שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:פ״הShoel uMeshiv Mahadura III 3:85
א׳יוחק לחיים ביום יומים כבוד הרב המופלא וכו' מוה' יעקב דיין ומ"ץ דק"ק טאמשפיל ני' ברוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני תמול לעת ערב ואני יושב קרית חוצות ושותה מי מעיין הקשה למעיין וגם אין לי שום ספר רק הש"ע בלי הטור והשאלה חמורה ובכ"ז מפני כי ראיתי הדבר ונכמרו רחמי על טל ילדותה של האומללה הלזו אמרתי לעיין בזה ומד' אבקש שיהי' עם פי ולא אומר דבר שלא כרצונו ורצון חז"ל הקדמונים. והנה השאלה היא כך שאשה אחת בליל טבילתה בעת התשמיש הרגיש' כאב עד שלא הי' בכחה לסבול הכאב הגדול ולזה שמה לבה לקנח עצמה בכתונת שלה עד שתבדוק עצמה בבקר ובקומה בבקר ראתה על כתנתה דם ושלחה לשאול פי מעלתו ולא גלתה שהיא ל"ט וחקר אם לא היה סמוך לווסתה וע"כ לא הצריכה כפרה רק הגיד שהיא טמאה ולא הזהיר שתפרוש עצמה בפ"ש בל"ט שהרי לא ידע ואחרי זאת הרגישה הכאב והי' שופעת דם ממנה עד שבקושי טהרה עצמה לבעלה ובל"ט השנית הרגישה ג"כ כאב אבל לא כמקדם כי בנתיים עשתה רפואות וקנחה עצמה ג"כ בהכתונת שהיתה ישינה בו ובבקר מצאה על מקום הקנוח דם ושאלה פי מעלתו ואז שאל מעלתו אם היא ל"ט ואמרה הן ונודע לו שגם בפעם ראשונה היה ל"ט וע"כ הזהיר אז שתפרוש עצמה בל"ט ותעסוק ברפואות וגם הזהירה שתקנח עצמה לפני תשמיש ולאחר תשמיש בעדים בדוקים וכן עשתה ובדקה עצמה ל"ט ולאחר תשמיש בעדים בדוקים ובבקר מצאה דם על הסדין וראה מעלתו הסדין ומצא בו כתמים אדומים מה שנתהווה ע"י הכביסה באפר מה שקורין בל"א צו גיזאליט ואמרה האשה שא"י ואפשר שקנחה עצמה במקום הכתם האדום אמנם מעלתו אומר שראה בכל הג"פ מקום הקינוח והי' קצת משוך כדרך הקנוח וע"ז הורה מעלתו באשר שנמשך הדבר כמו חצי שנה שלא יכלה לטהר עצמה וע"כ צירף מעלתו דעת הראב"ד דפעם הראשונה אינו בחשבון הג' פעמים ואף לדעת הפרישה וט"ז וש"ך דגם פעם הראשון מצטרף מ"מ הא בעינן שתראה תיכף ומיד סמוך לתשמיש וכאן היה בבקר שיכול להיות שבעת הקינוח לא ראתה כלום ואח"כ ראתה ואף שהיו קצת משוך וזה לאות שהוא מהקינוח כמבואר בסי' ק"ץ סל"ד מכל מקום זה אינו דבר ברור ומידי ספיקא לא נפקא כמ"ש בסדרי טהרה סי' ק"ץ בתשובה שם מבנו ז"ל בענין כנים וקרטין יעו"ש וכיון דרואה דם מחמת תשמיש הוא מטעם ווסת ואינו רק דרבנן ומה גם דרוב נשים אינן רואות דם מחמת תשמיש כמ"ש הב"י סי' קפ"ז לענין בדיקת שפופרת וא"כ יש לומר דרובא וחזקה רובא עדיף ולא שייך סמוך מיעוטא לחזקה בדרבנן כמבואר בסי' פ"א וגם הלא מבואר שאין קובעת ווסת ע"י כתמים חוץ מכתמי עד הבדוק כמבואר בסי' ק"ץ בסופו וזה אינו עד הבדוק ול"ח להיות נקראת רואה דם מחמת תשמיש ועוד כתב דחקר ודרש ממנה שבפעם השניה תיכף ביום שאח"כ ראתה משלשים לשלשים ובזה תולין בווסתה כמבואר סי' קפ"ז ס"ד ול"מ לדעת הט"ז והמ"י בודאי תולין במכתה ואף לדעת הש"ך שם ס"ק ט"ז לפמ"ש הש"ך בעצמו סי' קפ"ד ס"ק זיין בשם הראב"ד והראב"ן דעכשיו בזמנינו אין להאשה ווסת קבוע ביום והלילה שלפנינו ג"כ בכלל וסתה וא"כ תולין בווסתה מיהו האשה א"י בבירור רק שאמרה שמקודם