שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג׳:ס״דShoel uMeshiv Mahadura IV 3:64
א׳ביומא דף פ"ה את זו דרש ראב"ע מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחברו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו אמר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקוה ישראל ד' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל להבין החיבור דרשת ראב"ע ודרשת ר"ע וגם המובן מהמקרא וזרקתי וגם מקוה ישראל שהכוונה הפשוטה מלשון ישראל קאי והוא דריש מלשון מקוה וע' בתוס' יו"ט על כפל הלשון לפני מי אתם מטהרים מי מטהר אתכם. ולפענ"ד נראה דהנה הטעם שבין אדם למקום יוה"כ מכפר ומה שבין אדם לחבירו אינו מכפר. הנה כבר ביארתי בפסוק פ' וישב הן אדוני לא ידע אתי מה בבית ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים פתח בדרך המוסר ודרך ארץ ואח"כ סיים וחטאתי לאלקים דהנה בבין אדם לחבירו יש שתי עבירות מה שעשה רע לחברו ומה שחוטא לאלקים שעבר על לא תגזול אך לפעמים החטא שעבר להקב"ה נגרר אחר עבירה שעבר להאדם עד"מ בלא תגזול הנה אם חבירו מחל לו שוב ליתא לעבירה של לא תגזול וכן להיפך אם היה עושה תשובה למקום והתוודה על עוונו כ"ז שלא שב והשיב הגזילה לא נמחל לו א"כ עיקר החטא של מקום נגרר אחר החטא שחטא לחבירו וז"ש בדרך המוסר לאחר שאדוני מסר כל אשר לו בידי ולא חשך ממני מאומה כ"א אותך א"כ אחטא נגד אדוני וממילא וחטאתי לאלקים ומזה ראיה למ"ש הפר"ח בשם הר"ש גרמיזאן ז"ל שאין יוה"כ מכפר גם חלקו של מקום עד שירצה את חבירו ודו"ק. ובזה ישבתי קושית הרמ"ע מפאנו ואכ"מ. זהו טעם אחד. אמנם לפענ"ד יש עוד טעם דהנה כבר אמר איוב אם חטאת מה תפעל לו לאיש כמוך רשעך והיינו שכביכול הקב"ה לא נתפעל בזה וחלילה לא נגעת בו כביכול לאיש כמוך רשעך. ובזה פירשו המפרשים מ"ש אני ד' קודם שיחטא האדם ואני ד' לאחר שיחטא האדם והקשה הרא"ש דקודם שחטא מה צריך לזכות ופירש האפיקי יהודה דהכוונה שהקב"ה בכבודו ובעצמו קודם שחטא האדם ולאחר שחטא וא"כ כל שעשה תשובה ויוה"כ הקב"ה מכפר לו לרבי אף בלא תשובה ולרבנן עכ"פ בתשובה אבל אם חטא לרעהו הרי לאיש כמוך רשעך והיינו שלא פגעת אותו בעשותו עול ולכך צריך שירצה את חבירו ולהקב"ה ל"ש ריצוי שענין ריצוי הוא שייך למי שפעל מאומה ונגע ברעהו אבל להקב"ה מה שייך שעשה לו רעה חלילה חלילה כסא ד' נקי מאלה ול"ש ריצוי רק שצריך להתנחם ולשוב על מה שהרע לנפשו ועוד יש לי להוסיף עפ"מ שפירשתי מ"ש ואם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והך לאשמת העם הוא מיותר ופירשתי עפמ"ש רש"י דבכהן המשיח נאמר וכפר על הקדש ובחטאת הקהל לא נאמר קדש משום דכבר נסתלק הקדש וביארתי עפמ"ש שאול באחת ועלתה לו וכתב אחי זקני המהר"ל מפראג ז"ל בספר החיים ששאול חטא בעסק