שיחת מלאכי השרת ג׳Sichat Malakhei HaSharet 3

א׳ענין מציאות מלאכים רוחניים הוא דבר מבואר ומסופר בתנ"ך בהרבה מקומות אשר מהם ימצאון מבוארים. אף לכל מתעקש לפרש בהרבה מקומות על נביאים ושלוחים גשמיים מד' נגד דברי חז"ל. עם כל זה ימצא הרבה אשר אי אפשר להתעקש עוד בהם מלומר שעל מלאכים רוחניים כיון האומר. ואין רצוני להאריך בזה ולפרשם כי לא באנו להשיב לאותם המלעיגים על דברי חז"ל ובלתי מאמינים בחכמת החכמים ז"ל בשני התלמודים והמדרשות אשר קיימו וקבלו עליהם כל היהודים. כי אסור להשיב לאפיקורס ישראל דכ"ש דפקר טפי כמו שאמרו חז"ל שאנו מאמינים בדבריהם ומקיימים אזהרותיהם (בסנהדרין ל"ח ב') עי' שם ברש"י. כי לא יקובלו תשובתינו להם וכן הוא מבואר נגלה לעין. כי אין קץ לדברי רוח שלהם ויוכלו לעקם את הישרה הגמורה בדברי הבל ורוח. ואנחנו לא באנו אלא לפרש דעת חז"ל בעניינים שהיא דעת האמתות למאמינים בהם. ואין אנו אחראים לשוטים שקלקלו וכפרו בתורה שבעל פה שכבר אירע כן בימי בית שני בכת הצדוקים ועדיין מרקד בינינו ד' ישלח עזרו מקודש ויכלה קוצים מכרמו. ובדברי חז"ל כבר מפורש באר היטיב ממציאותם דברים הרבה מאוד אשר עליהם נוסד הקונטריס הזה והם פירשו לנו כל מקום שנאמר בכתוב על מלאך הרוחניי לא על נביא גשמיי וכיוצא:

ב׳אפס בזה ראיתי להשיב על מה ששאלו מה הוא ההכרח והצורך לדת בהאמנה הזאת וכי מה חסרון יש באמונה כאשר נאמין שהשי"ת בעצמו הוא העושה את הכל ומה צורך לבריאות מלאכים רוחניים. והגם כי גם זו שאלת הבל לעדת ישראל המאמינים בד' ובתורתו ובחכמיו. שמאחר שהדבר אמת כאשר העידה עליו התורה האמיתית וחכמי האמת א"כ על איזה צד יפול השאלה. אם על ההאמנה בזה הרי מי שאינו מאמין הוא כמי שאינו מאמין שיש ירושלים וארץ ישראל נמצא בעולם מפני שלא ראם שהמכחיש זה ומתווכח נחשבהו למשוגע ואויל וכן כל כיוצא בו. ואם השאלה על גוף הבריאה של השי"ת לאיזה צורך בראם הנה על זי די בתשובת החקר אלו"ק תמצא. והשב נא לי צורך בריאת כמה מיני שרצים ורמשים ומהם מזיקים ומסוכנים ומהם הקטנים ביותר אשר ילאה עין היותר חדה הראות מעיני בני אדם לראותה אם לא על ידי כלים המגדילים הראות וכן כמה מיני צמחים אשר לא לעזר ולא להועיל וכיוצא. אשר כבר חכמים הגידו עליהם (ברא"ר פרשה י' ובויק"ר וקהלת רבה על פסוק ויתרון ארץ בכל) שכולם לצורכו של עולם וכן אמרו בשבת (ע"ז ב') וברכות (ל"א ב'). ואנחנו לא נדע מדוע לא הי' די לעולם בלעדם וכבר הי' אפשר כפי הנראה לקוצר שכלינו שיהי' עולם קיים ומסתפק בכל צרכיו זולתם. אלא שהחוש המעיד לנו על בריאתם שאי אפשר להכחישם מכריחנו לסכל שכלינו ולעשותו לואה מהשיג חכמת האלו"ק בבריאתם ואע"פ שהם ברואים הנראים לעינינו. וכ"ש בריאת המלאכים שהם ברואים גדולים ומועילים ביותר וגם נעלמים מעינינו הגשמיים להשיגם אם אך נאמין לעדות התורה וחכמי האמת כלעדות חושינו כראוי לזרע אברהם יצחק ויעקב מאמינים בני מאמינים אין עוד מקום לשאול על צורך הבריאה. כ"ש שיש מקום למצוא צרכים שונים בהם על צד התשובה לשואל וההתוכחות [אם שגם הם אמיתים]. מצורף שגם הפילוסופים וחכמי האומות הראשונים הודו ממחקר שכלם במציאותם וכמו שכתוב בעקרים (מאמר ב' ר"פ י"ב):

ג׳אמנם אנחנו לא באנו לידי מדה זו להשיב בדרך ויכוח וראיות ניצוחיות שזה אסור כמו שכתבתי. וגם לא להסתפק בטעמי פילוספי הקדמונים שהם הבל ורעות רוח לבעלי התורה. ועוד שדעת התורה אינו כדעתם וכמו שכתב בעקרים שם. אבל רצונינו לברר למאמינים האמת כפי מה שהוא האמת כפי מה שיורו לנו מאמרי חז"ל חכמי האמת. ולפיכך ראינו לבאר גם תשובת שאלה זו על דעתינו. ונאמר שהגיעה שאלה זו להם מפני סכלותם בענין הבריאה ואין מאמינים אלא במה שעיניהם רואה ובבריאה שנוכח עיניהם. אמנם רז"ל פירשו בכמה מקומות מציאות עולמות שונים אשר הם ברורים וניכרים ועיני המבינים ולא לעיני בשר של הכסילים. והפליגו במספרם בכמה מקומות כמו מה שאיתא (ויק"ר פרשה י"ח ועי' שבת קנ"ב) על פסוק כי הולך אדם לבית עולמו כל צדיק יש לו עולם בפני עצמו. ויותר מופלגתן בשילהי עוקצין ובפרק חלק דעתיד להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש. ואמרם (ע"ז ג' ב') בלילה רוכב על כרוב קל שלו ושט בי"ח אלף עולמות שנאמר רכב אלקים רבותים אלפי שנאן אל תקרי שנאן אלא שאינן. ועוד הרבה מאמרים אשר לבארם יארך כדי קונטריס שלם בפני עצמו ואין כאן מקומם. רק בדרך כלל ענין עולמות הללו כי מה שאנו קורין עול"ם הוא הבריאה הנראית לנו הכוללת השמים וכל צבאיו והארץ וכל אשר עלי' מדוממים צומחים וחיים ומדברים ומכל מיני כלים מכלים שונים כל הגופות שבה מכל מה שהפה יוכל לדבר ועין לראות קיבוץ כל זה הוא הנקרא עולם מלא.

ד׳והנה הדבר ידוע לכל קהל המאמינים שהשי"ת ברא את העולם והוא כלול בו וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ב מיסודי התורה הל' י') שידיעתו הכל אינו מחמת הברואים אלא מצד עצמו מפני שיודע את עצמו יודע את הכל עי' שם. וביאור זה כמו שנאמר (בתילים) בדבר ד' שמים נעשו. שלא ברא השי"ת את העולם כאומן העושה דבר רק על ידי דבורו לבד והיינו שדבורו יהי' דבר זה אותו דבור הוא הכח של הדבר ההוא וחיותו וקיומו וכמו שנאמר (בנחמי') ואתה מחי' את כולם וכמו שנאמר (בתילים) לעולם דברך ניצב בשמים שדבורו שעל ידו נעשה השמים הוא ניצב שם לעולם להחיותו ולקיימו. וביאורו כי כל גוף נבדל מזולתו אם על ידי הבדל גוף הגשם במראהו ובתבנית שטחו ואם על ידי כחם וסגולתם. בבעלי חיים יש לכל בעל חי כח וטבע מיוחד וכן בצומחים ודוממים והבדל הכוחניי הנה הוא הבדל רוחניי. ונוכל ודאי לציירו אל הרוחני בדרך משל טבע הארי' הגבורה ולדבורה טבע המתיקות ולאבנים טובות היופי והבהירות וכיוצא באלה בכל המינים ובאופנים שונים. הנה אלה הכחות הטבעיות הם בלתי נתפשות בגשם ביחוד שהרי נקרא ג"כ גבור הכובש את יצרו כמו שאמרו ז"ל (תמיד ל"ב ע"א) שזהו גבורתו במחשבות מוחו ולבו לעצרם ולכובשם לבל להרהר בהרהורים זרים וזהו גבורה רוחניית ר"ל שאינה נראה לעין הגשמיי וכיוצא בזה. וכן נרגיש מתיקות בלב כאשר נשכיל איזה דבר חכמה והמצאה נפלאה שיומתק כענין האמור במגילת יחזקאל (יחזקאל ג׳:ג׳) ותהי בפי כדבש למתוק. ובתורה (תהילים י״ט:י״א) מתוקים מדבש ונופת. וכן נרגיש יופי ובהירות באיזה מחשבה ורעיון צח וכיוצא באלה בכל מיני כחות וסגוליות הברואים יש להם תפיסה גם חוץ לגשם:

