שיחות עבודת לוי נ״בSichot Avodat Levi 52
א׳פרשת קדושים
1
ב׳מאמר נ"ב – קדושים תהיו
2
ג׳א) קדושים תהיו – פרושים תהיו
3
ד׳דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם (קדושים י"ט, ב'). חז"ל ביארו במדרש (תורת כהנים פ' קדושים פרשה א'), "קדושים תהיו, פרושים תהיו". וכתב הרמב"ן, "והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה, לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות".
4
ה׳ולמדנו מדברי הרמב"ן שצווי התורה של "קדושים תהיו" הוא שלא נרדוף אחרי התאוות ושלא נהיו נמשכים אחרי המותרות. והנה מצוה זו נאמרה ל"כל עדת בני ישראל" כמו שמבואר בפסוק, וא"כ מוכרחים אנו לומר שמצוה זו היא לכל אחד ואחד, ולא רק לגדולי ישראל.
5
ו׳וקשה, שאיך שייך לומר שכל אחד ואחד חייב להיות במדריגה זו, והלא זו היא מדריגה גדולה מאד, שרק יחידים מסוגלים להגיע אליה?
6
ז׳ונראה לומר, שכל אחד ואחד חייב להזהר מן המותרות לפי מדרגתו, שאע"פ שלפי מדריגתנו אנו יכולים לפרוש רק מדברים מסויימים ורק במדה מסויימת, אעפ"כ דבר זה נחשב לקדושה ואנו מקיימים בזה את המצוה של "קדושים תהיו". ולדוגמא, מי שיש לו תאווה גדולה להבטל מן התורה והוא מתגבר על יצרו ולומד כבר נקרא קדוש.
7
ח׳והראיה לזה הוא, שהתורה קראה לנזיר "קדוש", וכמו שאמרה התורה "כל ימי נזרו קדוש הוא לה'" (נשא ו', ח'), אע"פ שנזיר אינו פורש את עצמו מכל התאוות ומכל המותרות אלא רק מיין ותגלחת וטומאת מת. ועל כרחך מבואר מזה שכל פרישה מן התאוות נחשבת לקדושה.
8
ט׳ב) הטעם שקרבן שלמים מובא בפרשת קדושים
9
י׳ונראה להוסיף בזה, שהנה התורה דיברה אודות קרבן שלמים בתחילת פרשת קדושים, וכמו שכתוב, "וכי תזבחו זבח שלמים לה' לרצונכם תזבחו" (י"ט, ה'). ויש להעיר למה רק קרבן זה מובא בפרשה זו?
10
י״אויש לומר, שיש שיטה במס' זבחים (קט"ז א') שלא הקריבו בני נח שלמים, דהיינו שאפילו בני ישראל לא הקריבו שלמים קודם מתן תורה. והטעם לזה הוא שהדין המיוחד של קרבן שלמים הוא שחלק ממנו נאכל להדיוט, והיינו משום שיש קדושה אפילו באכילת הדיוט. והנה דרגה זו שייכת רק ע"י התורה, שהרי התורה צוותה לנו "קדושים תהיו", שאפילו דברים של חול צריכים להיות בדרגה של קדושה.
11
י״בומעתה מובן מאד למה קרבן שלמים מובא בפרשת קדושים, כיון שענינו של קרבן שלמים וענינו של "קדושים תהיו" הם דבר אחד.
12
י״גג) קדושה היא הכנה לקבלת התורה
13
י״דאיתא במדרש (ויקרא רבה פ' קדושים פ' כ"ד סי' ה'), "פרשה זו נאמרה בהקהל וכו' מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה, 'אנכי ה' אלקיך' (יתרו כ', ב') וכתיב הכא 'אני ה' אלקיכם', 'לא יהיה לך' וכתיב הכא 'ואלהי מסכה לא תעשו לכם', 'לא תשא' וכתיב הכא 'ולא תשבעו בשמי', 'זכור את יום השבת' וכתיב הכא 'את שבתותי תשמורו', 'כבד את אביך ואת אמך' וכתיב הכא 'איש אמו ואביו תיראו', 'לא תרצח' וכתיב הכא 'לא תעמוד על דם רעך', 'לא תנאף' וכתיב הכא 'מות יומת הנואף והנואפת', 'לא תגנוב' וכתיב הכא 'לא תגנובו', 'לא תענה' וכתיב הכא 'לא תלך רכיל', 'לא תחמוד' וכתיב הכא 'ואהבת לרעך כמוך'".
