שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:קצ״טShoel uMeshiv Mahadura IV 2:199
א׳לאחד מאוהבי חריף ושנון נ"י.
1
ב׳אשר אמרת על אשר ראית אצלי הדרוש שדרשתי בעת התחנך הבה"כ שלי שנת תר"ג שהארכתי בהא שחדשו התוס' בתמורה דף כ"ז ע"ב ד"ה לא דלכך גזבר צריך ג' לפדות ההקדש דדוקא בעה"ב שפודה שלו הוא דיכול לחללו על שו"פ משא"כ גזבר ובזה הארכתי שם ליישב דלכך דוקא זט"ה במא"ה הוא דיכולין להפקיע הקדושה. ואתה אמרת באזני שהדברים טובים וע"ז בקשת להודיעך כל הדרוש. הנה לדבר זה אשא פניך וצויתי להעתיקו. ואשר בקשת להודיעך איזה חידוש הנה אמרתי דבר בעתו מה טוב כי בלמדי מס' מעילה ק"ל בדף י"ד שם דפריך הש"ס והאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל ומאי קושיא דלישני שאני בעה"ב דיכול לחלל על שו"פ משא"כ הגזבר דשם במותר הקטרת דכבר נתקדש הגזבר צריך לחללו וצריך לחללו על שויו ומכ"ש לפמ"ש בטורי אבן בסוף מגילה באבני שהם שם וגם בחידושיו דהטעם דדוקא בעה"ב יכול לפדותו משום דיכול לשאל על ההקדישו משא"כ גזבר א"כ שם במותר ההקדש דא"י לשאול על ההקדש וא"כ היאך מועיל לפדות פחות משוויו וצ"ע. וגם צ"ע במה שהקשו התוס' במנחות דף צ"ח ד"ה שלא דהקדש שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל ומאי קושיא הא שם האומנים שנוטלים בשכרם פשיטא דא"י לחלל על שו"פ דדוקא בעה"ב שמחללו על שו"פ הוא דמחולל וצע"ג.
2
ג׳ומצאתי בשטה מקובצת בב"מ דף נ"ז גבי הא דאמרו מ"ס לכתחלה לא ודוקא שחלל בדיעבד מחולל ומ"ס אפילו לכתחלה והביא שם בשם הריטב"א שהקשה ג"כ קושית הקדמונים דאיך אפשר למשרי למעבד הכי לכתחלה וכתב בשם הר"ר אלחנן דהתם בהקדש שבא כבר ליד גזבר אין בו שאלה ואילו הקדש שלא בא ליד גזבר יכול לשאול ולהוציאו לחולין ע"ש הרי בהדיא דדברי הטורי אבן מבואר בקדמונים ואחר כמה שנים השמש יצא על הארץ רמב"ן על הלכות בכורות עם מהרי"ט אלגזי אשר נורא הוא על כל סביביו מפלפולו ובקיאתו וחריפתו ומצאתי בדף י' שהאריך הרחיב הדיבור בזה ואמרתי לרשום ראשי פרקים הנה הביא שם דברי התוס' חצונית כת"י בבכורות שהקשה גבי הא דמבעיא לי' פדיונו פדוי לבעלים משום כיון דקנוי ליה למה דביני ביני לא דמי להקדש וכתבו בתוס' וז"ל וא"ת כל הקדש נמי איכא דביני ביני דהא אמרינן בעלמא הקדש שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל ומכל מקום אחר מצי פריק לי' וי"ל דדוקא בעלים יכולים לחללו על שו"פ ולא אחר. והנה מה שחילקו בין הבעלים לאחר הדבר מפורש בתוס' שלנו במנחות דף מ"א ובתמורה דף כ"ג והגאון הבקי העצום מהרי"ט אלגזי לא זכר כלל מזה. והנה מה שהקשה על התוס' חצונית דהא שאני הקדש דדוקא בדיעבד יכול לפדות משא"כ בפדיון דלכתחלה אין יכול לפדות וע"ז הביא דברי הריטב"א שכתב דגם לכתחלה יכול לפדות כשהוא ביד בעלים ומטעם דיכול לשאול עליו משא"כ הגזבר דבריו תמוהים דהרי בס"ד לא ידע התוס' מזה דאחר א"י לפדות וכתבו בפירוש דגם אחר יכול לפדות ואם נחית לסברת הרשב"א והריטב"א הנ"ל ע"כ אין התחלה לקושייתם דאחר א"י לפדות בפחות משויו כיון דאינו יכול