ה׳אמנם גם התבנית הגשמיות אשר כל גשם מוגדר על ידי מגשם זולתו גם הוא עצם הבדלת התבניות הוא הבדלה כחניות.ודרך משל אין כח הסגויי שיש לגשם כדורי או עגולי כלמרובע או משולש. וכיוצא כל מיני ההבדלים הם מיני הבדלים כחניום אשר נוכל להבינם גם בהעדר הגופני [וכמו ברוחניי אשר נרגישו ונוכל לדבר ממנו והוא הנפש שבקרבנו שהיא המחשבה שבמוח ולב שאינה נראית ולא נרגשת לשום חוש ולא נתפשת בגשם והיא בריאה רוחנית שמסר השי"ת לאדם מורגשת אליו כדי שממנה יתבונן על בריאות הרוחניות. כי אין האדם שליט להבין אלא במה שעיניו שולטת והאלקים עשהו ישר להשכיל ולהבין כל הבריאה כולה. ולפיכך יוכל בעין שכלו לשלוט על בריאה רוחנית אשר הוא מרגיש בה ויוכל להתבונן עלי' והיא הנפש אשר בקרבו וממנה יתבונן על המין צבא הרוחניים הנעלמים ממנו]. כי כלל גדול בידינו (שבת ע"ז ב') כל מה שברא הקב"ה לצורך בראו והכל לצורך האדם כדתנן (סנהדרין ל"ז א') כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם ובברכות (ו' ב') כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה ושם (נ"ח א') וברא כל אלו לשמשני. וגם הוא מבואר מסברא שאין ממדת אומן בשר ודם חכם ג"כ לעשות דבר לבטלה וליגע לריק ואלו הי' די באחד לא יעשה שנים. כ"ש הבורא יתברך בהכרח שכולם צריכים ובוראם יודע צורכם של כל פרט ופרט והצורך הוא לאיזה תשמיש מה. וע"כ שהתשמיש שישמש תבנית גדם זה לא ישמש תבנית זולתו. וכח השימוש הנה הוא כח רוחניי כאלו תאמר דרך משל תשמיש הכדורי או עגולי להתגלגל משא"כ בעל הקצות אין לו כח המתנועע מעצמו והוא ינוח במקום שיפול הנה כחות המתנועעי והמנוחי הם כחות רוחנים ובלתי נתפשים בגשם שהרי כבר מצינו תנועה ומנוחה בנפש ג"כ. וכללות הבריאה עגולות או כדורית ויש להם כח התנועי וכן הנפש ומחשבת המוח לא ישקוט ולא ינוחן אם לא במותו אז נקרא בפי רז"ל ובלשונם הצחה דנח נפשי' שקנה כח המנוחה. וכיוצא באלה כל מיני שינויי הברואים כאשר נתבונן על טיב השינוי ההוא בענין צורך הבריאה אשר בעבורו חייבה הבריאה בתבנית כך וכך לצורך השלמת כח ההוא על ידי הגשם ההוא הנה אותו הכח הנרצה הוא כח פרטי עומד בפני עצמו בזולת הגשם. ואין צריך לומר בהבדליהם הרוחנים כמו הקשיות לדוממים והבדלי הקשיות והחיזוק בינם וההזנה והצמיחה לצומחים והבדלי איכות הזנתם והחיות ושארי כחות הבעלי חיים להחיים וכיוצא באלה. וכן הבדלי גווניהם שיש לכל גוון סגולה וענין מיוחד כידוע קצת לחכמי הטבע המעמיקים. ובוראן יודען על בוריין וכן חכמי האמת ז"ל המשתמשים ברוח הקודש בידיעות המצטרכות להם להשלמת הנפשות אל הענין אשר הוסדו. [כמו שתמצא בדברי רז"ל בקיאיות בחכמת הטבע מופלאת מאוד בעיני כל חכמי הטבע מאין זה להם כי לא למדו מעולם בבתי מדרשיהם חכמות טבעיות אבל ידעו זה על ידי ידיעתם בסודות הבריאה מסוד ד' ליראיו וכמו שנתבאר אצלינו במקום אחר]:

ו׳ולפיכך נבין אמרינו חיות כל גשם. ר"ל חיות כחו וסגולתו ביחוד הכח שהוגבל בו בצורכי הבריאה קיום אותו כח הוא על ידי השי"ת ר"ל שהשי"ת הוא בעל הכחות כולם כמו שאיתא (בטור או"ח סי' ה') בפירוש שם אלקים שהוא יש בידו ובכחו כל אותם כחות הפרטיות שבבריאה כולם אחד לא נעדר.וע"י הכח ההוא שאצל השי"ת יש קיום וחיות [כל קיום דבר מה נקרא חיות כדרך שאיתא (ב"ק נ"ד א') שבירתן של כלים זהו מיתתן] לאותו הכח הגשמיי הפרטי. ואלו יצוייר העדר איזה כח מה מהשי"ת כבר הי' העדר אותו כח מן הבריאה והי' נאפס הגשם המתייחד באותו כח ונעדר מן העולם ויבוקש ואיננו במציאות רק כמו שהי' קודם הבריאה. כי תחלת הבריאה הי' רק על ידי כחו יתברך שנמצאו אותם עניינים בכחו. ודבור הוא גלוי הרצון שבלב וכל הכחות החיונות כולם בלב כמו שנאמר (במשלי) כי ממנו תוצאות חיים. וכל רצון לאיזה כח פרטי נמשך מאותו כח כמו הרצון ללחום ולהתגבר הוא מכח הגבורה שבלב ונמצא הרצון לאיזה כח הוא עצמו הכח ההוא. והדבור הוא התגלות אותו הרצון והכח שבלב ולכך הדבור מתייחס ללב שהוא יוצא מקנה הלב וכמו שנתבאר לעיל (פרק ב'):

ז׳וזה ביאור בדבר ד' שמים נעשו ולעולם דברו נצב בשמים. כי הדבור של השי"ת הוא עצמו הכח ההוא של השי"ת בהתגלות [וכמו שניכר ג"כ על הדבור איכותו של הכח המדובר אודותיו כמו שהדבור לנקום וללחום ולהתגבר ידובר בקול וזעף עד שניכר מקול הדבור שהוא על ענין ההוא וכיוצא בו כידוע למבין] והוא הבורא והוא הנותן קיום וחיות לאותו כח שבבריאה. ונמצא שהשי"ת כולל את כל העולם ר"ל כל כחות הנבראים שזהו עולם הרוחניי והוא כמו נפש ונשמה לכל כחות פרטיות שבעולם הגשמיי. וכמו שהכל יודעים שיש נפש לאדם והנפש היא ממש דוגמת הגוף הגשמיי בכל פרטי כחותיו רק שהם רוחניים בלתי נתפשים בגשם והוא המחיי' ומקיימת את הגוף כך יש נפש לכל גשם. ר"ל כחו הרוחני אשר בו הוא מוגדר וכמו שנתבאר לעיל. ונשמת הכל הוא השי"ת ונמצא השי"ת כולל עולם מלא רוחניי כזה הגשמיי הנראה לנו. ועולם זה הוא הנקרא בפי המקובלים חכמי האמת בלשונם המשליי עולם האצילות וכמו שאיתא בתיקונים דעשר ספירות דאצילות בהון מלכא איהו וגרמי' חד איהו וחיוהי חד. והיינו שהיא מאחדות השי"ת ולכך קראוהו נאצל ולא נברא. והם אותם הכחות כולם שאצל השי"ת שדבר זה נאצל בעת הבריאה. ר"ל שהשי"ת אחד יחיד ומיוחד ואין שייך אצלו כלל חלוק כחות כלל שכל הכחות ג"כ מיוחדים בו:

ח׳והנה הבריאה רצה השי"ת לברוא כחות שונות ונפרדות ובהיות היחוד אין מקום לבריאה שהוא הפירוד ונמצא בעת הבריאה נתגלות אצל השי"ת כח הכחות הנפרדות כולם שכולם נמצאים אצלו. וגלוי הכחות בפירוד זה הי' בעת שעלה ברצונו הפשוט הבריאה שהיא גילוי פרטי כחותיו כל אחת בפרט ונקרא במשל כאלו נאצל ונפרש מכח אחדותו כח אחר הנקרא עולם מלא שכולל כחיות שונות פרטיים ניכר כל אחת בפרט. זהו ביאור כללות ענין העולם הנקרא אצילות שהוא כל כחות העולמיים כפי מה שהם אצל השי"ת ורצונו שהוא רוצה אותם כל אחת בפרט. אמנם ביאורו בפרט אין כאן מקומו להאריך ויתבאר אצלינו במאמר בפני עצמו בסייעתא דשמיא:

