שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:צ״וShoel uMeshiv Mahadura III 2:96
א׳ששאלת אם יוצאין משום ע"ת בהערינג מלוחים והבאת דברי אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"ל והנה מ"ש הח"ץ דרי"ף לא גריס דגים קטנים מלוחים רק דגים קטנים. במחכ"ת זה אינו דהרי בפרק שני דע"ז גריס הרי"ף דגים קטנים מלוחים והוא מימרא אחת דבביצה הביאו משום רב אסי אמר רב וגם בע"ז כן ואף דברי"ף בביצה גריס רב יהודא אמר רב ובע"ז גריס אמר רב אסי אבל ניכרים הדברים שהיא מימרא אחת וע"ז אמר רב יוסף אם צלאן סומך עליהם משום עירובי תבשילין ומ"ש הח"ץ ז"ל דלרי"ף בין בכבוש בין במלוח יוצאים משום עירובי תבשילין ולמאן דס"ל דא"י במלוח גם בכבוש אין יוצאין. הנה לפענ"ד מ"ש דבעי בישול דוקא ואסמכיה אקרא דבשלו בשלו דהוא על ידי אש והיינו צלי ובישול. הנה לפענ"ד בלא"ה מהראוי שלא לצאת דבין לשמואל ובין לרבא ובין לר"א צריך להיות היכר שיזכרו שהוא עושה או לכבוד שבת או ליו"ט ואם הוא מלוח מעצמו מה זכר יש לו לכבוד שבת או יו"ט ול"מ הערינגס שנמלחו הרבה ימים מקודם דאין סומכין עליהם כמו בעדשים שנשארו הרבה ימים קודם י"ט דלכתחלה אינו נכון ועיין בסי' תקכ"ז בטור וב"י ואף אם נמלחו עיו"ט מכל מקום אין בו שום זכר דהרי נאכל כמו שהוא חי ולא אהני להו בישול וא"כ אין שום זכר לא לכבוד שבת או יו"ט וגם לא מקרי התחלה מעיו"ט שיהיה נקרא על המבושל ומה דאמר רב יוסף ואם צלאן עכו"ם סומך עליהם היינו כיון שע"כ הצלי משביח קצת דאל"כ למה צלאן בחנם וא"כ אהני קצת א"כ יוכל לסמוך עליהם וז"ש רב יוסף סומך עליהם היינו דסומך עליהם שזה מקרי קצת זכר וגם הוה אתחלתא אף דאין בו משום בשולי עכו"ם מכל מקום יכול לסמוך עליהם דעשה מעשה המורה שרוצה לעשות ליו"ט. ובזה מיושב מה דנקט אם צלאן עכו"ם ולא נקט צלאן ישראל ועיין מהרש"א בע"ז שם ולפמ"ש קמ"ל רבותא דאף דצלאן עכו"ם והישראל לא עשה שום זכר אפ"ה כל דהוה צלי והוא בכלל בשלו אין נ"מ אם ישראל עושה זאת או עכו"ם הוא בכלל בשלו. ובזה יש לומר מה דתני כבוש והח"ץ רצה לומר דכבוש היינו שכבוש ואח"כ שלקו או בשלו והנה אין משמעות הש"ס כן וברי"ף ודאי לפי גרסתו אפילו שלוק ואפילו מבושל א"כ בודאי משמע כל חדא בפ"ע אך לפענ"ד כיון דאין דרך לכבוש ע"כ שהוא זכר לכבוד יו"ט או לשבת ומכ"ש לפירש"י דכבוש בחומץ א"כ יש זכר שעשה לכבוד שבת או יו"ט והמג"א רצה לומר דרש"י לשיטתו דס"ל דכבוש היינו בחומץ. אבל לפענ"ד יש לומר דזה זכר שנעשה לכבוד היום או לשבת וגם הויה אתחלתא דמבושל ועיין מג"א דמחלק גם