שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:רי״טShoel uMeshiv Mahadura IV 2:219
א׳לחכם אחד מופלג ושלם ני'.
1
ב׳מה שהארכת בענין חנוכה בדבר מ"ש המג"א סי' תרע"ב ס"ק ה' דמי שלא התפלל מעריב מדליק קודם דא"צ זמן כ"כ וליכא למיחש שמא ישכח מלהתפלל תפלת מעריב וע"ז תמהת דמדוע לא יקדים מעריב דהוא תדיר. הנה ראיתי בשב יעקב שעמד בזה. ובאמת שהדבר יפלא דלהקדים ודאי תדיר קודם וע"כ לא כתבו התוס' בשבת דף כ"ג רק בלדחות דהפרסומי ניסא עדיף אבל להקדים ודאי תדיר קודם והמ"א כתב דמתוס' סוכה דף נ"ד משמע דאף לדחות תדיר קודם. וכוונתו מהא דכתבו בתוס' דבלא רב ספרא היה יכול להקשות דהא תדיר עדיף ומאי קושיא אי לא רב ספרא הוה ס"ד דהכוונה לדחות ובזה פרסומי ר"ח עדיף וע"כ דגם בזה תדיר עדיף ע"ש ובשב יעקב שם דחה זאת בקש דשם לא הוה יודע הש"ס בס"ד ממעלת ר"ח כלל וזה דחוק בתכלית הדוחק דבאמת גם הס"ד הוה ידע דיש לר"ח קדימה והרי היה לו היכר אחרת ג"כ דמשנה היא וע"ז לא חלק אדם וא"כ לא היה יכול להקשות וגם מנ"ל להתוס' להקשות על הש"ס דלמא גם המקשן ידע מזה. אך לפענד"נ דבאמת הא דפרסומי ניסא עדיף לדחות נראה לפענ"ד דהוא משום דפרסומי ניסא הוה כמו מעלת קודש ועדיף מיניה ובזבחים דף צ"א הוה איבעיא דלא אפשיטא בתדיר ומקודש איזה מהן עדיף ועיין ברמב"ם פ"ט מתמידין ולפ"ז פרסומי ניסא דעדיף לכך ס"ל דלענין לדחות פרסומי ניסא עדיף ועיין במנחות דף מ"ט דשם הוה אבעיא לענין לדחות איזה מהן עדיף וא"כ גם בפרסומי ניסא ס"ל דפרסומי ניסא עדיף לדחות ולפ"ז זהו לענין חנוכה שפיר אמרינן דפרסומי ניסא עדיף אבל ר"ח לגבי שבת הרי בזבחים שם אמרו לענין ר"ח דקרי ליה מקודש אמרי אטו לענין שבת לא אהני והיינו דגם למוספי שבת אהני שמקודשים ביותר הואיל שהיום שבת ור"ח ולפ"ז גם בזה הרי במה שהוא ר"ח גם השבת נתקדש ביותר שהיום שבת ור"ח וא"כ לא שייך לומר דפרסומי ר"ח עדיף טפי דהא גם השבת נתקדש משא"כ בפרסומי ניסא דחנוכה שזה אינו בשביל אותו היום שגם תמול שלשום כל ימי חנוכה היה הנס ולכך פרסומי ניסא עדיף וז"ב מאוד. ובזה אני אומר בטח ליישב הסוגיות דבזבחים דף צ"א שם אבעיא להו תדיר ומקודש איזה מהן קודם ובמנחות דף מ"ט ג"כ מבעיא להו כה"ג ובשני המקומות הביא הש"ס ראיות ואין אחד מהראיות דשם במקום האחר וכבר עמדו בזה התוס' בזבחים שם ולא מצאו מענה ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"ו ובחידושי פנים מאירות מ"ש בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבזבחים האיבעיא אם שניהם לפנינו איזה מהם קודם ולא אפשיטא והנה כבר הבאתי דברי התוס' בשבת שמחלקין דלענין לקדום התדיר קודם ולענין פרסומי ניסא לדחות פרסומי ניסא קדים וכן אני אומר לענין תדיר ומקודש דלענין לקדום שפיר יש לומר דתדיר קודם ממקודש וכן פסק הט"ז סי' תרפ"ד ואף דדבריו תמוהין דהרמב"ם פסק דהוא אבעיא דלא אפשיטא עכ"פ יש מקום לומר דתדיר קודם ולכך אבעיא לי' במנחות שם לענין מוספין דהאידנא ותמידין דלמחר איזה מהן קודם והיינו שם דלדחות אחת מהן שפיר אבעיא ליה אף דנימא דלענין לקדם תדיר קודם אבל לדחות יש לומר דמקודש עדיף וז"ב מאד. ולפ"ז האיבעיות אינם שווים ולכך גם הפשטת של הש"ס שם הוא לענין להקדים ובמנחות הוא לענין לדחות ולכך לא הביא שם ושם ממקומות אלו ודו"ק.