ט׳והנה כל נפש ישראלית היא חלק אלקי ממעל כמו שנתבאר לעיל (פרק א') וכמו שנאמר (תהילים ח׳:ו׳) ותחסרהו מעט מאלקים וגו' ונאמר (שם) אני אמרתי אלקים אתם. וכבר זכרנו דברי הטור או"ח שפירש שם אלקים ר"ל כולל כל הכחיות כולם. כי הוראת אלו"ק על בעל כח מה שלכן נקראו השופטים והמושלים ג"כ בו. ולכן אמר גם באלו ב' הכתובים שם אלקים כי מה שהנפש מתייחסת להתדמות אל השי"ת הוא אל השם הזה של השי"ת. ר"ל מצד שהוא בעל הכחות כולם. והיינו בהיות תכלית הבריאה הוא האדם שכל העולם כולו נברא בשבילו וכמו שנתבאר לעיל מדברי רז"ל והוא מפורש בכתוב (תהילים ח׳:ז׳) כל שתה תחת רגליו וגו'. ונגלה לחוש כי המכוון בבריאה הי' להתגלות כבודו כמו שנאמר (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ד' למענהו. והגילוי הוא רק על ידי נפש האדם המשכלת אבל הדומם צומח חי אינם משכילים ולמי יתגלה כבודו על ידיהם אם לא אל האדם:

י׳והנה גם כל הבריאה כולה לא למגן ולמה ברא בריאה כולה כל כך שיצטרך עלי' האדם והי' אפשר להתגלות כבודו על ידי האדם זולתה על כרחך שגם על ידי כולם מתגלה כבוד שמים והם עצמם ראינו שהם בלתי משכילים ואיך יהי' זה ועל כרחך על ידי האדם. והיינו שהאדם הוא כולל ג"כ כל פרטי כחות הברואים הנמצאים בעולם וכאשר האדם מכיר וידע כבוד השי"ת וגדלו הרי כל כחות העולמיים מכירים כולם כבוד שמים. והאדם הוא חלק אלו"ק ממעל שכמו שהאלו"ק הוא נפש העולם כולו ואלו יצוייר בטול כח ממנו לא הי' אפשר לאותו כח להיות נברא וכן עכשיו לא הי' לאותו כח קיום כך אחר שנברא האדם כל שתה תחת רגליו והוא רודה בהם כנפש בגוף שהוא הנפש להם שכל מה שיש בכלל יש בפרט וחלק ממנו וכמו שבגרעין פרי האילן יש בכח כל מה שיש באילן ונראה בחוש כל מה שיש באילן שלם על ידי כלים המגדלים הראות וכן בכל זרעי הצומחים והחיים [וכן הוא באבני הר סיני כפי המסופר במפרשי המורה נבוכים (חלק א' פרק ס"ו) עי' שם וכמו שכתבתי במקום אחר מזה]. וכן נפשות הישראלים נקראו בנים לד' אלקיכם וכל מה שיש בכח האב יש בכח הבן והזרע שלו. ולכן אמרו (ע"ז ה' א') שאלמלא קבלו ישראל התורה הי' נחזר העולם לתוהו ובוהו שנעדר ונאפס כח חיותם שהוא האדם שהוא הנפש שלהם שלכך יצר השי"ת את האדם שיהי' הוא הנפש העולם ועל ידי קבלתו התורה והכירו וקבלו עול מלכות שמים בכל כחותיו הרי כל כחות העולמיות שהם הגופות לאותם כחות הנפשיות גם הם מכירים ומקבלים עול מלכות שמים. כי הנפש והגוף אחד ואלו יצוייר בטול כח אחד בכל מיני האדם כולו הי' גם הגוף של כח ההוא בגופי העולם נאפס ונעדר מן העולם. ולכך יש ביד האדם תפיסה והרגשה בכל הברואים כולם ויכול לעמוד על בוריין ועניינם מפני שהם כולם כלולים בו. ולכן לא על חנם קראו הקדמונים את האדם עולם קטן שהוא עולם גמור רוחניי כמו שנתבאר. ודברים אלו עוד עמוקים וארוכים מסודות הנפש ויתבאר אי"ה במאמרינו בענין הנפש. וכך מפורש בספר יצירה שכל דבר הוא בעולם שנה ונפש. וזה פירוש שכל אחד יש לו עולם בפני עצמו [אח"כ מצאתי בתיקונים ריש תיקון ס"ט והוא בזוהר דפוס גדול בפרשת בראשית דל"ט ע"ב שפירשו כן וזה לשונם הכי שמענא דכל צדיק וצדיק אית לי' עולם בפני עצמו ודא גופא דבר נש דאתקרי עולם קטן עכ"ל. ופירוש מה שקרא העולם הגוף ולא הנפש דבר זה מובן למשכיל כי גוף ונפש ר"ל כח היחוד והפירוד וכן עולם ואדם. ושבח לאל יתברך המנחני בדרך אמת]:

י״אוביאור זה כי כל אחד משונה מחבירו בדעת כמו שאיתא (ברכות נ"ח א' וסנהדרין ל"ח א'). והדעת הוא כלל צורת נפש האדם ויתרונו מן הבהמה. [ולכן משונה עוד זה מזה במראה ובקול כמו שאיתא שם בסנהדרין שגם אלה הב' הוא יתרון בפרצוף פנים שהפנים שליח הלב וכן בדבור ואין כאן מקומו להאריך]. ובזה הם משונים זה מזה בצורה הנפשיית והיינו שאין דומות כחות הנפשיות של אדם לחבירו. ומצד זה נמצך ג"כ השינויים בידיעת ותפיסת כחות הברואים כידוע שיש שינויים גדולים בבני אדם בתפיסה והרגשת כחות הברואים בכל מיני כחות והרגשת במראה וטעם ומישוש וכיוצא אעפ"י שהכל מודים בכללים יש חילוק בפרטים. וכמו שהוא בענין התורה שהיא כלי אומנות העולם כמו שאיתא בברא"ר (פרשה א') שאעפ"י שאין מחלוקת בכלליה יש מחלוקות שונות בפרטי הדינים כפי חילוקי הדיעות הנפשיות מבעלי המחלוקת ההם. כך בענין העולם הנעשה בדפוסה ודבר זה גלוי למבין. ויובן לכל בדרך משל בשמיעת כלי זמר או משיר שיעמדו כמה בני אדם ולא ישתוה אחד לחבירו בהרגשת ההנאה מן השיר ההוא. וכן באכילת איזה מן מעדן שלא כטעם שטעם זה טעם זה. ואי אפשר להסביר זה אל האדם שהרי מעולם לא טעם זה טעם של זה רק יוכל להבינו כשיזכור האדם הטעם שהרגיש באותו המאכל או באותו הקול או באותו היופי והתמונה הנאה או בכל ענייני העולם בימי הילדות וההרגשה שהוא מרגיש באותו הדבר עצמו בימי העמידה והזקנה והנה אותו הדבר לא נשתנה וע"כ השינוי מצד דעתו והרגשתו באותו דבר והרי הוא כאלו נתחדש אצלו עולם חדש. וכך הם משונים מאדם לאדם כפי שינוי הדעות שאעפ"י שכולם מודים בדמיון שהמתוק הוא טוב והמר הוא רע הם חלוקים בפרטים שזה יאמר על דבר אחד שהוא מתוק ויאהבנו וזה יאמר על דבר אחד שהוא מתוק ויאהבנו וזה יאמר שהוא מר וישנאנו. ונמצא העולם משונה אצל זה מאצל זה והשינוי הוא מכח נפשו שהוא נפש העולם שעולמו שבו הוא משונה מעולם שאצל האחר. וזהו לכל אחד עולם בפני עצמו כי לא ימצא כלל ב' בני אדם שוים ממש שא"כ הי' נברא אחד ולא שנים רק כל אחד משונה בשינוי מה וא"כ עולמו הוא משונה ובפני עצמו.