המלוכה אשר לא נשאר מקיימים דהמלך הי' צריך לעשות כדין וכל שלא עשה נתבטל המצוה מכל וכל אבל דוד שחטא באשת איש ונשאר הרבה מקיימים ודפח"ח. ומעתה כל שכל ישראל חטאו שוב לא נשאר מקיימים כלל וא"כ נסתלק הקדושה לגמרי. ומעתה זהו בחטא שבין אדם למקום שבאם אחד חטא לא נתבטלה המצוה מכל וכל אבל בין אדם לחבירו שאף שנשאר מקיימים שרבים שלא יגזלו אבל במה נתקיים והשיב את הגזילה בזה האיש שגזל ממנו ונתבטלה המצוה ואף שרבים מקיימים לא תגזול אבל השבה לא מקיימים וגם אם רבים השיבו אבל לזה איש שצריך זה להשיב זה נתבטל ולכך אינו מכופר עד שירצה את חבירו. וזה שחפשו בדוד להפך בזכותו ולכאורה מה הועיל כל הדרושים מ"מ הוא נתכוין לדבר עבירה. אמנם באמת חז"ל לא חדשו רק להקל מעליו העונש לאשר הזיק לחבירו ולזה חדשו מקום היתר שלרעהו לא עשה רע אבל להקב"ה חטא ולו מועיל תשובה. וז"ש לך לבדך חטאתי והיינו לא עשיתי רע לאחר רק לך לבד חטאתי. וז"ש לא היה דוד ראוי לאותו מעשה והיינו שיתבטל חלילה כל המצוה הזאת רק להורות תשובה כי באמת הי' לו היתר נגד אוריה כמאמר חז"ל. וזהו לדעתי מ"ש חי ד' כי בן מות האיש העושה זאת וארבעתים ישלם שנתקשו כלם כי לא חייב מיתה בזה. אמנם באמת האיש העובר וגזל והשיב לא נתבטל המצוה אבל כ"ז שלא השיב נתבטל מכל וכל וחייב מיתה והנה דוד כ"ז שלא מצא היתר בנפשו אמר שחייב מיתה ואח"כ כשישלם נמחל לו הרעה הזאת ודו"ק. וזהו לדעתי מה שסמך דרשת ראב"ע כי רצה להביא ראיה למאמר ראב"ע שבין אדם לחבירו צריך ריצוי ולזה אמר שלכל הטעמים צריך ריצוי וז"ש לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם והיינו שאם חטא למקום הקב"ה מטהר אבל בין אדם לחבירו לא מועיל שלגבי בין אדם למקום מה התיחסות יש לאדם לאביו שבשמים ורחוק מאד וחלילה לא פגע בהקב"ה וז"ש לאביכם שבשמים אבל בין אדם לחבירו פגע באדם. וז"ש לפני מי אתם מטהרין והיינו שאדם שחטא בבין אדם לחבירו מבואר בס"ח שצריך שישוב גם למי שציער עד"מ שגזל לרעהו ורעהו יש לו קרובים שמצטערים עי"ז הוא נענש בשביל שציער לקרובים ונמצא צריך לרצות כל מי שנצטער עי"ז אבל להקב"ה א"צ לטהר עצמו רק לפני המקום ומי מטהר אביכם שבשמים שאין לו התיחסות לאדם כלל וז"ש מקוה ישראל ולדעתי דהנה מה שצריך ריצוי הוא כדי שיהי' שלום בין אדם לרעהו והשלום מכפר על הכל וכבר דרשו חז"ל במדרש פ' פנחס גדול השלום שאף שחטאו בע"ז הנח לו רק שחלק לבם עתה יאשמו ולכך נצטווינו ביוה"כ שירצה כל אחד לחבירו שיהי' שלום בינינו וד' ירחם עלינו וזה המליצה מקוה ישראל והיינו שמקוה הוא מלשון יקוו המים והיינו שנאסף למקום אחד מ"ם סאה שיעור מקוה ועי"ז נטהר הטמא כך ישראל לא נטהרו רק בשעה שיתקבצו כלם והי' לאגודה אחת וז"ש מקוה ישראל מושיעו בעת צרה שע"י השלום נתברכו ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה רק ע"י השלום וזהו באמת מקוה ישראל ולא יצא המקרא מידי פשוטו שהוא מלשון תקוה רק שהתקוה רק ע"י השלום וזה המליצה של מקוה שכמו שהמקוה מקבץ כל המ"ם סאה ביחד כמו כן ישראל המקוה להם תקוה ודו"ק. ובמ"ש יש לבאר מה דאמרו לא היו ישראל ראויין לאותה מעשה אלא כדי להורות תשובה והיינו אם כל ישראל חטאו חלילה נתבטלו המצות כלם וכל התורה חלילה כי המודה בע"ז כאילו כופר בכל התורה ולזה אמר כדי להורות תשובה שאף בכה"ג מועיל תשובה וז"ש ונסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל העם בשגגה והיינו שאף שכל ישראל חטאו מכל מקום לא נתבטל המצוה מכל וכל כי לכל העם בשגגה ודו"ק היטב. והנה מ"ש אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם נראה לפענ"ד מה שפירשתי מה דאמרו בפרקי אבות הובא בב"מ דף ל"ג ששגגת תלמוד עולה זדון ומהו לשון עולה זדון הי' לו לומר שגגת תלמוד הוא זדון. אך נראה דבאמת הת"ח חלילה אינו עושה במזיד אבל עי"ז נפרצו העם ויעשו בזדון כי יאמרו שהת"ח עשה בזדון וז"ש עולה זדון והוא מה שאמרו בהוריות דף י' ע"ב אשר נשיא יחטא אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו ומה אם נשיא מביא קרבן על שגגתו אצ"ל ההדיוט והיינו שעי"ז לא יעלה זדון ויהי' ההמון נשמרים מלעשות רע והנה אמרו שם אשר נשיא יחטא יכול גזרה ת"ל אם הכהן המשיח יחטא מה להלן לכשיחטא ופריך גזרה וכו' אין אשכחן דכתיב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם בשורה היא לכם שהנגעים באים עליכם וכו' לאו אר"י בשורה ה"נ אימא גזירה היא הלכך כתיב אם.... והמאמר מבהיל וגם מה בשורה היא ואיך שייך לזה שאמר גזירה היא.
1
ב׳אמנם נראה דהנה הרמב"ן ס"פ תזריע כתב דענין נגעי בגדים היא סימן באדם גדול שהשכינה מתדבקת בו תמיד וכשהשכינה מסתלקת ממנו מחמת איזה פגם שעשה והוא לא ידע ואשם ובא הנגע בבגדו לסימן סילוק השכינה כדי שיתן אל לבו שישוב ויפשפש במעשיו כדי שיתקן תיכף ע"ש דבריו הנעימים ועיין בבכור שור שבת דף קמ"ה מה שהאריך בזה. והנה ז"ש בשורה היא לכם שהיינו שכ"כ גדולים ובמעט חטא תיכף בא הסימן כדי שיחזרו בתשובה תיכף. ולפ"ז ז"ש יכול גזרה דהיינו מפני גדולתו ונשיאותו ע"כ במעט קט נכתם עונו כמשפט בגדי משי אשר במעט קט שיפול עליו איזה ענין נתקלקל ולזה השיב כתיב אם והיינו לכשיחטא ויותר מוטב שלא יחטא וז"ש מה"ת ומשני משום דאר"י דבשורה היא וז"ש באיוב כ"ג המיראתך יוכיחך יבא במשפט עמך הלא רעתך רבה והיינו לפי שאיוב אמר צדקתי ואל הסיר משפטי והיינו שע"י צדקתו נחשב שמץ מעט לעון וע"כ נענש וזה אמרו המיראתך יוכיחך היינו בשביל שאתה ירא מאד ע"כ יוכיחך ולזה אמר הלא רעתך רבה ודו"ק. ולכך אמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם שעי"ז עולה זדון ויאשם העם ודו"ק. והנה מ"ש לפני ד' תטהרו.