2
ג׳והנה הרב בעל שב יעקב הקשה על מ"ש התוס' בשבת שם דתדיר קודם לפרסומי ניסא והרי הש"ס בסוכה שם אמרו ואמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ומשני כדי לידע שהוקבע ר"ח בזמנו והרי חזינן דפרסומי ר"ח עדיף אף לקדם והנה לפמ"ש יש לומר דכאן דפרסום שהוא ר"ח הוה כמו מקודש וכבר כתבתי דתדיר ומקודש הוה אבעיא דלא אפשיטא והש"ס פריך ממוספי ר"ח ומשני אטו למוספי דר"ח אהני למוספין דשבת לא אהני. ולפ"ז כיון דעכ"פ אם נקדים של ר"ח והוה מעלה לשבת ג"כ שהשבת מתעלה יותר שיש בו קדושת ר"ח ג"כ א"כ לכך ראוי לקדם של ר"ח שיש בו מעלה לשבח משא"כ בשבת וחנוכה שמעלת חנוכה אינו נותן מעלה נוספת לשבת יותר מאילו היה חול וא"כ בדין הוא שיקדים התדיר וז"ב:
3
ד׳ובזה הנה מקום אתי ליישב קושית התוס' דבלא רב ספרא ג"כ הוה יכול להקשות כן. ולפמ"ש יש לומר דבהס"ד דלענין לדחות אחת מהן עסקינן א"כ בדין הוא שידחה שבת דהא באמת שבת ור"ח הוה תדיר ומקודש והוה איבעיא דלא אפשיטא וממילא כל שנרצה לדחות אחת מהם יותר יש לדחות של שבת דאם נדחה של ר"ח לא יהיה מעלה לשל ר"ח כלל אבל אם נאמר של ר"ח הרי קדושת ר"ח אהני לשבת ג"כ וא"כ נתעלה השבת ע"י הקדושה של ר"ח וא"כ אנו נותנין מעלה לשבת ג"כ אבל לענין לקדם שפיר ס"ד כיון דאיזה מהן שירצה יקדים א"כ בדין הוא שיקדים של שבת דהוה תדיר והרי שיטת הט"ז והרע"ב בפירוש המשנה בזבחים שם דבאמת תדיר קודם ומכאן ראיה ברורה לדבריהם וע"ז משני דלענין פרסומי של ר"ח שהוקבע ר"ח בזמנו עדיף לקדם וכמ"ש ודו"ק. ובזה מדוקדק דברי הש"ס דפריך ואמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם והדבר יפלא הא כאן הוה תדיר ומקודש והוה אבעיא דלא אפשיטא. ולפמ"ש אתי שפיר דס"ל להש"ס דתדיר ומקודש עדיף בחד דרגא מתדיר ושא"ת ולכך אם בסתם שא"ת תדיר קודם ממילא ראוי שבתדיר ומקודש איזה מהם שירצה יקדים אבל עכ"פ אינו בדין שיקדים של ר"ח תמיד וע"ז משני כדי לידע שהוקבע ר"ח בזמנו ולכך מקדמינן ליה. ובלא"ה יש ליישב קושית השב יעקב הנ"ל דלענין לידע שהוקבע ר"ח בזמנו צריכין להקדים של ר"ח דבזה ניכר שהוקבע בזמנו דאל"כ במה יוודע איפוא שהוקבע בזמנו אבל בפרסומי ניסא דחנוכה אף שנקרא אח"כ עכ"פ ניכר הפרסומי ניסא. ובזה יש ליישב קושיית התוס' ע"ד מ"ש המ"א דפרסומי ר"ח עדיף לענין לדחות וכעין מ"ש השב יעקב דבס"ד דלא ידעינן ממעלת פרסומי ר"ח בזמנו רק מפרסומי ר"ח בלבד בין שהוא בזמנו או לא א"כ שוב לענין לדחות פרסומי ר"ח עדיף אבל לבתר דחידש הש"ס דלענין לקדם שפיר מקשה דתדיר קודם וכמ"ש התוס' בזה דלקדם תדיר עדיף וע"ז משני דאכתי לא ניכר שהוקבע בזמנו וז"ב מאד.
4
ה׳ובזה מיושבים דברי התוס' בשבת כמין חומר ודו"ק היטב. ומעתה נבא לענין דינא באמת נכון שיתפלל מעריב קודם דהו"ל תדיר ואף דמ"ש השב יעקב דבשביל שהוא דאורייתא יש להקדים אינו נראה דדאורייתא לגבי דרבנן הו"ל כמצוה לגבי רשות ולא מקדימין וכמו שהוכיח במישור בשו"ת שאגת ארי' סי' כ"ב ע"ש אבל עכ"פ מטעם תדיר יש להקדימו ואף דיש לומר דתדיר ג"כ לא שייך רק בשתי מצות אבל כיון דזה הוה מדרבנן ונקרא רשות לגבי מצוה א"כ אינו בתורת קדימה ועיין בשו"ת ש"א שם סי' כ"ח אבל באמת בזה לא קי"ל כוותיה וע"כ נכון שיתפלל מעריב ואח"כ ידליק ובאמת המ"א הביא כן בשם הכנה"ג ובשיורי כנה"ג חזר בו והביא שיתפלל קודם והורה כן להלכה כנלפענ"ד. ואולי מי שאין דרכו להתפלל בלא מנין ומקבץ מנין לביתו בלילה או שהולך לבה"כ דאז יש לחוש לביטול תורה טרם שיתקבצו יוכל להדליק בביתו מקודם אבל בלא"ה יקדים מעריב ועיין בשב יעקב שם ודוק:
5