י״בומאחר שזרע אברהם לא יספרו מרוב גם לעולמות אין מספר לרוב וכמו שאין מספר לריבוי ברואי העולם שלפנינו בכל פרטי פרטיהם כך אין מספר לרבוי העולמים. וביאור זה כי סבת הבדל דיעות בני אדם זה מזה היינו שאעפ"י שהנפש כוללת כל הכחות כולם לפי שרצה השי"ת לברוא נפשות שונות יסד שלא יהי' הרכבת וקבוצת כל הכחות שוות בכל הנפשות רק יהי' כח אחד פרטי מאותם הכחות הפרטיים מיוחד לנפש ההוא. ולפיכך על פיו יתנהגו הרגשות כל הכחות כולם בדרך משל לזה שם כח הקשיות של האבן כללי לכל כחותיו [כענין לב האבן וקשה עורף] ולזה גבורת הארי וכדומה. ואעפ"י שכל הכחות ג"כ כלולים בו מ"מ עיקרם אותו כח פרטי ולפיכך משתנים הרגשות כחיות שונות מאחד מבזולתו כמו שתאמר שהגבור לא ירגיש נועם במנוחה כמו העצל וכן בכל הפרטים. וביאור זה כי השי"ת יסד רק סדר אחד וחק אחד לבריאה והוא סדר התוריי כמו שאיתא בברא"א (פרשה א') שהתורה היתה דפוס כל מעשה בראשית. והסדר שיסד שכך וכך מיני ברואים וכחות ימצאו בעולם אותו סדר צריך שישמור גם סידור הנפשות שהוא סדור העולמים כלום אין לו סדר אחר רק כפי סדר הכחות השונות בעולם אחד כך הם סדר העולמות שונות וכאמור כי על פיהם הוא השתנות העולמות:

י״גולפיכך תבין כי מקום מחצב הנפשות מקיבוץ הנפשות שכל נפש בכללה הוא כח פרטי מכחות הברואים. וקיבוצם קבוצת כל הכחות שיסד השי"ת לבריאת עולם מלא כולל כל הכחות בפרט. וכן אותו המקום כוללם בכלל ולכן נקרא אותו חדר של מחצב הנשמות בפי חז"ל (יבמות ס"ב א') גוף שהוא ממש דוגמת גוף האדם שכולל כל אותם פרטי הכחות שבגוף. ומזה ג"כ חלופי מעלות הנפשות כמו שיש מעלות בכחות העולמים בכלל יש מעלה לחי על הצומח ולצומח על הדומם ובפרט רבו מאוד כך יש מעלה בנפשות המיוסדות על אותם הכחות הפרטיים לזה על זה. והן הם המעלות שמן הפחות שבבריאה הנפשיית והוא שכלל כחו הוא כח היותר פחות שבכחות הדוממים עד מעלת משרע"ה ומשיח ודומיהם. ובזה נבין ג"כ ענין עליית האדם ממעלה למעלה שאין האדם נולד בתכלית השלמותו וכל שני חייו הולכ ממעלה למעלה עד שלא יוכל לצאת ולבוא כמו שנאמר במשרע"ה קודם מותו אז הוא זמן העדרו שכבר השלים אל גדר מעלתו שהוכן אליה בסדר הנפשיי שיסד השי"ת:

י״דוביאור זה מאחר שאמרנו שעם היות כל נפש בכלל רק כח אחד הוא בפרט כלולה מכל הכחות נמצא שכח אחד פרטי מן הבריאה הוא כלול מן כל הכחות. ומאחר שאותו כח הוא ג"כ כח נפשיי חלק אלו"ק ממעל א"כ גם הוא בעל הכחות כולם כי הכחות שאצל השי"ת אעפ"י שהם נפרדים הם כולם אחד וכמו שנתבאר לעיל דעולם האצילות איהו וגרמוהי חד בהון ונמצא כל כח פרטי שנפרידו עדיין הוא כלול כל הכחות. ולכך הם הנפשות אעפ"י שנפש כוללת רק כח פרטי אחת מ"מ הוא כלול מכל הכחות ג"כ מאחר שהוא חלק אלקי ממעל ששם הכל מתאחד ולכך גם אותו כח עצמו וכן כל כחותיו הפרטים כלולים גם הם כל אחת מכל הכחות כולם מאחר שגם כל חלק וחלק ממנו הוא חלק אלקי [וכמו שהוא כן בחוש באבני הר סיני כפי המסופר בפירושי ר' שם טוב ואפודי במורה נבוכים כמו שנתבאר לעיל]. ונמצא בכל נפש אותו כח כללי של נפש הוא ג"כ מחולק לכל הכחות מן העליון שבהם עד היותר תחתון ושפל. ונמצא יש מעלות באותו כח פרטי ומדרגות כפי מדרגות כחות העולמיים [וכן כל פרט ופרט נחלק עוד לכך פרטים שהרי גם אותו פרט הוא חלק מהכלל וכדוגמת אבני הר סיני כל מה שנוסיף לחתוך לחלקים דקים יתראה תמונת הסנה בשלימות על דרך משל וכן לעולם עד אין שיעור]. והם הם המעלות שהנפש עולה בהם עד הגיעה להשלמת אותו כח על שלימותו. ובדרך משל מעלות הכחות הם עשרה אבגדהוזחטי הנה כח אחד עצמו ומעלה ההוא הפרטית ג"כ יוכל להחלק עד י' מדרגות כפי סדר החלוקה במעלות ומדרגות שיסד השי"ת בבריאה שהכל נמשך על סדר א' כמו שאמרנו. כי לעולם כל דבר יוכל להחלק לחלקים עד אין קץ וכן כל אחד מהעשרה שהא' נחלק עליהם גם הוא נחלק לעשרה והם אותם העשרה הראשונים עצמם רק כאן הם קטנים אבל כפי אותו הסדר של החלוקה הראשונה וממש נערך לו. ודברים אלו עמוקים מאוד ומבוארים למבין. וכבר אמרנו כי יש שינוי בהרגשת הנפש לכחות העולמיות כפי הכח שגובר בה והן הם שינוי העולמות ונמצא גם בנפש אחת כפי עליית במעלות מכח [פרטי חלק מכח הכללי] לכח. כך הוא השינוי בהרגשתה לכל הכחות ונמצא היא הולכת מעולם לעולם. ונפש אחת גם היא כלולה מעולמות הרבה לאין מספר כי כל שינוי הרגשה בכחות העולמיים שבו הוא שינוי עולם כמו שנתבאר. והן כם העולמות המרובות לכל נפש כפי מספר המעלות שעלה בהם כך מספר העולמות הכלולים בו:

ט״וואל תחשוב כי כל עולמות אלו נשואי הדמיון הם והם חלומות והבלים ודברים של מה בכך ואין שייך להבטיחם נחלה לנפש הצדיק עולם דמיוני. אבל דע כי אעפ"י שכפי הנראה לעין הבשריי הוא המאומת יותר מה שנראה בפועל ובמעשה יותר פחות מאומת ממנו המורגש בלב לבד ועוד יותר פחות ממנו מחשבה שבמוח שאין מורגש ללב ג"כ שדבר זה הוא דמיון ממש ואינו כלום. אבל חז"ל קראו בכמה מקומות להאי עלמא עלמא דשקרא כי באמת הוא להיפך שהרי כפי סדר המעלות המוח בעל מעלה יותר מן הלב והלב מאיברי המעשה ואנו רואים שהגוף שהוא כלי המעשה מת ועבר ובטל מן העולם והנפש שהיא המחשבה שבמחו ולב נאמין שנשארת לעד. ונמצא אדרבה באמת המעשה הוא דמיון כי דמיון ושקר נקרא כל דבר שאין לו קיום וכמו שנאמר (במשלי) שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר. וכן כזב פירוש דבר הפוסק מלשון אשר לא יכזבו מימיו. ולכך כל תאות וחמודות העולם שהוא ההשתקעות בעולם החומרי הנראה לעין נקרא בלשון הכתוב שקר כמו שנאמר (במשלי) ערב לאיש לחם שקר. [וראה צחות לשון הקודש כי ראש ומקור חטא התאווני שהי' בדור המדבר נקראת האשה שהיא כח התאווני היותר עצמי בשם כזב"י להוראת הכזב]. לפי שכל זה דבר הפוסק ואין לו קיום לעד. וכן כל מעשה הנראה בחוש אין לו קיום לעד. וגם העולם בכללו עתיד להבטל כמו שנאמר (ישעיהו נ״א:ו׳) שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וגו' וישועתי לעולם תהי'. הבטיח הישועה לנפשות לנצח אבל שמים וארץ יבטלו ולכך נקרא ג"כ עולם השקר שהרי עתיד ליפסוק ואינו נקרא אמת אלא מה שהוא אמת לעולם. ולכך מליצת לשונם (ויק"ר פרשה כ"ו) בעלמא דשקרא לית את שמע מיני אלא מילין דשקרא ובעלמא דקשוט את שמע מילין דקשוט. פירוש כי מטבע כל דבר שכמו הוא כן הם כל תולדותי והנמשכים אליו ומפני שהוא שקר כך ענייניו.

