שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:כ״אShoel uMeshiv Mahadura III 3:21
א׳שאלה בהא דמבואר בחו"מ סי' רנ"ז ס"א דלאחר שלשים יום לא קדוש כלל דהא א"א לומר גוף מהיום ופירי לאח"ז ומקורו משו"ת הרשב"א סימן תקס"ג וכתבת שהרב בעל קצה"ח דחאו מהלכה משום דאף דמספקא אי תנאה הוה או חזרה עכ"פ גם אי חזרה הוה כל שלא חזר בו קדוש לאחר שלשים יום וכמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ט בסוגיא דבר פדא. הנה באמת חלילה להרשב"א שיטעה בזה ובפרט שהרשב"א בעצמו בנדרים שם כתב דיכול לחזור בו ומשמע דכל דלא חזר בו קדוש לאחר שלשים עכ"פ ומ"ש הקצה"ח דהרשב"א בתשובה מיירי בלא חזר בו באמת להמעיין בתשובה יראה דכתב בסתם דלא אמר כלום ומשמע אף בלא חזר. אבל בגוף הקושיא לא ידעתי למה החריד עלינו את כל החרדה הזאת ולדחות דברי הרשב"א והרמ"א בזה דמה ענין תנאה וחזרה לכאן וכבר אמרו בב"ב דף קל"ו ע"א התם מספקא לן אי תנאה הוה אי חזרה הוה אבל הכי קא"ל גופא קני מהיום ופירי לאחר מיתה ופירש רשב"ם ז"ל שם דגבי גט לא שייך שתי מתנות גבייהו וע"כ מספקא לן אי תנאה הוה או חזרה הוה אבל הכא נוכל לאוקמא תרוייהו שפיר דגופא מהיום ופירי לאחר מיתה וכיון דאיכא למימר הכי לא נתכוין לא לחזרה ולא לתנאה דהכי משמע טפי ע"ש הרי דבמתנה דאיכא למימר שכיון דבמקצת יהיה מהיום ופירי לאחר מיתה אמרינן כן ומעתה גם בהקדש אמרינן דכיון דגופא יקנה מהיום ופירי לאחר מיתה ושפיר כתב הרשב"א דבכה"ג לא קני כלל דפירי יונק מן ההקדש. איברא דיש לעיין דכיון דא"א שיהיה חל ההקדש לאחר שלשים כיון דפירי ינקי מן ההקדש א"כ דלמא כוון בתנאה או חזרה. אך זה אינו דלא מפני שאי אפשר לחול ההקדש מפני זה נימא דלא כוון לזה והרי הרשב"א הביא ראיה ברורה מהא דאמרו בירושלמי פרק מי שאחזו לענין הבקר דאם אמר שדי מובקרת מעכשיו ולאחר שלשים דלרבנן אינו חל ההבקר כדפירש הרשב"א והיינו משום דאיך אפשר שהשדה יהיה הפקר ופירות יהיה שייך לבעלים. ואני תמה על הקצה"ח דלפי הבנתו אמאי בהפקר לא יועיל בין אי תנאה הוה או חזרה הוה עכ"פ כל שלא חזר יועיל ההפקר עכ"פ אחר שלשים וע"כ דבזה לא שייך תנאה או חזרה דכל ששייך לומר גוף מהיום ופירי לאחר מיתה דהיינו איזה שיור שפיר אמרינן דכוון לשיור ולכך ל"מ. ובאמת המשנה למלך הקשה פ"ה מעבדים ה"ג דאמאי לא נימא גם בשדה לענין הפקר דכיון דהגוף יהיה הפקר מהיום ופירי לאחר מיתה והיטב אשר דיבר בזה הקצה"ח סי' רנ"ח דלא ראה דברי הרשב"א הנ"ל דפירש דשם אי אפשר לומר כן דל"מ שהדבר יהיה הפקר ופירות יהי' שייך לבעלים אבל אם היה שייך שיור בודאי אמרינן דכוון לשיור וכן מבואר שם בהדיא בירושלמי שהוא בפרק מי שאחזו ה"ג דגיטין אינה כמתנה דבמתנה מכיון שאמר מהיום מתנה גמורה היא לאיזה דבר כתב בה לאחר מיתה לשייר לו אכילת פירות ובגיטין מכיון שכתב מהיום בגט כרות הוא לאיזה דבר כתוב בה לאחר מיתה לשייר גופה והיינו חזרה כמ"ש המפרש פ"מ שם דבגט לא שייך שיור ומבואר דאם היה שייך שיור היינו מפרשים דכיון לשיור. אך אי קשיא הא קשיא דעדיין יועיל גבי הקדש ג"כ ונימא דכיון להיפך דפירי קודש מהיום דהפירות של שדה יהיה מהיום להקדש והגוף יהיה לאחר שלשים ואפשר דכיון דאמר מעכשיו ולאחר שלשים א"כ מסתמא גוף השדה כיון מהיום:
1