ו׳ומדי דברי זכור אזכור מה שזה רבות בשנים נתקשתי לשיטת רבינו משולם בתוס' ר"ה דף ח' דלכך נקרא כסה שלא נקרב החטאת של ר"ח בר"ה והקשיתי דא"כ איך מוסף ר"ח קודם מוסף ר"ה והא המוסף ר"ה היה חטאת ג"כ וחטאת קודם לעולה ואיך תקדים מוסף של ר"ח לר"ה וכעת נתיישבתי בזה דל"מ לשיטת הט"ז סי' תרפ"ד דתדיר ומקודש תדיר קודם וכן הוא שיטת ברטנורא בזבחים שם א"כ בדין הוא שיקדים דר"ח תדיר אלא אף לשיטת הרמב"ם פ"ט מתמידין הלכה ב' דאיזה מהן שירצה יקדים כאן התדיר קודם דכל קדושת החטאת היא שמרצה ואמרו שם בזבחי' דף צ"א דאטו קדושת ר"ה לדידיה אהני לר"ח לא אהני וא"כ ממילא בדין הוא שיקדים ובלא"ה יש לומר לפמ"ש התוספות בזבחים שם דף צ' ע"ב ד"ה תדיר דכיון דעולת מוסף דשבת קודם לעולת מוסף דר"ח משום דתדירה קודמת נמי לחטאת שהשוה הכתוב עולה דמוסף עם החטאת ע"ש ואף דשם החטאת של שבת קודם לחטאת של ר"ח וא"כ ממילא בדין הוא שיקדים העולה לחטאת מ"מ גם כאן כיון דלעולה בדין הוא שיקדים א"כ גם לחטאת כיון דעכ"פ איזה מהם שירצה יקריב בדין הוא שיקדים שוב וזה ברור ודוק. וטעמו של רבינו משולם נראה לי כיון דשעיר של ר"ח היה בשביל מיעוט הירח וכמו שאמרו בשבועות דף ט' וכיון שר"ה הוא רמז למה שהיה בששת ימי הבריאה וכבר תקנו לנו אכנה"ג מלכיות זכרונות ושופרות להמליך אותו למלך כי זה היום תחלת מעשיך ובתשרי נברא העולם וא"כ כיון שאנו מקוים שיחזור למלכותו בעת ההוא ל"ש השעיר של ר"ח שאז יגדל הלבנה ותהיה במילואה כמו שהיתה ובזה י"ל קושית ר"ת מהתוספתא דבאמת יש בזה פלוגתא בטעם דשעיר דר"ח על מה הוא נקרב וי"ל דהתוספתא לא ס"ל דמשום מיעוט הירח הוא ולכך ס"ל דמקריבין אף בר"ה משא"כ לדידן דקי"ל הטעם הזה וכבר הביא הרי"ף בשבועות טעם הלז ונ"מ לזה ועיין בפני יהושיע ח"ד בליקוטים על שבועות מ"ש בזה ואכ"מ להאריך בזה.
6
ז׳ובגוף קושית המ"א הנ"ל מדברי התוס' בסוכה היה נראה לפענ"ד בפשיטות דאף דלדחות פרסומי ניסא עדיף היינו כשאין כאן שום היכר אחר אבל שם היה פרסום אחר מהא דשל ר"ח היו נותנין תחת הכרכוב רק דרצו לעשות עוד היכר כדאמרו שם וא"כ בכה"ג פשיטא דתדיר קודם וסגי בהיכר אחד ודוק. ובלא"ה נראה לפענ"ד דמעיקרא לק"מ דע"כ לא כתבו התוס' בשבת דלדחות פרסומי ניסא עדיף היינו שם דאנן דנין איזה הפטרה לומר אם של חנוכה או של ר"ח וא"כ שפיר דוחין התדיר נגד הפרסומי אבל שם דהם שני זמנים חלוקים בעת הקרבה של שבת ואח"כ של ר"ח א"כ איך אפשר דלא נימא שיר של שבת בשביל שנימא אח"כ שיר של ר"ח על הקרבה ובמה נפקע שיר של שבת וזה ברור כשמש לפענ"ד ופשיטא דמקדימין התדיר ואין למצות אלא מקומן ושעתן ואף לעשות מצוה מן המובחר נחלק התה"ד אם לאחר קידוש הלבנה וגם זה אינו רק במצוה חדא ורק שנאחר אותה לעשות מן המובחר ולקדשה במ"ש ואף בזה כל שיש לחוש שלא יעשה לא מאחרינן מכ"ש בזה להפקיע השיר של שבת בשביל שנאמר של ר"ח אח"כ זה ודאי א"א וז"ב לפענ"ד. ומן האמור צדקו כל דברי הט"ז סי' תרפ"א שהאריך לענין הבדלה קודם הדלקה משום דתדיר קודם ורק לדחות פרסומי ניסא עדיף וגם יפה כתב שם דל"ש לאחר משום אפוקי יומא דהא כל שמברך להדליק נר חנוכה פרק מעליו קדושת שבת וכוונתו נראה לפענ"ד אף דכל שהבדיל בתפלה מותר להדליק הנר וכמבואר סי' רצ"ט מ"מ כל ענין קדושת שבת היינו מה שמוסיף מחול על הקודש ומשוהו שבת כאילו עדיין שבת עליו ולפ"ז כל שמדליק נר חנוכה וא"כ א"א לומר דשבת עדיין דא"כ אינו יוצא במצות הדלקה וע"כ דבאמת כבר לילה הוא וצריך להדליק משום חיבת אותה לילה וא"כ איך אפשר למחשבו בשביל קדושת שבת שכבר נפרק מעליו עול שבת וקדושתו וכמ"ש ובישועות יעקב לדו"ז הגאון ז"ל דחה דברי הט"ז משום דמותר להדליק כל שכבר הבדיל בתפלה ולפמ"ש אתי שפיר ודוק היטב כי ברור הוא וכן אני נוהג ובפרט פה לבוב דאתריה דמר הוא ועיין במגן גבורים סי' כ"ב ס"ק א' שהבאתי דברי השאגת ארי' סי' כ"ח דבדבר הרשות לא שייך קדימה והבאנו ראיה דציצית לא חשיב רשות גמור מן הירושלמי שבסוף מגילה בתפילין ומזוזה.
