגט וזה לא שייך על שם משה שכבר נזכר אבל המכונה שייך בזה דנתכנה שם יהודא להקרא ליב וע"ז שפיר כתב הב"ש דאין לחוש שמא יאמרו דגם שם משה נתכנה להקרא ליב ולא נקרא בפי כל רק בשם ליב לבד דזה אינו דמה"ת יאמרו כן דמסתמא קאי אדסמוך ליה וז"ב כשמש לדעתי ודברי הב"ש נכונים. ומעתה גם בנדון דידן שייך לשון המכונה על שם לעז אף אם נימא דהרוב קורין אותו בילא דהשם הקודש הוא העיקר ושם הלעז לא יתכן לכתוב דמתקרי דעיקר הקריאה היא שם הקדש וכמ"ש הרמ"א ובב"ש ודו"ק. שוב ראיתי בתורת גיטין בסי' קכ"ט שכתב דדעת רמ"א דוקא בשם לעז היוצא הימנו מן העברי כגון יהודא ליאון הוא דשם הקדש עיקר אבל שם לעז אחר שאינו ענין להקדש אז אם הרוב קורין בשם לעז הוא העיקר. ובזה ליישב קושית הב"ש מפעסלין אסתר ע"ש. והאמת שבהשקפה ראשונה עלתה בלבי לחלק כן אבל פשטת לשון הרמ"א והב"ש מבואר דבכל לעז הדין כן וכן נראה מהד"מ וכן נראה מאחרונים ועיין בג"פ תמצא ג"כ שהבין כוונת רמ"א כמ"ש ודו"ק ועיין בישועת יעקב לענין מי שנקרא צבי יהודא וכינוי שלו הירש ליב דאין לכתוב צבי המכונה הירש יהודא המכונה ליב פן יאמרו דגם יהודא מכונה לצבי ומכונה ג"כ ליב. ולפענ"ד אם יכתבו יהודה בהא ע"כ דהוא לשון הקדש דאם הוא כינוי הי' לו לכתוב בודאי יהודא באלף ועיין בט"ז וב"ש בשם יהודא ודו"ק:
3
ד׳והנה דרך אגב אכתוב מה שהגיעני ל"ב לעומר בשנת תרי"ד תשובה ממאניסטרישש מהרב מוה' משה חיים שור בהמנוח ז"ל האב"ד דשם על מה שקרה שם שנסדר הגט כהלכתו ואח"כ נודע שהעד השני עם האשה המתגרשת הוא שני בשלישי ובשעת הסדרת הגט נשכח זאת ואח"כ נודע זאת מה דינו של הגט וכבר נתן הגט וע"ז האריך אם זה מקרי דיעבד וכשר אף שאינו שעת הדחק כ"כ. והנה מה שהביא דברי ספר טוב גיטין בסדר הגט ס"ו והוציא ממשמעות דבריו דפסול כל שאינו שעת הדחק כל כך והאריך בזה. הנה א"צ לכל האריכות והדברים פשוטים דכיון דבשטר קיי"ל בחו"מ סי' ל"ג ס"ב דשלישי בראשון כשר ואצ"ל שלישי בשני וא"כ אף לדעת הפוסקים דשלישי בראשון פסול מכל מקום שלישי בשני ודאי כשר ואף דבגט מחמרינן לכתחלה דאף רביעי ברביעי פסול היינו לכתחלה אבל כל שניתן הגט ודאי כשר. ולפענ"ד היה נראה דבר חדש באמת מה דמבואר בסדר הגט דלכתחלה אין לוקחין לעדות אותן שיש להם קורבה אפילו רביעי ברביעי דהחמיר כ"כ אף שכשרים הם הוא בשביל דבאמת אנן קיי"ל דעדי מסירה כרתי ובדיעבד כשר אף בלא עדי חתימה וא"כ אפשר לטעות דע"ח הם כשרים אפילו שהם קרובים