שיחות עבודת לוי ק״גSichot Avodat Levi 103
א׳מאמר ק"ג – רות וערפה
1
ב׳א) טעם קריאת מגילת רות בחג השבועות
2
ג׳איתא בבבא בתרא (י"ד ב'), "למה נקרא שמה רות, שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותושבחות". וכתב בספר בכור שור (בב"ב שם), "עי' מגן אברהם סי' ת"צ (ס"ק ח') שנתן טעם בשם הילקוט למה קורין רות בחג השבועות, ולענ"ד הטעם פשוט על פי מה שכתבו תוס' חגיגה דף י"ז (עמוד א' ד"ה אף עצרת) בשם הירושלמי (חגיגה פ"ב ה"ג) דדוד מת בעצרת, והנה קיימא לן (בראש השנה דף י"א א') הקב"ה יושב וממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום, וכיון שמת בעצרת נולד ג"כ בעצרת, ועיקר ספר רות לייחס את דוד, וכל שכן כמו שאמרו כאן דקריאת שם רות היה על שיצא ממנה דוד, ולהכי קורין רות ביום לידתו".
3
ד׳ומבואר מזה שקוראים מגילת רות בחג השבועות, מאחר שרות זכתה שדוד המלך יצא ממנה, והרי דוד המלך נולד בחג השבועות כמו שמת בחג השבועות.
4
ה׳והנה ערפה, אחות רות, היתה אמו של גלית (כמבואר בסוטה מ"ב ב'), האויב של דוד. ודבר זה מעורר את תמיהתנו, איך נעשה שצאצאי שתי אחיות הללו היו כל כך שונות זה מזה, שמרות יצא מלכות בית דוד, ומערפה יצא גלית?
5
ו׳ב) מרות וערפה יש ללמוד כחם של מעשים קטנים
6
ז׳והנה כתוב במגילת רות (רות א', י"א-י"ח), "ותאמר נעמי לשתי כלותיה, לכנה שובנה אשה לבית אמה וגו', ותשאנה קולן ותבכינה, ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך, ותאמר נעמי שובנה בנתי למה תלכנה עמי וגו', ותשנה קולן ותבכינה עוד, ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה, ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך, ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך וגו', ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה".
7
ח׳והנה אנו רואים שכל השנים שרות וערפה חיו עם נעמי לא היה ניכר שום הבדל ביניהם. שתיהן בחרו להנשא ליהודים, ובזה ניכר שרצו להתקרב ליהדות. וגם עכשיו בכו שתי האחיות ביחד, שלא רצו לעזוב את נעמי. אלא שערפה היתה לה קצת חלישות הלב ולא אזרה כח ללכת עם נעמי לארץ ישראל. ערפה נשקה לחמותה ועזבה אותה וחזרה לדרכי הגוים. אבל רות נשארה שם, דבוקה לחמותה, ונכנסה תחת כנפי השכינה. רות היתה לה האומץ ורצון הלב להשאר עם נעמי, כמו שכתוב אח"כ, "ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה".
8
ט׳מכל זה מבואר שמעשים קטנים יכולים לגרום תוצאות גדולות, שרות וערפה היו דומות זו לזו כל כך, אלא שהבדל קטן בכחות נפשם גרם שמרות יצא דוד המלך, ומערפה יצא גלית.
9
י׳ולא עוד, אלא שמיד ירדה ערפה עצמה כמה מדריגות עד הדיוטא התחתונה, וכדאיתא בסוטה (מ"ב ב'), "למה נקרא שמה ערפה, שהכל עורפין אותה מאחריה". ופירש רש"י, "הפקירה עצמה כבהמה פנים כנגד עורף". ואיתא ברות רבה (פרשה ב' סי' ט'), "שם האחת ערפה, שהפכה עורף לחמותה", דהיינו שאע"פ שמתחילה היתה הולכת בדרכי חמותה, אבל אח"כ עזבה את חמותה וגם את דרכה בחיים. וכל זה היה מחמת הבדל קטן בינה ובין אחותה, שערפה שלא השתדלה להשאר עם חמותה חזרה מיד לדרכי הגוים, אבל רות נשארה עם חמותה ונתגיירה ונעשית האם של מלכות בית דוד.
10
י״אוהנה גם מזקנו של רות וערפה יש ללמוד יסוד זה, שחז"ל גילו לנו שרות וערפה היו צאצאי עגלון מלך מואב (כדאיתא בסוטה מ"ז א', וסנהדרין ק"ה ב'), ומצינו בעגלון שעמד מכסאו לכבוד הקב"ה, וכמו שכתוב בספר שופטים (ג', כ'), "ואהוד בא אליו והוא יושב בעלית המקרה אשר לו לבדו, ויאמר אהוד דבר אלקים לי אליך, ויקם מעל הכסא". ואיתא ברות רבה (פרשה ב' סי' ט'), "אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה עמדת מכסאך לכבודי, חייך הריני מעמיד ממך בן יושב על כסא ה'", דהיינו שעגלון זכה שדוד המלך יצא ממנו בשביל שעמד לכבוד השם. הרי שגם מזה מוכח שתוצאות גדולות יכולות לבוא ממעשים הנראים לנו כקטנים.
11
י״בוהנה רות וערפה שתיהן האריכו ימים הרבה, שערפה נהרגה ע"י אבישי בן צרויה בימי דוד המלך כדאיתא במס' סנהדרין (צ"ה א'), ורות האריכה ימים עד ימי שלמה המלך כדאיתא במס' בבא בתרא (צ"א ב'), "זו רות המואביה שראתה במלכות שלמה בן בנו של בן בנה, שנאמר (מלכים א' ב', ט') 'וישם כסא לאם המלך', וא"ר אלעזר לאמה של מלכות (שיצאו ממנה כל המלכים, רש"י)". עוד מבואר בספר שמואל (שמואל ב' פרק כ"א) שארבעה בנים היו לערפה שכולם היו גבורים וענקים, וכולם נהרגו ע"י דוד המלך ואנשיו [שאע"פ שכתוב שם שהיו בני הרפה, מכל מקום כבר גילו לנו חז"ל במס' סוטה (מ"ב ב') שהרפה היינו ערפה]. ונמצא שרות וערפה חיו עד ששתיהן ראו איך בני ערפה נפלו ביד בני רות, ובזה ראו התוצאות של הדרכים השונות שבחרו בחייהן, וכמו שרמזו חז"ל לזה במס' סוטה (מ"ב ב'), "אמר הקב"ה יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה", וכמו שכתוב (רות א', י"ד), "ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה".
12
י״גג) עקשן מצליח
13
י״דיש לימוד נוסף מרות וערפה. כל אדם יש לו נסיונות שונות בחיים. אם אדם רוצה להצליח בעבודת ה' צריך להתגבר בפני כל הקשיים העומדים לפניו. האדם צריך להתעקש "צו בלייבען שטארק" (להשאר חזק). דבר זה יש ללמוד מרות וערפה, שהרי שתיהן רצו להתדבק בכלל ישראל, שהרי נישאו ליהודים, אלא שרות התעקשה והצליחה, אבל ערפה לא היתה יכולה לעמוד בפני הנסיון והתוצאות היו נוראות.
14