7
ח׳והנה ביום א' וארא שנת תר"ח הגיעני מכתב מאת אבי מורי הרב הגאון שכתב אלי מה שנ"ל לפרש דברי הירושלמי שהיא תמוה שהביא סייעתא לשמואל מהך דתפלה שבלה עושין אותה מזוזה מזוזה שבלה אין עושין אותה תפלה והיינו דמזוזה קדוש טפי ובאמת בש"ס דילן הגרסא להיפך ומה"ט דחה הרא"ש הך דירושלמי וע"ז כתב הוא די"ל דגם בירושלמי היה לו הגרסא כמו שהיא בש"ס דילן ומ"מ מביא שפיר ראיה דהא דאמר שמואל דמזוזה קודמת שכן נוהגת בשבת ויו"ט ור"ה ס"ל דתפילין קודמין שכן נוהגות בשיירות וימים הכוונה דשמואל ס"ל דיש לקנות מזוזה יותר מתפילין דהרי מזוזה יוכל לקיים המצוה אף בשבתות ויו"ט משא"כ תפילין דיהיה בטל ממצוה ור"ה ס"ל להיפך דיקנה תפילין שאם יהיה יוצא למחר בשיירא יהיה בטל ממצוה של מזוזה וע"ז אמר הירושלמי מתניתא מסייע לשמואל והיינו לגרסא דידן בבבלי דמזוזה שבלה עושין אותה תפלה וא"כ כשיוצא בשיירא יוכל לעשות מהמזוזה תפילין. ובזה מיושב מה דדחה הרא"ש להך דשמואל משום די"ל דהירושלמי לשיטתיה דס"ל מזוזה לא בעי עיבוד לשמה אבל ש"ס דילן דס"ל דבעי עיבוד לשמה א"כ אי אפשר לעשות ממזוזה תפילין דהא נתעבד לשם מזוזה וא"כ ישאר בלא מצוה ודוק עכ"ד הקדושים והיקרים ובאמת שדפח"ח. אבל מ"מ לפע"ד לא משמע כן שיהיה המעלה בשביל שנצרך יותר לקיים המצוה דא"כ למה לא נקט ציצית ותפילין דציצית נוהגת ג"כ בשבתות וי"ט וגם נוהגת ג"כ בשיירא וא"כ יקדם מצות ציצית לתפילין בשביל זה וזה לא מצינו וכבר כרכרו הפוסקים בסי' כ"ה אמאי דמקדמינן ציצית לתפילין להניח קודם ולא כתבו שנוהג יותר וע"כ דזה אין מעלה בעצמותו ומ"מ תפילין קדושים יותר ורק במזוזה ותפילין משום דבעצם הם קדושים שניהם וא"כ זה יש לו מעלה שהקדושה נוהגת אף בשבתות וי"ט וזה יש לו מעלה דנוהגת בשיירא ג"כ והיינו הקדושה בעצמותה חל ולא מה שיוכל לקיים יותר ודוק. הן אמת דבלא"ה קשה לפמ"ש הט"ז סי' קנ"ד דכל דאינו ראוי לתשמישו מוטב להורידו לקדושה קלה יותר מזה שיהי' נגנז א"כ למה בבלה אין עושין ממנה מזוזה לש"ס דילן ולהירושלמי בהיפך הא טוב יותר ממה שיגנז וא"ל דכל דראוי לתפילין ראוי למזוזה דזה אינו דמזוזה פסול בשני דפין ועיין מנחות ל"ב והמעיין בשו"ת אא"ז מהר"ם פדוואה סי' פ"ד ימצא כי קושיא גדולה היא כי לדעתו מותר לחתוך אם ראוי לתקן מזה והביא הך דתפילין שבלו ולא הרגיש בזה וצע"ג וגם קשה לפי דברי מהר"ם פדוואה אם כן למה לא יקנה תפילין ויקח ממנו שני פרשיות למזוזה דלדבריו אף כשהוא בקדושתו מותר לחתוך ממנו אם צריך לתקן וצע"ג:
8
ט׳והנה הגיעני מכתבו היקר שנית מיום ה' ר"ח שבט הר"ח שאמר להשיב ע"ז וז"ל בדבר קושייתך על הירושלמי עפ"י דברי הט"ז לכאורה עצומה היא ועמדתי מרעיד כי קושיא עצומה היא ואמנם בתחלת העיון אמרתי דיש לומר לפמ"ש במנחות להשלים א"כ גם לתפילין עדיין ראויים להשלים ואולי זה כוונתך שם במ"ש ורמזת לעיין שם וקראתי ע"ז דנפיק מינך טעמא מאלפך. אך נראה בלא"ה דהט"ז לא כתב כך אלא בתשמישי קדושה כמו ארון ומטפחת אבל בקדושה עצמה לא דתשמישי קדושה אין קדושתם אלא מחמת דהן ראויין לשימוש קדושה וכיון דאינם ראויים עוד לתשמיש טוב לעשות אותם למצוה קלה מהני התיקון כך אבל קדושה עצמה לא ויש סמך לזה מהך דבר פדא דקדושת הגוף לא פקעה בכדי וקדושת דמים פקעה ובזה יסתלק הרבה קושיות שהקשה בבכ"ש על הט"ז ובלא"ה תמוה בעיני ראיית הט"ז ממטפחת ס"ת דעושין אותן תכריכין למת דשם הרי באמת גונזין ומה לי אם קוברין בקבר ת"ח או עושה אותן תכריכין