שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג׳:נ״חShoel uMeshiv Mahadura IV 3:58
א׳לתלמידי החריף מוה' יעקב יוסף ווילער ני'.
1
ב׳על מה שהראני דברי החק יעקב סי' תי"ח ס"ק י"ד שהשיג על המג"א שכתב דאם אמר הריני נותן לך ותחזירהו לי דהוה מתנה גמורה וכתב הח"י דז"א דבאומר ותחזור לי לא הוה מתנה כלל כמבואר ביו"ד סי' ש"ה וע"ז טען מעלתו דל"ד לשם דשם כשאמר ותחזירהו לי תיכף שוב לא הוה למתנה חלות כלל ולכך לא הוה מתנה אבל בחמץ דמה דאמר ותחזירהו לי היינו לאחר הפסח א"כ היה חלות להמתנה כל ימי הפסח והוה מתנה.
2
ג׳ולכאורה הי"א תמוה גדולה והשבתי תוכ"ד דז"א דהרי כל ימי הפסח אין החמץ ברשותו רק דהתורה עשתה כאילו הוא ברשותו לעבור עליו אבל אין שם חלות אל המתנה כל ימי הפסח דהא אינו שלו ואינו ברשותו והוא זכה בו מההפקר וא"כ כל שלאחר הפסח צריך להחזיר לו על מה הי' חלות להמתנה וא"כ דמי לסי' ש"ה וז"ב לדעתי ודו"ק שוב ראיתי בדגול מרבבה שהרגיש בקושיא הנ"ל והנלפע"ד כתבתי. ודרך אגב אומר מה שראיתי בשנת תרכ"ו כ"ה אב בספר חתם סופר חלק חו"מ סי' קל"א הביא קושיא מהגאון מוה' בינם ז"ל שהקשה היאך יוצאין באתרוג במתנה עמ"ל הא לית ליה רק קנין פירות בזה שהרי צריך להחזיר אח"כ ומבואר דא"י לומר האדמה אשר נתת לי כל דהוה שדה מקנה החוזרת ביובל דהו"ל רק ק"פ כדאמרו סוף פ' השולח והאריך בזה. והנה באמת לשיטת רבינו אביגדור הובא בשו"ת הרא"ש כלל ל"ה דקנין הגוף לשעה כמו במתנה עמ"ל לא מקרי ק"פ רק קנין הגוף ולכך יוצאין באתרוג במעמ"ל ואף דבפרק יש נוחלין מבואר דקנין הגוף לשעה ק"פ מקרי היינו משום שא"י לאכלו אבל לענין שיצא בו י"ח אף שאינו יכול לאכלו מ"מ בשעת לקיחה יש לו בו קנין הגוף ודי בזה ע"ש ולדבריו צ"ל דלענין ביכורים שצ"ל על האדמה אשר נתת לי ובאמת כל שצריך להחזיר ביובל אינו רק ק"פ דהא לא מקרי נתינה לגמרי אבל שם דכתיב ולקחתם ובשעת לקיחה מקרי לכם ועיין קצה"ח סי' רמ"א וסי' רנ"ז שהאריך בדברי רבינו אביגדור ז"ל. אמנם באמת זהו לשיטת רבינו אביגדור אבל מכל הפוסקים נראה דכל שאינו קנין עולמית רק לשעה לא מקרי קה"ג רק קנין פירות וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דהיאך יוצאין באתרוג במעמ"ל. אמנם לפענ"ד נראה לחלק דבאמת כל קנין שאינו עולמית קנין פירות מקרי וכמ"ש הר"ן בסוגיא דבר פדא בנדרים דף כ"ט אמנם זה דוקא היכא שא"צ קנין בשעת החזרה כמו קנין שדה מקנה שחוזרת ביובל ול"צ קנין בהחזרה ליד המוכר אבל במעמ"ל באתרוג דצריך לחזור ולהקנותו בעת שמחזירו כמ"ש הרא"ש והריטב"א פ' לולב הגזול ע"ש וא"כ עד שמקנה לו בחזרה הרי הוא שלו ואף דצריך להחזיר היינו שאל"כ יתבטל המתנה אבל עד שמחזיר לו בקנין הוא שלו לגמרי ואם חוזר ומקנהו לא הוה קנין חדש למוכר ואף שמוכרח להחזיר לו מ"מ עד שמחזיר לו הוה שלו לגמרי והוה קנין גמור וז"ב.