14
ט״וומבואר במדרש שכל העשרת הדברות כלולות בפרשת קדושים. וצריך ביאור, מה יש לנו ללמוד מזה?
15
ט״זונראה לומר, שהתורה רצתה ללמדנו שקדושה היא הכנה לקבלת התורה, ולכן אנו יכולים לקבל את התורה רק אם אנו מתנהגים בקדושה. ומאחר שכל עשרת הדברות כלולות בפרשה זו, ממילא הקדימה התורה לומר "קדושים תהיו". ובאמת גם בפרשת יתרו הקדימה התורה לצוות אותנו על הקדושה לפני קבלת התורה, וכמו שכתוב, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (יתרו י"ט, ו').
16
י״זומזה יש ללמוד שקיום המצוות בלתי ההכנה הראויה היא פגם בעצם המצוה, ולכן התנהגות בקדושה אינה מצוה בפני עצמה אלא היא הכנה לקיום המצוות כדי שהמצוות לא יהיו חסרות בעצם קיומן.
17
י״חוכעין זה מצינו בנדב ואביהוא, שהתורה אמרה שמתו מפני שהקריבו אש זרה (כמבואר בפרשת שמיני י', א'), ואילו חז"ל אמרו שמתו מפני שהורו הלכה בפני משה רבם, כמבואר במס' עירובין (דף ס"ג א'). ולכאורה, דברי חז"ל הם כנגד דברי הפסוק עצמו! אבל לפי מה שנתבאר יש לומר שהמצוה של הקטרת האש לא נעשית בההכנה הראויה, שנדב ואביהוא היו צריכים לשאול את משה רבם קודם ההקטרה, וכיון שהכנת המצוה לא היתה ראויה, אז גם עצם המצוה נפגמת בכך, ולכן האש היתה נחשבת אש זרה.
18
י״טועל כגון זה אמרה התורה, "כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם, ופושעים יכשלו בם" (הושע י"ד, י'), שהרי מעשה אחד נעשה ע"י צדיק ורשע, ובשביל הצדיק נחשב למצוה כיון שנעשה בההכנה הראויה, אבל בשביל הרשע לא נחשב למצוה כלל כיון שאין לו ההכנות הראויות לקיום המצוה.
19
כ׳ד) קדושת המחשבה
20
כ״אויש להעיר, שמלבד קדושה במעשים, האדם צריך להזהר שגם מחשבותיו יהיו קדושות. וידוע דברי הג"ר חיים מוואלאזין זצ"ל שכתב בנפש החיים (שער א' פרק ד'), "אם כן בעת אשר יתור האדם לחשוב בלבבו מחשבה אשר לא טהורה בניאוף ר"ל הרי הוא מכניס זונה סמל הקנאה בבית קדשי הקדשים העליון נורא בעולמות העליונים ח"ו, ומגביר ר"ל כחות הטומאה והסטרא אחרא בבית קדשי הקדשים העליון, הרבה יותר ויותר ממה שנגרם התגברות כח הטומאה על ידי טיטוס בהציעו זונה בבית קדשי הקדשים במקדש מטה, וכן כל חטא ועוון אשר כל איש ישראל מכניס בלבו ח"ו אש זרה, בכעס או שארי תאוות רעות ר"ל, הלא הוא ממש כענין הכתוב, 'בית קדשנו ותפארתנו אשר וגו' היה לשריפת אש' (ישעיה ס"ד, י'), הרחמן יתברך שמו יצילנו וכו'". מכל זה יש ללמוד עד כמה אנו צריכים להשתדל להתנהג בקדושה כפי ערכנו.
21