למת ואולי מייתי למת ת"ח והרי גונזין ואין מפרשין לחכם כמותך גם ראיתי בספריכם הי' כקושיא נפלאה אהא דתפילין אין נקחין אלא מן המומחה ומטעם שמא יתעצל מלבדוק והא כיון דבדיעבד מניחן כך לא שייך שמא יתעצל ולפום רהיטא נראה דיש לומר לפמ"ש הרמב"ן דרובא דתלוי במעשה לא חשיב רובא והטעם דאוקמא אחזקה דלא נעשה מעשה ואף דרובא עדיף מחזקה כל דהחזקה ברוב עצמו לא מהני והארכתי בזה במק"א ולפ"ז גם כאן יש להעמיד המוכר בחזקת שלא למד ואף דאמרינן רוב מצויין אצל תפילין מומחין הן היינו כשאין האיש לפנינו ורק שמצא תפילין א"כ אנו דנין על התפילין אמרינן דרוב תפילין שנכתבו מן המומחה ולא שייך להעמיד הכותב על חזקתו דהא אין אנו יודעין מי ומי הוא רק על תפילין אנו דנין אבל כל שהוא לפנינו יש להעמיד האיש על חזקתו ודוק כי לפענ"ד הוא נכון לדינא וצ"ע עכ"ל היקר מפז:
9
י׳והנה המעיין במ"ש למעלה יראה שכבר הרגשתי בזה אך מה שרצה לחלק בין תשמישי קדושה לגוף קדושה המעיין בשו"ת מהר"מ פדוואה יראה דגם בגוף הקדושה רצה להתיר לחתוך וכן קי"ל ביו"ד סימן ר"צ ע"ש. גם מ"ש לחלק בין אם אנו דנין על האיש או על החפץ הנה אף שסברא אלימתא היא אבל בכ"ז המעיין ביו"ד סי' א' ימצא דאין לחלק כן שהרי שם אנו דנין כשאינו לפנינו הבודק לבדקו ולא אשתמיט אחד מלחלק כן ע"ש וצ"ע. והנה הענין של רובא יחדתי תשובה מיוחדת ולא אכתוב כאן אך בקושיתי מהך דתפילין להיות כי קושיא גדולה היא רציתי לחלק דשאני התם בהך דהט"ז דיכולין לעשות מכל הקדושה תשמיש אחר שיהיה כלה קדוש אף שהיא תשמיש קדושה קלה מכל מקום טוב יותר משתגנז אבל כאן ניהו דעושין להשלים איזה שורות או פרשה אחת אבל השאר יהיה נגנז וא"כ טוב יותר לגנוז כלה שהיא בשלימות וקדושה אחת אבל אם מחסרין ממנו והנותר נגנז הוא בזיון אצל הנותר שאינו משתמש כלל דקדושה וגם נחסר ממנו רוב הקדושה. אבל באמת המעיין בשו"ת מהר"ם פדוואה הנ"ל יראה דגם בזה אין לחלק ובאמת שאין סברא כלל דאטו כל אות בפ"ע או שורה לבדה אינו קדוש וכל התורה כלה שמותיו של הקב"ה ושפיר אין בזיון ואדרבה גניזתה זהו קדושתה ועיין בסי' ר"ץ ביו"ד בהג"ה שם וע"כ קושייתי נשארה קמה וגם נצבה וצע"ג. ומדי דברי בעניני חנוכה אמרתי להזכיר מ"ש לי הרב החריף מוה' יצחק שמעלקיש ני' מזראוונא ביום ו' עש"ק ויגש תרי"ג בעניני חנוכה על קושית הפ"י דבשמנים הפסולים יש שמן שריפה ומה איסור שייך בזה לענין חנוכה וע"ז כתב ואכתוב בקוצר דהנה נסתפק אם מברך כהן בכל עבודה שעובד דל"מ שמברך ובמנחות ע"ה וברכות ל"ז מבואר דכהן מברך שהחיינו אבל אינו מבואר דמברך ברכת העבודה כגון הקרבת תמידין שהיא מצוה ואולי הטעם משום דהוו שלוחי דרחמנא ובשלמא בשלוחי דידן שייך לומר דמברך כיון שעושה בשבילו ושליחו כמותו משא"כ אם הוא שלוחא דרחמנא ואינו שליחות גמור לא שייך שיברך ואף אם נימא דאינו מברך עדיין יש להסתפק בשריפת קדשים דאינו דומה לעבודה למה לא יברך בשריפת תרומה הנה יש להסתפק ג"כ אם מברך ואף לשיטת רש"י דאינו רק משום דלא ליתי לידי תקלה מ"מ יש לומר דמברך כעין מ"ש הטור באו"ח סי' שצ"ה לענין עירובי חצירות דמברך דעושה מצוה שלא יוציא מרשות לרשות ומברך ואף דעל מים אחרונים כתבו התוס' שאין לברך דאינו רק משום סכנה מכל מקום יש לומר דמברך ומכ"ש לשיטת התוס' דהוה מצוה דאורייתא או דרבנן דיש לברך ואם כן לפ"ז י"ל דלכך אין מדליקין בשל שמן שריפה דאין עושין מצות חבילות חבילות דמה"ט אין מברכין על כוס אחד שתי ברכות