3
ד׳איברא דלפ"ז צ"ב בהא דאמרו בב"ב דף קל"ז אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפלוני נטלו ראשון ויצא בו באנו למחלוקת רבי ורשב"ג מתקיף לה רנב"י ע"כ לא פליגי רבי ורשב"ג רק אי ק"פ כקנין הגוף דמי או לא אלא הכא אי מיפק לא נפיק למאי יהבי נהליה ולפמ"ש י"ל אף למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי לא יוכל לצאת דהא כל שאינו רק קנין לשעה לא קרינן בי' לכם והו"ל רק כקנין פירות ושם א"צ לעשות קנין בעת שמת ממילא יצא לאחריך בלי קנין. אמנם נראה דכל הטעם דקנין שאינו עולמית הוה קנין פירות וכיון דס"ל לדידי' דק"פ כקה"ג א"כ קרינן בי' לכם. אמנם אכתי תקשה למאן דס"ל ק"פ לאו כקה"ג מה מועיל מה דאי מיפק לא נפיק ולמה יהבי' ניהליה והא סוף סוף לא הוה רק קנין לשעה והו"ל ק"פ. אמנם נראה דהנה ענין המחלוקת אי ק"פ הוה כקה"ג או לא נראה מרשב"ם בב"ב דף נו"ן דמ"ד דס"ל ק"פ כקה"ג היא משום דכל קנין הגוף הוא רק להשתמש בו ע"ש ולפ"ז צ"ל דמאן דס"ל ק"פ לאו כקה"ג הוא משום דאמת דקה"ג עומד לפירותיו אבל לא כקה"ג בשאר עד"מ בית ושדה עומד להשתמש בו ולאכול ולדור בו זה הוה קנין פירות אבל יש קה"ג שיכול לחפור ולהרוס ולבנות זה קה"ג וא"כ קנין פירות לא הוה כקנין הגוף אבל כאן הא אמר אחריך לפלוני וא"כ גוף הדבר אסור לאכול וא"כ ע"כ שנתן להראשון כל הק"פ דהיינו לצאת בו דאל"כ מה יהיב ליה וכל שכל הקה"ג היא רק לאותן פירות א"כ הקה"פ הוא קנין הגוף שלו ובזה שייך סברת הרשב"ם הנ"ל וז"ש אי מיפק לא נפיק למאי נתן לו וז"ב כשמש. ולפ"ז באתרוג עמ"ל שוב ל"מ דהו"ל רק ק"פ וצ"ל כמ"ש דכיון דצריך לחזור ולהקנות הו"ל קנין עולמית עד שיחזור ויקנהו לו וז"ב. ובזה נראה מה שאמרו בב"ב שם אח"כ אמר רבא אתרוג זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו החזירו יצא מה קמ"ל דמעמ"ל שמה מתנה ואינו מובן מה שייכות לזה שם וכבר אמרו בסוכה שם לענין אתרוג ובקידושין אמרו בכלל הרבה דברים אבל בב"ב אינו ענין כלל ולפמ"ש א"ש דק"ל בשלמא באחריך לפלוני הוה הק"פ קה"ג כמ"ש אבל מתנה עמ"ל דיש קה"ג אחר לאכול ולמכרו למה יצא ולזה עכצ"ל כיון דהתנה ע"מ להחזיר א"כ עד שמחזירו הוה קה"ג עולמית כמ"ש וזהו דקמ"ל דמקרי לכם ודו"ק היטב ובתשובה כתבתי דבר חדש דלענין אתרוג ודאי הוה ק"פ מועיל דע"כ לא נחלקו אי ק"פ כקה"ג או לא רק בדבר ששוה לענין גוף יותר מהק"פ אבל גבי אתרוג לענין קה"ג לאכילה וכדומה אינו שוה רק סך פחות ולענין יציאת מצוה הוא שוה הרבה א"כ אדרבא ק"פ דהיינו יציאת המצוה הוא יותר מקנין הגוף ובכה"ג הקה"ג בטל לגבי ק"פ וז"ש אי מיפק לא נפיק למה יהבי' לי' והיינו דאיך שייך לומר דנתן לו רק לענין שיוי הגוף ולא לענין ק"פ הלז הא אם לא מיפק אינו שוה כ"כ כמו לענין לצאת ודו"ק היטב. ובגוף הקושיא למה יועיל מתנה ע"מ להחזיר הא לא הוה רק קנין פירות ולא מקרי