לשאול וזה באמת כוונת התוס' בתירוצם וא"כ אין מקום לכוונתו וגם הא באמת לא קי"ל כר"ל ולכתחלה אף הבעלים א"י לפדותו בפחות משויו וכבר הרגיש המהריט"א בעצמו בזה אבל באמת כוונת ההוס' דעכ"פ בזמן הזה יכול לפדות אפילו לכתחלה בשו"פ כדאמרו בערכין דף כ"ט וא"כ בזה"ז עכ"פ מה עדיפותא דפודה פ"ח יותר מהקדש וע"ז כתבו דבאמת גם בזמה"ז אינו יכול לפדות ההקדש בשו"פ אחרים ודוקא הבעלים מיהו לפמ"ש בחבורי על יו"ד סימן רצ"ד דבזה"ז כיון שהולך לאיבוד גם בעלים שוה לאחר דגם הבעלים א"י לשאול והולך לאיבוד ע"ש כי קצרתי פה ויש להאריך בזה ואכ"מ. ומ"ש המהריט"א להקשות על תוס' רי"ד בקידושין דף נ"ו בענין פ"ח כבר הארכתי בזה ת"ל בחידושי להלכות קידושין סי' כ"ח יעו"ש וכעת נראה לי בדרך אחר דבאמת כבר נסתפק המהרש"ך אם גם בקידושי כסף לא מועיל טלי קידושיך מע"ג קרקע וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת ליישב שני תשובות הרדב"ז שנתקשה המלמ"ל בפ"ה מאישות ותורף הדברים דכל הטעם דהיכא דלדידיה אינו שוה אף שלדידה שו"פ אינה מקודשת משום דכיון דמצידו לא הוה קידושין א"כ הוה כטלי קידושך מע"ג קרקע דהוה כאילו הוא לא נתן לה וז"ב. ולפ"ז לכאורה דברי התוס' רי"ד נכונים דכיון דכעת פ"ח אסור בהנאה ורק לאחר שתפדה בשה הרי הוא שלה א"כ לא באו הקדושין מצדו והוה כאלו אמר טלי קידושיך מע"ג קרקע וז"ב. אמנם נראה דלפי מה דנסתפק הש"ס בבכורות דף י"ג אליבא דר"י דפ"ח אסור בהנאה אם פדיונו לפודה או לבעלים ומסיק דפדיונו פדוי לבעלים א"כ כשתפדהו יהי' הפדיון לבעלים א"כ שוב לא הוה כטלי קידושיך מע"ג קרקע דהא תצטרך לתנהו לו וא"כ מידו בא לה הקידושין. אך ז"א דממ"נ אם תצטרך לחזור ולתנו לו ואח"כ יצטרך לקדשה מחדש א"כ פשיטא דאין התחלה לקידושין וע"כ צ"ל דממילא נעשו הקידושין דהרי כיון שבידה לפדותו ויהיה שלו ואז למפרע נעשה שלה א"כ שוב לא באו הקידושין מידו. ולפ"ז נראה לי דאם פדיונו לפודה שפיר מקודשת ול"מ טלי גיטך מע"ג קרקע דהרי הוא קדשה לשם קידושין ורק שכעת אינו שוה כלום וכל שלאחר הפדייה תוכל להתקדש בו הרי הוא נותן לה דבר לקידושין וכבר כתב הרא"ש פרק הזורק גבי גט בידה ומשיחה בידו דאם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת וכתב הרא"ש דאף דאמרו בפ"ב אל תתגרשי אלא בב"ד פלוני וכו' מגרשה לה אף שנטלתו בנתים והוציאה הגט מת"י וחזרה והביאתו לב"ד אף דלא בא בעת הנתינה מיד הבעל מ"מ בתחלה בנתינה בא לידה אף שיש הפסק בנתים מכל מקום כשיגיע הזמן והגט בידה מגורשת משא"כ כאן דמתחלה לא נתן בידה ועיין ב"ש סי' ל' ס"ק א' כעין זה ולפ"ז בשלמא לפי המסקנא דפדיונו לבעלים א"כ אף כשתפדהו תצטרך לחזור להמקדש ובעת נתנו לידה לא הי' שוה כלום שפיר מקרי טלי קידושיך מע"ג קרקע דמתחלה לא נתן לה רק לאחר הפדייה ותצטרך לתנהו לו א"כ לא בא בנתינה מידו משא"כ כשהפדיון שלה שפיר מתקדשה כיון דהוא נתן לידה ואלו אמר לה שלא תתקדש רק לאחר הפדי' הוה כאילו אמר מכי מטית לב"ד תתגרש בו דכתב הרא"ש דלא מקרי טלי גיטך מע"ג קרקע וה"ה כאן. ומעתה יש לומר דהש"ס אזיל בבכורות