ט״זולפיכך ג"כ מראה בו את כח המחשבה והנפש לדמיון ואת המעשי לאמת והוא כמו הכושים שמראה השחרור יפה אצלם והלובן מגונה. וכך בעולם הדמיון נראה הדמיון לאמת והאמת לדמיון. אבל הנפשות מאחר שהם חלק אלקי וקיימים לעד הם עלמא דקשוט. ר"ל הכחות שבהם הם אמיתים וקיימים לעד וכאשר נבדל מעולם הדמיון או מי שזכו לכך בחייהם הם מרגישים אמיתות אותו העולם [שהרי כללות העולם הוא מצטרף אל נפש האדם כמו שנתבאר לעיל ולכך כח העולם שבו הוא האמיתי ולא העולם בפני עצמו]. וכן כל העולמות המחשביים ומדומים במחשבתו שהרי המחשבה הוא הנפש והיא קיימת לעד ברוחניות וכלולה מכמה עולמות רוחניים כמו שאמרנו. ולכך אמר רק לכל צדיק וצדיק שהוא הדבוק באמת אבל הדבוק בעולם הזה ותאותיו שהוא הדמיון הנה בדמיון הרי המחשבה הוא דמיון לבד ואין לו שום עולם כלל. ולכן אמרו (ברכות י"ח ב') שהרשעים בחייהם קרויים מתים שהחיים מצד הנפש. אבל אם דבוק בתאות הגופני מצד הגוף הרי כחות הנפש דמיון לבד וקרוי מת כמו בצאת נפשו הוא מת. אבל הדבוק בד' אלקים אמת ופירשו רז"ל (ירושלמי פ"ק דסנהדרין ברא"ר פרשה פ"א ויק"ר פרשה כ"ו) למה שהוא אלקים חיים ומלך עולם. פירוש שקיים לעד גם הוא קיים לעד מאחר שעיקר דביקותו בנפש שהוא חלק אלקי ולא בגוף ואצל כח הנפשיי הרי כל העוה"ז דמיון ורק כח הנפשיי אמת ונמצא חייו אמת וקיים לעד:

י״זודבר זה לא יוכל להבין על בוריו רק מי שטעם פעם אחת מן האמת שהוא הידיעה הברורה שרק השי"ת אמת ושכל העולם וחמודיו דמיון ונבדל מן הדמיון ודבק באמת אז יבין. כי הנפש והמחשביי וכחותיו אינם דמיון רק עולם אמת וגמור רוחניי. אבל אלה הסכלים הדבוקים בדמיון הם ידמו כל דבר אמת לדמיון ולעולם לא נוכל להסביר להם ולהבינם כמו שלא נוכל להסביר לכושי יופי מראה הלבנות לגוף וכיעור השחרות. וכן לסומא שלא ראה מאורות מימיו יופי האור והצבעים ולחרש נועם הקולות וכיוצא בזה. אבל טועמיה חיים זכו חיים הנצחיים כמו שאמרנו. והן הם רבוי העולמות של כל צדיק וצדיק. ופירוש צדיק הוא המוגדר מתאות השקריות ודבק באמת כענין יוסף הצדיק מפני שגדר עצמו מן התאות. וכך הוא הוראת השם צדיק בכל מקום בלשון הקודש. והוא הנוחל הי"ש. כי יש ר"ל דבר של ממשות וישות ולא דמיון כוזב שהיא אפס ואין כלרשע שאצלו עולם המחשביי דמיון כוזב ואינו בגדר יש. [ובליקוטי ש"ס מהאריז"ל כי י"ש בגימטריא קר"י שהמוגדר מקרי זוכה ליש עי' שם. והוא מבואר כי קרי הוא ההתדבקות בעולם ותאותיו השקריות הדמיונים שהוא היפך הישות]:

י״חוטעם אומרם ז"ל שלש מאות ועשר עולמות במנין יש. הוא מבואר על פי דרכם בכמה מקומות לדרוש גימטריא כמו שיתבאר אצלינו בדבורינו אודות קדושת הלשון שטבע קדושת הלשון הקודש כי כל שם שבה אינו הסכמיי רק השם ההוא היא דבר ד' שעשה אותו ענין וכמ"ש בברא"ר (פרשה י"ח) שבלשון הקודש נברא העולם. ואותם האותיות הם חיות אותו הענין. וכמו שכתבו הקדמונים על פסוק כל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. ולכך מאחר שעצם הדבר וחיותו שהוא כל עיקר קיומו (כמו שנתבאר לעיל) הם אותם האותיות לכך נדרש גימטריא אותם האותיות שהם מספר אותו דבר. ולכך מספר עולמות היש הם ש"י עולמות. והדברים מבוארים אצלינו במקומם באריכות ואין כאן מקומו להאריך:

י״טויש להוסיף ביאור על זה כידוע וכמו שכתב הרשב"ם (פסחים קי"ט א') כי דרך רז"ל בש"ס לתפוס מספר שלש מאות לגוזמא. וכן הם הגוזמאות שזכרו רז"ל (חולין צ' ב') שדברי חכמים בג' מקומות תפוח גפן ופרוכת. ושמעתי כי שלש מאות היא הגוזמא היותר גדולה בעולם הזה כי מספר התי"ו אינו מזה העולם אלא מעולם הבא ועד השי"ן מספרי העולם הזה והוא דבר עמוק בחכמה. וקצת ביאורו בפשוט כמו שאיתא (ירושלמי פ"ק דסנהדרין) בטעם אמת אל"ף ראש ראש האותיות מ"ם אמצען תי"ו סופן לומר אני ראשון ואני אחרון כו'. וכמו שנתבאר לעיל כי האמת הוא מה שהוא קיים לעד ועל זה מורה התי"ו שאני אחרון. אבל מה שאינו קיים לעד לא הגיע עד מדרגת אות התי"ו שהוא מורה על האחרית. והקיום באחרית. כי בריאת העולם על ידי התורה שהיא דפוסה כמו שאיתא בברא"ר (פרשה א'). והתורה כללה כ"ב אותיות רק בצירופים וחיבורים שונים והם יסודי הבריאה ואל"ף ראשית ולכך מספרו אחד ואין נרגש במבטא שהראשית ד' אחד שאין מורגש כלל לגשמית ובו התחלת התורה שהיא רוחנית הבריאה. אבל התחלת בריאת העולם בבי"ת וכמו שכתבתי כל זה במקומו באורך. והולך עד התי"ו שהוא האחרית והאחרית הוא עולם האמת. אבל האי עלמא דשיקרא אינו מגיע עד האחרית ולכך עד התי"ו הוא רק בעולם האמת. אבל בדמיון הגוזמות רק עד מספר היותר גדול מן האותיות המספריות שבו והוא השי"ן. [ובזה יש לפרש מה שאיתא בהקדמת הזוהר (ב' ב) דשקר נטל יסודא דקשוט בקדמיתא שהוא אות שי"ן עי' שם. כי לעולם התחתון שבמדרגה א' הוא הראשית למדרגה שאחרי' ואין כאן מקום להאריך. והתי"ו הוא הגוזמא היותר גדולה בענייני האמת שיש בו עודף משי"ן עד תי"ו. ועוד יתבארו אי"ה דברים אלו ביותר ביאור במקומן. וידוע שבמספרים המספר עשרה הוא מספר שלם וכך סופרים יחידות עשרות מאות אלפים ורבבות לעולם עשרות עשרות. וכן נהגו רז"ל בכמה מקומות לחשוב עשרה למספר שלם כמו (ברכות כ"א ב') אין עדה פחות מעשרה (סנהדרין ל"ט א') כל בי עשרה שכינתא שריא וכהנה הרבה. ולכך למספר עולמות הי"ש והאמת תפס מספר ש"י שהם עשרה למעלה מן השי"ן שהוא ממספרי היש. והם העולמות הראויות לכל צדיק וצדיק עכ"פ למי שעלה במדרגת היש עד העשרה הראשונים עכ"פ מן התי"ו שלעולם מי שזכה לישות הוא למעלה משי"ן במספר עשרה עכ"פ והוא מבואר למבין. ועוד יתבאר להלן אי"ה טעם על זה שג' מאות ממספרי עוה"ז ותי"ו מעוה"ב:

כ׳ובזה יובן ג"כ ענין ח"י אלף עולמות של הקב"ה שהוא מקביל למה שאיתא (סוכה מ"ה ב') דדרא דקמי קוב"ה ח"י אלף הוה שנאמר סביב שמונה עשר אלף עי' שם ברש"י שהם הצדיקים שנתונים לפנים ממלאכי השרת וקרויים יושבים לפני ד' עי' שם ואותם הנפשות הם ח"י אלף עולאות שלו שהם רכב אלקים לפי שהם יושבים לפניו והם רבותים. אבל אלפיים מהם שנאן והם כת מכתות המלאכים הקרויים שנאנים ולכך אל תקרי שנאן אלא שאינן שהם אינם במספר המיוחדים לו ביחוד רק הח"י אלף שלפנים ממחיצת המלאכי השרת. וזה מעשהו בלילה שאז הוא זמן שעשועיו עם צדיקיא כמו שאיתא בזוהר בכמה מקומות רוכב רק על אותם ח"י אלף עולמות דצדיקיא שלפניו. [וטעם המספר ח"י אלף הוא כדי תרומה ותרומת מעשר (שהוא אחד מל"ג ושליש כדתנן פרק ה' דדמאי) ממספר הנפשות ישראל בשעת מתן תורה ששים רבוא שהוא מספר הכללי שבחר השי"ת ויסד לנפשות הראויות להשלמת הבריאה וח"י אלף מהם לכן שהוא השי"ת כמו שאי' (סנהדרין ל"ט א'). וזה כפתור ופרח ואין כאן מקום להאריך בביאורו]:

כ״אואין כאן מקומו לבאר הבנת המאמר בפרטי פרטות ולהסביר כל דבריו אל אוזן שומעת שיארך הענין ואינו מן המכוון בדברינו פה. אבל בכלל התבאר ענין רבוי העולמות כולם שהם כחיות העולמיים כפי התחלפות מובניהם. וכמו שהם בחילוף הנפשות שמתחלפים הרגשות ואיכיות הנחות ההם אצל כל נפש ונפש כמו שנתבאר לעיל. וכל עולם כלול גם הוא מכמה עולמות כמו שנתבאר לעיל. שכל נפש פרטי כוללות כחות העולמות במעלות שונות והם כפי מעלות ומדרגות שעלה במספר ימי חייו. ובדרך כלל אמרו (ברכות י' א') שהנפש דרה בימי חייה בה' עולמות וכנגדן אמר דוד שירה במעי אמו וכשיצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות והיניקה משדי אמו ונסתכל מדדיה והראיה במפלתן של רשעים והסתכלות ביום המיתה. וביאור החמשה עולמות הם כנגד ה' מדרגות ושמות שיש לנפש שזכרו (ברא"ר פרשה י"ד) נפש זה הדם רוח שהיא עולה ויורדת בו נשמה זו האופיא [עי' במתנות כהונה פירש הדעת] חיה שכל האיברים מתים והיא חיה יחידה שהיא יחידה עי' שם באורך.

כ״בוביאור זה כי אנו רואים כל כחות האדם כלולים בג' מדרגות ומקומות והם במחשבה שבמוח ובהרהור והרגשה שבלב ובפועל במעשה על ידי איברי הגוף. ולפי שהוא כלול מכחות העולם כולו לכך הוא ג"כ חלוק בכלל לג' אלו שהם ג' חלוקות ברואי העולם כולל בדרך כלל דוממים וצומחים וחיים שהדוממים אין לו שום כח זולת הנראה בפועל והצומח יש לו כח נעלם והוא כח הצמיחה והגידול. והוא נגד הלב באדם שהדם הוא הנפש וכח איברי הגוף הנראים בפועל והדם נמשך מן הלב שממנו נמשך הצמיחה והגידול באיברי המעשה. והחיים בעולם הוא נגדו באדם המוח ששם הדעת שהוא עיקר החיים על ידי התנועה וההרגש להנצל מן המזיקו ולהתקרב להמועיל. וזהו מפני החכמה שבמוח וכן כח התנועה ביחוד במוח כידוע שמחשבה שבמוח אין לה מנוחה כלל. ואלו הכחות כלולים בנפש זה הדם ורוח שהיא עולה ויורדת בו שהוא הלב שבו העלי' וירידה כענין הכתוב (במשלי) לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר שבו הרגשת העלי' והירידה ביחוד ולכך נקרא רוח שהרוח מוליך ומביא מעלה ומוריד. והנשמה היא הדעת שבמוח וכבר נתבאר זה ג"כ לעיל פרק ב' ויתבאר עוד באריכות אי"ה בקונטריס מיוחד במעלת הנפש.

כ״גוהנה כבר זכרנו כי מספר העולמות הכלולות בכל נפש הם ג"כ כמספר הכחות. כי כל כח בנפש הוא כלול מכל הכחות כולם והם בכלל ג' עולמות אלו של נפש רוח ונשמה שהם ג' כחות דומם צומח חי שבנפש הכללים שכל אחד הוא עולם מלא. וכנראה ומורגש ג"כ לעין שהתכללות כל הכחות הנפשיות הם כולם במחשבה וכוללם בלב וכולם במעשה בפועל. והם ג' עולמות הנפשיות הראשונים שראה דוד. הא' במעי אמו שם גובר כח הנפש שהוא הדם ואיברי הגופנים לבד כי אין לו עדיין שום הרגשה גם בלב ולכן אמרו (נידה ל"א א') פיו סתום שהפה וכח הדבור מתייחס ללב כמו שנתבאר לעיל (פרק ב') רק חיותו על ידי הדם והנפש לבד. ומיד שיוצא לאויר העולם נפתח הסתום ומרגיש כח הלבבי. וההסתכלות [שמסתכל למעלה ועינו לשמים נטל שהמלאכים מכונים לשמים] בכוכבים ומזלות הוא נגד זה העולם הלבבי כמו שיתבאר להלן. והיניקה אז הוא נגד הנשמה שבמוח כמו שכתבתי במקום אחר על מאמר רז"ל (ברכות ג' א') ג' משמורות הוי הלילה שהם נגד ג' כחות אלו שבעולם הזה המשול ללילה (פסחים ב' ב') ומשמר ג' שהוא נגד החכמה שבמוח תינוק יונק משדי אמו אז כמבואר שם בדברינו כי התעוררות החכמה הוא רק על ידי המאכל וביחוד יניקת החלב שדם נעכר ונעשה חלב (בכורות ו' ב'). וכך המשפט שסוף מעשה במחשבה תחלה קשורים זה בזה. והמאכל שהוא גופני ומוליד דם שהיא הנפש הוא המוליד ג"כ החכמה שבמוח וכדרך שאיתא (ב"ק ע"ב א) דלא אכלי בשרא דתורא ולא היתה חכמתו ברורה עי' שם. וזהו ההסתכלות בדדי' שהם במקום בינה שלא יינק במקום הטינופות ולא יסתכל בערוה עי' שם. שהנשמה היא ביחוד חלק אלקי וכמו שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים ולפיכך היא זכה ונקי' ביותר ואין בה פסולת כמו בלב שהוא העולה ויורדת כמו שנתבאר לעיל. וכמו שאי' (ברכות ס"א א') יצה"ר יושב על ב' מפתחי הלב ומפורש בכתוב בבראשית יצר לב האדם רע. משא"כ הנשמה כמו שתקנו לומר בכל יום (ברכות ס' ב') נשמה שנתת בי טהורה היא וגו' אתה נפחת וגו' שהיא חלק אלקי לכך טהורה שאינה יונקת מן הטינופת והטומאה ולא מסתכלת בערוה. והם ג' עולמות ראשונים לנפש שהם על ידי ג' כחות דומם צומח חי שבעולם:

כ״דועוד יש חלוקה רביעית והוא המדבר שהיא מעלת הנפש האדם הכוללת הכל שהיא חוץ לעולם שהיא רוחנית וחלק אלקי רק מ"מ היא נרגשת ג"כ בברואי העולם. וא"כ יש בנפש האדם ג"כ כח זה והוא כח הנפש שבנפש רוח נשמה ונשמה לנשמה כמו שהמדבר הוא נפש העולם א"כ ע"כ יש גם בנפש כח זה. וזה אין לו מקום מיוחד באברים הגוף הנראים לפועל כמו שאין הנפש בעולם נראה בפועל. והוא התייחדות הנפש עם מאצילה ובוראה כמו שנפש האדם בעולם הוא התחברותו עם בוראם כמו שנתבאר לעיל. וכח זה ר"ל החכמה המרובה ועמוקה שבנפש עד שמתייחדת על ידו עם המאציל הם ב' השמות חיה ויחידה שלנפש. וביאור זה כי נשמה לנשמה ר"ל כח וחיות של הנשמה גם זה הכח הוא בנשמה עצמה כמו האדם שהוא נפש העולם וגם הוא מכלל העולם. וחיות הנשמה שהיא חלק מהכל הוא על ידי דביקותה עם הכל יתברך שמו שהוא אחד יחיד ומיוחד. וכמו שכח המדבר בעולם הוא כלול משנים דהיינו חומר וצורה גוף ונפש כך כח זה שבנפש הוא כלול משני אלו. וחומר הנשמה לנשמה הוא ענין שהוא חלק אלקי ממעל שדבר זה הוא הנותן קיום וחיות לנשמה כאשר הוא אדוק ודבוק במחשבה בזה שכל כחותיו הם מחלק אלקי וד' שוכן בקרבו דבר זה הוא החומר של כח וחיות נשמתו. לזה נקרא חיה שהכל מתים והיא חיה כי השי"ת נקרא אל חי ואלקים חיים שהוא החיים אמיתים הנצחיים שאין לה ביטול [המכונה מיתה] עולמות. ומצד הזה שבחיות הנשמה שהוא מה שהיא חלק אלקי היא נקרא חיה כמו הכל. והצורה לזה שהוא ההעמקה יותר בדביקות נפשו ביוצרה עד שהם מתאחדים כאחד. ור"ל מדרגת יחוד כל הכחות בעצם המאציל ששם הכל אחד ביחוד גמור והוא דביקת החלק עם הכל שאין כאן חלק אלקי נפרד דבר זה כמו הצורה לחומר שמדבקת החומר בעילתו והיא קשר הגופני ברוחני כך מעלת ומדרגת זו שנקראת יחידה שזו היא יחידה ביחוד גמור שאין כאן פירוד כלל רק הכל אחד וד' אחד ומיוחד לגמרי וכך נפשו מיוחדת בו יתברך:

כ״הושני אלו הכחות הם כחות נפשיות שחוץ לאברי הגוף הנגלים ומורגשים לגוף כמו המחשבה שבמוח שמורגשת לגוף עכ"פ שמחשב מצד שהמוח גם הוא באיברי הגוף ומשכן הנשמה והמחשבה בו. אבל אלו הב' כחות הם כחות בנפש חוץ לגוף והם הנקראים בשו"ע או"ח (ר"ס צ"ח) התפשטות הגשמיות. שכאשר הוא מגיע למדרגות ב' כחות אלו אז אינו מרגיש כלל בעייני גופו ואיבריו כלל כדרך שאיתא בר"א בן פדת (עירובין נ"ד) שקיים באהבתה תשגה תמיד. והם ב' העולמות האחרים שראה נפש דוד. הא' הרגשת הכחות העולמיים הכלולים בנפש בהגיעה למדרגת חיה שהוא דבקותה באלקים חיים מצד שהוא חלק אלקי. וזהו מפלתן של רשעים שכבר תמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם בהרגשה זו לבד בכל כחות העולמיים שהם כולם חלק אלקי ואין כאן עוד חוץ ממנו שהוא המכונה בשם רשעות וחטא במציאות כלל. והעולם הב' שהוא הרגשות התאחדות הגמור ודביקות החלק בהכל וכל הכחות נכללים במקורם ומתייחדים בו זהו הרגשת כחות העולמים בענין זה הוא בהסתכלות ביום המיתה שהוא הסתלקות ענין החלק הנפרד ותשוב הרוח אל אלקים אשר נתנה ותתייחד בו. והעת ההוא הוא ההגעה למעלה זו היותר עליונה אשר אין עוד לצאת ולבוא ומת בנשיקה כמשרע"ה. ר"ל שכאשר נפשו מתייחדת במקורה לא תשוב עוד למקומה. ועל זה נאמר ד' אלקי גדלת מאוד כמו שאיתא שם בגמרא. והיינו כי מאוד הוא על הגידול היותר אפשרי והוא במדרגת עולם הזה:

כ״ווכנגד ה' עולמות הכללים האלו שבנפש אמר דוד ה' ברכו נפשי. ואמר בחמישתם נפשי ולא שם אחר והשם נפש הוא כולל החלק התחתון שבנפש לבד כמו שנתבאר לעיל. היינו כמו שכבר ביארנו כי מאחר שכל כח פרטי הוא חלק אלקי גם בכל כח פרטי כלול כל הכחות כולם וגם כל כח פרטי חלוק בכללות לחמשה אלו וגם בעולם הנפש בעצמו יש חמשה עולמות אלו. ודרך משל הנפש היא נגד שלימות המעשים ומעשה מצות גולמים הוא נגד מדרגת נפש שבנפש וכל מה שמוסיף לעשותם בחכמה ובתבונה ובדעת ולעשות נחת רוח להשי"ת וכיוצא הם מתעלים ממדרגה למדרגה עד שכאשר עושים המעשים ביחוד גמור להשי"ת עד שידמה אצלו שאין הוא העושה רק השי"ת ממוזג בכחות נפשו ואיבריו לעשותם זהו מדרגת יחידה שבנפש. ונמצא עולם הנפש לבדו ג"כ חלוק לחמשה עולמות אלו. [ותפס דוד הנפש שהיא מדרגתו כידוע לחכמי האמת הבאים בסוד ד' שדוד המע"ה הוא נגד הפרצוף החמישי שבעולם האצילות שהוא חלק הנפש [כמו שיתבאר לקמן] וכמו שאיתא בזוהר (וארא כ"ז א') על פסוק בכל נפשך דא דוד ואין כאן מקומו לבאר זה באריכות]:

כ״זוהנה מאחר שהנפש היא חלק אלקי א"כ גם הכל שכולל כחות כל העולם שהוא עולם האצילות קדשו יתברך שמו כמו שנתבאר לעיל גם הוא כלול מכל המוני העולמות הנזכרים. ובכלל הוא כלול מחמשה עולמות הנזכרים והן הם החמשה פרצופים הידועים לחכמי אמת המקובלים האר"י ז"ל וכל קדושיו עמו שכל אחד הוא פרצוף אדם שהוא עולם שלם בפני עצמו כמו שנתבאר. ואין כאן מקומו להאריך בפרטי פרטות רק בדרך כלל שיש כך מדרגות עולמות במחשבתו של השי"ת ורצונו לבורא עולמות יש ה' מיני עולמות. ר"ל בה' מיני כחות שיסד השי"ת לסדר העולם. והנה אנו רואים בנפש שג' כחות הם נשענים וסמוכים על איברי הגוף שהם הנראים בפועל. וא"כ גם אצל הכל יתברך שמו ג' כחות מהם נסמכים על הפעולה היוצאת לפועל. והתחתון שבהם והוא הנפש היא ממזיגת בדם ובאיברי המעשה. וזהו כח השי"ת בעולם הנראה לעינינו משמים והארץ וכל ברואיהם שהנהגתם וחיותם וקיומם הוא רק על ידי השי"ת. וזה מתואר כח הנפש אצל עולם האצילות שהאציל יתברך שמו מזיו אחדות כבודו להיות נראה ככחות חלוקים והוא הנקרא עולם העשי' בפי המקובלים [ועולם הגלגלים בפי הפילוסופים] ר"ל עולם הרוחני שבעשי' בפעולת המעשים של השי"ת. והכח השני שבנפש אינו נראה לפועל אבל מורגש בכל האיברים ומשכנו בלב. וא"כ גם בכח הכל יתברך שמו צריך שימצא כח כזה. ר"ל עולם גמור כולל כל הכחות כולם ולא בפועל במעשה רק בהרגשה בלבד. והוא עולם הלבביי שטמון בגוף ואינו נראה גם הגוף הלב לחוץ כלל. וכן הוא משכן כח רוחניי של הרוח. ועולם הלבביי הזה הוא המכונה בפי המקובלים עולם היצירה. וביאורו כי הנה מצאנו במקרא ג' לשונות על הבריאה ברא יצר ועשה. ופירשו רוב הקדמונים מדורשי הלשון כי ברא ר"ל תחלת ההתחדשות יש מאין ויצר הוא הצורה ועשה הוא גמר התיקון החומריי. ונמצא גם בבריאה העולמית היו ג' עניינים אלו אלא שאצל אומן בשר ודם אותו דבר שברא אותו יצר ואותו עשה ואחר העשי' אין מקום עוד לכלי שנברא ונוצר. אבל אצל השי"ת גם אחר העשי' מ"מ יש מקום ותפיסה להבריאה ויצירה הקודמים לה כי לא נאפסו מן העולם עדיין.