לכם לפענ"ד נראה דכל שראוי שיקנה קנין עולמית אף קנין לשעה מקרי קה"ג ושאני שדה מקנה דחוזרת ע"כ ביובל ואף במתנה ע"מ שלא תחזור ביובל ל"מ דהוה מתנה עמ"ש בתורה לכך לא מקרי רק ק"פ וכן באשה קנין דמים לא משכחת לה באשה וא"כ אינו רק ק"פ ולא מועיל כמ"ש הר"ן בנדרים שם אבל באתרוג דיכול להיות קנין עולמית גם זה מקרי קנין גמור אף שמחזיר. ובזה מיושב מ"ש הרא"ש ראיה דמתנה ע"מ להחזירו צריך להחזיר ולהקנותו דאל"כ למה לא נתנו לינוקא במתנה עמ"ל וע"כ משום דצריך לחזור ולהקנות וינוקא לא יוכל להקנות ולפמ"ש א"ש כיון דלא יוכל לתת לקטן קנין עולמית דהא צריך לו ולא יוכל לחזור ולהקנות שוב ל"מ מתנה עמ"ל ודו"ק היטב
4
ה׳והנה באבני מילואים סי' כ"ח ס"ק נ"ג שם הרחיב הדיבור בזה אי קנין הגוף לשעה מקרי קנין הגוף והביא אח"כ דברי הר"ן בגיטין דף פ"ג בהא דאיבעיא להו אמר היום אי אשתי ולמחר את אשתי מהו ופשוט להו כיון דפסקה פסקה וע"ז כתב הר"ן בחידושיו בשם הרא"ה דמהא אשמעינן דהנותן קרקע לחבירו גוף ופירות יום אחר שזכה חבירו לעולם כיון דפסקה פסקה וע"ז האריך הא"מ דמדברי הר"ן בסוגיא דבר פדא גבי הא דאמרו כיון שנקצצו שוב אין פודן כתב שם דוקא בהקדש אמר הכי משום דקדושה לא פקעה בכדי אבל בד"מ כיון דודאי זכי' דממונא פקעה בכדי וכדאמרינן נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון וממה ששייר ראשון מיהא אית לי' דפקעה זכותו של ראשון בכדי ה"נ כי אמר שדי נתונה לך עד שאעלה לירושלים מכי עלה לירושלים פקע זכותי' ע"ש הרי דבד"מ אמרינן כיון דפקעה פקעה ולפענ"ד נראה דהר"ן בנדרים לשיטתי' שם דס"ל דכל קנין שאינו רק לשעה לא מקרי רק ק"פ וק"פ ודאי פקעה בכדי אבל לשיטת רבינו אביגדור דס"ל דקנין הגוף לשעה מקרי קנין עולם א"כ כ"ז שלא חזר והקנהו נפקע זכותו של ראשון לגמרי וזהו הענין כיון דפסקה פסקה והיינו כל שנתנו להגוף והפירי לזמן הוה כנתנו לעולם והא דאמרו באחריך לפלוני דמה ששייר הוא לשני אף דנפקע זכותו של ראשון היינו משום דפירש בפירוש דאחריך לשני א"כ בהדיא נתן לשני בעת שחל לראשון הזכות באותו זמן חל גם להשני ול"ש לומר לא נפק בכדי דהא בעת דעיילי' לראשון באותו שעה עייל לי' לשני אבל באם לא אמר רק שדי נתונה לך יום אחד אמרינן דנפקע זכותו כיון דפסקה פסקה ואף דלא הקנהו לו רק לשעה אמרינן דקנין הגוף מצאה קן לה וכל דפסקה פסקה אבל באחריך לפלוני כל דבעת דעיילה לא מצאה קן לה רק עד יום מותו שוב מה דשייר נכנס להשני וז"ב. ויש להמתיק הסברא דאם נימא דקנין לזמן לא מקרי רק קנין פירות הוה כשייר בקנינו ולא מועיל ושאני אחריך דלא שייר כלום דהוא לא נתן רק כ"ז חיותו של פלוני בשעה שראוי לקנות קנהו וכשמת פקע הזכות דאין זכייה למת אבל בשייר לעצמו אף שחי המקבל מתנה מקרי שיור בקנין ולא מועיל וע"כ הקנהו לגמרי. ומ"ש הא"מ ראיה דקנין הגוף לשעה מקרי קנין עולמית