הי' לה ווסת כדרך כל הנשים מיום שלשים לשלשים גם צירף דעת הגאון מוהר"ז מלאדי בש"ע שלו בסי' קפ"ז בק"א דכאב גדול נדון כמכה וגם דברי הנוב"י אם קבעה וסת או שיש לה ווסת קבוע כבר וע"כ מכל הלין טעמי עשה מעשה וצוה לעשות כמ"ש האמונת שמואל לבדוק בעץ ומוך כעובי אצבע בינוני ונמצא נקי ועסקה ברפואות ונשים הבקיאות וגם היא בעצמה אמרה שכבר מרגשת שנפסק הכאב וע"כ צוה לה לטבול ותפרוש לילה הראשונה של ליל טבילתה ולא תבעל ב' פעמים בלילה רק פ"א ותבדוק בעדים בדוקים ונקיים וכאשר בעלה מצאה מראה אדמומית בעד שאחר תשמיש וע"כ שאל מעלתו דעתי בזה. והנה לפענ"ד נראה דיפה עשה במה דלא חשבה לרואה דם מחמת תשמיש וצוה לה לעשות בדיקה ואף דהש"ך ס"ק י"ד החמיר לענין בדיקה בבעל ראשון מ"מ כאן לא נתברר שהיא רואה דם מחמת תשמיש כמ"ש מעלתו מכמה טעמים ואף דלפענ"ד קשה לצרף שיטת הראב"ד בזה כיון שכל האחרונים בעלי מפרשי הש"ע הש"ך והט"ז כתבו שנמנה גם הראי' ראשונה וגם לפענ"ד גם הראב"ד מודה בנ"ד כיון דהרגישה כאב בשעת תשמיש שלא יכלה לסבול הרי ניכר שבא מחמת תשמיש וגם לצרף מה שלא מצאה רק בבקר קשה כיון שהרגישה הכאב בעת התשמיש ניכרים הדברים שבא מחמת זה וגם שארי טעמי מעלתו קשה לסמוך ע"ז. אך לפענ"ד היה נראה דבר חדש דהנה ענין רואה דם מחמת תשמיש הוא מטעם קביעות ווסת כמ"ש הנוב"י בשם הקדמונים והוא כמו ווסת מחמת אונס כמו ווסת הקפיצות וכדומה גם לפמ"ש בשו"ת בשמים ראש ובכסא דהרסנא שם שיש לומר שבא מחמת דנתכנס דם בראש המקור וע"י התשמיש הערה מקור הדם ויצא אמנם זה דוקא כל שלא ראתה רק מחמת תשמיש אבל כאן בפעם הראשונה שראתה אח"כ והיתה שופעת דם עד שבקושי טהרה עצמה א"כ ל"ש לומר שבא מחמת תשמיש וקבעה ווסת דא"כ למה ראתה אח"כ ג"כ ואף שיש לומר שנמשך הווסת אח"כ ג"כ ז"א דדוקא בווסת הקבוע אבל ווסת מחמת אונס לא שייך לומר שמפליגה אח"כ ג"כ וגם לטעם שמחמת התשמיש יוצא מה שנתאסף בראש המקור דהרי חזינן דבלי התשמיש לא יצא וא"כ ממנ"פ אם היה מוכן לצאת והתשמיש פתח המקור א"כ היו לו לצאת כל הדם שנתאסף והרי חזינן שאח"כ ג"כ שופעת דם וע"כ דלא בא מחמת תשמיש ודם מכה הוא וגם לטעם דווסת מחמת אונס הוא הרי המקרה לא יתמיד ואיך שייך שתהי' שופעת דם מחמת המקרה של תשמיש תהיה שופעת דם גם אח"כ וז"ב כשמש. ולפענ"ד ראיה ברורה לזה מהא דאמרו בנדה דף ס"ד ע"ב נחירה זו א"י מהו אלא כ"ז שראתה דם מחמת תשמיש וע"ש ברש"י הרי דתולין בראתה דם מחמת תשמיש מפני שלא חיתה המכה והיינו דאף דראתה מחמת תשמיש כיון שחזינן ששופעת הרבה פעמים לא אכפת לן בראתה דם מחמת תשמיש שהרי חזינן שלא מחמת ווסת היא רק מחמת דם בתולים ועיין בב"י וש"ע סי' ג' ובט"ז מ"ש בזה בשם הב"י והב"ח והרי לכלהו מבואר דרואה דם מחמת תשמיש כ"ז שיכולין לתלות באיזה מכה תלינן וה"ה כאן כל שראינו שראתה גם אח"כ דם ע"כ שלא בא מחמת תשמיש וא"כ י"ל דתולין במכה ואדרבא בכאן לפי שראינו שהכאב הי' גדול מאד עד שא"י לסבול התשמיש ע"כ שלא מחמת חימוד התשמיש היה הדם רק מחמת מכה וכמ"ש הגאון ר"ז ז"ל דכאב יש לדון כמכה וכאן ניכר בעליל שהיו כן שהרי גם אח"כ ראתה דם ובפ"ש ג"כ הרגישה כאב אך לא כ"כ ולא נזכר אם ראתה גם אח"כ ובפעם שלישית לא הרגישה כאב כלל שלא נזכר בדבריו וע"כ הראשונה לא נחשב בכלל שהרי שפעה דם אח"כ ג"כ וכמ"ש. ועכ"פ יהיה איך שיהיה עכ"פ כשבדקה עצמה ומצאה נקיה ניכרים הדברים שנתרפאית ועיין בש"ך סי' קפ"ז ס"ק י"א וא"כ הימים הראשונים יפלו ולא מן חושבנא וא"כ עכשיו שמצאת בבוקר בודאי לא נחשב מהמנין וא"כ כעת היא בריה חדשה וע"כ לפענ"ד האשה צריכה לבא לפני רופאים מומחים ובקיאים ויחפשו ויחקרו אולי יש לה מכה במקור וכדומה ואם ימצאו מכה בודאי טוב ותשוב ותרפא ואף אם לא ימצאו הרי נסתלקה מחזקת רואה דם מחמת תשמיש וע"כ תבדוק עצמה ותטבול ולא תבעל בליל טבילה ויראה שיעשה בנחת בלא קשוי ותבדוק עצמה בעדים בדוקים ונקיים וגם הבעל יבדוק עצמו כי אולי בא ממנו כמ"ש מעלתו שהראה לו האשה שגם ש"ז של הבעל אדום וכתנתו אדום ואף שלא היה כ"כ אדום כמו הכתמים שלה מכל מקום יש לתלות אחר העיון היטב. זהו דעתי שתסע למקום שיש רופאים גדולים ותבדוק עצמה ואולי יתן ד' שיהיה לה רפואה ואם חלילה יזדמן אח"כ ג"כ שתראה דם אז נחכם לה ברצות ד':
2
ג׳והנה בשו"ת נוב"י מהד"ת סי' צ"ג כתב דאם ראתה שפע דם אין להתירה להנשא לאחר דלא שייך הס"ס דלמא מן הצדדין דהרי חזינן דבא מהמקור ע"ש כי לא ראיתי בגוף הספר. ולפענ"ד נהפוך הוא דכל שראתה בשפע שוב לאו רואה דם מחמת תשמיש מקריא דהרי חזינן דלא בא מחמת תשמיש דהרי שפעה אח"כ ול"מ לטעם דמקרי ווסת מחמת אונס כאן לא בא מחמת אונס דהמקרה לא יתמיד וגם לטעם הבשמים ראש כאן לא שייך דהרי לא בא קודם התשמיש ואח"כ שופעת א"כ ע"כ דלא הוה מחמת מה שנתאסף במקור דא"כ למה לא הי' מקודם וא"ל דהתשמיש גרם לפתוח המקור דא"כ למה שפעה אח"כ וכמ"ש למעלה. ודרך אגב אזכיר מה שהקשה אא"ז הח"ץ ז"ל על הרשב"א שא"צ שתדע שמכתה יכולה להוציא דם וע"ז תמה מהך דאמר ר"ע בנדה דף נ"ח ע"ב בכתמים ששאל אם יכולה להגלע ולהוציא דם הרי שאף בכתמים צריכין לדעת זאת מכ"ש בדם ע"ש וכבר דשו בה קמאי ובתראי וגם אני בעניי כתבתי בזה. וכעת נראה דהנה באמת מה שמיקל הרשב"א הוא משום דרואה דם מחמת תשמיש אינו רק מטעם ווסת ווסתות אינו רק דרבנן וספק דרבנן להקל ולפ"ז בכתמים שנתקנו מעיקרא על הספק ובכה"ג אפילו ס"ס לא מהני כמ"ש הראב"ד והכ"מ פי"א מתרומות ומעשרות ע"ש גבי טוחן דמאי ולכך מחמרינן בכתמים אפילו בס"ס והכ"מ והט"ז הרגישו בזה דהו"ל ס"ס ולפמ"ש אתי שפיר ולכך אף בדרבנן חיישינן ובעי שנדע שמכתה יכולה להוציא דם עוד יש לומר דר"ע לשיטתי' דחייש למיעוטא ועיין בתוס' מכות דף זיי"ן ולכך בעי שתדע שמכתה יכולה להוציא דם אבל לדידן ל"ח ודו"ק. איברא דהמעיין במשנה יראה דזו סתם משנה אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם ומביא מעשה מר"ע אבל זו סתם משנה ודוחק לומר דסתם משנה ר"מ ור"מ חייש למיעוטא. אמנם נראה דבאמת רש"י פירש ואם יש בה מכה יבשה וראויה להתגלע להתלחלח ולהוציא דם וא"כ ראינו דשם היתה כבר יבשה א"כ לכך בעי שתהיה יכולה להתגלע ולהתלחלח ולהוציא דם אבל כל שיש לה מכה ולא נתייבשה א"צ שתדע שיכולה להוציא דם דמסתמא כך הוא וש"ה דכבר נתייבשה והוה כאילו אינו וז"ב כשמש לדעתי:
3