ב׳עוד נראה לי דבלא"ה לא שייך כאן חזרה דבהקדש ל"מ חזרה ואף תכ"ד ל"מ חזרה כמ"ש הרמב"ם פט"ו ממעה"ק וא"כ לא שייך חזרה וגם תנאה לא שייך דתנאה הוה דמעכשיו אם לא אחזור בי ומ"ש רש"י בקידושין דף נ"ט והרי בהקדש ל"מ חזרה וכיון דלא שייך חזרה ותנאה ע"כ דכוון דהגוף יהיה קדוש מהיום והפירי לאחר שלשים וזה אי אפשר דא"כ הדיוט יונק מהקדש. ובזה מיושב היטב מה דקשה לי טובא דאיך יפרנס הרשב"א הא דאמרו שם בירושלמי אף בהקדש כל עמא מודו דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והיינו באומר מעכשיו ולאחר שלשים ומשמע דלהירושלמי חל ההקדש במעכשיו ולאחר שלשים והיא תימה גדולה על הרשב"א דהביא הירושלמי הלז ולא הזכיר הירושלמי לענין הקדש ולפמ"ש אתי שפיר דגם הירושלמי כוון לזה דכיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט א"כ חל ההקדש תיכף ולא שייך תנאה וחזרה וא"כ ממילא לא חל ההקדש כלל דאי אעשר שיניק הדיוט מהקדש. עכ"פ יהיה איך שיהיה דברי הרשב"א נכונים. שוב מצאתי במחנה אפרים הלכות הפקר סימן וא"ו שהביא דברי הירושלמי הלז ופירש דבהפקר דמועיל חזרה לכך ל"מ הפקרו דאי אפשר שיהיה השדה הפקר ופירות לבעלים אבל בהקדש דל"מ חזרה ממילא חל ההקדש ומה תימה שלא זכר שם דברי רשב"א אלו וגם הדין ישתנה עי"ז ממ"ש הרשב"א וצ"ע ועיין מח"א סימן ב' שם. אמנם בגוף דברי הרשב"א שכתב דלכך לא נבטל השיור משום דקרקע בחזקת בעליה עומדת דלפמ"ש הרשב"א בעצמו בסי' תרנ"ו דכל שכבר הקדישו והספק היא בחזרה לא שייך חזקת בעלים ועיין בש"ך יו"ד סי' רנ"ט וכאן דכבר חל ההקדש נבטל השיור מפני ההקדש וצ"ל דכיון דאם לא נבטל השיור אין מקום להקדש לחול שוב לא שייך שיור דבחזקת בעלים עומדת. ובזה יש לומר דלכך לא שייך תנאה וחזרה בהקדש דכל שכבר חל הקדש ל"מ חזרה אח"כ דזה אינו רק ספק וכבר חל ההקדש לא שייך חזקת מרא קמא. ובזה יש לפרש דברי הירושלמי כ"ע מודו דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי והיינו כמ"ש ודו"ק בכל מ"ש. ואחר כתבי כל זה ראיתי בחידושי רשב"א בנדרים דף כ"ט שהביא דברי הירושלמי פ"ק דקידושין וכתב ג"כ דבש"ס דילן משמע דאי אפשר להדיוט שינק מן ההקדש ע"ש ומיושב קושית הרשב"א ועיין במח"א בהלכות צדקה מ"ש בדברי הרשב"א האלו ובחידושי להלכות צדקה הארכתי ואכ"מ ודו"ק. ובלא"ה ע"כ לא שייך תנאה או חזרה רק בקידושין וגיטין כדאמרו בקידושין דף י"ט משום דלרחוקה או לקרובה אתי אבל בנתינה לחבירו או להקדש ממנ"פ אם גמר בלבו ליתן למה יתלה בשלשים יום וע"כ דהחזרה היא ששייר לו הפירי עד ל' יום ושפיר כתב הרשב"א דבהקדש. לא שייך זאת וכמו בהפקר דלא שייך רק שיור ולא מצינו שיהיה השדה מופקר והפירות לאחר וכמ"ש הרשב"א בפירוש הירושלמי ועיין בקצה"ח סי' רכ"ח מ"ש בזה בטעם דהפקר בעי נטושה לגמרי והקשה מהא דמבואר בש"ע או"ח סי' רמ"ו לענין הפקר בהמה השכורה לנכרי בשבת דמועיל ולפענ"ד שם לא מתורת הפקר אתינן עלה כי אם מתורת סילוק רשות שהישראל מסלק רשות שוב ראיתי שגם המח"א בהלכות הפקר סימן ב' רמז לקושיא זו ומ"ש נראה לי נכון ודו"ק. אחר כמה זמנים מצאתי בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' קמ"ב שהאריך הרבה בענין הלז ומשם יש לעמוד על דבריו בסי' תרס"ג הנ"ל ודו"ק. ומדי דברי זכר אזכור מה שהקשה אותי הרב מסטאניסלאווציק נ"י בהא דכתב רבינו פ"ו מערכין הלכה ט' שכתב דהמקדיש בהמה מעכשיו לאחר שלשים יום דאינה קדושה והקשה דלפמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהלכות אישות דקידושי כולם תופסין בה א"כ אמאי לא יחול גם קדושת המזבח ע"ז והשבתי לו דבאמת הכ"מ לא הראה מקורו של רבינו אבל מקור מקומו נובע מירושלמי פ"ג דקידושין ה"א ע"ש ותמצא ושם אמרו בירושלמי והא אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ותירצו כאן מכבר וכאן לאחר שלשים יום וא"כ כל שהקדושה מעכשיו ולאחר שלשים פשיטא דחל הקדש הראשון ולא יחול השני ול"ד לקידושין דכל שלא נגמר קידושי ראשון קידושין יכולין לתפוס וכדאמרו בירושלמי שם וגם שם נדחק הר"ן בטעמו של רבינו וא"צ שכן משמע בהדיא מהירושלמי שם ודו"ק היטב שם בכל ההלכה שוב מצאתי במח"א בהגהותיו לרבינו פ"ו מערכין שהקשה ג"כ קושיא זו ע"ש מ"ש בזה ודבריו אינם מובנים דגם בקידושין תכ"ד כדיבור הוה ע"ש ותבין ולפמ"ש הש"ך הובא בשו"ת עבוה"ג סי' קי"ח ליישב אתי שפיר ג"כ ודו"ק:
2