מהא דאמרו גזל עצים וסיכך בהם ד"ה אין לו אלא דמי עצים משום תקנת מריש ושם אמרו דלאחר שבעה הדר בעיני' וא"כ לא היה לו להגזלן רק קה"ג לשעה ואפ"ה יוצא בו אף לר"א דס"ל גם בסוכה אינו יוצא בשאלה ע"ש. לפענ"ד אין ראיה משם מלבד דיש לומר לר"א באמת גם אחר שבעה א"צ להחזיר דבעינן לכם אף גם דשאני קנין הגוף לשעה שאחד מקנה לחבירו א"כ כיון שזה לא רצה להקנות לו רק לשעה איך יוכל הלה לקנות שיהיה הגוף שלו ואינו רק קנין פירות אבל בגזלן דהתורה הקנהו להגזלן כל משך ימי הגזילה ונתנה לו תקנת מריש שלא יצטרך להחזיר א"כ זה מקרי קנין הגוף אף שאינו רק לשעה דהא התורה הקנהו לו אף דחבירו הנגזל לא רצה להקנות לו א"כ מקרי קנין הגוף אף דהוא רק לשעה וז"ב כשמש. והנה בא"מ שם ובנתה"מ סי' רמ"א הקשו על הרא"ש דדעתו דמעמ"ל צריך לחזור ולהקנות ואיך אמרו שור זה נתון לך במעמ"ל אי לא אמר שתחזירהו לי הקדישו קדוש ומוחזר והא הקדישו ואיך יכול להחזיר והרי אינו שלו וכן הקשה הנתיבות שם על הנימוק"י דה"ה במכרו או נתנו דיכול להחזירו והא אינו שלו ולא קיים החזרה והיא קושיא גדולה. והנה לפענ"ד יש ליישב דהרי בגזל תרומה ונטמאת וכן חמץ ועבר עליו הפסח יכול לומר לו הרי שלך לפניך וה"ה כאן דיכול לומר לו הרי שלך לפניך ומקיים מצות החזרה וא"ל דשאני התם דעכ"פ אין לאחר חלק בו אבל כאן הא ההקדש ומכ"ש במכרו ששייך לאחר והיאך יכול לומר לו הש"ל והא האחר מעכב דז"א דאי האחר מעכב שוב יתבטל המתנה מכל וכל וא"כ לא חל ההקדש והמכירה כלל ולכך אמרינן דההקדש והמכירה חל והוא יחזיר לזה הדבר ויאמר לו הש"ל והוא א"י לקחתו כיון דחל ההקדש והמכירה וממילא הוא של האחר ומ"מ קיים מצות החזרה דהרי לא גרע מא"ה דאינו שלו ואפ"ה יכול לצאת מצות השבת הגזילה ומכ"ש כשנתנו לו במעמ"ל ולא בא לידו בתורת גזילה וזה דבר חדש ואף דבמכר יש לפקפק אבל לענין הקדש נראה לפענ"ד דבר ברור דהדין אמת. והנה בהא דאמרו בב"ק דף ע"ח פרט לשהקנה לשלשים יום ופירש"י דלא מכר ללוקח רק לשלשים יום דהוה כשכירות בעלמא והוא תימה לשיטת רבינו אביגדור דקנין הגוף לשעה הוה כקנין הגוף ולא קנין פירות א"כ כיון דהלוקח לזמן רשאי להרוס ולבנות בתוך זמנו כמ"ש הרמב"ם פכ"ב ממכירה ע"ש ואינו כקנין פירות וא"כ שוב הו"ל קנין הגוף ממש ולמה לא יהיה מקרי מכירה ועיין קצה"ח סי' שמ"ו סעיף ח"י ס"ק ה' וס"ק וא"ו דכל שלא הי' בדרך תנאי הוה כקנין עולם ומזה ראיה לשיטת הרר"א הנ"ל דקנין הגוף לשעה הוה קנין הגוף ממש וא"כ שוב למה לא יתחייב וצ"ע ומזה ראיה דקנין הגוף לשעה לא הוה רק קנין פירות. ובזה עמדתי על דברי רבינו במ"ש בפ"ב מגניבה הי"א גנב ומכר והקנה למוכר לאחר שלשים יום וה"ה הביא שלפנינו הגירסא והקנה לשלשים יום. ולפמ"ש אתי שפיר דהרמב"ם לשיטתו דבזה הוה קנין הגוף לשעה והוה קנין הגוף ממש ולזה פירש שהקנה לאחר שלשים וכעת לא קנה כלל ובכה"ג פטור.
5