כמבואר בפסחים ואם כן לכאורה קשה על הא דאמרו בשבת כ"ה מ"ט אין מדליקין בשמן שריפה בשבת אם נימא דמברכין על הדלקת הנר בשבת אם כן הו"ל עושה מצוה חבילות חבילות. מיהו יש לומר כיון דבאין לו אמרו בפסחים ק"ב דאין לו שאני וא"כ עכ"פ כשאין לו שמן אחר מ"ט אין מדליקין ולכך אמר שמא יטה ולפ"ז לענין שמנים הפסולים לנ"ח דכתב הפ"י דשייך דוקא ביש לו שמן אחר דאל"כ לא שייך לחוש לכבתה זקוק לה וא"כ שוב בכה"ג אין עושין מצות חבילות חבילות הנה זה תו"ד בקצרה ונבאר אחת לאחת מה שנסתפקת אם מברך הכהן על עבודה שעובד וכתבת דאינו מברך משום דשלוחא דרחמנא הוא. הנה הרמב"ן כתב בשורש הי"ב בספר המצות שהכהן מברך על כל אחת מעבודות ברכה והמלמ"ל פ"א ממעה"ק ה"א ביאר דמברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעבוד עבודה וכמו דמברך באכילת תרומה וקדשים ע"ש והנה מבואר דמברך ומ"מ בשריפת קדשים נראה לי ברור דאינו מברך דהוה ע"י עבירה ופשיעה כמ"ש בסוף דבריך וכן מצאתי בשו"ת הרשב"א סי' ח"י דעל השבת הגזילה וחזרת ריבית אין לברך שלא מצינו ברכה על מצוה שבאה מתוך עבירה וכל מצוה דאפשר למעקרה לא מברך עליה דלא חשיב מצוה כמ"ש בכתובות אילו אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל וע"ש ברשב"א דעל מתנות כהונה אין מברכין דכהנים משלחן גבוה קא זכו ע"ש ועיין באבודרהם מ"ש בזה וא"כ נסתר כל בנינך גם מ"ש דלכך אין מדליקין דאין עושין מצות חבילות חבילות הנה באמת הוה כקידושא ואבדלתא דמברכין כאחת ועיין פסחים שם ובמ"א סי' קמ"ז ובספרי יד שאול סי' רס"ה הארכתי בענין אין עושין מצות חבילות חבילות ע"ש ואכ"מ. ומה שהקשה על מה דאמרו במנחות ע"ה הי' עומד ומקריב מנחות מברך שהחיינו דאמאי מברך הכהן הא הרמב"ם פי"א מהלכות ברכות כתב דמהראוי לברך שהחיינו אותו שמקיים המצוה לא העושה אותה בשביל אחר ועיין מ"א סי' תרפ"ח והאריך בזה וכתב דמש"ה פירש"י שהישראל מברך אבל הרמב"ם דפסק דכהן מברך קשה ולפענ"ד אתי שפיר בפשיטות הנה לפמ"ש הפר"ח סי' תקפ"ח ע"ש ובלא"ה כיון דהכהן שלוחא דרחמנא הוא וא"כ מהראוי שיברך הוא דהוא בעלים של הקרבן וז"פ וברור. ומ"ש ליישב קושית התוס' דמהר"ן מוכח דמותר להשתמש לאורה דלמא אסור להשתמש רק משום דכבתה זקוק לה וע"ז כתב עפ"י דברת הט"ז בסי' תרע"ה דבשבת הוה קודם שקיעה זמן התחלה כיון דא"א להדליק אח"כ ע"ש אם כן ה"ה בשבת ל"ש כבתה זקוק לה דזה היא תקנת חכמים שאם כבתה זקוק לה והיינו אם יכול להדליק אבל בשבת דא"א להדליק לא שייך כבתה זקוק לה ע"ש זת"ד וכיון לחידושי הרמב"ן על שבת שנדפס מחדש שכתב ג"כ סברא זו. ובאמת אם נימא דיכול להדליק ע"י עכו"ם דהדלקה אין עושה מצוה א"כ שוב היה יכול להדליק בשבת ע"י עכו"ם דהוה שבות במקום מצוה לדעת בעל עיטור שם ועס"י ש"ו:
10
י״אוהנה בשנת תרט"ו הראה לי הרב הה"ג החריף מוה' יעקב יוטעש ני' בעהמ"ח אהלי יעקב קונטרס בענין מה שהאריך הט"ז בהלכות חנוכה סי' תרפ"ד באם התחיל לקרות בשל חנוכה קודם דהט"ז דעתו דא"צ להפסיק והביא מזבחים דף צ"א דאמר בעבר ושחט לשא"ת דא"צ למרס בדם עד שישחוט התדיר הרי דאינו צריך להפסיק וכתב הרב הנ"ל דבאמת צ"ב דלמה באם עומדים לפנינו לשחוט דתדיר קודם לשא"ת ובעבר ושחטו וזה עומד לזריקה וזה עומד לשחיטה לא יהיה התדיר קודם ורצה לומר עפמ"ש התוס' ביומא דף ל"ג ד"ה אפילו דעבודת מתנה עדיף מעבודת סילוק ורצה הוא להסביר כוונת התוס' דעבודת מתנה הוא קדוש יותר מעבודת סילוק ולכך אף שא"ת קודם וא"כ כאן שזה כבר עומד לזריקה והזריקה יש בו יותר קדושה מהשחיטה ולכך שא"ת קודם דהוא במדרגה יתירה. הנה במח"כ לא זו הדרך בכוונת התוס' דא"כ תדיר ומקודש מה אבעיא לן הא מקודש ודאי עדיף וגם מעלתו האריך לדחות מדברי הש"ס אלו אבל האריך בהרבה דברים והלא זה פשוט וגם גוף הסברא אינו דהרי שכשישחוט לא"ת יהיה שחיטה וזריקה ואם כן יהיה תדיר ומקודש ביחד ולמה לא יקדים וגם מ"ש התוס' דעבודת מתנה ולא עבודת סילוק אינו מורה ע"ז ועיין יומא דף כ"ד דעבודת מתנה ולא סילוק אינו כן רק שזה קרב ע"ג המזבח וזה מסלק מעל המזבח והקרבה ע"ג המזבח עדיף ואינו ענין לנ"ד. ומה שנ"ל לרחות דברי הט"ז דדוקא בהתחיל לקרות של חנוכה דלא קרא כלו ויכול עדיין לקרות ר"ח ואח"כ חנוכה הוא דדעתו להקדים אבל כל שכבר הניח תפילין דכבר קיים מצותו וסגי ברגע אחד מה מועיל במה שיפסיק מלהניח וכן בעבר ושחטו אם נימא דממרס בדמו מ"מ כבר עשה השחיטה מקודם וא"א להחזיר ואה"נ אם כבר קרא כל קריאת החנוכה גם האבודרהם מודה שלא צריך לקרות ר"ח ואח"כ חנוכה. ומה שהאריך בדברי הט"ז והביא הך דאין מעבירין על המצות ודברי התוס' יומא ל"ג דבחדא מצוה לא שייך אין מעבירין על המצות דכל דא"א לקיים רק חדא מצוה נעשה התדיר ומעביר על המצוה ומזה הקשה על הרדב"ז ח"א סי' י"ג ושו"ת הח"ץ ז"ל סי' ק"י הנה עיין במגן גבורים ח"א סי' כ"ה ס"ק י"א בביאור סברת התוס' דרק היכא דיהיה שינוי בהמצוה גופא הוא דלא שייך אין מעבירין על המצות וא"כ אין מקום לכל הפלפול ולקושיותיו ודו"ק ועיין בסי' צ' ס"ק וא"ו ומה שהאריך על דברת הרדב"ז והח"ץ ז"ל סי' ק"ו דל"ח למיתה בזמן מועט וכמ"ש הח"ץ שם בדברי הרמב"ם וע"ז כתב מעלתו בגיטין כ"ח בהא דמשני ש"ה שהרי אסרה עליו שעה אחת קודם מיתתו מתקיף לה ר"פ ממאי דהוא מיית ברישא דלמא היא מייתא ברישא והקשה מעלתו הא היא יש לה חזקת חי ולכך ל"ח שמא תמות משא"כ הבעל יש לחוש דהרי אסרה שעה אחת קודם למיתתו.
11
י״בלא הבינותי מלבד די"ל דמיתה בנשים שכיחא יותר כמ"ש התוס' בכתובות ריש הכותב פ"ג ע"ב שם וע' שעה"מ הלכות סוכה אף גם דכל הענין דאסרה שעה אחת קודם למיתתו ביארתי בתשובה אחת בביאור מ"ש התוס' בקידושין מ"ה דר"ת דחה דברי ר"מ מיוני דכל רגע ורגע מוקמינן אחזקת חי ול"ד להא דחיישינן שמא ימות באוסר שעה אחת סמוך למיתתו משום דשם חיישינן שמא ימות מיד ואין הבנה לדברים דסוף סוף יש חזקת חי ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק יו"ד סימן נ"ו מ"ש בזה ולפענ"ד נראה דש"ה דיש לו עדן חזקת חי כיון דאף אם נימא לאסור הוא רק משום דשעה אחת קודם למיתה אסרה והרי עדיין יש חזקת חי ועדן לא סתרנו חזקת חי וע"כ לא אמרינן דל"ח למיתה רק שמא מת ואתרע כבר החזקת חי אבל שמא ימות שפיר חיישינן דעדן לא סתרנו החזקת חי ולפ"ז שפיר מקשה שמא היא תמות קודם ועדן לא נסתר חזקת חי והרי גדולה מזו חידש הט"ז סי' שצ"ז דכל שכבר מת ומסופקים בזמן ל"ש חזקת חי דאדם עלול למות וא"כ מכ"ש באם אנו דנין שמא ימות ל"ש חזקת חי דעדן לא נסתר החזקה וז"ב ודו"ק. ומ"ש מעלתו דשעה אחת סמוך למיתה היינו ע"כ בשעה שהוא גוסס דכל כמה דמצי להרחיק הזמן עד סוף הגבול חיות שלו אמרינן ועיין גיטין ע"ב ובתוס' שם וא"כ אז רוב גוססין למיתה ול"ש ח"ח וא"כ גם היא ל"ש ח"ח דהא בעת הגסיסה היא למיתה. הנה ל"מ הכי פשטת הלשון וגם בזה יש לפקפק כיון דגסיסה הוה רובא למיתה שוב שייך להעמיד על ח"ח דאינו מרוב הגוססין ולא יבא זמן הגסיסה עדן ומחוורתא כמ"ש.