הפסולים לעדות ולכך כל שנראה לבני אדם כקרובים פסלו דבאמת אף דע"מ כרתי וא"צ ע"ח מכל מקום כל שהי' ע"ח פסולים פסול הגט דהו"ל מזויף מתוכו ועיין סי' ק"ל סי"ז ולכך פסלו כל קורבא דנראה קצת כקורבא ולפ"ז לדידן דקי"ל בסי' קל"ג דע"מ עדי חתימה הן וא"כ שוב בודאי כל שכשרים לעדות כשרים וליכא למגזר אטו פסולים דהכל יודעים שקרובים פסולים לעדות לכך לדידן ליכא למגזר כלל כנלפענ"ד אבל מכל מקום לכתחלה מחמירין אבל לפסול בדיעבד אין שום בית מיחוש וכל שנתן הגט אין לחוש כלל. והנה בשנת תרי"ז הגיעני תשובה מהרב החריף מוה' מאיר לאנדא נ"י מק"ק בורשטין ששאל באחד שבגד באשתו וזרק לה גט בע"כ ואח"כ כשנתרצית לתת לה גט שנית הערים באמרו ששמו של אביו הי' יהודה ליב ובאמת הי' שמו ארי' ליב והתחיל לערער על הגט והלך למרחוק והוא מקום עיגון גדול. והנה כתב מעלתו בשם הרב מוהרש"ק נ"י שדו"ז הגאון בעל ישועות יעקב בשנת תקצ"ב כתב בזה דבדיעבד יש לסמוך על העבוה"ג דגם בשינה בשם אב כשר. הנה באמת קשה לסמוך ע"ז במקום שכל הפוסקים חולקים עליו. אבל באמת אני מצאתי שהבעל העיטור ס"ל כן כמ"ש בשמו בג"פ סי' קכ"ט ס"ק מ"ג ע"ש ונוכל לסמוך ע"ז בשעת הדחק ובעיגון גדול כזה ואילו הי' הכנס"י רואה דברי בעל העיטור לא הי' כותב מריבות נגד העבוה"ג:
4
ה׳והנה בשנת תרי"ח הגיעני תשובה מהרב מוה' אליעזר ליפא נ"י אבד"ק ראזינטוב במה שאירע לפניו שאחד הי' שמו מושל והוא אבי המתגרשת והברת הקריאה היא כמו זיסל וסדר הגט בואו כמו בזוסל ואף שחתם ביו"ד חשב כיון שהוא ע"ה אין ראיה מהחתימה שלו ואחר שנתן הגט לב מעלתו נוקף אולי יש לכתוב ביו"ד ורצה ליתן גט אחר והאשה לא רצתה וכתב הבעל להרב הגאון מוהר"ש קליגער וצוה לכתוב גט אחר ביו"ד כי חשש שמא יקרא מושל בחולם כשיהיה נכתב בוא"ו והנה האשה בשמעה זאת לא רצתה לקבל ג"פ אחרת בשום אופן רק שיתן לה תרקבי דדינרי. והנה יפה כתב מעלתו כי בטיב גיטין מכשיר בזה כמ"ש באות זיי"ן גבי זיסקינד יעו"ש בשמות נשים אות ז' גבי זיסל ובג"פ מכשיר באבי המתגרשת. וגם יפה כתב מעלתו ע"פ דברי הג"פ כל דיש מקום לקרות הכי והכי הגט כשר ע"ש בסי' קכ"ח ס"ק ג' בסופו וה"ה כאן כיון דאיכא למקרי בחולם ואיכא למקרי במלאפום או בשורק שוב אין קפידא. אמנם לפענ"ד בלא"ה יש להכשיר כאן דהא באמת לפענ"ד אם יקראו מושל בחול"ם באמת הוא כן דבאשכנז קורין לשם משה מושל בחולם וא"כ אף שכאן לא ידעו שם הקודש מכל מקום לא נגרע דבר אם יקראו בשם מושל בחולם. ולפענ"ד עיקר הקריאה כך כמו שנראה מלשון הד"מ. ומה שפלפל מעלתו בדברי התוס' גיטין דף פ' ודף כ' הנה כבר מלאו ידיהם כל הגדולים בזה ועיין בסוף גבורת אנשים שהגאון מוהר"ם כ"ץ וזקני המג"ש האריכו בזה ובשו"ת כנסת יחזקאל סי' ע' ולא נפניתי לעיין בזה ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' קי"ג. והנה גוף ראיית העבוה"ג ממ"ש התוס' דאם מקום הלידה מעכב למה כותבין ע"פ הבעל והאשה והיה צריך לכתוב עפ"י עדים ולפ"ז גם שם אביו כותבין עפ"י עצמו ע"כ דאינו מעכב וגם בשינה כשר ובאמת אין ראיה דהרי התוס' הקשי מאשתמודענא דכותבין עפ"י עצמם וכתבו דזה הוה רק גילוי מלתא בעלמא. ולפ"ז זהו לענין מקום לידה דאינו עביד לאגלויי אבל שם אביו ומכ"ש שינה שמו דודאי עביד לאגלויי דודאי כשר לכתוב עפ"י עצמו והרי גם שם עצמו כותבין אם הוחזק שלשים יום ועכ"פ ע"י קרוב ואשה נאמנים משום דהוה עביד לאגלויי ומה שצריך שלשים יום הוא דאפילו אם שינה שמו הרי הוחזק בשם זה ועכ"פ ראיית העבוה"ג תמוה ובזה נראה לפענ"ד דאם כשהשינוי תלוי במבטא המדינה טפי יש לומר דאינו נאמן עפ"י עצמו כיון דאינו עביד לגלויי כ"כ ודו"ק:
5
ו׳והנה אמרתי לרשום מה שהי' אצלי גט איש אחד מ"ק ליבטשוב ושמו אברהם ושם אביו הנה בלובטשוב נקרא בשם יאסיל ולס"ת נקרא אליעזר יוסף אך שמו האמת הוא אלעזר יוסף וכן נקרא במאשציסק עיר מולדתו עד היום אלעזר יוסל והאב של המגרש אמר שכן שמו באמת אלעזר ולא אליעזר. והנה איך לכתוב בגט צ"ע אם אלעזר או אליעזר וגם איך לכתוב אם משה יוסף או משה יוסל כי בפ"כ לא נקרא רק יאסל בלבד או אלעזר יוסל. ואמרתי לכתוב משה יוסף המכונה יאסיל ואבאר טעמי דהנה בב"ש משמע דא"צ לכתוב המכונה אבל עכ"פ לא מפסל אם נכתב המכונה ומה גם אם כותבין יאסיל זה ודאי מותר נראה לכתוב המכונה דבאמת יאסיל נשתנה הרבה משם יוסף ולכך כשכותבין אלעזר יוסף המכונה יאסיל אנו יוצאין כל הדיעות דבאמת לתורה עולה בשם אלעזר יוסף ובלובטשוב נקרא יאסל ובמאשציסק נקרא אלעזר יאסיל וכל שנקרא בשם יאסיל הכל יודעין כי משם יוסף יצא וגם בשם אלעזר אף שנקרא בליבטשוב אליעזר לא אכפת לן כיון שבאמת שמו אלעזר ובמאשציסק קורין אותו אלעזר הא ודאי שקורין אותו בליבטשוב בטעות. וגם בשם אבי המתגרשת שנקרא משה ליב ולס"ת נקרא משה יהודה ליב וחותם עצמו באל"ף הוריתי שזה טעות וצ"ל יהודה בה"א כמ"ש הכנסת יחזקאל בתשובתו דכל שא"י טעם לחתימתו באל"ף יש לכתוב בה"א כנלפענ"ד:
6