2
ג׳לדעתי לפני היא קדומית כמו שפירש הט"ז סי' תקפ"ה לפני ד' והיינו קדימה זמנית ג"כ אין יוה"כ מכפר עד שירצה חבירו ולכך אמר לפני ד' תטהרו והיינו קודם. ודע כי לפנינו כתוב מקוה ישראל ד' והיא פסוק בירמי' סי' מ"ז ובתוסיו"ט הי' לפניו הגירסא מקוה ישראל וציין הפסוק ירמי' מ"ד ושם כתיב מקוה ישראל מושיעו בעת צרה ובירושלמי הגירסא מקוה ישראל ד'. עוד נראה לפענ"ד במ"ש לפני מי אתם מטהרים דהנה פירשתי מ"ש וכי יהי' באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ לא תלין נבלתו על עץ כי קללת אלקים תלוי וערש"י. ולפענ"ד נראה דהנה הנסקלין היו עושין גבוה שתי אמות ומשם משליכין אותו למטה ואח"כ תולין אותו והענין נראה לפענ"ד דהנה עקביא אמר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר וכו' ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה. ולכאורה הוא כפל לשון וביאר במדרש שמואל וכתב שכן מצא למהר"ם אלמשינונו שיש שתי ענינים אחד שיסתכל הנשמה היקרה מאין באתה שחצובה מתחת כסא הכבוד ולאן אתה הולך שעתידה לשוב למקומה ואח"כ אמר שלשה דברים אחרים כנגד הגוף שבא מטיפה סרוחה ועתיד לשוב לעפר. ולדעתי זה שהורו בהנסקלין שנתלו שמקודם משליכין אותו ממקום גבוה לארץ להורות לו כמה חטא על הנפש שהיא חצובה ממקום גבוה והוא השליכה לארץ ונתלכלך בחטאים ופשעים שהם ענינים שפלים ואח"כ תולין אותו על עץ שידע מה חטא לנגד הנפש שהיא ממקום גבוה. וז"ש לא תלין נבלתו על עץ כי קללת אלקים תלוי היינו שזה בזיון גדול להנשמה שהיא חלק אלקי ממעל וז"ש קללת אלהים שהוא משל על הנשמה והנפש השכלי שהוא צלם אלקית והוא השפילה עד עפר ודוק וז"ש לפני מי אתם מטהרים והיינו שהקב"ה מטהר חלק אלקית ומטהר אתכם אביכם שבשמים ודוק. ומ"ש לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון הנה כפל לשון דין וחשבון אמנם באמת מי שעשה רע לחבירו זה עול אבל יותר עול למי שהטיב עמו ועשה לו כל הטובות והוא משלם רע וז"ש דין וחשבון שיחשב כמה הטיב הבורא יתברך עמו והוא חוטא לנגדו וז"ש לפני מי אתם מטהרין היינו לנגד הקב"ה שעשה עמכם כל הטובות וגם נראה דלכך בין אדם לחבירו חמור דלכך ל"מ תשובה לחייבי מיתת ב"ד דהא יכול להערים ולומר שעשה תשובה ולכך בין אדם לחבירו ל"מ תשובה דשמא מערים אבל הקב"ה יודע מחשבות ועיין בחגיגה דאמר ר"י אוי לנו ששקל עלינו קלות כחמורות והיינו שלהצדיק נחשב הקלות כחמורות כדאמרו לפום גמלא שיחנא וז"ש אוי לנו שהיינו לנו דוקא כמ"ש איוב צדקתי ואל הסיר משפטי והיינו שהתרעם שלפי שהוא צדיק ע"כ באה עליו הרעה הזאת:
3