שם בס"ד דהאבעיא דפדיונו לפודה שפיר פריך תקדש מה דביני ביני משא"כ לדידן דברי התוס' רי"ד נכונים וכמ"ש ודוק היטב כי חריף הוא. ומה שהקשה עוד חזון נחום כיון דהיא סברה שתתקדש בכולה היאך מועיל שתתקדש במה דביני ביני וכמ"ש התוס' בקידושין דף ג' לענין א"ה דאינה מקודשת אף ששוה פרוטה שלכד"ה כיון דהיא סבורה להנות כדרך הנאתו וה"ה בזה הנה כבר הארכתי בחידושי לקידושין ליישב בכמה אנפי וכעת נראה לי בפשיטות דבאמת דברי התוס' צ"ב דמה שייך לומר דלא סמכה דעתה הא הוא לא אמר לה שתתקדש בסך זה רק שקדשה בא"ה ששו"פ סמכה דעתה ועיין במקנה ובא"מ סי' כ"ח שעמדו בזה וכ"כ שם בזה וכעת נראה לי דעכ"פ א"ל שתתקדש בזה הדבר ואותו דבר מסתמא עומד להנות מהם כדרך הנאתן א"כ היא חשבה עכ"פ להנות מזה כדרך הנאתו והרי אינה שו"פ רק שלכד"ה ואין החפץ עומד מסתמא לזה א"כ אינה מקודשת אבל כאן גוף הפ"ח עומד להנות לאחר שתפדהו בשה וא"כ מה בכך שלא תתקדש בכל הפ"ח הא עכ"פ מקודשת באותו דבר שאמר לה ותתקדש במה דביני ביני כיון שלא אמר לה שתתקדש בכל השווי וז"ב כשמש:
3
ד׳והנה בדברי התוס' הנ"ל דדוקא הבעלים יכולים לחלל שוה מנה על שו"פ משא"כ אחר לכאורה צ"ב דהרי התוס' בפסחים דף מ"ו ע"ב ד"ה הואיל הקשו דהיאך אמרו אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ונימא הואיל ואי בעי מתשיל והו"ל שלו ותירץ דהיכא דאתי ליד גזבר לא יכול לשאול עליו והואיל דאי בעי פריק לא שייך דא"כ היה קונה אותו דאטו נחשוב חמץ של נכרי כשלו הואיל ואי בעי קני לי' וביאור דבריהם כמ"ש האחרונים וביחוד דו"ז הגאון ז"ל בישועת יעקב בכמה מקומות דהואיל לא שייך רק היכא שיש לו איזה זכייה נוספת יותר מאחר שייך לומר דעל ידי הואיל מחשב כשלו אבל לענין אי בעי פריק מה יש לו זכייה יותר מאחר ולכך לא אמרינן הואיל ואי בעי קני ליה דכל אנשים יוכלו לקנות ע"ש ולפמ"ש התוס' הדבר צ"ב דבאמת לכאורה לא שייך כלל הואיל ואי בעי פריך דהא כל דמחוסר ממונא לא שייך הואיל וכמ"ש הר"ן פכ"ש ועיין מג"א סי' תמ"א וצ"ל כיון דהקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל ולא שייך מחוסר ממונא דאינו צריך רק פרוטה בלבד וחמץ דהוה הקדש בדק הבית שפיר כל דיכול לחלל על שו"פ שייך הואיל ולפ"ז כיון דאחר א"י לפדות בשו"פ רק הוא א"כ שוב שייך הואיל דהוא יש לו זכיה נוספת מאחר דאחר מחוסר ממונא משא"כ הוא והי' קושיא נפלאה. אמנם אחר העיון הדבר נכון דהרי כבר הבאתי דברי הגאון בעל טורי אבן במגילה דף י"ז דהטעם הוא משום דאחר א"י לשאול על הקדישו משא"כ הבעלים ולפ"ז כיון דמיירי בבא ליד גזבר דאל"כ שייך הואיל דאי בעי מתשיל וא"כ כל שא"י לשאול על הקדשו שוב בעלים ואחר שוים וא"כ שוב לא שייך הואיל ואי בעי פריק וז"ב. ובזה מקושר דברת התוס' יפה ודו"ק אך עדיין קשה דהרי באמת צ"ב הך דהואיל ואי בעי פריק דהא אין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים וכבר נתקשה בזה בשעה"מ הלכות איסורי מזבח וכתבתי בחידושי דבאמת הא דא"י לשאל בבא ליד גזבר הוא כמ"ש הנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' קס"ד