שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:פ״וShoel uMeshiv Mahadura III 3:86
א׳בין המצרים מהרה יזרח אור לישרים כבוד הרב המופלג מו"ה יעקב מענדיל פרידמאן נ"י דיין ומו"ץ ב"ק נאדבורנא:
1
ב׳מכתבו הגיעני תמול ביום הצום ואני יושב פה קרית חוצות לשאוף רוח צח ולעסוק ברפואות ואין אתי ספר לא ש"ס ולא טורים וש"ע ובכ"ז אמרתי להשיב בקצרה מה שרשום בזכרוני. בדבר המעשה שאיש אחד זקן ושבע ימים שלא היה לו בן זכר וכתב לו ס"ת ונתנו להיכל בהמ"ד להיות לו לזכר עולם וכמה פעמים אמר בע"פ בפני אנשים אשר נותן הס"ת במתנה גמורה מעכשיו ולאחר מיתה והבטיח להם שיתן להם בכתב שיהיה להם לתוקף עוז לסלק מעליהם כל ערעור שלא יהי' לחתניו לוקחי בנותיו שום טענה ומענה וב"כ וב"כ תקף לי' עלמא ומת בפתע פתאום ולא נתן הכתב וכעת חתניו רוצים לערער ע"ז ורוצים לקחת הס"ת ולמכרו. והנה מעלתו בתחלה צדד דאין להקהל זכות בזה והביא דברי המהרי"ק הובא בש"ע או"ח סי' קנ"ג ס"כ דאין הצבור יכולים להחזיק בס"ת שהוחזק שהוא של ראובן ע"ש. ובאמת שלפענ"ד מלבד טעמו של המהרי"ק נראה לפענ"ד להוסיף בזה עפמ"ש התורת חיים בסנהדרין דף כ"א דאין לאדם לתת הס"ת במתנה גמורה שאינו יוצא בזה ואינו מקיים הכתוב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולכם משמע שיהיו שלכם ממש ולכך אין להקדישו ע"ש ולפ"ז בודאי לא הקדישה לגמרי. ובזה נסתר כל הטעמים שלו דלא שייך חצר ולא אמירה לגבוה דאדרבא אמדינן דעתי' דלא רצה להקדיש מעכשיו ולאחר מותו דא"כ לא יצא י"ח כתיבת ס"ת כלל ומ"ש מעלתו משום מצוה לקיים דברי המת ואף דלא השליש לשם כך האריך לסמוך על דברי רש"י דלא בעי שהשלישו לשם כך והביא דברי הפ"י מ"ש ליישב שיטת רש"י. והנה בכל אלה אין כדי סמיכה דאנן לא קי"ל כרש"י וסייעתו ועכ"פ מידי ספיקא לא נפיק והיורשים מוחזקים דירושה ממילא קאתיא. ובלא"ה לא ידעתי כיון שאומרים שרצה ליתן להם שטר חיישינן שמא לא גמר להקנותו רק בשטר וכל שלא נתן ל"מ ועיין בב"ב במחלוקת רב ושמואל דשמואל ס"ל ארכבי' אתרי ריכשי וכן קיי"ל כמבואר בחו"מ סי' רנ"א וגם מה שאמר ברבים בע"פ שדעתו במתנה גמורה אבל לא הי' רק דרך שיחה בעלמא ולא בדרך הודאה ומי יוכל להעיד על מה שאמר בסיפור אם כוונתו להודאה גמורה ולמתנה גמורה ובזה לפענ"ד ל"מ סילוק דהנה בהא דאמרו דאוהב ושונא כשרים להעיד ולא לדון כתב הסמ"ע הטעם משום דהמעשה לא יוכל להשתנות בשביל שנאה ואהבה אבל דין שתלוי במחשבה יוכל להשתנות ע"ש וכ"כ הבעל עקידה פרשת שופטים יעו"ש ולפ"ז כאן שכלם נוגעים עד שבעי סילוק וא"כ מה שיעידו שהיה בדרך הודאה גמורה זה תלוי במחשבה ויוכל להשתנות מחמת נגיעה וע"כ לפענ"ד לא זכו הציבור בזה ואף שבחבורי ביו"ד סי' ע"ר הבאתי דהרמב"ן במלחמות בסוכה לא ס"ל הדין דהתורת חיים מ"מ עכ"פ ספיקא הוא והוא בחזקת יורשים. אמנם מה שהיורשים רוצים למכור באמת אינם יכולים למכור ס"ת רק עפ"י התנאים המבוארים ביו"ד סי' ע"ר ובסי' א' באהע"ז וע"כ טוב שיבצעו תמימים וישאר הס"ת בבהכ"נ להציבור ויתנו להיורשים איזה סך בזה כנפלענ"ד עוד נראה לי דלא שייך בזה אמירה לגבוה דבאמת הס"ת בקדושתה רק שהספק היא לאיזה בהכ"נ שייך ובזה לא שייך אמירה לגבוה כיון דהוא רק שינוי מקדש לקדש ועיין מלמ"ל פ"ז מערכין מ"ש בזה דהוה כמו מיתומים ליתומים דלא טענינן ואני אמרתי כיון דל"ש רווחא להקדש כיון שהס"ת בקדושתו והרווחא שייך להבהכ"נ ובזה לא שייך אמירה לגבוה כמ"ש התוס' קידושין דף כ"ט ובש"ע יו"ד סי' רכ"ח כנלע"ד ודו"ק:
2