לדידן בין מלוח לכבוש והח"ץ חולק ע"ז. ולפענ"ד נראה להוסיף על דברת המג"א דאף דמלוח הרי הוא כרותח דצלי אבל אינו אתחלתא דצלי א"כ אינו בכלל בשלו דאינו רק כרותח דצלי אבל אינו בכלל צלי אבל כבוש עושה הפעולה של בישול וכבוש הרי הוא כמבושל והיא בכלל בשלו ועיין במחצית השקל שביאר ג"כ כן סברת המג"א. והנה לשיטת הפוסקים דכבוש היינו דוקא שלשה ימים א"כ מזה ראיה שאף שהוה קודם עיו"ט אפ"ה מקרי לכבוד יו"ט או שבת כדברי הר"ש מבנבירק בעדשים שנשארו קודם מעיו"ט. ולפענ"ד הדבר תלוי בין הטעמים דלשמואל ולרבא ור"א כל שנתבשל מקודם עיו"ט אין זכרון ליו"ט או לשבת אבל לתנא דאסמכיה אקרא דבשלו בשלו היינו שיהיה על המבושל א"כ אף שנתבשל מקודם י"ט הרבה אפ"ה נקרא בשלו בשלו והיינו על המבושל ולפענ"ד בפלוגתא זו תלוי מה שנחלק ר"ת ור"י אי צריך פת ותבשיל או סגי בתבשיל לבד דלשמואל ורבא ור"א א"כ די שיעשה זכר בתבשיל לבד אבל לתנא דאסמכיה על אשר תאפו אפו ובשלו תבשלו א"כ צריך אפייה ובישול שיהיה אתחלתא כבר ומצאתי ביש"ש שכתב כן ונהניתי ויש להאריך בזה בסוגיא ולא נפניתי כעת. ולפמ"ש הרא"ש גם לרב אשי סגי במה שעושה קודם עיו"ט. ועכ"פ בהערינגס שהן מלוחים הרבה שבועות קודם יו"ט והוא אינו עושה שום מעשה בישול לכל הדברות והאמירות לתנא ולרבא ולר"א א"י לעשות ע"ת כמ"ש הח"ץ ז"ל אבל לא מטעמי'. ולפמ"ש השאגת אריה סי' ק"ב גם רבא ס"ל טעמא דר"א וא"כ מותר אף שעושה קודם עיו"ט. מכל מקום לפענ"ד בהערינגס לכ"ע אין יוצאין וכמ"ש ודו"ק ועיין בחידושי תורת חיים בע"ז דף ל"ח שם שבכלל דבריו דברי הח"ץ ז"ל. ובגוף קושית המג"א מ"ש מליחה וכבישה נלפענ"ד דבר חדש דאף בדבר הנאכל כמות שהוא חי מכל מקום בכבוש יוצא טעם כמ"ש המהרא"י דאף בציר דגים דאינו רק מדרבנן מכל מקום בכבוש יוצא טעם ועיין ש"ך סי' ק"ז ולפ"ז מכ"ש בשאר כבוש דיוצא טעם גמור לכך הוה תבשיל דעכ"פ המים שקבל טעם ע"י כבישה הוה תבשיל בצירוף התבשיל עצמו אבל דגים מלוחים דהציר אינו רק זיעה בעלמא ואינו אסור רק מדרבנן בזה לא מקרי תבשיל כל שלא נצלה דע"י צלי יוצא טעם גמור כמו ע"י כבישה ודו"ק. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש דגים קטנים מלוחים אין בו משום ב"ע והקשו בתוס' דבלא"ה אין בו משום בישולי עכו"ם דבעינן דבר דמלפת ולפמ"ש אתי שפיר דדגים קטנים מלוחים ע"י המלח הוה מלפת ול"מ אם מיירי בדגים מלוחים כמו הערינגס דודאי מלפתי אלא אף בסתם דגים מלוחים מכל מקום הוה מלפתי עי"ז וה"א דיש בו משום בשולי גוים ואפ"ה קמ"ל כיון דנאכל כמות שהוא חי לא חשוב בישול עכו"ם:
1