12
י״גוהנה בשנת תרט"ז א' מקץ למדתי במנחות דף ס"ו ע"ב דאמרו שם דטעמיה דר"ע דמחייב במעשרות משום שלא נתנו מעות אלא לצורך להן ואנן לא קי"ל הכי כמבואר ברמב"ם פ"ז מתמידין ומוספין הי"ב ואנן קי"ל דנפדה ועיין בתוס' שם ד"ה שלא ומזה תמהתי על מ"ש הט"ז סי' תרע"ב באו"ח להשיג על הב"י בשם מהרא"י ותורף דבריו דאנן קי"ל בסנהדרין מ"ז דמה דלא חזי לא תפיס בהזמנה וה"ה לרבא במעשה והרי אנן לא קיי"ל כן דהוקצה כלו ונתקדש ופטור מן המעשרות. הן אמת דגם לתירוץ השני של הב"י קשה מכאן דהא המותר מהשיעור לא נתקדש.
13
י״דאמנם נראה דשם בשעת שקנה ועשה ממנו העומר היה נתקצה כלו וא"כ אף שבורר ממנו העומר מ"מ כלו נתקדש אבל שם בהדלקה מה שנותר שמן מהשיעור הדלקה לא נתקדש ואף דאין ברירה הא בדרבנן יש ברירה ובעומר הו"ל מדאורייתא ושייך אין ברירה אבל מה דאמר דלא תפס מה שאינו ראוי הוא תמוה ולא עוד דשם ודאי המותר אינו חזי שהרי המצוה היא רק הסלת המנופה ביותר ואפ"ה תפס בכלו ומכ"ש כאן דזה כמו זה כלו חזי רק שע"כ ניתותר חלק אחד ולמה לא היה תפיס בכלה וצע"ג וגם תמהני דשם ג"כ ר"מ מסתפק להו אי תפיס יותר ור"נ פשיטא ליה דלא תפיס ורק דהת"ק ס"ל דלא תפיס וכיון דבמשנה כאן סתם כר"נ ור"מ עכ"פ מסתפק א"כ פשיטא דקי"ל דתפוס בכלה וצע"ג. והנה בשנת תרי"ז אור ליום א' חנוכה נתתי לבי לעיין עוד בדברי הש"ס סוכה הנ"ל והנה ראיתי דיש ליישב קושית התוס' הנ"ל דבלא רב ספרא לא הו"מ להקשות כלל על הברייתא דבאמת בלי רב אחא דס"ל דתוקעין על כל מוסף ניחא מה דנדחה של שבת דהא יש ברייתא דובראשי חדשיכם דאין תוקעין על כל מוסף כמו דדחי הש"ס הך דרב אחא וא"כ ל"ק דלכך דוחה שיר של שבת דאל"כ הי' תוקעין על השיר והי' יותר תקיעות מכל ר"ח דחול אבל לרב אחא דבאמת ס"ל דתוקעין על כל מוסף א"כ שפיר פריך לימא דר"ח ושל שבת ובאמת יתקעו לכל אחת וכדפריך שם לעיל לענין ר"ה שחל להיות בשבת דיש שלשה מוספין ולכך ל"מ הש"ס פריך רק לר"א ולר"ס דאמר לקדם אבל באמת אומרים שניהם ואמאי לא לקדם של שבת וז"ב כשמש.
14
ט״וובאמת הרמב"ם פסק דשיר של שבת נדחה כמ"ש בפ"ז מתמידין ה"י וכתב הכ"מ משום דנדחה דבחר"א ואני כתבתי על הגליון דבירושלמי סוכה מבואר כן להדיא יעו"ש ועכ"פ ל"ק קושית התוס' וליתניהו לדברי המ"א ממילא ובאמת דברי הירושלמי תמוהין דבעי שם ובשקלים פ"ח מוספי שבת ומוספי ר"ח מי קודם ותמה הש"ק דהא משנה מפורשת היא בזבחים דמוספי שבת קודמין לשל ר"ח וע"ש בש"ק שנדחק ובשלום ירושלים. ולפענ"ד דכוונת הירושלמי הוא לענין אם יש לפנינו מוספי שבת ור"ח להעלות על הכבש מי קודם אבל להקרבה ודאי שבת קודם דאטו ר"ח לדידיה אהני לשבת לא אהני וכדאמרו בזבחים שם אבל לענין העלאה לכבש שפיר מבעיא ליה ליה מי קדם וז"ב ודוק היטב:
15