כ״חוהנה אלו הג' הם מכוונים נגד הג' כחות שבאדם. הנפש נגד העשיה כמו שכתבתי. והיצירה שהוא הצורה בישות רק בהעדר תיקון החומר הוא נגד הלב שכבר הוא מורגש בכל האיברים שהוא כענין הצורה לחומרו רק שעדיין לא יצא בפועל למעשה. והבריאה שהוא התחדשות יש מאין הוא המחשבה שבמוח שמתחלה הי' אין ונתחדש עכ"פ לישות במחשבה אע"פ שאינו מורגש כלל. והנה כח השי"ת השוכן ביצירה שר"ל כל הכחות העולמיים שלעינינו קודם שנתקנו במעשה. רק הי' גופם ג"כ נעלם כמו הלב בגוף שהי' רק בשלימות צורת העולם כח השי"ת באופן זה להחיותו ולקיימו הוא מכונה כח הרוח שבנפש האדם והוא עולם היצירה. ועולם הבריאה והוא כח השי"ת להחיות הכחות העולמיות בתחלת יציאתם יש מאין והוא כנשמה שבמוח:

כ״טושלשה אלו הכחות נשענים ושוכנים על גופו הנבראים שהם מוח ולב ואברי הגוף. ולכן הם אלו ג' כחות העוה"ז הנגלה ג"כ שהם דומם צומח חי. כי כל הבעלי חיים במותם יאבד הכל ונמצא החיות שלה הוא רק הנגלה ממנה לבד. משא"כ במדבר החיות שלו נעלם שהרי גם במותו הנפש חיה וא"כ אין החיות הנראה לבד. אבל מ"מ מצד התחברותו בחומר ניכר החיות על ידי החומר. וחלק זה מהחיות שבחומר אעפ"י שג"כ אינו נגלה לגמרי שהרי במותו גם זה החלק נעלם מ"מ יש בו הכרה. ונגדו החלק חיה שבנפש שיש בו הכרה יותר. וחלק יחידה הכרתו הוא יום המיתה שהוא הפירוד מן החומר וההעלם הגמור והבן זה. ונגד אלה השלשה כחות שבנפש הם בכל יתברך שמו עולם האצילות שביארנו לעיל שהוא כאלו נאצל מן הכל ית"ש חלק הכולל כל הכללים [והוא לבדו כלול מחמשה פרצופים. מהטעם שנתבאר לעיל כי גם כח אחת כלול מחמשה] ממש דוגמת מדרגת החיה שנתבאר. ובחלק זה עדיין יש לנו מקום להתבונן בו אבל נגד כח היחידה שהוא התאחדות פרטי הכחות במאציל ית"ש בחלק הזה בכח שאצלו יתברך שמו בענין זה אסור להתבונן כמו שאי' בספר יצירה ולפני אחד מה אתה סופר. וזה הוא בכלל מה שאמרו (בפ"ב דחגיגה) בשואל מה למעלה כו'. כי זה הוא התבוננות במקור אחדות השי"ת. ועל דבר זה נאמר כי לא יראני האדם וחי ואמרו ז"ל הא במיתתו רואה שהוא על ידי הסתכלות ביום המיתה כמו שנתבאר לעיל שאז מגיע למדרגה זו כאשר מתאחדת גם נפשו במאציל וכמו שנתבאר לעיל. והוא הנקרא בפי האריז"ל עולם אדם קדמון. שגם הוא עולם גמור ודמות אדם לו שהוא הכולל כל כחות העולמיות וגם הוא מחודש שהרי קודם שעלה ברצונו לחדש גילוי כחות נפרדים לא הי' מקום כלל להתאחדות כחות הפרטיים כאחד רק שהוא קדמון וראשית לכל התחדשות כולו שזה הוא הקשר והאיחוד שבין עולם האצילות לעצמות אין סוף יתברך שמו. ולכך אסר האריז"ל ההתבוננות בעולם זה רק בעולמות האורות היוצאות ממנו. והדברים עמוקים ומובנים למבין.

ל׳ובזה יובן מה שנתבאר לעיל שהשי"ן הוא מכחות העוה"ז הנגלים. הוא ג' מאות נגד ג' עולמות הנגלים ומאה הוא מספר שלם בתכלית השלימות כי עשר הוא מספר שלם כמו שנתבאר לעיל. וכאשר הוא שלם בתכלית הוא שכל אחד מאלו העשר ג"כ שלם בתכלית עד שמגיע למספר עשר והוא ק'. ועל דרך שנאמר (בתילים) מזוקק שבעתים. כי הזיקוק בכל מקום ז' פעמים הזיקוק השלם בתכלית הוא ז' פעמים ז'. וכן דרכם בכל מקום לומר על השלימות היותר גמור ושלם מספר ק' כמו (שבת כ"ה ב') איזהו עשיר כו' ק' כרמים ק' שדות ק' עבדים [וכן דרכם לתפוס מאה למספר מרובה בכמה מקומות כמו (פסחים פ"ט ב') מאה פפא (חגיגה ט' ב') שונה פרקו מאה פעמים (סוטה מ"ב ב') בר מאה פפי (ב"ק כ"ז ב') מאה פנדי בפנדא ושאר דוכתי והוא לטעם הנ"ל] ובכמה מקומות. וג' עולמות הנגלים לעין ולחוש שהוא קאי עלמא בשלימות הם השי"ן אבל תי"ו הוא מן עולם האמת שמכיר גם עולם הרביעי שאינו נגלה. אמנם עולם החמישי שהוא מספר ת"ק לא נמצא כלל במספר האותיות אות שיורה עליו לפי שאי אפשר כלל להתבונן בו כמו שנתבאר:

ל״אוהמתבאר כי מהבריאה ומבשרינו נתבונן ונחזה אלקי שממנו נמשך הכל שגם הוא כלול מב' עולמות הכוללים רק עצמותו יתברך והם אצילות ואדם קדמון וג' עולמות הנשואים על הברואים. והנה אנחנו לא נדע רק עולם אחד נברא והוא הנראה שהוא העשי' הנגלה. אבל הבריאה והיצירה הם נעלמים במוח ולב אבל הם ג"כ עולמות נבראים והם עדיין בבריאה וכמו המוח ולב שכל פעולה מתחילה היא במוח ואח"כ בלב ואח"כ יוצא לפועל במעשה. ומ"מ גם המוח והלב המציירים כל הפעולות במחשבה ורצון גם הם ישנם במציאות הבריאה גם כעת ולא דוגמת האומן וכמו שנתבאר לעיל. ונמצא הם כוללים כל הכחות העולם הזה כולו כלול ג"כ בבריאה וכן ביצירה. רק שכאן הוא נגלה לפועל ושם הוא בהעלם.וההעלם הראשון העליון הוא הבריאה שהוא דוגמת המוח. וזה נקרא בפי פילוספי קדם עולם הכסא שאין לו שייכות כל כך למה שתחתיו כי אין מקור חיי האיברים נמשך מן המוח רק מן הלב ועיקרו רק משכן לנשמה וחכמה והוא כסא ומכון לשבת לכבוד השי"ת כביכול בלבד. ומה שאחריו הוא היצירה הוא דוגמת הלב שהוא מקור חיי האיברים. וכן דוגמתו זה העולם המכוה בפי חכמי קדם עולם המלאכים אשר הוא כולל כל כחות הבריאה העולמיית כולם. כל כח פרטי שבבריאה מכונה שם בשם מלאך פרטי שמן הלב משתלח מקור החיים לכל איברי המעשה. וכן שם הם השלוחים לכל כחות המעשיים שבעולם העשי' הגופני מכל כח פרטי ברוחניותו שבלב אל האברים. וכענין השתמשות הלב באיברי הגוף שמשלח כל כח פרטי שבו אל אותו הכח פרטי שבגוף ומשתמש בו. כך הוא השתמשות אותם עולם היצירה בעולם העשי' על ידי המלאכים והשלוחים הפרטיים שבו והם נעלמים כמו כחות הלב:

ל״בומעתה התבאר הכח מציאות עולם המלאכים כפי סדר הבריאה שיסד וסידר השי"ת בבריאת האדם והעולם הנראה. שזהו סדר שרצה בו השי"ת שיהי' לאדם ג' כחות פועלות כל פעולה שבזה הוא השלמת העבודה שהוא התכלית הנרצה בבריאה ושלימות העבודה היא במחשבה ולב ומעשה. וכיון שכך הוא סדר העבודה התוריית שרצה השי"ת במכוונו בתכלית הבריאה שלולי כן בנפש בלבד או אפי' בנפש ורוח לא הי' אפשר לצאת המכוון בשלימות העבודה לפועל מצד ההיפוך שברא השי"ת היצה"ר ושהאדם יכופנו זה לא הי' אפשר בלא בריאת החכמה שבמוח הנעלמת והיא טהורה לגמרי. והנפש היא נוטה ביותר אל ההיפוך. והלב באמצע נוטה אל ב' הקצוות בב' מפתחות שבה ובזה תשלם העבודה. וא"כ הוצרכה הבריאה להיעשות בדפוס העבודה התוריית ונברא כן הנפש האדם וכן הבריאה העולמות. וכן כלל חידוש הבריאה אצל השי"ת כי הכל סדר אחד שחדש השי"ת הולך על סדר מסודר ומבורר כמו שאמרנו: