שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג׳:ס״גShoel uMeshiv Mahadura IV 3:63
א׳רשמתי לעצמי על מ"ש לי היום הרב החריף מוה' בנימן ארי' הכהן ווייס אבד"ק קנעהניטש במה דאמרו בכריתות דף י"ג יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד והקשה הא מעילה היא משעת הגבהה ואיך חשיב לי' בין חיובי אכילה וא"ל דמיירי בתחב לו חבירו ואכלו כדמשני בכתובות דף למ"ד דז"א דהרי ר"מ אמר אם הי' שבת והוציאו בפיו וא"כ ע"כ לא מיירי בתחב לו חבירו דא"כ הי' הנחה בלא עקירה כמו בהטעינו חבירו אוכלין וא"כ שוב לא נתחייב משום שבת וע"כ דמיירי כשהוא בעצמו הוציאו א"כ שוב כבר נתחייב משעת הגבהה. הנה קושיא מושכלת היא. אמנם מ"ש בפשיטות דמעילה היא משעת הגבהה אמת שכ"כ התוס' בקידושין דף מ"ג אבל להרמב"ם אינו ברור אי ס"ל כן ועיין במקנה שם.
1
ב׳וראיתי בחידושי פנ"י בכתובות דף למ"ד בתוס' ד"ה זר שכתב בפשיטות דלענין מעילה מעידנא דקניא נתחייב במעילה כדמוכח במס' מעילה ולא ידעתי היכן מבואר זאת ועיין בהפלאה שם שכתב דלרבי דהזיד במעילה במיתה ודאי אינו חייב על הגבהה כמ"ש התוס' בפסחים דף ל"ג מיהו אף אם נימא דבמעילה חייב משעת הגבהה וע"כ דה"ט דנתכוין לקנות והרי מיירי בשוגג במעילה וא"כ איסורא לא ניחא ליה דלקני ושוב לא קני ע"ז הגבהה רק בשעת אכילה ועיין בפ"י בכתובות שם ובלא"ה משכחת לה דהגזבר אכלו דבזה ל"ש משעת הגבהה דהא גזבר לא יצא מרשותו ע"י הגבהה וא"כ לא נתחייב רק על אכילה ודו"ק. גם מ"ש דהטעינו חבירו אוכלין אינו חייב ז"א דאנן קי"ל דחייב ול"ד לידו ועקירת גופו כעקירת חפץ דמי וע"ש שני פירושים ברש"י ותוס' וא"ל דא"כ הו"ל הגבהה בפיו דז"א דעכ"פ בעת שהיה בפיו כ"ז שלא הניח לה חייב משום שבת וא"כ ל"ח הגבהה לקנות דא"כ גם בכתובות דף למ"ד מה מועיל כשתחבו לו לתוך פיו הא מ"מ מדאגבהה קניא וז"פ וברור. ומ"ש לפלפל בקידושין דף נ"ג בהא דאמרו אשה אינה מתקדשת המעות מהו שיצאו לחולין וע"ז הקשה דהא באמת בכל גזילה יקשה היאך קני ביאוש וש"ר דהא כ"מ דא"ר לא תעביד אי עביד ל"מ ואף בש"ר שייך זאת כמבואר בסוגיא דתמורה וע"כ משום דכל דהוה ש"ר ללוקח בהיתירא אתי לידי' ולפ"ז כאן דאם נימא דהמעות א"י לחולין כ"ז שאשה אינה מתקדשת א"כ שוב שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דהא ע"י הקידושין בא המעילה וכל דנימא דא"י לחולין שוב אין האשה מתקדשת ושוב שייך כל מלתא דא"ר ל"ת דהא ל"ש בהיתירא אתי לידה.
2
ג׳לא ידעתי מהו שח דא"כ גם בש"ר של מקח נימא ג"כ דכל דנימא דאין ש"ר קונה דכ"מ דא"ר ל"ת א"כ שוב ל"מ יאוש וש"ר ול"ש דבהיתירא אתי לידי' וע"כ דבזה ל"ש כ"מ דא"ר ל"ת דהא ליד האשה בא בהיתירא דאף דאשה אינה מתקדשת היינו משום דלא ניחא לה דלתחל על ידה אבל מ"מ היא לא נתכוונה לאיסור וגם כבר נודע מ"ש האחרונים דבשוגג ל"ש כ"מ דא"ר ל"ת וגם הפנים מאירות בח"א סי' ל' חידש דבדבר מקח וממכר ל"ש כ"מ דא"ר ל"ת דהלוקח מה אכפת לי' וה"ה כאן ובזה יש להאריך דאם נימא דשניהם עוברין שוב שייך כ"מ דא"ר ל"ת. ומה שהקשה בהא דאמרו איהו לא ניחא לה דתתחיל על ידה והא כבר נתחלל ע"י המקדש שבהגבהה מעל וכבר נתחלל לק"מ דהא מיירי שקדשה בחלקו בקדשים ובקדשי הגוף יש מועל אחר מועל כמ"ש הרמב"ם פ"ו ממעילה ועיין בראב"ד ומלמ"ל שם באורך ובזה נתבטלו כל דבריו:
3