שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:ל״חShoel uMeshiv Mahadura IV 2:38
א׳מה שנתחדש לי בשנת תרל"א בחג הסוכות. זה יצא ראשונה מה שהביא הרא"ש בפרק לולב הגזול בשם ר' ישעי' שהקשה מה בין שאול למתנה ע"מ להחזיר וכתב דבמתנה ע"מ להחזיר פטור מן האונסין משא"כ בשאול והרא"ש דחה זאת וכתב דגם במתנה ע"מ להחזיר חייב באונסין וא"כ הדרא קושיא לדוכתה והנה בחידושי הרבה כתבתי בזה וכעת נראה דהנה התוס' בב"ב דף פ"ז ד"ה הלוקח כתבו דמטלטלין השכורין ושאולין יוכל להקדיש והאריך בזה הקצה"ח סי' רי"א ע"ש מ"ש על הגליון ולפ"ז א"כ בדבר השאול יש כח להמתנה להקדיש וממילא הוי כמו שותפין זה יש לו קנין הגוף וזה יש לו קנין פירות וא"כ ממילא לא שייך לכם דהא שותפין פסול במקום דבעינן לכם ועיין בתוס' סוכה דף כ"ז ובטור ש"ע סי' תרל"ד אבל במתנה הרי מבואר בר"ן ר"פ השותפין דכל שותף בשעה שמשתמש הרי הוא שלו בכולה לכך לא שייך ברירה וא"כ במתנה בעת שיוצא בו הוא כולה שלו ולא איכפת לן בשותפות שיש להנותן בזה וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד דלא יוכל המקבל לתת לאחר אף שיחזיר אח"כ משום דכל שאחר משתמש יש להנותן חלק בו והו"ל שותפות ולא שייך לומר בזה שמשתמש בשלו דהרי הנותן לא נתנו לו וז"ב:
1
ב׳שאלני הרבני המופלג מוה' יוסף שורשטיין נ"י ע"מ שנסתפק הפ"מ בהא דקיימא לן דמצות עשה אינו מחוייב רק עד חומש ובל"ת מחוייב בכל ממונו איך הדין בלאו הבא מכלל עשה דהוי עשה אי הוה כעשה או כל"ת והניח בצ"ע וע"ז שאל דהא בביצה דף כ"א אמרו תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לנכרים והרי אינו רק לאו הבא מכלל עשה וא"כ יפה עשו ששחטו למקולין שאינם מחוייבים להפסיד כל ממונם רק עד חומש והשבתי דהרי התוס' בחולין דף י"ב ד"ה השוחט הקשו דאמאי לא נימא הדרא לאיסורא קמא כמו גוזז פסולי המוקדשין ותי' דל"א כן כיון דגבי יו"ט אוכל נפש הותר דכתיב אשר יאכל וכיון דאשכחן דהותרה בהדיא לא אמרינן הדרא לאיסורא קמא ולפ"ז לפי מה דמוקי לה הש"ס שם בעגל טריפה וא"כ ל"ש ההיתר דיאכל לכל נפש דאינו נאכל לכל נפש וא"כ שוב הדרא לאיסורא קמא והוי לא תעשה ועיין בחידושי אבני מלואים שנספח להטורי אבן במגילה דף זיין שכתב בהדיא דבטריפה לא שייך הואיל ולא הותרה בכלל אוכל נפש אמרינן לכם ולא נכרים ואני כתבתי עה"ג שתמה אני שלא הזכיר דברי הר"ן בפ"ק דביצה גבי שני יו"ט של ר"ה שכתב דמשכחת לכם ולא לנכרים בדברים האסורים ע"ש ומה שהקשה שם באבני מלואים דחזי ישראל לאכלו שלא כדרך אכילתו תמה אני דשלא כדרך הנאתו לא הותרה בכלל אוכל נפש ומכ"ש לשיטת הרמב"ם שם פ"א מיו"ט הט"ו דהרמב"ם ס"ל דהדרא לאיסורא קמא רק כיון דשייך טעמא דהואיל בכל מקום א"כ הותר נמי הכא אע"ג דליכא הכא א"כ פשיטא דכל שהיא טריפה לא שייך לא הואיל ולא מתוך כיון דאינו בכלל אוכל נפש וע"ש בלח"מ והגה"ה בלח"מ שם כתוב דקושית הלח"מ והתירוץ מבואר בתוס' דף י"ב ובמחכ"ת לא דק דהתוס' ס"ל דלא שייך הדרא לאיסורא קמא אבל הרמב"ם דס"ל דהדרא לאיסורא קמא לדידיה נשארה הקושיא של תוס' והוצרך לדחוק בזה ועיין פרשת דרכים בדרך מצותיך מ"ש שם:
2
ג׳בסוכה דף כ"ו ע"ב אמר רב אסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס וכמה שינת הסוס שיתין נשמי וכו' אביי הוה ניים כדמעייל מפומבדיתא לבי כובי קרא עלי' רב יוסף עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתיך וזה רבות בשנים אשר הקשיתי מזה על מ"ש האחרונים דמצינו האר"י ז"ל היה ישן ג' שעות וכתבו הם דמה שתיקן האר"י בשנתו אנן לא נוכל לתקן אפילו כשניעור ועל זה הקשיתי אם רב יוסף קרא על אביי עד מתי עצל תשכב וכו' והרי אביי מסתמא היה יכול לתקן בשנתו גם כן והנה בחג הסוכות הלז אמרתי בזה דהנה בהקדמת ספרא דצניעותא כתבו בשם הגאון מוהראו"ו ז"ל דהתיקון בשינה הוא בעת שנתפשט החומר הגופני יוכל להשיג בשנתו ענינים נשגבים ולפ"ז נראה לי דזה דוקא כשנשתקע בשינה אז נתפשט החומר הגופני ויוכל להשיג במושכלות אבל במנמנם שהוא נים ולא נים תיר ולא תיר אז אינו נפשט החומר שהרי יכול להתעורר עצמו ולפ"ז אביי הוי ניים ונמנם אינו שינה א"כ אז לא יוכל להשיג ולכך קרא עלי' עד מתי עצל תשכב שזה רק עצלות שהרי יכול להתעורר אבל כשנשתקע בשינה אז מופשט מהחומרי ויוכל להשיג ולכך האר"י ז"ל כשהיה ישן שפיר אמרו שיוכל לתקן בשינתו וז"ב:
3