דהיאך ישאול מספק דלמא אין לו חרטה בלב שלם והיאך יוציא מיד גזבר מספק ולפ"ז כל שרוצה לפדות שוב אינו מוציא מיד הגזבר דיוכל לחלל על המעות א"כ אף דאין פודין את הקדשים הא שוב מועיל שאלה ושפיר מקשים דנימא הואיל דאי בעי פריק ושוב יוכל לשאל על הקדשו אף שבא ליד גזבר. ומעתה כיון שרוצה לשאול על הקדשו שוב הבעלים יש להם זכייה יותר משאר אדם וא"כ שוב שייך הואיל ואי בעי פריק. אמנם יש לומר כיון דכבר בא ליד גזבר וא"כ מה שמועיל שאלה הוא משום דיכול לפדות וא"כ שוב צריך לפדות בשויו דאל"כ כל שבא ליד גזבר א"י לשאול על ההקדש וז"ב. וראיתי בתוס' בחולין דף קל"ה ד"ה לפרוק לי' שכתבו תימה דאמאן קאי יכול ואי אכהן לא הו"ל למימר לפרוק וליתב וניהו דהאי לא מקשה מה מרויח שפודה דהרויח שפודה בשו"פ אפילו שוה מנה דמחולל וצ"ע דע"כ כוונת התוס' הוא דאם קאי על הכהן מה מרויח שפודה הא צריך ליתן דמיו ומאי מרוח בגיזה וע"ז כתבו דמרויח שמחלל בשו"פ אבל היא תמוה דדוקא הבעלים יכולין לפדות על שו"פ לפי שיכולין לשאל עליו משא"כ הכהן דא"י לשאול על הקדשו של אחר וצ"ע.
4
ה׳ודרך אגב אומר במה דנתקשיתי שם בסוגיא דרבא מוקי דהקדיש הגיזה עצמה דמחוסר גזיזה ופדייה ונתינה וקשה טובא דלפדות מקודם הגזיזה ובתוס' שם ד"ה והא כתבו דבעינן העמדה והערכה בשעת פדייה וכתב המהרש"א דאכתי קשה דלוקי כשפדה בשעת הערכה ואח"כ גזז וכתב דל"מ פדייה כל זמן שלא גזז דהוה כפדה אבר אחד מבהמה וכ"כ המהר"ם מלובלין דמנ"ל זאת דל"מ כן בשום מקום וגם דהגיזה אינה מכלל הבהמה וגם שער אינו בכלל הבהמה ועיין ערכין דף ז' ומכ"ש גיזה. אך לפענ"ד נראה דכמו שאין פודין נטע רבעי במחובר לפי שא"י לשומן בעודן מחובר כמ"ש הר"ש וכן הוא בתוס' ב"ק דף ס"ט בסוגיא דצנועין ועיין כ"מ פ"ט ממעשר שני הלכה ב' מ"ש בשם הרמב"ן דלכך בזמן הזה מותר לחלל דיכול לחללו על שו"פ וא"כ לכך בזמן שהמקדש קיים לא הי' יכול לפדות בעודו מחובר ומיושבין דברי התוס' וקושייתי וז"ב. ובזה מיושב קושית הכ"מ בפ"י מביכורים הלכה ב' שרבינו השמיט אוקמתא דרבא ולפמ"ש אתי שפיר דרבינו נקט טעם הכולל אף בזה"ז שיכול לפדות במחובר כמו נטע רבעי וכמ"ש רמב"ן שם ויש להאריך בזה בכל הסוגיא ואכ"מ ועדיין קשה לפמ"ש הכ"מ פט"ו מפהמ"ק הלכה ח' לשיטת הראב"ד דכל דיקשה עליו לפדות בשויו הקלו שיוכל לחלל לכתחלה פחות משויו אף בשו"פ א"כ כאן שלא יוכל לקיים בזה מצות ראשית הגז ומכ"ש שנוכל להתיר לפדות במחובר וצע"ג ודוק. ודרך אגב ארשום הנה מה שהראני הרב המופלג מוה' יצחק דיין דק' זלאטשיב דברי התוספתא דתמורה פ"ד חומר בהקדש מזבח מה שאין בבדק הבית וחומר בהקדש הבית מה שאין בהקדש מזבח ונותנין להקדש הבית מה שראוי לו מאילך ושלא מאילך והקדש בדק הבית אינו אלא מאילך והיא משולל ביאור.
5
ו׳ולפענ"ד ביאור הענין דהקדש בדק הבית אינו אלא מרצונו וזה נקרא מאליך דהיינו מה שרצונך אבל הקדש מזבח ובו דברים שאינם ראויים למזבח כגון שנפל בהם מום וכדומה זה ניתן לבדק הבית מאילך ושלא מאילך וצ"ל מאליך ושלא מאליך דהיינו בין ברצונך ושלא ברצונך כנלפענ"ד לפרש:
6